סובוטניקים
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
סוּבּוֹטניקים (ברוסית: Субботники) הם בני קהילה רוסית-נוצרית שהתייהדה, שחבריה החלו לקיים מנהגים ומצוות יהודיים שונים, וחלקם אף התגיירו באופן רשמי. מקור השם "סובוטניק" הוא ככל הנראה במילה הרוסית "סוּבּוֹטָה" (Суббо́та), שמשמעותה "שבת", עקב היותם במקור חלק משומרי השבת הנוצרים. נכון ל-2008, קהילתם מונה כ־10,000 איש בכל רחבי ברית המועצות לשעבר.[1] חלק מהסובוטניקים עלו לארץ ישראל.
שלוש כתות הסובוטניקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נראה שיש שלוש קבוצות נפרדות של סובוטניקים:
- נוצרים שהחליטו על קידוש השבת כיום המנוחה, ועם הזמן קיבלו על עצמם עוד מספר מצוות בודדות מן היהדות, מבלי לזנוח את הברית החדשה ואת אמונתם הנוצרית.
- מי שעזבו את הנצרות, ואמונתם מתבססת רק על התורה שבכתב. הם מכונים "הסובוטניקים הקראים", בשל תפיסתם הדומה לזו של הקראים, אף שאינם משתייכים כדין ליהדות הקראית.
- "הסובוטניקים התלמודיים" (נקראים גם "גרים"): סובוטניקים שמקיימים חלק מהמצוות. מבחינה הלכתית הם לא נחשבים כיהודים.
הרב יהודה לייב צירלסון שהיה רבה של קישינב ושל כל חבל בסרביה, חילק אותם לשלוש קבוצות: "הנה הכיתה הזאת פאורותיה שלוש: "סובאטניקים" "מאלאניקים" ו"גרים". חלקי הכיתה האלה לא נתגיירו כדין, וגם מחזיקים רק באיזה עיקרי דתנו, אבל לא בכל שלמותה. ואפילו אותם המכונים בפי הרוסים וספרותם בשם "גרים" - אינם ברובם גרים גמורים".[2]
לפי הערכות, בתחילת המאה ה-20 היו בתחומי האימפריה הרוסית כמה עשרות אלפי סובוטניקים.
הסובוטניקים החיים בישראל משתייכים לקבוצה השלישית שעברו גיור הלכתי ומקיימים אורח חיים יהודי. מרביתם הגיעו מהכפר אילינקה (Ильинка), שכל תושביו הסובוטניקים עלו לארץ ישראל במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20. בארץ ישנם גם סובוטניקים שהגיעו מהכפר ויסוקי (Высокий), שכשליש מתושביו חיים היום בארץ. שני הכפרים הללו נמצאים במחוז וורונז' שברוסיה. בנוסף לאלה נמצאים בארץ גם סובוטניקים שהגיעו מכפרים אחרים ברוסיה. כאשר התגיירו, רוב הסובוטניקים קיבלו על עצמם את היהדות הרבנית, ומיעוטם את היהדות הקראית.
באילניה גרה היום משפחת שמואלי - מצאצאי משפחת פרוטופופוב שהגיעו בשיירת קורקין מהכפר הרוסי סולודניקי.[3]
ישראלים ידועים מביניהם: השומר אלכסנדר זייד (שאימו הייתה סובוטניקית), ניצב בדימוס אליק רון (שסבתו הייתה סובוטניקית), יואב דוברובין מיסוד המעלה, משפחת ראובן קורקין, יוסי קורקין, ועוד.[1]
יחס פוסקי ההלכה לסובוטניקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת תרע"ד השיב הרב אברהם יצחק הכהן קוק תשובה בנושא הסובוטניקים, בה סיכם שאינם בכלל ישראל ולא צריך לחשוש לקידושין שלהם, כל זמן שלא נתגיירו.[4] גם הרב יהודה לייב צירלסון כתב שהם גויים, ולכן אין לקבור אותם עם יהודים, אבל יש לארגן להם חלקה נפרדת בבית הקברות היהודי, כדי לקרב נוכרי שבא בתום רוח לשם ה'.[5]
הסובוטניקים הסקויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הסקויים (הסקלרים) ברומניה הייתה קבוצה גדולה של סובוטניקים מהסוג הראשון, שהתרחקה בהדרגה מהנצרות והתקרבה ליהדות. מרכזם היה בקומונה (מין מועצה אזורית) הרומנית בוזודויפאלו (Bicsadul Nou), שכללה בית כנסת באורך 16 מטר, רוחב של 3–4 מטרים וגובה של 4 מטרים, עם ריהוט מעץ מגולף בסגנון סקויי אופייני. כן היו בבוזודויפאלו גם מקווה, בית עלמין ובית ספר יהודי. ב-1868 הם ביקשו הכרה בקהילתם משלטונות הונגריה, אותה הם קיבלו. לאחר מלחמת העולם הראשונה האזור הפך לשטח רומני, אך לפי תכתיב וינה הועבר לשלטון הונגרי. ב-1941 ביקר במקום הסופר ההונגרי ז'יגמונד מוריץ, שציין כי בקהילה 105 חברים.
