סי. רייט מילס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סי. רייט מילס
לידה 28 באוגוסט 1916
וייקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במרץ 1962 (בגיל 45)
ניאק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Oak Hill Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים עריכת הנתון בוויקינתונים
www.cwrightmills.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'ארלס רייט מילס (באנגלית: Charles Wright Mills;‏ 28 באוגוסט 1916 – 20 במרץ 1962) היה סוציולוג אמריקאי ופרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה מ-1946 ועד מותו ב-1962. כתביו של מילס פורסמו בהרחבה, הן בכתבי עת פופולריים, הן בכתבי עת מדעיים, והוא זכור בזכות מספר ספרים שכתב, בהם The Power Elite ((בעברית: אליטת הכוח) (1956)), White Collar: The American Middle Classes ו-The Sociological Imagination. מילס עסק בתחומי האחריות של אינטלקטואלים בחברה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא תמך במעורבות פוליטית וציבורית וביכר אותה על פני תצפית בלתי מעורבת. אחד מכותבי הביוגרפיות על מילס, דניאל גירי, כתב שלכתיבתו של מילס הייתה השפעה חזקה במיוחד על תנועות השמאל החדש של שנות ה-60 של המאה ה-20[1]. מילס הוא שהפך את הביטוי New Left ("השמאל החדש") לפופולרי בארצות הברית במכתבו הפתוח "Letter to the New Left" מ-1960[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סי. רייט מילס נולד בווייקו, טקסס, ב-28 באוגוסט 1916. אביו, צ'ארלס גרובר מילס (1889 – 1973) עבד כסוכן ביטוח. אמו, פרנסס אורסולה (רייט) מילס (1893 – 1989) הייתה עקרת בית[3]. הוריו היו בני מעמד הביניים, אדוקים בדתם וממוצא אנגלי-אירי. מילס היה נער מקהלה בכנסייה הקתולית של וייקו, ופיתח סלידה לכל החיים מהנצרות. מילס למד ב-Dallas High School והתעניין במיוחד בלימודי הנדסה כשהוריו הכינו אותו לקריירה מעשית בטקסס שעברה תהליכי תיעוש מהירים. מלבד הנדסה התעמק מילס גם בלימודי אלגברה, פיזיקה ושרטוט מכני[4].

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1934 סיים מילס את בית הספר התיכון הטכני של דאלאס (Dallas Technical High School) ואביו לחץ עליו להגיש מועמדות ללימודים באוניברסיטת טקסס A&M. על מנת לעמוד בציפיות של אביו, החל מילס את לימודיו באוניברסיטה, אולם מצא את האווירה "חונקת" ועזב את לימודיו בתום שנת הלימודים הראשונה שלו במוסד. הוא עבר ללמוד באוניברסיטת טקסס באוסטין שם למד אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, סוציולוגיה ופילוסופיה. באותה התקופה פיתחה האוניברסיטה מחלקה חזקה להוראה לתארים מתקדמים, הן בתחום מדעי החברה, הן למדעי הפיזיקה. מילס נהנה מהפיתוח הייחודי הזה והוא הרשים את מרציו עם האינטלקט החריף שלו. ב-1939 סיים את לימודיו עם תואר בוגר בסוציולוגיה לצד תואר שני בפילוסופיה. בתקופה בה סיים את לימודיו כבר פרסם מאמרים בשני כתבי העת המובילים בסוציולוגיה, ה-American Sociological Review וה-American Journal of Sociology.

