פוסום ננסי מערבי

פוסום ננסי מערבי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומים ננסיים
סוג:	פוסום ננסי
מין:	פוסום ננסי מערבי
שם מדעי
	Cercartetus concinnus; ‏גולד, 1845
תחום תפוצה

פוסום ננסי מערבי או פוסום ננסי נאה (שם מדעי: Cercartetus concinnus; ידוע גם בכינוי מורדרדה) הוא מין פוסום קטנטן דמוי-עכבר בסוג פוסום ננסי המצוי בדרום ודרום-מערב יבשת אוסטרליה. הוא חי ביערות דלילים ובכיסי סבך ופעיל בשעות הלילה. הפוסום חי רוב הזמן בבדידות, ובונה לעצמו קינים בחללי עצים או תחת שיחים. הוא ניזון בעיקר מצוף ואבקה ומשמש כמאביק של מספר צמחים. מצבו נחשב ליציב, אך הוא נדיר יחסית במזרח.

טסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הננסי המערבי תואר מדעית לראשונה בשנת 1845 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון גולד. הוא אחד מתוך ארבעה מינים בסוג פוסום ננסי, ומשויך למשפחת פוסומים ננסיים בסדרת הקנגוראים. במקור תוארו שני תת-מינים שלו על בסיס היותם מופרדים באמצעות מישור נולרבור הצחיח, אולם העדר הבדלים מורפולוגיים ביניהם הוביל למסקנה שחלוקה זו אינה נכונה, דבר שאושר בשנת 2008 באמצעות מחקר גנטי מקיף. בנוסף, מאובנים של הפוסום נמצאו בתוך מישור נולרבור.

האטימולוגיה של שמו המדעי (Cercartetus concinnus) היא: "זקוף-זנב אלגנטי". שמו הנפוץ שנקבע על ידי ועדה של אגודת היונקים האוסטרלית מתייחס לתפוצה המערבית שלו (לעומת התפוצה המזרחית או הדרומית של האחרים), ובעבר הוא כונה בשלל שמות: פלנגר חזירי נאה, פלנגר עכברי, אופוסום עכברי זוטר, דורמיסיה דרום-מערבי, ועוד. לפוסום זה יש מספר כינויים מקומיים בשפות האבוריגיניות: מאן-דור-דה, מורדרדה, ויראפי וג'א-ג'אט.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הננסי המערבי הוא יונק קטן-ממדים שדומה מאוד לעכבר הבית; מבנה גופו עגלגל וגוצי, והוא מתאפיין בצוואר קצרצר, בראש גדול ובחוטם קצר וחרוטי. האוזניים שלו גדולות במיוחד והן אליפסיות ודקיקות. העיניים גם הן גדולות ובולטות, ומותאמות לראיית לילה. האף זעיר עם שפם ארוך בצידו, והלשון ארוכה בצורה יוצאת דופן (12 מילימטרים) עבור יונק כה קטן. זנבו של הפוסום דקיק, ארוך וגלילי, והוא מכוסה בקשקשים במקום בשיער דליל.

זרועותיו ורגליו של הפוסום דקיקות, ובכפות יש לו רפידות דביקות. השילוב של הזנב הגמיש עם הרפידות ברגליים מאפשר לפוסום לנוע בזריזות על העלווה. האצבעות השנייה והשלישית בכף רגלו האחורית הן סינדיקטיליות, והבוהן מנוגד לשאר ונטול טפרים. אורך ראשו וגופו של הפוסום הננסי המערבי: 10-7 סנטימטרים, אורך זנבו: 9-7 סנטימטרים ומשקלו: 18-8 גרם. אין דו-צורתיות זוויגית משמעותית בין הזכרים לנקבות. הנקבה בעלת כיס מפותח שבתוכו עד 6 פטמות.