לאחר כניסתם לתוקף של החוקים המפלים את היהודים, נשלח מטעם השלטון ההונגרי המרכזי משפטן בשם Alojos Degre כדי לברר את מעמדם. המשפטן אסף את הקהילה וכן סובוטניקים נוספים מכפרי הסביבה, הסביר להם שהם עומדים להפסיד את זכויותיהם, את קרקעותיהם, את בתיהם וכו', אם לא ימצאו להם דת אחרת. מרביתם השתכנעו, אך היו כאלה שדבקו באמונתם. אלה נלקחו למחנה הריכוז של אודורחי יחד עם היהודים האתניים, ולאחר מכן נשלחו לאושוויץ, שם נספו מרביתם. ניצולים בודדים הגיעו לישראל ולארצות הברית.[6] האזור בו חיו הסקויים הסובוטניקים כוסה במימי אגם מלאכותי בתקופת ניקולאה צ'אושסקו ולא נשאר ממנו זכר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אסף בר שלום וייגאל יהודי, שבת של מי, סובוטניקים בראי ההיסטוריה, הוצאת מכון עם לבדד, תשס"ח. באתר אוצר החכמה.
- שולמית שחר, הסובוטניקים ברוסיה: סיפורה של כת קטנטונת, זמנים, 97, חורף 2007, עמ' 70–83
- יואב רגב, סובוטניקים בגליל, גרי הצדק הרוסיים במושבות הגליל, הוצאת אחיאסף, 2009
- יצחק כהן, חכמי טרנסילוואניה, עמוד רה, ירושלים תשמ"ט
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת (יוני 2005).
- גלעד שנהב, ממתינים לרבנים, באתר nrg, 12 בפברואר 2006
- "סובוטניקים", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שבי ישראל - ארגון שעוזר לאחינו האבודים לחזור
- יובל דרור, הגרים הרוסיים בגליל בראשית המאה העשרים, קתדרה 10, ינואר 1979
- אלי אשכנזי, צאצאי הסובוטניקים שבים לכנסייה שאותה נטשו אבותיהם, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
- אילן גיא, עליות הגרים מרוסיה - ממקימי תשתית החקלאות בארץ ישראל - משפחת אגייב - סיכום הרצאה בכנס השנתי השישי בגנאלוגיה יהודית, המוזיאון לתולדות העם היהודי, אוניברסיטת תל אביב, 9.11.2010
- אריק לובובסקי, אגדת דוברובין מיסוד-המעלה, הספרייה הווירטואלית של מטח, 2009
עופר אדרת, זיכרונות מהעלייה הרוסית האחרת, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 אלי ברדנשטיין, הפלאשמורה של הרוסים, מוסף סופשבוע של "מעריב", 28 בנובמבר 2008
- ↑ עצי הלבנון, אבן העזר סימן ס"ה
- ↑ אלי אשכנזי, צאצאי הסובוטניקים שבים לכנסייה שאותה נטשו אבותיהם, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
- ↑ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, דעת כהן, סימן קנב
- ↑ הרב יהודה לייב צירלסון, עצי הלבנון, סימן סה
- ↑ Geza Savai, ירושלים הסקויי, 2000, בודפשט.
| קבוצות בחברה הישראלית (ישראלים) | ||
|---|---|---|
| ישראלים לפי דת | יהודים • נוצרים • מוסלמים • דרוזים • בהאים • שומרונים העבריים מדימונה • עדי יהוה • יהדות משיחית • סובוטניקים | |
| יהודים | אשכנזים • ספרדים • מזרחים • הודים • אתיופים • יוצאי ברית המועצות חילונים • מסורתיים • דתיים לאומיים • חרדים אורתודוקסיים • קונסרבטיביים • רפורמים • קראים | |
| ערבים | בדואים • ערבים-נוצרים • אחמדים • מדנים • פלאחים • עלווים | |
| מיעוטים | צ'רקסים • צוענים • ארמים | |