בעת לימודיו באוניברסיטה בטקסס, הכיר מילס את אשתו הראשונה, דורותי הלן סמית, סטודנטית אף היא, אשר הייתה בעיצומם של הלימודים לתואר שני בסוציולוגיה. קודם לכן למדה סמית ב-University of Science and Arts of Oklahoma, אשר עד 1965 נקראה Oklahoma College for Women. סמית סיימה שם תואר ראשון במסחר. לאחר נישואיהם, ב-1937, עבדה דורותי הלן, שנודעה בכינוי "פרייה", כחברת צוות של מנהל מעונות הסטודנטים של אוניברסיטת טקסס. דורותי הלן פירנסה את הזוג בעת שמילס השלים את התואר האקדמי שלו. כמו כן עסקה דורותי הלן בהדפסות, צילום ועריכת חלק ניכר מעבודתו של מילס, כולל הדיסרטציה לדוקטורט. בנסיבות אלו פגש מילס את הנס גרת', פליט מדיני מגרמניה ופרופסור במחלקה לסוציולוגיה. על אף שמילס לא למד אף קורס עם גרת', הפך הלה למנטור ולחבר קרוב בעבור מילס. ביחד, ערכו ותרגמו מילס וגרת' כמה מעבודותיו של מקס ובר. השניים גם שיתפו פעולה בכתיבת Character and Social Structure, טקסט בתחום הפסיכולוגיה החברתית. עבודה זאת שילבה את תובנותיו של מילס אודות תהליך החיברות ואת אלו של גרת' ביחס לחברות בנות זמננו, כמו גם חברות מעידנים קודמים.

ב-1942 קיבל מילס את הדוקטורט שלו בסוציולוגיה מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. כותרת הדיסרטציה שלו הייתה "A Sociological Account of Pragmatism: An Essay on the Sociology of Knowledge". מילס עזב את ויסקונסין בראשית 1942, לאחר שמונה למשרת פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת מרילנד.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שמילס פנה לקידום הקריירה שלו, ודחה את גיוסו לצבא ארצות הברית בשל יתר לחץ דם, הוא התגרש מאשתו "פרייה" באוגוסט 1940. אולם לאחר שנה של גירושים, שיכנע מילס את פרייה לשנות את דעתה. במרץ 1941 נישא הזוג מחדש. מספר שנים לאחר מכן, ב-15 בינואר 1943, נולדה בִּתם, פמלה מילס. במהלך התקופה הזאת, בין 1941 ל-1945, בה עבד מילס כפרופסור משנה לסוציולוגיה באוניברסיטת מרילנד, נרשמה צמיחה במודעותו ובמעורבותו של מילס בפוליטיקה של ארצות הברית. במהלך מלחמת העולם השנייה התיידד מילס עם הפרופסורים להיסטוריה ריצ'רד הופשטדטר, פרנק פרידל וקנת' סטאמפ. ארבעת אנשי האקדמיה הללו שיתפו פעולה בשלל נושאים, וכל אחד מהם כתב על סוגיות הרלוונטיות לאותה העת, הקשורות למלחמת העולם השנייה, וכיצד הן משפיעות על החברה האמריקאית.

בעת שהיה עדיין באוניברסיטת מרילנד, החל מילס לכתוב ב-"journalistic sociology", ולפרסם טורי דעה לכתבי עת אינטלקטואליים כגון ניו ריפבליק, The New Leader ו-Politics, כתב עת שנוסד על ידי חברו, דווייט מקדונלד, ב-1944. בעת ששהה באוניברסיטה מרילנד, התיידד מילס עם ויליאם פורם, לימים עורכו של American Sociological Review, אשר זיהה כי העבודה המחקרית של מילס "שלטה באופן גורף" בחייו[5]. מילס המשיך בעבודתו המשותפת עם גרת' בעת שניסה לפרסם את עבודתו של מקס ובר, "Klassen, Stande und Parteien" (מעמד חברתי, סטטוס חברתי ומפלגות)[5]. פורם הסביר שמילס היה נחוש בדעתו לשפר את הכתיבה שלו לאחר שספג ביקורת על אחת מעבודותיו.

ב-1945 עבר מילס לניו יורק לאחר שזכה במשרת שותף מחקר ב-Bureau of Applied Social Research (מוסד מחקר המתמחה בחקר תקשורת ההמונים) באוניברסיטת קולומביה. מעבר זה הביא לפרידתו מאשתו פרייה, והזוג התגרש ב-1947[6]. ב-1946 מונה מילס ל-assistant professor במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה[6]. באפריל 1945 קיבל מילס את מלגת גוגנהיים בסך 2,500 דולר מהקרן לזכרו של ג'ון סימון גוגנהיים, למימון מחקרו בשנת 1946. במהלך תקופה זאת כתב מילס את ספרו White Collar: The American Middle Classes, אשר פורסם ב-1951[7]. ב-1946 פרסם מילס את From Max Weber: Essays in Sociology, תרגום למסות של מקס ובר, אותן תרגם בשיתוף עם הנס גרת'[8]. ב-1953 פרסמו השניים ספר נוסף, Character and Social Structure: The Psychology of Social Institutions[9].

