אליק רון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלכסנדר רון
אין תמונה חופשית
נולד 1947 (בן 70 בערך)
מקום לידה תל עדשים, ארץ ישראל
כינוי אליק
השתייכות Emblem of Israel Police.svg  משטרת ישראל
דרגה ניצב ניצב
תפקידים בשירות

מפקד הימ"מ, מפקד מחוז ש"י, מפקד המחוז הצפוני

אלכסנדר (אליק) רון (נולד ב-1947) הוא ניצב בדימוס של משטרת ישראל. התפרסם עקב תפקודו באירועי אוקטובר 2000.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון (במקור: רובינשטיין) נולד במושב תל עדשים. התגייס לצה"ל ב-1966, התנדב לחטיבת הצנחנים ולסיירת מטכ"ל. עם סיום מסלול הלוחם יצא לקורס קציני חי"ר, ובסיומו שב ליחידה כמפקד צוות. עם סיום תפקיד זה, ב-1971, השתחרר מצה"ל. התגייס לשב"כ ושימש כמאבטח באל על[1]. לחם כאיש מילואים במלחמת יום הכיפורים[2], ולקח חלק בקרבות ברמת הגולן תחת פיקודו של יוני נתניהו[3]. לאחר המלחמה שירת במילואים בתנאי קבע והשתחרר ב-1975. כמפקד פלגת מילואים ביחידה השתתף רון במבצע יונתן, והיה מפקד החפ"ק המצומצם של סא"ל נתניהו[4]. ב-1984 חזר לשירות קבע ומונה למפקד יחידת שלדג בדרגת סא"ל, והוביל אותה במבצע משה[5]. תחת פיקודו עברה היחידה, אשר הייתה כפופה לקחצ"ר, לחיל האוויר הישראלי[6].

שירותו במשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19871992 היה מפקד הימ"מ[7], יחידת העילית של משטרת ישראל ומשמר הגבול ללוחמה בטרור, בין היתר בהשתלטות על אוטובוס האמהות שנחטף על ידי מחבלים ב-1988[8]. לאחר מכן שימש מפקד מג"ב ירושלים, פיקד על מרחב גליל במחוז הצפון. ב-1994 קודם לדרגת ניצב ומונה למפקדו הראשון של מחוז ש"י.

ב-1997 מונה למפקד המחוז הצפוני וכיהן בתפקיד במהלך אירועי אוקטובר 2000. בדו"ח ועדת אור לחקירת האירועים נכללו המלצות אישיות נגדו. בסבב המינויים שהתקיים זמן קצר לאחר האירועים עצמם הוחלט על העברתו מתפקידו והוא יצא ללימודים באוניברסיטת חיפה. בתקופתו בתפקיד הוקמה במחוז יחידת ארז ללחימה בפשיעה הכפרית.

אירועי אוקטובר 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצב אלכסנדר (אליק) רון היה מפקד המחוז הצפוני של המשטרה בעת אירועי אוקטובר 2000. הוא הואשם על ידי ועדת אור בסעיפים הבאים:

#הידרדרות היחסים בינו לבין המגזר הערבי במחוז, עד כדי נתק שהחמיר את האירועים. ההידרדרות באה במיוחד בעקבות דבריו בעקבות האירועים האלימים במגזר הערבי. בסעיף זה נמצא אשם על ידי הוועדה.
  1. הימנעות מהכנת תוכנית מגירה לאירועים מהסוג של אירועי אוקטובר. בסעיף זה הוכחה אשמתו.
  2. אי יישום לקחי האירועים באום אל פאחם (אותם סעיפים כמו יהודה וילק). בסעיף זה נמצא אחראי.
  3. אי הכנה של המחוז הצפוני לקראת ה-1 באוקטובר, אמנם אליק רון הצליח למנוע העברת כוחות למחוז ירושלים אולם לא ביצע פעולות מעבר לכך. בסעיף זה נמצא אחראי על ידי הוועדה.
  4. אי קיום שליטה מספקת על הכוחות בשטח ועל האירועים, בעיה שהחמירה עקב אי הפעלת חפ"ק. בעניין זה נמצא אשם.
  5. אי תגובה מספקת להרוגים בימים הראשונים של האירועים, כולל אי בירור של נסיבות מותם. על פי הוועדה אשמה זו הוכחה.
  6. אי הזרמת כוחות מספיקים לגזרת משגב ב-2 באוקטובר. בעניין זה זוכה על ידי הוועדה.
  7. מתן הוראה לירי צלפים מיותר (הן באום אל פאחם והן בנצרת) וכן בביצוע פעולות נוספות שהחמירו את האפקט של פעולה זו. פרט להגדרה הטכנית של גודל הכדורים, נמצא אשם על ידי הוועדה.
  8. אי דיווח על ירי הצלפים למפקדו ולדרג המדיני. בעניין זה זוכה על ידי הוועדה.
  9. שימוש באמצעים חריפים ובעיקר כדורי גומי למרות שניתן היה להשתמש באמצעים חריפים פחות. וכן לא פיקח מספיק על הפעלתם. בעניין זה נמצא אשם על ידי הוועדה.
  10. אי ביצוע תחקירים במחוזו ואי תיעוד של האירועים על ידי השוטרים. בעניין זה נמצא אחראי.

מסקנתה של הוועדה הייתה כי אליק רון נכשל בתפקידו ועל כן המליצה על כך שלא ימלא יותר תפקידים בתחום ביטחון הפנים.

לאחר פרישתו מהמשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון נמנה עם ראשי יוזמת ז'נבה. בשנת 2006 התמודד על ראשות מועצה אזורית עמק יזרעאל אך לא נבחר לתפקיד.

בשנת 2007, בעקבות פרשת שי דרומי, יזם הקמתה של יחידת מתנדבים במשמר הגבול למאבק בפשיעה הכפרית.[9]

רון בעל תואר ראשון במנהל עסקים משלוחת אוניברסיטת לטביה בארץ. חקירה בנוגע לקבלת התואר במרמה לא העלתה ראיות נגדו[10].

ניהל חברת אבטחה ששירתה בין השאר חברות לייצור קנאביס רפואי[11]. בשנת 2014 הוא יצא נגד המאבק של המשטרה בקנאביס וצוטט כאומר שאין סיבה שהקנאביס לא יהיה זמין כמו אקמול[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנה קים, "סבלנותו של הבולדוזר", הארץ, ‏ 15.09.2000.
  2. ^ ליאור אסטליין, ‏"היינו 42 איש. הרגתם 41", באתר ישראל היום, 20 בספטמבר 2013.
  3. ^ אליק רון, עמדת מוצא, במחנה, יולי 2011.
  4. ^ שרון רופא-אופיר, חשיפה: המוסד צילם, מבצע אנטבה יצא לדרך, באתר ynet, 1 ביולי 2006
  5. ^ שני פומס ומיכל חיוט, ‏יציאת מצרים המודרנית: 30 למבצע משה, באתר חיל האוויר הישראלי, 12 בינואר 2015.
  6. ^ אביחי בקר, פצצת טסטוסטרון, הארץ, ‏ 13.08.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  7. ^ אבי אשכנזי, פרשנות בטחונית: "מי מחכה 32 שעות?", באתר nrg‏, 22 במרץ 2012.
  8. ^ אור הלר, "לנהל את הסכסוך", בלייזר, ‏ גיליון אפריל 2015, עמוד 64.
  9. ^ יוזמה: יחידת מתנדבים למאבק בפשיעה הכפרית באתר המועצה הלאומית להתנדבות, 26/2/2007.
  10. ^ צבי הראל, 30 חודשי מאסר למפעיל אוניברסיטת לטביה; שיחד עובדי ציבור על ידי פטור או הנחות בשכר הלימוד, באתר TheMarker‏, 7 ביולי 2005
  11. ^ משרד הבריאות ירכוש קנביס רפואי ממגדלים בישראל ובחו"ל וימכור אותו לחולים, באתר TheMarker‏, 7 ביולי 2011
  12. ^ אליק רון: "רדיפת צרכני הקנאביס הזויה וחסרת הגיון", 12 בפברואר 2014, מגזין קנאביס