אנדרה דה-פריס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:ילידי 1911 באמצעות HotCat
סדר בקישורים חיצוניים, השמטת קישורים שלא עוסקים בנושא הערך
שורה 5: שורה 5:


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
דה-פריס נולד בשנת [[1911]] ב[[ליוורדן]] שבמחוז [[פריסלנד]] ב[[הולנד]], בן ליהודית. סיים את לימודי ה[[רפואה]] ב[[אוניברסיטת אמסטרדם]] בשנת [[1936]] עם תואר [[דוקטור לרפואה]], ובשנת [[1938]] קיבל תואר [[דוקטור לפילוסופיה]]. הוא [[התמחות (רפואה)|התמחה]] ב[[רפואה פנימית]], וב-1938 קיבל תואר מומחה לרפואה פנימית. בשנים [[1932]]–[[1933]] עמד דה-פריס בראש בית החולים "מֶפֶּל" (Meppel) בהולנד והרצה בתחום כימיה קלינית באוניברסיטת אמסטרדם. בשנת [[1939]] התמנה למנהל [[בנק הדם]] של [[הצלב האדום]] בצפון הולנד, ובשנת [[1940]], בימי [[מלחמת העולם השנייה]], [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]].
דה-פריס נולד בשנת [[1911]] ב[[ליוורדן]] שבמחוז [[פריסלנד]] ב[[הולנד]], בן ליהודית. סיים את לימודי ה[[רפואה]] ב[[אוניברסיטת אמסטרדם]] בשנת [[1936]] עם תואר [[דוקטור לרפואה]], ובשנת [[1938]] קיבל תואר [[דוקטור לפילוסופיה]]. הוא [[התמחות (רפואה)|התמחה]] ב[[רפואה פנימית]], וב-1938 קיבל תואר מומחה לרפואה פנימית. בשנים [[1932]]–[[1933]] עמד דה-פריס בראש בית החולים "מֶפֶּל" (Meppel) בהולנד והרצה בתחום כימיה קלינית באוניברסיטת אמסטרדם. בשנת [[1939]] התמנה למנהל [[בנק הדם]] של [[הצלב האדום]] בצפון הולנד, ובשנת [[1940]], בימי [[מלחמת העולם השנייה]], [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]].{{הערה|{{מעריב|ישעיהו אביעם|חוקרים ארס נחשים|1960/02/26|00601}}}}


לאחר עלייתו לארץ ישראל היה דה-פריז [[רפתן]] ב[[קיבוץ]] [[גבע]]. בשנת [[1942]] עבר לעסוק ברפואה והצטרף לסגל [[בית החולים הדסה]] ב[[ירושלים]]. בשנים [[1946]]–[[1948]] השתלם ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ובשובו לישראל חזר לעבוד בבית החולים והחל להרצות בבית הספר לרפואה של [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]]. בשנת [[1949]] מונה דה-פריס למנהל המעבדה למחקר קליני בבית החולים, ובשנת [[1953]] הוענק לו התואר [[פרופסור חבר]].
לאחר עלייתו לארץ ישראל היה דה-פריז [[רפתן]] ב[[קיבוץ]] [[גבע]]. בשנת [[1942]] עבר לעסוק ברפואה והצטרף לסגל [[בית החולים הדסה]] ב[[ירושלים]]. בשנים [[1946]]–[[1948]] השתלם ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ובשובו לישראל חזר לעבוד בבית החולים והחל להרצות בבית הספר לרפואה של [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]]. בשנת [[1949]] מונה דה-פריס למנהל המעבדה למחקר קליני בבית החולים, ובשנת [[1953]] הוענק לו התואר [[פרופסור חבר]].