ב-1947 התגרש מילס מאשתו פרייה והתחתן עם אשתו השנייה, רות הארפר, סטטיסטיקאית ב-the Bureau of Applied Social Research. הארפר עבדה עם מילס על ספריו New Men of Power (‏1948), White Collar ‏(1951) ו-The Power Elite‏ (1956). ב-1949 עברו מילס והארפר לשיקגו, על מנת שמילס יוכל לשמש כ-visiting professor באוניברסיטת שיקגו. מילס חזר ללמד באוניברסיטת קולומביה לאחר סמסטר באוניברסיטת שיקגו וקודם לדרגת Associate Professor לסוציולוגיה ב-1 ביולי 1950. בתוך שש שנים בלבד קוּדם מילס למשרת פרופסור, ב-1 ביולי 1956.

ב-1955 ילדה הארפר את בִּתם קתרין. בשנים 1957 – 1956 זכה מילס למלגת מחקר מטעם תוכנית פולברייט, וכך שהתה המשפחה בקופנהגן, דנמרק, שם שימש מילס כמרצה באוניברסיטת קופנהגן. מילס והארפר נפרדו ב-1957 והתגרשו סופית ב-1959[10].

קריירה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילס נשא לאישה את אשתו השלישית, ירוסלבה סורמאק, אמנית אמריקאית ממוצא אוקראיני והזוג התיישב במחוז רוקלנד שבמדינת ניו יורק ב-1959. בנם, ניקולאס צ'ארלס, נולד ב-19 ביוני 1960[11].

באוגוסט 1960 שהה מילס בקובה שם שקד על פיתוח הטקסט Listen, Yankee. הוא בילה שם 16 ימים וראיין פקידים בממשלת קובה, כמו גם אזרחים קובנים. מילס שאל אותם האם ארגון הגרילה אשר חולל את המהפכה הקובנית, נשאר כמות שהוא גם כמפלגה פוליטית. בנוסף, ראיין מילס את נשיא קובה פידל קסטרו, אשר טען כי קרא ולמד את The Power Elite של מילס[12]. על אף העובדה שמילס בילה רק חלק קטן מהזמן שלו בקובה בחברת קסטרו, הם הסתדרו טוב מאוד ביחד, וכאשר הלך מילס לעולמו כמה שנים מאוחר יותר, שלח קסטרו זר פרחים לאות ניחומים.

מילס תואר כאדם ממהר. לבד מטבעו הממהר, הוא היה ידוע מאוד בשל לוחמנותו. הן חייו הפרטיים – ארבע חתונות עם שלוש נשים שונות, ילד אחד מכל אחת מהן, לצד כמה פרשיות אהבים – כמו גם חייו המקצועיים, שהיו כרוכים באיתגור ובמתיחת ביקורת על רבים מהפרופסורים שלימדו אותו, כמו גם על עמיתיו החוקרים, משהפך לחוקר בעצמו, אופיינו כ"סוערים". הוא כתב מאמר ברור למדי, שבו ביקר את יו"ר המחלקה בוויסקונסין לשעבר, וכינה את התאורטיקן הבכיר שם, הווארד פ. בקר, "טיפש אמיתי".

במהלך ביקור שקיים בברית המועצות, זכה מיל לכבוד כמבקר בולט של החברה האמריקאית. בעודו שם הוא מתח ביקורת על הצנזורה בברית המועצות באמצעות הרמת כוסית שלו למנהיג סובייטי מוקדם ש"טוהר ונרצח על ידי הסטליניסטים". הוא אמר, "לחיי היום שבו יצירותיו השלמות של לאון טרוצקי תתפרסמנה בברית המועצות!".