לפוסום הננסי המערבי פרווה עדינה וזיפית. צבעה הכללי חום-קינמון בהיר בניגוד לצבע האפור-כסוף של המין המזרחי והמין הזעיר, אך לעיתים עשוי להיות לה גם גוון אפרורי. הבדל נוסף בינו לבין השניים האחרים, בא לידי ביטוי בצבע הלבן בצידו התחתון שבוהק ובולט יותר, ומשתרע על המפשעה, הבטן, החזה, הגרון והסנטר. על הזרועות והרגליים יש רצועות חומות, וסביב העיניים טבעות כהות קטנות שדהויות יחסית למינים אחרים. אזורים מסוימים בגופו של הפוסום קירחים משיער ובעלי מראה ורוד; ביניהם ניתן למנות את החוטם, האוזניים, כפות הידיים והרגליים והזנב.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הננסי המערבי אנדמי לדרום ודרום-מערב אוסטרליה. טווח התפוצה שלו מתחלק לשלושה אזורים עיקריים: הגדול שבהם נמצא בדרום אוסטרליה המערבית, לאחר מכן בחצי האי אייר בדרום אוסטרליה הדרומית, ואזור גדול נוסף במשולש הגבולות של מזרח אוסטרליה הדרומית, מערב ויקטוריה ודרום-מערב ניו סאות' ויילס. אוכלוסיות קטנות נמצאות בחצי האי יורק (אוסטרליה הדרומית), ובאי הקנגורו.

בית הגידול של הפוסום הננסי המערבי נמצא באזורים עם טמפרטורות גבוהות ומשקעים נמוכים, וכולל יערות אקליפטוס פתוחים, יערות סקלרופילים יבשים, בתה צפופה של הקוונגאן, ערבות-שיח חופיות (הית'לנד) או חורש ים-תיכוני. הפוסום זקוק לכיסוי קרקעי סבוך על מנת לנוע בבטחה מאזור לאזור, והוא מעדיף מקומות עם צפיפות גבוהה של צמחים פרחוניים כמו הבנקסיה, דריינדרה, מללויקה, קליסטמון וגרווילאה. בניו סאות' ויילס, הוא מאכלס גם בתי גידול מיוערים למחצה, עם נוכחות של שיחי מלוח, קזוארינה, ירבוז, אוליריה וכדורי ספיניפיקס.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הננסי המערבי הוא יונק פעיל לילה שחי רוב הזמן בגפו, וספון בשעות היום בתוך קן קטן שמרופד בעלים ועשבים. הפוסום בונה את קינו בחללי עצים, בנקיקים, בתפרחות מתות, תחת כיסי סבך או עץ הדשא (Xanthorrhoea), ולעיתים משתמש בקינים נטושים של בבלר אוסטרלי או זברה פינק. הוא עשוי להשתמש במספר קינים במקביל שמשמשים למטרות שונות (מחסה מטורפים, שינה או גידול צאצאים).

הפוסום מבלה את מרבית זמנו על העצים, אך באזורים מיוערים בדלילות נע על האדמה תחת חופת השיחים הצפופה שמסתירה אותו מטורפים. תנועתו זריזה במיוחד, והוא עושה שימוש נרחב בזנבו הגמיש להידבקות ותלייה על עצמים ונשיאת חומרי קינון; כפותיו הדביקיות משמשות אותו לאחיזה בענפים, לטיפוס על תפרחות או להחזקת מזון. לפוסום יש חושים חדים של ראיה, שמיעה וריח, והוא מתקשר עם בני מינו באמצעות חותמי ריח או קולות ציוץ צורמניים. הפוסום חי בשטח ביתי קבוע, ובמהלך הלילה יוצא לתור אחר מזון או בן זוג למרחק 50–195 מטר מהקן; הזכר נוטה להתרחק יותר מן הנקבה. הפוסום גם עשוי לנדוד מאזור לאזור במהלך השנה בהתאם למשאבי המזון הזמינים.

