דאון הסנאי

דאון הסנאי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומים מפוספסים
סוג:	דאון
מין:	דאון הסנאי
שם מדעי
	Petaurus norfolcensis; ‏(סופר), 1792
תחום תפוצה

דאון הסנאי (שם מדעי: Petaurus norfolcensis) הוא מין כיסאי מעופף בינוני בסוג דאון שאנדמי למזרח יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1792 על ידי המנתח הסקוטי רוברט קר (Robert Kerr) ולו שני תת-מינים. דאון הסנאי חי ביערות פתוחים וחורשים ופעיל בשעות הלילה. הוא ניזון מצוף, אבקנים וחרקים. אף שמצבו יציב, מגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה בעקבות ירידה באיכות בית הגידול.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון הסנאי הוא כיסאי בינוני בגודלו ודומה מבחינה חיצונית לסנאי; גופו ארוך, גמיש ואלגנטי, צווארו קצר ועבה, וראשו גדול ומקושת עם חרטום קצר ומחודד. האוזניים שלו משולשות וגדולות למדי עם אפרכסות רחבות. עיניו גדולות ובולטות ומותאמות לראיית לילה, אפו קטן ומחורץ והלוע שלו קצר ומעוגל.

כפי שאופייני למינים בסוג, לדאון הסנאי יש קרומי דאיה בין אצבעות היד והרגל שנמתחים בעת הקפיצה כמצנח מרובע ומאפשרים לו לדאות מעץ לעץ עד למרחק 50 מטר. הקרומים מורכבים מקפל עור עבה שמתוח בין הזרת ביד לבין שני צדדי הקרסול, ובמהלך תנועה רגילה, הם מקופלים ומתמזגים עם המותניים וגורמים לפרופיל הצד שלו להראות עגלגל.

כפות היד והרגל של הדאון שעירות למדי עם טפרים קצרים וחדים, ובצידן התחתון יש רפידות גדולות שמסייעות לו בטיפוס. סימן ההיכר הבולט של מין זה אשר העניק לו את שמו, הוא זנבו הארוך והגלילי שעבה, סבוך ושעיר בהרבה משל דאונים אחרים ומזכיר מאוד את זנב הסנאי. הדאון משתמש בזנבו העבה והארוך ללפיתת ענפים ולניווט במהלך הדאייה לעבר הכיוון הרצוי.

דאון הסנאי הוא המין הבינוני בסוגו: גודלו כמעט כפליים מקרובו המוכר יותר - דאון הסוכר, והוא קטן משמעותית מן הדאון הצפוני והדאון המהגוני. מלבד ממדי הגוף, אורך האוזן והזנב, דאון הסנאי נבדל מדאון הסוכר במספר תכונות נוספות: הפנים שלו ארוכות, מחודדות ונפוחות יותר, הצוואר עבה, שיניו הטוחנות גדולות משמעותית והסימונים שעל הפרווה בולטים יותר.

אורך ראשו וגופו של דאון הסנאי: 25-18 ס"מ, אורך זנבו: 33-22 סנטימטרים ומשקלו: 300-190 גרם (0.3 קילוגרם). אין דו-צורתיות זוויגית ברורה בין הזכר לנקבה.

כסות ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה העבה של דאון הסנאי צפופה ורכה. צבעה הכללי אפור על גווניו השונים: החל מאפור בהיר דרך אפור עמום או כהה, וכלה באפור-כסוף, אפור-צפחה או אפור-כחלחל. הצד התחתון של הגוף (החזה, הגרון, הבטן והמפשעה) בצבע לבן בוהק או צהבהב-קרמי. לדאון הסנאי שני פסים שחורים בולטים על הגוף הבהיר: פס דקיק לאורך הגב שנמוג בהדרגה בחלק האחורי, ופס עבה לאורך הזרועות וקרומי הדאייה. הזנב בצבע אפור כהה או בהיר ומתכהה בקצה לשחור-פחם.

הראש בצבע אפור, וסימוני הפנים הם כדלהלן: פס או משולש שחור לאורך המצח והחרטום, טבעות כהות סביב העיניים, וכתמים שחורים ולבנים סביב האוזניים; הלחיים והסנטר בצבע לבן בוהק. האוזניים והאצבעות ורודים והאף והלוע אדמדמים.

