פוסום זנב-טבעת שפלתי

פוסום זנב-טבעת שפלתי
	איור של פוסום זנב-טבעת שפלתי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומי זנב טבעת
סוג:	פוסום זנב-טבעת דק
מין:	פוסום זנב-טבעת שפלתי
שם מדעי
	Pseudochirulus canescens; ‏1846
תחום תפוצה

פוסום זנב-טבעת שפלתי (שם מדעי: Pseudochirulus canescens) הוא מין פוסום קטן בסוג פוסום זנב-טבעת דק שמצוי בגינאה החדשה ובמספר איים סמוכים. הוא תואר מדעית בשנת 1846 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ורג' רוברט ווטרהאוס ולו חמישה תת-מינים. הפוסום השפלתי הוא המין הקטן ביותר במשפחת הפוסומים הטבעתיים לאחר פוסום זנב-טבעת ננסי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום השפלתי הוא כיסאי קטן וקומפקטי עם גוף וראש עגלגלים; עיניו גדולות, אוזניו קטנטנות וחוטמו חרוטי. זנבו ארוך ובעל יכולת לפיתה בקצהו. אורך ראשו וגופו: 23-20 סנטימטרים, אורך זנבו: 20-17 סנטימטרים ומשקלו 235–380 גרם. הפרווה שלו צפופה ועבה, וצבעה הכללי נע בין אפור-כסוף לחום כשהיא הופכת לדהויה וחיוורת בגחון. הפנים, הלחיים והגפיים בצבע חום בהיר. לאורך הגב, יש פס שחור עבה שמתחיל בבסיס הזנב ומסתיים באזור המצח. בנוסף, סביב האוזניים החומות יש כתמים שחרחרים. החוטם והכפות בצבע ורוד דהוי. הזנב בולט בצבעו החום כהה-שחור, להוציא את קצהו החשוף והוורוד.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום השפלתי מצוי בעיקר באי גינאה החדשה, הן בצד של פפואה והן בצד של אינדונזיה, כמו גם באיים האינדונזים סלוואטי ויאפן. באי גינאה החדשה, הטווח שלו משתרע מחצי האי ראש-ציפור במערב ועד מפרץ מילנה במזרח, והוא נעדר לחלוטין משרשרת ההרים במרכז האי ומהסוואנות הגשומות בשפלה הדרומית הגדולה. בית הגידול של הפוסום מורכב מיער גשם טרופי בגובה נמוך (שפלה בדרך כלל), אך עשוי להימצא גם במדרונות הרריים עד רום 1,300 מטר.

המידע אודות הביולוגיה לוקה בחסר; הפוסום פעיל בשעות הלילה וניזון בעיקר מעלים, טחב, חזזיות ושרכים. הרבייה מתרחשת בכל השנה, והפוסומית ממליטה 1–3 צאצאים לאחר תקופת היריון קצרה; הגורים שוהים בתקופה הראשונה לחייהם בכיס של האם.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום השפלתי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, ומכיוון שירידה משמעותית במספרים אינה סבירה עדיין. הפוסום מאוים בעיקר על ידי ציד לבשר בכ-25% מטווח התפוצה שלו. הוא מאוים במידה מסוימת גם מצד אובדן בית גידול בשל בירוא יערות לשימוש חקלאי, וגידול באוכלוסייה האנושית. ייתכן שהפוסום עשוי להסתגל לשהייה בשברי יערות שמופרעים באופן תדיר על ידי פעילות אנושית.

הפוסום השפלתי מצוי במספר אזורים מוגנים. נדרשים מחקרים נוספים אודות הטקסונומיה, התפוצה, הביולוגיה ומצבו של המין.