פוסום זנב-טבעת ירוק

פוסום זנב-טבעת ירוק
	פוסום זנב-טבעת ירוק
מצב שימור
	מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומי זנב טבעת
סוג:	פוסום זנב-טבעת מדומה
מין:	פוסום זנב-טבעת ירוק
שם מדעי
	Pseudochirops archeri; ‏קולט, 1884
תחום תפוצה

פוסום זנב-טבעת ירוק (שם מדעי: Pseudochirops archeri) הוא מין של פוסום ססגוני בסוג פוסום זנב-טבעת מדומה שאנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1888 על ידי הזואולוג הנורווגי רוברט קולט (אנ'), והוא המין היחיד בסוגו שחי באוסטרליה במקום בגינאה החדשה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפוסום הירוק גוף שמנמן, מגושם וכדורי בצורתו, ראש נפוח ועגלגל וחוטם גדול ומחודד. סביב אוזניו הקצרות והעגולות יש רצועות פרווה עבות שגורמות להן להראות גדולות בהרבה מגודלן האמיתי. העיניים האדמוניות שלו גדולות ובולטות, ולהן אישונים אנכיים בדומה לחתול שמותאמים יותר לראיית לילה.

זנבו של הפוסום חזק וגמיש בדומה לקרוביו עם טבעת לפיתה בקצהו, אך הוא נבדל מהן בהיותו קצר יחסית ועבה במיוחד בבסיסו.

נוסחת השיניים של הפוסום היא ${\tfrac {3.1.3.4}{2.0.3.4}}$ בכל צד, כך שהמספר הכולל הוא 40; לשיניו הטוחנות של הפוסום יש קצוות חדים בצורת סהר בדומה לקואלה, והן משמשות אותו לחיתוך העלים לפיסות זעירות במקום טחינה רגילה.

כפות היד והרגל רחבות, עם כריות הצמדה וטפרים חזקים וחדים שמשמשים לטיפוס; הבהונות מנוגדות לשאר האצבעות ומשפרות את האחיזה בענפים. אורך ראשו וגופו של הפוסום הירוק 28–37 סנטימטרים ומשקלו 1.3-0.6 קילוגרם.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה הצפופה של הפוסום הירוק עבה ורכה עם מרקם משי, והיא בעלת גוון ירוק-סיד שנחשב לייחודי וחריג עבור יונקים והעניק למין את שמו; במציאות, צבע הפרווה נע בין אפרפר לזהוב-זית, והמראה הירקרק נובע משילוב של שיער צהוב, לבן ושחור. הצד התחתון הכולל את המפשעה, הגחון, החזה והצוואר - בצבע שמנת עד לבן בוהק. גבו של הפוסום בעל גוון חום-זית כהה שהופך בהדרגה לפס שחרחר ברור מהכתף עד למצח; האזור הכהה בגב תחום מצדדיו בזוג פסים כסופים או צהבהבים, וגם הם בתורם עשויים להיות תחומים בזוג פסים כהים ודהויים.

הפוסום הירוק בולט גם בכתמים הלבנים הבוהקים שנמצאים על מותניו, שוקיו, וסביב אוזניו ועיניו. ראשו של הפוסום בצבע זהה לשאר הגוף (להוציא את הפס הכהה על המצח), ואילו החרטום והלחיים בצבע אפור-פיח שמבליט עוד יותר את הטבעות הלבנות סביב העיניים. האף גם הוא בולט בצבעו הוורוד. הזנב בצבע אפרפר-זית וצידו התחתון ולעיתים גם קצהו בצבע לבנבן.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הירוק אנדמי לחצי האי כף יורק בצפון-מזרח קווינסלנד, והוא המין היחיד בסוגו שחי באוסטרליה. טווח התפוצה משתרע לאורך הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד במורדות הצפון-מזרחיים של הרי החיץ הגדול המקבילים לשונית המחסום הגדולה, מהפארק הלאומי רכס פלומה ליד טאונסוויל עד לפארק הלאומי הר וינדזור ליד דדין.