תפוצה וסביבת מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון הסנאי אנדמי לאוסטרליה. טווח התפוצה שלו משתרע לאורך קו החוף המזרחי של היבשת, מחצי האי כף יורק שבצפון-מזרח קווינסלנד, דרך מזרח ניו סאות' ויילס, טריטוריית הבירה האוסטרלית, צפון ומרכז ויקטוריה, וכלה בקצה הדרום-מזרחי של אוסטרליה הדרומית. התפוצה הגאוגרפית שלו היא לאורך הרי החיץ הגדול והוא מצוי בשפלות נמוכות עד רכסים הרריים ברום 1,200 מטר מעל פני הים. המין מצוי גם במספר איים בחוף המזרחי של היבשת: האי פרייזר, האי מורטון, האי ריקטס ואיי סטרדבוק. בניגוד למשתמע משמו המדעי, דאון הסנאי לא חי מעולם באי האוסטרלי נורפוק הממוקם בין ניו זילנד לקלדוניה החדשה.

בית הגידול של דאון הסנאי כולל חורש ים-תיכוני, יער אקליפטוס פתוח, יער סקלרופילי יבש, יער חופי או יער לח הגובל ביער גשם טרופי ובתה שופעת בפרחי בנקסיה, אך הוא נמנע מיער צפוף או טרופי לחלוטין. הגורמים העיקריים שמשפיעים על בחירת בית הגידול, הם נוכחות של מקומות מקלט בעצים ותפרחות מרובות שמבטיחות אספקת מזון סדירה בחורף השחון. צפיפות הדאונים משתנה בחדות בין האזורים; במקומות מסוימים הוא נדיר מאוד ונפוץ בטלאים, בעוד שבבתי גידול אופטימליים דונם אחד עשוי לאכלס עד 3 פרטים. בצפון קווינסלנד, הוא נמצא אפילו בפרברים ובאזורים עירוניים.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון הסנאי הוא יונק פעיל לילה שיוצא לתור אחר מזון עם רדת החשיכה. את שעות היום, הוא מבלה בשינה בקינים כדוריים שבנה בתוך שקעים וחללים בעצים. כדי ללקט את חומרי הקינון, הדאון נוהג להיתלות עם זנבו ורגליו האחוריות על הענף, וידיו הקדמיות פנויות כדי לנתק ממנו עלים וזרדים בגדלים שונים; לאחר שהצטברה כמות מסוימת של חומרים, הדאון מלפף את זנבו סביבם ונושא אותם למקום המיועד. לאחר שהדאון דוחף את החומרים לשקע בעץ, הוא מרטיב אותם בשתן ומדביק אותם זה לזה עד שנוצרת הצורה הכדורית. הקן מרווח דיו מבפנים, אך פתחו צר ככל האפשר כדי למנוע גישה לטורפים פוטנציאליים.

דאון הסנאי שוכן עצים מובהק; הוא מותאם במיוחד לחיים על העצים לא רק בשל כישורי הטיפוס שלו, אלא גם בזכות תכונת הדאייה האופיינית לסוגו. כאשר הדאון קופץ מעץ גבוה לעץ אחר, הוא מותח את ידיו ורגליו לצדדים וגורם לפתיחת קרומי הדאייה. השילוב של המתיחה החזקה והגוף הגמיש גורמת לדאון להיות כמעט שטוח לחלוטין במהלך הדאייה; בדרך זו, מתאפשר לו לדאות עד למרחק 50 מטר, וגודל המרחק תלוי בעיקר בגובה הקפיצה.

במהלך הדאייה, הזנב הארוך והעבה משמש כהיגוי אחורי, והדאון יכול לשלוט באמצעותו על מסלול הדאייה באוויר: הזזה פתאומית של הזנב לזווית מסוימת, גורמת לגוף להסתובב מהיעד המקורי ליעד אחר. הדאון נוחת על העץ כשראשו מורם, ואז הזנב מתלפף במהירות סביב הענף הקרוב ועובר לתפקד כרגל חמישית במהלך הטיפוס. גורים צעירים שעזבו את הכיס, עשויים לרכב על גב האם אפילו במהלך הדאיה.