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סי. רייט מילס נאבק בבריאות רעועה עקב מצב לִבּו. לאחר שקיבל את הדוקטורט שלו ב-1942, נכשל מילס בבדיקה גופנית בשל יתר לחץ דם. בשל העובדה שנכשל בבדיקה הגופנית, שוחרר מילס בשירות בצבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בביוגרפיה של מילס שכתב ארווין לואי הורוביץ, כותב המחבר אודות מוּדעוּתו החריפה של מילס למצב לִבּו. הוא משער שהייתה לכך השפעה על הדרך בה חי את חייו הבוגרים. מילס תואר כמישהו שעובד מהר, וביעילות. הורוביץ תיאר את מילס כ"אדם בחיפוש אחר גורלו".

ב-1962 סבל מילס מהתקף הלב הרביעי והאחרון שלו. הוא נפטר ב-20 במרץ בווסט ניאק, ניו יורק. שירות הכנסייה שלו נערך באוניברסיטת קולומביה, אליה נסעו הנס גרת' ודניאל בל על מנת לשאת דברים לזכרו. שירות כנסייה לחברים ולמשפחה נערך ב-interfaith pacifist Fellowship of Reconciliation בניאק.

מערכת יחסים עם תאורטיקנים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני היותו סוציולוג, היה מילס סטודנט שהתעמק בלימודים אינטנסיביים של פילוסופיה. החזון שלו ביחס לדמוקרטיה שוויונית, רדיקלית, היה תוצאה ישירה של השפעת רעיונות של תורסטן ובלן, ג'ון דיואי וג'ורג' הרברט מיד. במהלך תקופתו באוניברסיטת ויסקונסין, הושפע מילס עמוקות מהנס גרת', פרופסור לסוציולוגיה מגרמניה. מגרת' נחשף מילס לתובנות מתיאוריות סוציולוגיות ומההשכלה האירופאית.

מילס וגרת' החלו את שיתוף הפעולה בן 13 השנים ביניהם ב-1940. כמעט מיד בתחילת שיתוף הפעולה הזה, ביטא גרת' את ספקותיו ביחס לעבודה משותפת עם מילס. בסופו של דבר התברר כי גרת' צדק, כאשר התגלעו בין השניים מתחים קשים בשיתוף הפעולה שלהם ביחס לאתיקה אינטלקטואלית. שניהם גייסו עורכי דין שיצדדו בעמדותיהם והם עשו שימוש בעמדות מוסריות כבכלי נשק. עם זאת, הם המשיכו לעבוד ביחד ולכל אחד מהם היו המטלות שלו כחלק משיתוף הפעולה ביניהם. מילס פיתח חלוקת עבודה וערך, ארגן ושיכתב את הטיוטות של גרת', בעוד שגרת' תרגם ופירש את החומרים שנכתבו בגרמנית. הפרסום המשותף הראשון שלהם היה "A Marx for the Managers" שהיה ביקורת על "The Managerial Revolution: What is Happening in the World" של ג'יימס ברנהאם. מילס וגרת' גיבשו את רוב עמדותיהם על בסיס מקורות גרמניים. היו להם חילוקי הדעות שלהם, אך לצד זאת הם הצמיחו שותפות והפכו למשתפי פעולה פוריים שעבדו ביחד במשך תקופה ממושכת על מנת ליצור ולגבש עמדות משפיעות בשדה המחקר הסוציולוגי שלהם[13].