הפוסום הננסי נכנס למצב של תרדמת זמנית בתגובה למזג אוויר סגרירי או קר, שמאפשר לו לחסוך באנרגיה. תרדמת ממוצעת עשויה להימשך 7–11 ימים, כשקצב חילוף החומרים וקצב פעימות הלב צונחים משמעותית וטמפרטורת הגוף יורדת. במהלך התרדמת או השינה הרגילה, הפוסום מתכרבל לכדור עגול, כשאוזניו מקופלות על פניו וזנבו הארוך מגולגל לסליל וקבור מתחת לגופו. בהשוואה ליונקים זעירים אחרים, הפוסום הננסי המערבי מתעורר מהתרדמת במהירות יוצאת דופן.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתבסס על הביולוגיה ומערכת השיניים, הסברה הרווחת בעבר הייתה שהפוסום הננסי המערבי הוא אוכל חרקים; מחקר משנת 1994, מצא שהוא למעשה ניזון בעיקר מצוף ואבקה של בנקסיה, דריינדרה, מללויקה ואקליפטוס, כשבמקרים רבים לא נמצאו כלל שרידים של חסרי חוליות בצואתו. ההערכה היא, שהוא ניזון מחסרי חוליות רכים דוגמת זחלים, תולעים וגלמים אשר מתעכלים לגמרי בקיבה והם מהווים עבורו תזונה משלימה. תצפיות מצאו שהוא טורף לעיתים לטאות קטנות. בשבי, הפוסום ניזון ממזונות מתוקים מגוונים, כולל פירות רכים, עוגות, ריבה, דבש, חלב ותולעי קמח. לאחר אכילת אבקה או צוף, הפוסום מלקק ומטפח את עצמו באינטנסיביות.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסומים הננסיים יכולים להתרבות לאורך השנה כאשר התנאים הסביבתיים טובים; עם זאת, הפוסומית מסוגלת להאט את התפתחות העוברים בתגובה לטמפרטורות נמוכות או לבצורת עד לעלייה בזמינות המזון, ושיאי המלטות מתרחשים בעיקר באביב. הפוסומית ממליטה 4–6 גורים בכל פעם, אשר זוחלים לתוך הכיס ומבלים בו 25 ימים בטרם הפוסומית תעביר אותם לקן. הגורים עדיין עיוורים כשהם מועברים לקן, וממשיכים לינוק מהאם 25 ימים נוספים עד גמילה מוחלטת. הגורים מגיעים לבגרות סביבות 12–15 חודשים.

הפוסומית עלולה לשאת ברחמה יותר מ-6 עוברים, אולם מכיוון שיש לה בכיס רק 6 פטמות, ההתפתחות של חלק מהם הופכת לאיטית מאוד עד שהשגר הראשון יעזוב את הכיס וייגמל. מיד לאחר הגמילה של הגורים הקודמים הרכב החלב משתנה והופך לסמיך יותר (קולוסטרום) ומותאם עבור הגורים הזעירים החדשים. בהתחשב בגודלו הקטן, טורפיו של הפוסום רבים ומגוונים: מנחשים ונמיות כיס ועד דורסי לילה. עם זאת, מאחר שהפוסומית מביאה בממוצע שניים עד שלושה שגרים בשנה, קצב הרבייה של המין גבוה למדי ומחפה על כך.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום הננסי המערבי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה יחסית, אוכלוסייתו הגדולה, התרחשותו במספר אזורים מוגנים, וגם כי לא סביר שתתרחש ירידה משמעותית בעתיד הקרוב. אין איומים משמעותיים על המין; אף על פי שהוא ניצוד על ידי חתול הבית והשועל האדום, קצב הרבייה הגבוה שלו מפצה על כך. בבתי גידול הסמוכים לפרברים, הפוסום מאוים מקומית מצד פגיעה בבית הגידול בעקבות פיתוח כפרי או עירוני, ותחרות על צוף ואבקה עם דבורות דבש מכוורות מלאכותיות. בניו סאות' ויילס, הפוסום הננסי נחשב לנדיר ומאוים ומסווג כמין מוגן.

את הפוסום הננסי קל לגדל בשבי, אך הוא עשוי לסבול לעיתים קרובות מהשמנת יתר. אומדן האוכלוסייה אינו ידוע, ומשתנה בהתאם לתנאי האקלים ולזמינות המזון.