תזונה ויחסי גומלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון הסנאי מוגדר כאוכל כל; בפועל, תזונתו העיקרית מורכבת מצוף ואבקנים, אך בהיעדרם הוא יתבסס בעיקר על טל דבש ושרף של אקליפטוס, שיטה, בנקסיה והדס דבשי, פירות, עלים, זרעים וחרקים (בעיקר חיפושיות וזחלים). יחסית לדאונים אחרים, המזון מן החי תופס נתח חשוב יותר אצל דאון הסנאי. על מנת להשיג הפרשות צמחיות מסוימות כמו שרף, הדאון משתמש בחותכות החזקות שלו כדי לחתוך את קליפת העץ וללקק את הנוזלים.

דאון הסנאי חי בקבוצה משפחתית שכוללת זכר, נקבה אחת או שתיים והצאצאים שלהן. כל קבוצה כזו תופסת מספר חללי עצים בשטח שנע בין 3 ל-50 דונם. הקבוצה טריטוריאלית ומגרשת מסיגי גבול, וצאצאים מתבגרים עוזבים מעצמם את האזור. הזכר נוהג לסמן את שטח הקבוצה באמצעות בלוטת הריח המפותחת שעל מצחו. הדאונים נקשרים לשטחם, ויישארו בתוכו אפילו עם חלקים גדולים ממנו נהרסו. הדאונים מתקשרים זה עם זה באמצעות קולות רועשים וחותמי ריח.

הטורפים הטבעיים של דאון הסנאי הם לטאות כוח, נמיות כיס, פיתונים ודורסי לילה.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הרבייה של דאון הסנאי מתרחשת ביוני ויולי, ותקופת ההריון נמשכת פחות משלושה שבועות. במהלך עונת הרבייה, הכיס של הנקבה הופך לרך ורחב ונשמר בצורה זו לדצמבר; לאחר שהצאצאים עוזבים את הכיס הוא חוזר להיות קשיח ומצומק. לרוב הדאונית ממליטה גור אחד עד שלושה, אשר זוחלים לכיס בכוחות עצמם ונצמדים בתוכו לאחת מ-4 הפטמות.

הגורים שוהים בכיס 70 ימים ולאחר מכן הדאונית מעבירה אותם לקן שם גופם מתכסה בפרווה ועיניהם נפקחות בגיל 84 יום. הגורים נשארים בקן 40–50 ימים ובגיל 4 חודשים הם נגמלים מחלב אימם ומתחילים בהדרגה לצאת איתה מחוץ לקן ולתור אחר מזון. בגיל 12–18 חודשים הם הופכים לעצמאים ועוזבים את האזור שבו נולדו.

תוחלת החיים של דאון הסנאי בטבע 3–6 שנים, ובשבי עד 11.9 שנים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון הסנאי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה והתרחשותו במספר אזורים מוגנים. האיום העיקרי על הדאון נשקף מצד ירידה מתמדת באיכות בית הגידול בעקבות כריתת עצים והתרחבות החקלאות, וכן מצד מניעת התחדשות עצים וכיסי סבך בעקבות רעיית עדרי בקר וצאן, נוכחות גדולה של ארנבונים וקנגוריים גדולים ומשטרי אש בלתי הולמים; מגמת האוכלוסייה של המין נמצאת בירידה כתוצאה מכך, במיוחד בטווח הדרומי. דילול בית הגידול בשילוב עם בצורת הופך את הדאון לפגיע במיוחד, הן בגלל אי זמינות המזון והן בגלל מחסור במקומות מתאימים לקינון.

ארגון השימור IUCN ממליץ לרשויות השימור האוסטרליות להקים מבעוד מועד תוכנית התאוששות עבור המין; התוכנית צריכה לכלול, הגנה ופיקוח על יערות מדינה ופארקים לאומיים, מחקר מפורט יותר אודות הדרישות האקולוגיות של המין וכיצד הוא מושפע מצד שינויים מגוונים בבית הגידול.