סי. רייט מילס הושפע עמוקות מאסכולת הפרגמטיזם ובעיקר מעבודותיהם של ג'ורג' הרברט מיד, ג'ון דיואי, צ'ארלס פרס וויליאם ג'יימס. על אף שההנחה המקובלת היא שמילס הושפע מהגותם של קרל מרקס ותורסטן ובלן, האספקטים של המבנה החברתי בעבודתו של מילס הושפעו עמוקות ממקס ובר ומכתביו של קרל מאנהיים, שעקב מקרוב אחר הגותו של ובר[14]. עבודתו של ובר תרמה רבות להשקפותיו של מילס אודות העולם בכללותו[14]. בהיותו אחד מתלמידיו של ובר, התמקד נתח משמעותי מעבודתו של מילס ברציונליזם[14]. בעבודתו של מילס ניכרה גם השפעה משמעותית של המרקסיזם; מילס ציין שהמרקסיזם הפך כלי חיוני לסוציולוגים ולכן כולם חייבים להיות מחונכים על ברכי הנושא. כל השפעה מרקסיסטית הייתה, לפיכך, תוצאה של חינוך מספק. נאו-פרוידיאניזם היווה השפעה בעל משמעות גם כן על עבודתו של מילס.

ביקורתו של מילס על הסוציולוגיה בזמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שמילס הוא סוציולוג בעצמו, העובדה שמילס היה ביקורתי למדי ביחס לגישות סוציולוגיות שרווחו בזמנו, עשויה להוות הפתעה. למעשה, חוקרים ראו את ספרו של מילס, The Sociological Imagination כ"פרידתו הסופית של מילס מהסוציולוגיה האקדמית"[15]. בספרו זה מתח מילס ביקורת על אנשים ספציפיים כמו טלקוט פרסונס ופול לזרספלד, חברו למחלקה באוניברסיטת קולומביה. בעוד שמילס אכן היה מתוסכל מהתיאוריות של פרסונס ומהמחלקה באוניברסיטה קולומביה, הטיעונים שלו ב-The Sociological Imagination מבוססים כיותר מאשר דברי נקמה גרידא[15]. בעוד ש-The Sociological Imagination היה ועודנו נקרא לעיתים כ"מתקפה על המחקר האמפירי", בפועל הוא מהווה "ביקורת על סגנון מחקרי מסוים"[15]. מילס היה מודאג שהסוציולוגיה נופלת לתוך המלכודות של חשיבה נורמטיבית, ומפסיקה לבקר את החיים החברתיים. לאורך הקריירה האקדמית שלו, נאבק מילס בזרם המרכזי הסוציולוגי ביחס לסגנונות סוציולוגיים שונים ומנוגדים[15]. מילס היה מודאג במיוחד מכך שמדעי החברה יהיו רגישים ל"כוחה ויוקרתה של התרבות הנורמטיבית", וייסטו מהיעד המקורי שלהם[15].

קשה לקבוע האם הסוציולוגיה אכן פנתה בכיוון שמילס חשש ממנו. עם זאת, לחוקרים ידוע שעד מותו, לחם מילס על מנת לשמר את מה שהוא תפס כאינטגריטי של הסוציולוגיה.

עבודותיו שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילס וגרת' החלו לשתף פעולה ב-1940, כשהם בוחרים כמה מכתביו המקוריים של מקס ובר בגרמנית, ומתרגמים אותם לאנגלית. ההקדמה של הספר מתחילה בהסבר ההבדל במשמעות השנוי במחלוקת שמעניקות מילים באנגלית לכתיבה הגרמנית. המחברים מנסים להסביר את מסירותם לדייק ככל האפשר בתרגום כתיבתו של ובר.

The New Men of Power: America's Labor Leaders שפורסם ב-1948 חוקר את מטאפיזיקת העבודה ואת הדינמיקה של מנהיגי עבודה המשתפים פעולה עם אנשי עסקים. הספר מסכם שתנועת הפועלים ויתרה למעשה על תפקידה האופוזיציוני המסורתי והתפייסה עם החיים בתוך מערכת קפיטליסטית.

The Puerto Rican Journey‏ (1950), אשר פורסם בניו יורק, נכתב בשיתוף פעולה עם קלארנס סיניור ורוז גולדסן. סיניור היה פעיל פוליטי סוציאליסט, אשר התמחה בענייני פוארטו ריקו. רוז קון גולדסן הייתה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קורנל אשר חקרה את ההשפעות החברתיות של הטלוויזיה ושל התרבות הפופולרית. הספר תיעד מחקר מתודולוגי ולא עסק במסגרת סוציולוגית תאורטית.

