סובוטניקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סובותניקים)
תרשים המציג מיקום אוכלוסיות סובוטניקים ברוסיה
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סוּבּוֹטניקיםרוסית: Субботники) הם בני קהילה רוסית-נוצרית אשר התייהדה, ושחבריה החלו לקיים מנהגים ומצוות יהודיים שונים, וחלקם אף התגיירו רשמית. מקור השם "סובוטניק" הוא ככל הנראה במילה הרוסית "סוּבּוֹטה Суббо́та" (שבת), עקב היותם במקור חלק משומרי השבת הנוצרים. קהילתם מונה (נכון לשנת 2008) כ־10,000 איש בכל רחבי ברית המועצות לשעבר.[1] חלקם עלו לישראל.

נראה שיש שלוש קבוצות נפרדות של סובוטניקים:

  • נוצרים שהחליטו על קידוש השבת כיום המנוחה, ועם הזמן קיבלו על עצמם מקצת ממצוות היהדות לצד אמונה בברית החדשה.
  • מי שעזבו את הנצרות ומבססים את דתם על התורה שבכתב בלבד. מכונים "הסובוטניקים הקראים" בשל התפיסה הדומה לקראות, על אף שאינם משתייכים ליהדות הקראית.
  • "הסובוטניקים התלמודיים" (נקראים גם "גרים"): סובוטניקים ששומרים חלק מהמצוות, אמנם הלכתית הם לא נחשבים כיהודים.

לפי הערכות, בתחילת המאה ה-20 היו בתחומי האימפריה הרוסית כמה עשרות אלפי סובוטניקים.

בשנת תרע"ד כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק תשובה על הסובוטניקים, בה סיכם שאינם בכלל ישראל ולא צריך לחשוש לקידושין שלהם.[2] גם הרב יהודה לייב צירלסון כתב שהם גויים, ולכן אין לקבור אותם עם יהודים, אבל לארגן להם חלקה נפרדת בבית הקברות היהודי, כי יש לקרב נכרי שבא בתום רוח לשם ה'[3].

מרבית הסובוטניקים החיים בישראל השייכים לקבוצה השלישית שעברה גיור רבני וקיימה אורח חיים יהודי הגיעו מהכפר אילינקה (Ильинка) שכל תושביו הסובוטניקים עלו לישראל במהלך מחציתה השנייה של המאה ה-20. בארץ ישנם גם סובוטניקים שהגיעו מהכפר ויסוקי (Высокий) ומכפרים אחרים ברוסיה. שני הכפרים הללו נמצאים במחוז וורונז' שברוסיה. כשליש מהכפר ויסוקי חיים כיום בארץ. כאשר הסובוטניקים התגיירו, רובם קיבלו את היהדות הרבנית ומיעוטם את היהדות הקראית.

רוב התושבים שהגיעו מהכפרים אילינקה וויסוקי חיים כיום בעיר בית שמש[דרוש מקור].

באילניה גרה היום משפחת שמואלי - מצאצאי משפחת פרוטופופוב שהגיעו בשיירת קורקין מהכפר הרוסי סולודניקי.[4]

הישראלים הידועים מביניהם: השומר אלכסנדר זייד, שאמו הייתה סובוטניקית, ניצב בדימוס אליק רון שסבתו הייתה סובוטניקית, יואב דוברובין מיסוד המעלה, משפחת ראובן קורקין, יוסי קורקין ועוד.[1] בעל שורשים סובוטניקים הוא גם המחזאי יהושע סובול. נטען כי הרמטכ"ל רפאל איתן הוא נכד של סובוטניק. מקור טענה זו הוא בעובדה שדודו של הרמטכ"ל היה כנער אחד הקנטוניסטים. טענה זו הוכחה כשגויה. המשורר אלכסנדר פן טען כי אימו הייתה סובוטניקית, אולם עובדה זו שנויה במחלוקת בקרב חוקרים.[5] נפוצה גם הטענה שאימו של אריאל שרון היא סובוטניקית.[6]

הסובוטניקים הסקויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הסקויים (הסקלרים) ברומניה הייתה קבוצה גדולה של סובוטניקים מהסוג הראשון, שבהדרגה התרחקה מהנצרות והתקרבה ליהדות. מרכזם היה בקומונה (מין מועצה אזורית) הרומנית בוזודויפאלו (Bicsadul Nou), שכלל בית כנסת במבנה שאורכו 16 מטר, רוחבו 3–4 מטרים וגובהו 4 מטרים, עם ריהוט מעץ מגולף בסגנון סקויי אופייני, מקווה, בית עלמין ובית ספר יהודי לכל דבר. בשנת 1868 הם ביקשו משלטונות הונגריה וקיבלו הכרה בקהילתם. אחרי מלחמת העולם הראשונה האזור היה לשטח רומני, אך לאחר תכתיב וינה הועבר אזור זה לשלטון הונגרי. בשנת 1941 ביקר במקום הסופר ההונגרי ז'יגמונד מוריץ (Zsigmond Móricz), שציין כי בקהילה 105 חברים.

לאחר כניסתם לתוקף של החוקים המפלים את היהודים, נשלח מטעם השלטון ההונגרי המרכזי משפטן בשם Alojos Degre כדי לברר את מעמדם. המשפטן אסף את הקהילה וגם סובוטניקים נוספים מהכפרים שמסביב, הסביר להם שהם עומדים להפסיד את זכויותיהם, את קרקעותיהם, את בתיהם וכו', אם לא ימצאו להם דת אחרת. מרביתם השתכנעו, אך היו כאלה שדבקו באמונתם. אלו, נלקחו למחנה הריכוז של אודורחי, יחד עם היהודים האתניים, ולאחר מכן נשלחו לאושוויץ, שם נספו מרביתם. ניצולים בודדים הגיעו לישראל ולארצות הברית.[7] האזור בו חיו הסקויים הסובוטניקים כוסה במימיו של אגם מלאכותי בתקופת ניקולאה צ'אושסקו ולא נשאר זכר ממנו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שולמית שחר, הסובוטניקים ברוסיה: סיפורה של כת קטנטונת, זמנים, 97, חורף 2007, עמ' 70–83
  • יואב רגב, סובוטניקים בגליל, גרי הצדק הרוסיים במושבות הגליל, הוצאת אחיאסף, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סובוטניקים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אלי ברדנשטיין, הפלאשמורה של הרוסים, מוסף סופשבוע של "מעריב", 28 בנובמבר 2008
  2. ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, דעת כהן, סימן קנב
  3. ^ הרב יהודה לייב צירלסון, עצי הלבנון, סימן סה
  4. ^ "צאצאי הסובוטניקים שבים לכנסייה שאותה נטשו אבותיהם". הארץ. נבדק ב-2021-11-19.
  5. ^ מחקר של פרופסור חגית הלפרין טוען ששמו האמיתי היה אברהם פפליקר-שטרן והוא היה בנה של היהודיה האוקראינית סוניה זפרמן: דליה קרפל, היה רע לתפארת, הארץ 30.8.2007
  6. ^ אריאל שרון כתמרור הזהרה, ערוץ 7
  7. ^ Geza Savai, ירושלים הסקויי, 2000, בודפשט.