בשנת [[1955]] עבר דה-פריס לעבוד ב[[בית חולים בילינסון]] כמנהל [[מחלקה (בית חולים)|מחלקה]] פנימית ד' ומנהל המכון למחקר רפואי של קופת החולים. עבודתו המחקרית בשנים אלו זיכתה אותו, במשותף עם [[מקס לבקוביץ]], [[שמעון גיטר]], ושאול כוכבא על נושא [[ארס]] [[נחשים]] ב[[ישראל]], ב[[פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית]] מטעם [[עיריית תל אביב]] לשנת [[1959]]. דה-פריס ביחד עם [[חיים שיבא]], [[פריץ דרייפוס]] ו[[שמואל שור]], נמנה בין מייסדי הפקולטה לרפואה של [[אוניברסיטת תל אביב]] וכיהן כ[[דקאן]] הפקולטה הראשון. בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.{{הערה|{{דבר||העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב|1965/08/11|00603}}.}} כיהן כ[[רקטור]] האוניברסיטה משנת [[1969]]{{הערה|{{מעריב||פרופסור דה־פריס נבחר רקטור אוניברסיטת ת"א|1969/01/23|00304}}.}} ועד [[1972]]. גם לאחר [[פרישה לגמלאות|פרישתו לגמלאות]] המשיך לעסוק בתחום, שימש כיועץ רפואי לבתי חולים ברחבי ישראל ומנהל מחקר בחברת [[טבע תעשיות פרמצבטיות|טבע]].
בשנת [[1955]] עבר דה-פריס לעבוד ב[[בית חולים בילינסון]] כמנהל [[מחלקה (בית חולים)|מחלקה]] פנימית ד' ומנהל המכון למחקר רפואי של קופת החולים. עבודתו המחקרית בשנים אלו זיכתה אותו, במשותף עם [[מקס לבקוביץ]], [[שמעון גיטר]], ושאול כוכבא על נושא [[ארס]] [[נחשים]] ב[[ישראל]], ב[[פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית]] מטעם [[עיריית תל אביב]] לשנת [[1959]]. דה-פריס ביחד עם [[חיים שיבא]], [[פריץ דרייפוס]] ו[[שמואל שור]], נמנה בין מייסדי הפקולטה לרפואה של [[אוניברסיטת תל אביב]] וכיהן כ[[דקאן]] הפקולטה הראשון.{{הערה|{{מעריב|ישעיהו אביעם|מכון־למחקר "צועד" על הישגים|1966/01/12|01204}}}} בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.{{הערה|{{דבר||העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב|1965/08/11|00603}}.}} כיהן כ[[רקטור]] האוניברסיטה משנת [[1969]]{{הערה|{{מעריב||פרופסור דה־פריס נבחר רקטור אוניברסיטת ת"א|1969/01/23|00304}}.}} ועד [[1972]]. גם לאחר [[פרישה לגמלאות|פרישתו לגמלאות]] המשיך לעסוק בתחום, שימש כיועץ רפואי לבתי חולים ברחבי ישראל ומנהל מחקר בחברת [[טבע תעשיות פרמצבטיות|טבע]].


בשנת [[תש"ל]] ([[1970]]) הוענק לדה-פריס [[פרס ישראל]] לרפואה, על תרומתו להוראה ולחינוך ברפואה ועל הישגיו המחקריים ב[[המטולוגיה]], [[טוקסיקולוגיה]] ו[[מטבוליזם#מחלות מטבוליות|מחלות מטבוליות]].{{הערה|{{מעריב||חתני פרס ישראל|1970/04/22|00708}}; {{דבר||חולקו פרסי ישראל|1970/05/12|00900}}.}}
בשנת [[תש"ל]] ([[1970]]) הוענק לדה-פריס [[פרס ישראל]] לרפואה, על תרומתו להוראה ולחינוך ברפואה ועל הישגיו המחקריים ב[[המטולוגיה]], [[טוקסיקולוגיה]] ו[[מטבוליזם#מחלות מטבוליות|מחלות מטבוליות]].{{הערה|{{מעריב||חתני פרס ישראל|1970/04/22|00708}}; {{דבר||חולקו פרסי ישראל|1970/05/12|00900}}.}}
שורה 20: שורה 20:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* {{תדהר|15|4781|פרופסור אנדרי דה-פריס}}
* {{תדהר|15|4781|פרופסור אנדרי דה-פריס}}
* {{מעריב|ישעיהו אביעם|חוקרים ארס נחשים|1960/02/26|00601}}
* {{מעריב|ישעיהו אביעם|המטרה: נסיוב אחד – נגד כל הנחשים הארסיים|1965/06/01|00900}}
* {{מעריב|ישעיהו אביעם|מכון־למחקר "צועד" על הישגים|1966/01/12|01204}}
* {{דבר|יורם פרי|כ־50,000 איש מתים בעולם מדי שנה מהכשת נחשים|1970/03/05|00301}}
* {{דבר|נורית ארד|ראיון עם חתן פרס ישראל: פרופ' אנדרה דה־פריז: בעיית הארגון הרפואי – האתגר החשוב ביותר של הרופא בישראל; בעד שיתוף סטודנטים בארגון ובהווי האוניברסיטאות|1970/05/10|00303}}
* {{דבר|עדית זרטל|פרופ' אנדרה דה־פריז|1973/03/04|01611}}
* {{דבר|עדית זרטל|פרופ' אנדרה דה־פריז|1973/03/04|01611}}


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}


שורה 47: שורה 42:
[[קטגוריה:רקטורי אוניברסיטת תל אביב]]
[[קטגוריה:רקטורי אוניברסיטת תל אביב]]
[[קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 1995]]
[[קטגוריה:יקירי תל אביב-יפו לשנת 1995]]



[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1996]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1996]]

גרסה מ־20:28, 18 בפברואר 2019

פרופ' דה-פריס בפגישה עם שר הבריאות ההולנדי קו סורהוף (Suurhoff) ב-1958
כיכר פרופ' אנדרה דה פריס בבית חולים בילינסון בפתח תקווה

אנדרה דה-פְרִיס (28 בפברואר 191115 בספטמבר 1996) היה רופא פנימאי וחוקר המטולוגיה וארס נחשים, פרופסור לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי הפקולטה לרפואה שלה וראשון דקאניה ורקטור האוניברסיטה (1969–1972). חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תש"ל (1970).