White Collar: The American Middle Classes מ-1951, מציע סקירה היסטורית עשירה של מעמד הביניים בארצות הברית וטוען שהביורוקרטיות הכריעו את העובדים ממעמד הביניים, גזלו מהם כל מחשבה עצמאית והפכו אותם לכמעט אוטומטים, מדוכאים אך עליזים. מילס קובע שיש שלושה סוגים של כוח בתוך מקום העבודה: כפייה או כוח פיזי; סמכות; ומניפולציה. דרך היצירה הזו, נראה שהמחשבות של מילס ושל ובר עולות בקנה אחד עם אמונתם שהחברה המערבית לכודה בתוך כלוב הברזל של הרציונליות הבירוקרטית, מה שיוביל את החברה להתמקד יותר ברציונליות ופחות בהיגיון. החשש של מילס היה שמעמד הביניים הופך ל"מוגבל מבחינה פוליטית ומחוסל מבחינה תרבותית", מה שיאפשר מעבר כוח ממעמד הביניים לאליטה החברתית החזקה. עובדים ממעמד הביניים מקבלים משכורת נאותה אך התנכרו לעולם בגלל חוסר יכולתם להשפיע או לשנות אותו. פרנק וו. אלוול מתאר עבודה זו כ"הרחבה ועדכון על תהליך הביורוקרטיזציה של ובר, תוך פירוט ההשפעות של חלוקת העבודה הגוברת על הטון והאופי של החיים החברתיים האמריקאיים".

Character and Social Structure מ-1953, שחיבר מילס בשיתוף עם גרת', נחשב לעבודתו התאורטית המתוחכמת ביותר. Character and Social Structure משלב את הביהביוריזם החברתי ואת המבנה האישיותי הפרגמטיסטי, עם המבנה החברתי של הסוציולוגיה הוובריאנית. הספר מתמקד בתפקידים, כיצד הם בין אישיים וכיצד הם קשורים למוסדות.

The Power Elite מ-1956 מתאר את מערכת היחסים בין האליטות הכלכליות, הצבאיות והפוליטיות, בשים לב לכך שהם חולקים השקפת עולם משותפת; ושהכוח טמון בריכוז הסמכות בתוך האליטות של החברה האמריקאית. ריכוז הסמכות מורכב מהרכיבים הבאים: "מטפיזיקה צבאית", או במילים אחרות הגדרה מיליטריסטית של המציאות; "זהות מעמדית", זיהוי עצמי כנפרדים ונעלים על שאר החברה; יכולת החלפה - תנועה בין ובתוך שלושת המבנים המוסדיים והחזקה בעמדות כוח משתלבות בתוכם; שיתוף פעולה/חיברות, או במילים אחרות, חיברות חברים צפויים חדשים נעשה על בסיס השאלה עד כמה הם מיטיבים "לשבט" עצמם לאחר שכבר התמסדו כאליטה. השקפותיו של מילס על אליטות הכוח היא שהן מייצגות את האינטרסים שלהן עצמן, מה שכולל שימור "כלכלת מלחמה תמידית" כדי לשלוט בגאות ובשפל של הקפיטליזם האמריקאי ומסווה של "סדר חברתי ופוליטי מניפולטיבי באמצעות תקשורת ההמונים". בנוסף, ניתן לתאר את עבודתו זאת של מילס כ"חיפוש אחר סמכות ביורוקרטית רציונלית-משפטית והמפעילים והנתינים של הכוח הזה"[14]. נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר הפנה למילס ולספרו זה בנאום הפרישה שלו מהתפקיד ב-1961. הוא הזהיר מפני סכנות הקומפלקס הצבאי-תעשייתי, כשפעל להאט את הדחיפה להגדלת תקציבי הביטחון, בעת שתי כהונותיו כנשיא ארצות הברית. הרעיון של "הקומפלקס הצבאי-תעשייתי" הוא רפרנס לכתיבתו של מילס ב-The Power Elite, מה שמסייע להמחיש את השפעת ספרו זה של מילס על אנשים רבי-השפעה מסוימים[16].