בית הגידול של הפוסום מורכב מיער גשם טרופי וקריר על מדרונות הררים ברום 300 מטר מעל פני הים ומעלה. הפוסום מגלה העדפה לאזורים עם שפע של עצים וגפנים, ונראה לעיתים קרובות גם ביערות מקוטעים, יערות משניים ושולי היערות. למין זה יש חפיפה עם פוסום נהר-הרברט ופוסום נהר-דיינטרי המשתייכים לסוג אחר.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הירוק הוא יונק פעיל לילה שיוצא לפעילות לאחר רדת החשיכה. את שעות היום הוא מבלה בשינה על חופת היער. בניגוד לרובם המכריע של הפוסומים, הפוסום הירוק אינו ישן במקלט טבעי (קן, חלל עץ, שקע), אלא במקום חשוף יחסית כמו הצטלבות ענפים או אפילו סתם ענף מזדמן.

הסיבה לכך קשורה לגוון הירוק של הפרווה שמספק לו ההסוואה יוצאת דופן בין הענפים הירוקים ומקשה על עופות דורסים לאתר אותו. כשהפוסום מתכונן לישון, הוא מתיישב על זנבו העבה תוחב את פניו, ידיו וקצה זנבו לבטן ומתכרבל לכדור; הרגליים האחוריות תופסות בדרך כלל בענף כדי למנוע נפילה. הפוסום נשאר במצב זה עד רדת הלילה אלא אם כן מנוחתו הופרעה; כאשר מעירים אותו בפתאומיות, הוא נמלט במהירות מהאזור ועשוי להישאר ער למשך מספר שעות.

הפוסום שוכן עצים מובהק; הוא נוטה להישאר בגובה 13.5 מטר מאדמת היער, ויורד לאדמה לעיתים רחוקות - בעיקר על מנת לגשת לעץ מרוחק. התנועה שלו מהירה יחסית לתנועה האיטית של קרוביו. הטורפים העיקריים של הפוסום הירוק כוללים: ינשוף נצי אדום, פיתון השטיחים ונמיית כיס נמרית.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הירוק ניזון בעיקר מעלים, והוא מעדיף עלים בוגרים המכילים סיבים רבים ומעט חלבון (למשל: פיקוס, אליוריטס, קוגרה ובפרט עלי תאנה). רבים מהצמחים האהובים על הפוסום צומחים בשולי היערות, וגורמים לו לשהות באזור זה זמן רב יחסית למינים אחרים. אף על פי שהפוסום ניזון בעיקר עלים, הוא אוכל מדי פעם גם תאנים בשלות.

הפוסום הירוק מפורסם בהיותו אחד היונקים הבודדים שמסוגלים לאכול את עלי הגימפי גימפי שנחשב לאחד הצמחים הצורבים והמכאיבים בעולם; אצל בני אדם, מגע וכל שכן בליעה של עלי הגימפי גימפי מצריכים טיפול רפואי, ובמקרה חמור עלולים להוביל להלם או מוות. בדומה לפוסום הטבעת המצוי, גם הפוסום הירוק הוא קופרופג שניזון מצואתו; בליעת הצואה מסייעת לעיכול המזון במעי הגס.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבייה מתרחשת בעיקר בחורף, ושיאה בחודשי יוני ויולי. המין ככל הנראה פוליגמי שמתרבה עם כל בן זוג מזדמן. לפוסומית שתי פטמות בכיס, אך היא ממליטה לרוב צאצא יחיד. גודלו של הוולד כתולעת, והוא זוחל בכוחות עצמו לכיס שפתחו באזור הגחון, שם הוא נצמד לאחת הפטמות. הגור שוהה בכיס במשך מספר חודשים, וכשהוא גודל דיו הוא עוזב את הכיס ומטפס על גבה.

צאצאי הפוסום הירוק רוכבים על גב האם לפרק זמן ארוך יותר מכל צאצאי המינים האחרים. במהלך הזמן הזה הגור עוקב אחר תנועותיה של אימו ולומד כיצד לטפס, ללקט מזון ולנוע על החופה. בשלב השלישי, הגור נע בכוחות עצמו, אך עדיין עוקב אחר אימו במשך מספר שבועות נוספים בטרם יהפוך לעצמאי. תוחלת החיים של המין אינה ידועה.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שטווח התפוצה של הפוסום הירוק קטן מ-5,000 קילומטרים רבועים עם צפיפות נמוכה, הוא מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל היותו סתגלתן ליערות מקוטעים ולתזונה מגוונת, יש לו הסוואה מצוינת שמגינה עליו מפני טורפים, מרבית הטווח שלו נמצא באתר מורשת עולמית (הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד) ומגמת אוכלוסייתו היציבה.

אין איומים משמעותיים על המין. פעולות שימור מומלצות על ידי IUCN כוללות ניטור תפוצה ומספרים, וביצוע מחקרים אודות השימוש בבתי הגידול.