ביוגרפיה

דה-פריס נולד בשנת 1911 בליוורדן שבמחוז פריסלנד בהולנד, בן ליהודית. סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אמסטרדם בשנת 1936 עם תואר דוקטור לרפואה, ובשנת 1938 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. הוא התמחה ברפואה פנימית, וב-1938 קיבל תואר מומחה לרפואה פנימית. בשנים 19321933 עמד דה-פריס בראש בית החולים "מֶפֶּל" (Meppel) בהולנד והרצה בתחום כימיה קלינית באוניברסיטת אמסטרדם. בשנת 1939 התמנה למנהל בנק הדם של הצלב האדום בצפון הולנד, ובשנת 1940, בימי מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל.[1]

לאחר עלייתו לארץ ישראל היה דה-פריז רפתן בקיבוץ גבע. בשנת 1942 עבר לעסוק ברפואה והצטרף לסגל בית החולים הדסה בירושלים. בשנים 19461948 השתלם באוניברסיטת הרווארד, ובשובו לישראל חזר לעבוד בבית החולים והחל להרצות בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1949 מונה דה-פריס למנהל המעבדה למחקר קליני בבית החולים, ובשנת 1953 הוענק לו התואר פרופסור חבר.

בשנת 1955 עבר דה-פריס לעבוד בבית חולים בילינסון כמנהל מחלקה פנימית ד' ומנהל המכון למחקר רפואי של קופת החולים. עבודתו המחקרית בשנים אלו זיכתה אותו, במשותף עם מקס לבקוביץ, שמעון גיטר, ושאול כוכבא על נושא ארס נחשים בישראל, בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1959. דה-פריס ביחד עם חיים שיבא, פריץ דרייפוס ושמואל שור, נמנה בין מייסדי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וכיהן כדקאן הפקולטה הראשון.[2] בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.[3] כיהן כרקטור האוניברסיטה משנת 1969[4] ועד 1972. גם לאחר פרישתו לגמלאות המשיך לעסוק בתחום, שימש כיועץ רפואי לבתי חולים ברחבי ישראל ומנהל מחקר בחברת טבע.

בשנת תש"ל (1970) הוענק לדה-פריס פרס ישראל לרפואה, על תרומתו להוראה ולחינוך ברפואה ועל הישגיו המחקריים בהמטולוגיה, טוקסיקולוגיה ומחלות מטבוליות.[5] בשנת 1995 הוענק לדה-פריס אות יקיר העיר תל אביב-יפו[6]

אנדרה דה-פריס נפטר בקיץ 1996. היה נשוי לחוה (בתו של הפרופ' למחלות א.א.ג, יוסף לכמן) ואב לשלושה: תמר דה פריס וינטֶר, צורפת אמנית; מרצה מהאקדמיה להנדסה ולעיצוב שנקר.[7] אילן דה פריס, ממקימי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה,[8] לשעבר מנכ"ל סינמטק ירושלים וסמנכ"ל התוכן של "רשת"; ו- דוד דה פריס, פרופסור מן המנין בחוג ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.[9]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ישעיהו אביעם, חוקרים ארס נחשים, מעריב, 26 בפברואר 1960
  2. ^ ישעיהו אביעם, מכון־למחקר "צועד" על הישגים, מעריב, 12 בינואר 1966
  3. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב, דבר, 11 באוגוסט 1965.
  4. ^ פרופסור דה־פריס נבחר רקטור אוניברסיטת ת"א, מעריב, 23 בינואר 1969.
  5. ^ חתני פרס ישראל, מעריב, 22 באפריל 1970; חולקו פרסי ישראל, דבר, 12 במאי 1970.
  6. ^ יקיר תל אביב-יפו לשנת תשנ"ה, 1995 - פרופ' אנדרה דה-פריס
  7. ^ "אחוות הטבעת בחדר המורים", גלובס, חגית פלג-רותם, 1.4.2008
  8. ^ מרב יודילוביץ', אילן דה פריס ינהל את סינמטק ירושלים, באתר ynet, 8 בינואר 2008.
  9. ^ דוד דה פריס, באתר הפקולטה למדעי החברה של אוניברסיטת תל אביב.