The Causes of World War Three‏ (1958) ו-Listen, Yankee ‏(1960) - בשני המחקרים החשובים הללו, שבאו בעקבות The Power Elite, ניסה מילס ליצור קול מוסרי לטובת החברה, ולגרום לאליטת הכוח להפגין אחריות לגורלו של ה"ציבור". על אף העובדה ש-Listen, Yankee נחשב לשנוי מאוד במחלוקת, היה זה מסע חקר מעמיק אחר המהפכה הקובנית, שנכתב מנקודת המבט של מהפכן קובני, ונשא סגנון כתיבה חדשני, לתקופה בהיסטוריה האמריקנית בה פורסם. בכתיבתו על מחקרו של מילס מתאר אלוול את The Causes of World War Three כקינה ארוכה ונוגה אודות רעיונותיו של מקס וובר. וליתר דיור, על השקפתו אודות "ריאליזם מטומטם" (ההפרדה בין רציונליות מוסדית לתבונה אנושית).

The Sociological Imagination‏ (1959) - נחשב לספרו המשפיע ביותר של מילס, מתאר את הלך המחשבה ללימוד סוציולוגיה. הדמיון החברתי מדגיש את המסוגלות לקשר בין חוויות פרטיות של האינדיבידואל ויחסים חברתיים. שלושת המרכיבים שמייסדים את הדמיון החברתי הם היסטוריה, ביוגרפיה והמבנה החברתי. מילס גורס שמשימה קריטית עבור מדעני החברה היא "לתרגם את הבעיות של הפרט לכדי סוגיות ציבוריות". ההבחנה בין בעיות לסוגיות מתבטאת בכך שבעיות מתייחסות לשאלה כיצד אדם בודד מרגיש ביחס למשהו, בעוד שסוגיות מתייחסות לשאלה כיצד החברה משפיעה על קבוצות של אנשים. למשל, אדם שאינו יכול למצוא עבודה חווה בעיה, בעוד שעיר שמאופיינת באבטלה רחבת היקף של תושביה, הופכת את האבטלה לסוגיה ציבורית, מעבר לבעיה הפרטית. ספר זה סייע לחדירה לתחום של דור חדש של מדעני חברה המחויבים לבעיות של שינוי חברתי, ולא של שימור המערכת. חלק נוסף של הספר הוא היחסים הבין-אישיים שמילס עוסק בהם, במיוחד נישואים וגירושים.

הגרסה של Images of Man: The Classic Tradition in Sociological Thinking ‏(1960) - עותק ערוך בתוספת הקדמה שנכתבה על ידי מילס. בעבודה זאת מילס מסביר כי הוא מאמין שהשימוש במודלים הוא המאפיין, בהא הידיעה, של הסוציולוגים הקלאסיים, ושהמודלים הללו הם הסיבה לכך שהרלוונטיות של הסוציולוגים הקלאסיים נשמרת.

The Marxists‏ (1962) לוקח את ההסבר של מילס אודות מודלים סוציולוגיים מ-Images of Man ומשתמש בו על מנת לבקר את המרקסיזם ואת הליברליזם המודרני בארצות הברית. מילס מאמין שהמודל הליברלי איננו עובד ושהוא לא יכול ליצור מבט כולל על החברה, ולמעשה, זוהי אידאולוגיה שנועדה לשרת את מעמד הביניים היזמי. מרקסיזם, עם זאת, עשוי להיות שגוי בראייתו הכוללת, אך יש לו מודל שעובד היטב ביחס למבנה החברתי, למנגנונים של ההיסטוריה ושל החברה, וביחס לתפקידים של אינדיבידואלים. אחת הבעיות של מילס עם המודל המרקסיסטי היא שהוא משתמש ביחידות קטנות ואוטונומיות, שמילס מוצא אותן כפשוטות מדי לצורך הסבר הקפיטליזם. בשלב זה מספק מילס דיון על קרל מרקס כדטרמיניסט.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי סטיבן סקאנלאן וליז גראורהולץ, חשיבתו של מילס אודות מפגש הדרכים בין הביוגרפיה להיסטוריה, ממשיכה להשפיע על חוקרים ועל עבודותיהם וכמו כן, משפיעה על הדרך בה הם מתקשרים עם הסטודנטים שלהם ועל הדרך בה הם מלמדים אותם. אגודת הסוציולוגיה הבין-לאומית מכירה ב-The Sociological Imagination כספר הממוקם במקום השני ברשימתה של "ספרי המאה"[17].

