פוסום זנב-מברשת נחושתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןפוסום זנב-מברשת נחושתי
פוסום זנב-מברשת נחושתי
מצב שימור
מצב שימור: לא הוגדר
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קוסקוס
משפחה: קוסקוסיים
סוג: פוסום אוסטרלי
מין: פוסום זנב-מברשת נחושתי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Trichosurus johnstonii
רמזי, 1888
תחום תפוצה
תפוצה אפשרית של הפוסום הנחושתי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פוסום זנב-מברשת נחושתי (שם מדעי: Trichosurus johnstonii) הוא מין פוסום גדול דמוי חתול בסוג פוסום זנב-מברשת שאנדמי לצפון-מזרח יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1888 על ידי הזואולוג האוסטרלי אדוארד פירסון רמזי (אנ') ומעמדו הטקסונומי אינו מוסכם. במקור, הוא תואר כמין נפרד, בהמשך סווג כתת-מין של פוסום זנב-מברשת מצוי, ובשלהי המאה ה-21 קיבל שוב מעמד של מין על ידי הזואולוגים האוסטרלים קולין גרובס וטים פלנרי (אנ'). מספר ארגונים דוגמת IUCN עדיין מתייחסים אליו כתת-מין.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפוסום הנחושתי מבנה גוף מוצק וכבד, וראש חרוטי דמוי שועל. אוזניו המשולשות קטנות יותר מקרובו המצוי, ושיניו הטוחנות גדולות יותר. לפוסום עיניים גדולות המותאמות לראיית לילה, אף גדול וזיפים שחורים. זנבו ארוך ועבה ומתאפיין בשיער גס דמוי מברשת. אצבעותיו ארוכות עם טפרים חדים וחזקים המשמשים אותו לטיפוס. אורך ראשו וגופו של הפוסום הנחושתי 35–43 סנטימטרים, אורך זנבו 33–42 סנטימטרים ומשקלו 1.8-1.2 קילוגרם. בניגוד לקרובו המצוי, אצל מין זה הדו-צורתיות הזוויגית אינה ניכרת להוציא את הגולגולת שגדולה מעט אצל הזכר.

הפרווה של הפוסום הנחושתי גסה וצפופה. צבעה הכללי נע בין חום-נחושת לחום-אדמוני, ערמון או כתום-תפוז - שמאפשר להבדיל בנקל בינו לבין קרובו המצוי. לעיתים קרובות, אזור הגב והכתף נוטה להתכהות לאפרורי עד שחרחר. הגחון, המפשעה, החזה ולעיתים גם המותניים בצבע כתום-אפרסק, זהוב או שמנת. הראש זהה פחות או יותר לצבע הגוף, להוציא פס חום כהה על המצח, טבעות כהות סביב העיניים וכתם כהה סביב האף הורוד. במקרים הרבים הצבע האפרורי בגב ובכף מתפשט לעבר הראש. הזנב בולט בצבעו הכהה שנע בין חום-שוקולד לשחור-פחם, וצידו התחתון קירח ואפרפר.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הנחושתי אנדמי לחצי האי כף יורק בצפון-מזרח קווינסלנד שבאוסטרליה. טווח התפוצה של מין טרם מופה ואינו ידוע במדויק, אך בכל זאת נחשב למצומצם יחסית למינים בסוגו, ומוגבל באופן כללי לרמת אתרטון בתוך הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד על מורדות הרי החיץ הגדול (אזור קיירנס ואזור חוף קסוברי). בית הגידול של הפוסום הנחושתי מורכב מיער גשם טרופי הררי ויער סקלרופילי פתוח עם כמות משקעים גבוהה.

פוסום נחושתי עם מזון בפיו.

הפוסום הנחושתי הוא יונק לילי שמבלה את רוב זמנו על העצים, ויורד מדי פעם לאדמה כדי לחפש מזון. במהלך היום הוא יושן במקלט טבעי כמו הצטלבות ענפים או חללי עצים ויוצא לפעילות לאחר רדת החשיכה; בניגוד לקרוביו, שיא הפעילות אצל הפוסום הנחושתי היא במחצית הראשונה של הלילה, ולאחר מכן הוא עשוי לחזור לישון. הפוסום חי בגפו בטריטוריה קבועה; הטריטוריות של הזכר והנקבה עשויות לחפוף זו לזו ולנקבות אחרות, אך טריטוריית הזכר לא תחפוף בדרך כלל לטריטוריות של זכרים אחרים. הפוסומים מתקשרים עם בני מינם באמצעות מגוון קולות (צווחות, נהמות, ציוצים, שריקות, שיעולים, ועוד). הנקבות דומיננטיות יותר מהזכרים.

התזונה של הפוסום הנחושתי מורכבת בעיקר מעלים, פירות, זרעים וחסרי חוליות קטנים, ובסך הכול זוהו כ-33 מיני צמחים הנצרכים על ידו; פריטי מזון בולטים הם: אזדרכת מצויה, לפופית ומין סולונום (Solanum mauritianum). מין זה אינו מהווה מטרד חקלאי כמו קרובו המצוי או הצפוני. הטורפים העיקריים של הפוסום הם ינשוף חזק, ינשוף נובח, פיתון זית, שועל אדום וחתול הבית; הפוסום משתמש ביכולת הטיפוס שלו כדי להימלט מטורפים קרקעיים.

אין מידע מהימן על הביולוגיה של הפוסום הנחושתי, והיא דומה ככל הנראה לזו של לקרובו המצוי. הוא מתרבה פעמיים בשנה, ובכל המלטה הפוסומית ממליטה גור יחיד. ההיריון נמשך 17.5 ימים. הגור שוהה בכיס 4–5 חודשים ולאחר מכן רוכב על גבה של האם. הוא נגמל בסביבות 6–7 חודשים ומתלווה לאימו עד גיל 8 או 18 חודשים. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל שנתיים או שלוש והזכרים בגיל 4 שנים. תוחלת החיים הממוצעת בטבע היא כנראה 7 שנים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה האדומה של IUCN טרם העריכה (NR) את מצב השימור של הפוסום הנחושתי, מכיוון שהיא מתייחסת אליו כאל תת-מין של הפוסום המצוי. טווח התפוצה של המין הוא הקטן ביותר מהמינים בסוג, אך יש אינדקציות לכך שהוא נפוץ בשפע (צפיפות ממוצעת של 3–4 פרטים לדונם) ומרביתו שוכן בתוך אתר מורשת עולמית (הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד) המגן עליו מפני הפרעה אנושית. על בסיס נתוני IUCN לגבי קרובו המצוי, סביר להניח שמצבו יציב, ואיומים אפשריים עליו הם טריפה על ידי מינים פולשים ופגיעה בבית הגידול על ידי שריפות בר גדולות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]