בטקס האשכבה שלו, הנס גרת' התייחס למילס כאלטר אגו שלו, על אף חוסר ההסכמות הרבות שהיו ביניהם. מעניין כי רבים מחבריו הקרובים של מילס "העלו זיכרונות ביחס לידידותם עם מילס בראשית הדרך, ועל ריחוק מאוחר יותר, כשמילס לעג להם על כך שהם תמכו בסטטוס קוו ובאוניברסיטאות השמרניות שלהם". בנוסף על ההשפעה שהייתה למילס על האנשים שהיו חלק מחייו, ניתן להתבונן על השפעתו גם באמצעות בחינת הדומיננטיות של עבודתו לאחר מותו. ויליאם פורם התייחס לסקר מ-2005 אשר בחן את 11 הטקסטים הנמכרים ביותר, אשר מילס הוזכר בו 69 פעמים, הרבה יותר מכל כותב בולט אחר[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סי. רייט מילס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Geary, Daniel (2009). "C. Wright Mills, the Left, and American Social Thought". Radical Ambition: C. Wright Mills, the Left, and American Social Thought. Berkeley, California: University of California Press. ISBN 978-0-520-94344-5. JSTOR 10.1525/j.ctt1ppzdg.
  2. ^ Mills, C. Wright (1960). "Letter to the New Left". New Left Review. 1 (5). Retrieved May 5, 2019 – via Marxists Internet Archive
  3. ^ (1984). C. Wright Mills: A Native Radical and His American Intellectual Roots. University Park, Pennsylvania: Pennsylvania State University Press. ISBN 978-0-271-00360-3.
  4. ^ Horowitz, Irving Louis (1983). C. Wright Mills: An American Utopian. New York: Free Press. ISBN 978-0-02-914970-6.
  5. ^ 1 2 Form, William (March 2, 2022). "Memories of C. Wright Mills: Social Structure and Biography". Work and Occupations; Thousand Oaks: 148–173
  6. ^ 1 2 Geary, 2009, pp. 76
  7. ^ (2000a). Mills, Kathryn; Mills, Pamela (eds.). C. Wright Mills: Letters and Autobiographical Writings. Berkeley, California: University of California Press. ISBN 978-0-520-21106-3.
  8. ^ Mills, 2000a, pp. 47
  9. ^ Mills, 2000a, pp. 93
  10. ^ Mills, 2000a, pp. 259
  11. ^ Mills, 2000a, pp. 346
  12. ^ Mills, 2000a, pp. 312
  13. ^ Oakes, Guy (1999). Collaboration, Reputation, and Ethics in American Academic Life: Hans H. Gerth and C. Wright Mills. University of Illinois Press. pp 14-31. ISBN 0-252-06807-6.
  14. ^ 1 2 3 4 Frank W. Elwell, The Sociology of C. Wright Mills - http://www.faculty.rsu.edu/
  15. ^ 1 2 3 4 5 McQuarie, Donald. 1989, The "The Sociological Imagination": Reclaiming a Vision?, American Sociologist. 20(3):291-96/
  16. ^ Eisenhower, Dwight D, [https://www.archives.gov/milestone-documents/president-dwight-d-eisenhowers-farewell-address President Dwight D. Eisenhower's Farewell Address (1961)
  17. ^ Stephen J. Scanlan and Liz Grauerholz, ntroduction: 50 Years of C. Wright Mills and the "Sociological Imagination"
  18. ^ Form, William (March 2, 2022), ["Memories of C. Wright Mills: Social Structure and Biography", Work and Occupations; Thousand Oaks: 148–173 – via ProQuest.]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סי._רייט_מילס&oldid=38439821"