דאון ענק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןדאון ענק
דאון ענק
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קוסקוס
משפחה: פוסומי זנב טבעת
סוג: דאון ענק
מין: דאון ענק
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Petauroides volans
קר, 1792
תחום תפוצה
תפוצת הדאון הענק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דאון ענק (שם מדעי: Petauroides volans) הוא מין כיסאי מעופף גדול דמוי למור במשפחת הפוסומים הטבעתיים, שאנדמי למזרח יבשת אוסטרליה ומהווה מין יחיד בסוגו. הדאון נבדל מיתר הפוסומים הטבעתיים בפרוותו הארוכה, באוזניו הגדולות, בזנבו הארוך וביכולת הדאיה שלו. הוא קיים בטבע בשלוש צורות עיקריות: הצורה השחורה, הצורה האפורה והצורה הלבנה. זהו יונק פעיל לילה שמבלה את מרבית חייו על העצים וניזון אך ורק מעלים של אקליפטוס. הדאון הענק הוא הכיסאי הדואה הגדול בעולם, והאוכלוסייה שלו נמצאת במגמת ירידה עקב אובדן בית גידול.

טקסונומיה ומיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאון הענק תואר מדעית לראשונה בשנת 1792 על ידי המנתח הסקוטי רוברט קר בתור סוג של אופוסום מעופף (Didelphis volans). בהמשך הוא סווג כמין בסוג דאון או כמין יחיד בסוג Schoinobates, וזכה לעשרות שמות מדעיים עד אמצע המאה ה-20; בסופו של דבר, השם שהציע הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס (אנ') בשנת 1888 נקבע כשמו המדעי: פטאורוידוס וולאנס (Petauroides volans) שמשמעותו "יונק מעופף דמוי-דאון".

איור של דאון ענק בספר יונקי אוסטרליה של ג'ון גולד.

הדאון הענק זכה לכינויים רבים במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20, ביניהם: אופוסום מעופף, פוסום טגואן, פוסום ארך-זנב, קוסקוס מעופף, דאון הדמדומים ועוד; השם הנוכחי נקבע בשנת 1980 על ידי ועדה של אגודת היונקים האוסטרלים. באבוריג'ינית, הדאון ידוע בשמות פונג-גונג או ונדארנדה.

הדאון הענק הוא טקסון מונוטיפי; למרות הדמיון המורפולוגי עם הסוג דאון (בפרט עם המין דאון צהוב-בטן), מבחינה פילוגנטית הדאון הענק קרוב דווקא לסוג פוסום למורי, והשניים מסווגים בתת-משפחת פוסומים למוריים (Hemibelideinae) שבמשפחת הפוסומים הטבעתיים בתת-סדרת דמויי הקוסקוס. הסיבה לכך היא, שיכולת הדאיה התפתחה בנפרד אצל הסוגים הללו, והדבר בא לידי ביטוי בצורה הייחודית של קרומי הדאייה אצל הדאון הענק. אצל הפוסום הלמורי נותרו שרידים של קרומי דאיה, אך הוא אינו מסוגל להתעופף, כך שהדאון הענק הוא הנציג המעופף היחיד במשפחתו.

לדאון הענק שני תת-מינים מוכרים: P.v.volans הגדול והנפוץ ו-P.v.minor הקטן והצפוני. אף שכאמור לעיל הדאון הענק מוכר כמין יחיד בסוגו (Petauroides), על פי ספר מדריך היונקים של העולם (Handbook of the Mammals of the World) הסוג מפוצל לשלושה מינים נפרדים:

נכון לשנת 2020, הסיווג החדש אינו מקובל, ולא הוכר על ידי המערכת המשולבת למידע טקסונומי (ITIS), הרשימה האדומה של IUCN, המוזיאון האוסטרלי, אתר האינטרנט הבינלאומי למגוון בעלי החיים וארגונים בינלאומיים אחרים; בשל כך, ערך זה מתייחס לדאון הענק כטקסון מונוטיפי והמידע שבו תקף עבור שלושת המינים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדאון ענק תכונות חיצוניות ייחודיות דוגמת אוזניים גדולות, זנב ארוך וקרומי דאיה.

הדאון הענק הוא אחד המינים הגדולים ביותר במשפחת הפוסומים הטבעתיים, והכיסאי המעופף הגדול בעולם; לשם השוואה, גודל כף ידו כגודלו של הדאון מנוצה הזנב. ביחס ליונקים דואים אחרים ממדי גופו בינוניים: הוא גדול מרוב הסנאים הדואים, זהה לגלשן הפיליפיני, וקטן מן הרטופה, הטגואן, סנאי דואה ביסוואמוי וסנאי דואה צמרירי. גודלו של הדאון הענק כגודל חתול ממוצע, וצורתו החיצונית ייחודית ומשלבת תכונות של פוסום, למור, גלגו וסנאי. אורך ראשו וגופו של הדאון הענק: 48-39 סנטימטרים, אורך זנבו: 53-45 סנטימטרים ומשקלו 1.6-0.6 קילוגרם. הנקבות גדולות בדרך כלל מן הזכרים, ויש להן כיס עור מפותח עם שתי פטמות.

אנטומיה ומאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של הדאון הענק גוצי, גמיש וארוך, והפרווה העבה והמדובללת שלו מסתירה את צורת הגוף הבסיסית וגורמת לו להראות כדורי, כבד וגדול בהרבה ממה שהוא בפועל. הראש מעוגל עם לחיים נפוחות, ומתאפיין בחרטום קצר ומחודד ובאף גדול דמוי פקק שזקוף כלפי מעלה והחוצה; סביב האף יש זיפים שחורים ארוכים. העיניים הגדולות והנפוחות של הדאון מותאמות לראיית לילה, והן ממוקמות באלכסון בשקעים שבצדדי החרטום. לדאון הענק מספר תכונות פיזיות בולטות: האוזניים העגלגלות שלו גדולות יותר משל מכל פוסום אחר, והן מכוסות בפרווה עבה בצידן החיצוני ומזכירות את אוזני הקואלה.

בצדדי הגוף, יש לדאון הענק קפלי עור גדולים ועבים שמאפשרים לו לדאות למרחקים גדולים. קרומי הדאיה אצל הדאון הענק נמתחים מהברך עד למרפק, בניגוד למיני הסוג דאון שאצלם הם נמתחים בין הקרסול לכף היד; כתוצאה מכך, כאשר הקרומים נפרשים באוויר הם מעניקים לדאון הענק צורה משולשת במקום הצורה המרובעת האופיינית לסוג דאון. זנבו של הדאון סבוך, עבה וארוך בצורה יוצאת דופן, ומשמש לאיזון, לפיתת ענפים והיגוי אחורי במהלך הדאיה; קצהו התחתון קירח ומיועד להיצמד לענפים באמצעות ליפוף הטבעת האופייני למשפחה.

כפותיו של הדאון רחבות ושעירות ובתחתיתן כריות הדבקה גדולות שמפיקות ריח מעושן. יש לו 5 אצבעות ארוכות ביד וברגל, כאשר ברגל יש בוהן אחת וביד שתיים; הבהונות מכוונות לצדדים ומשפרות את התפיסה בענף. האצבע השנייה והשלישית ברגל סינדקטיליות ולהן זוג טפרים זעירים המשמשים לסירוק. פרט לאצבע הסינדקטילית, לכל אצבעותיו של הדאון יש טפרים גדולים, חזקים ומעוקלים שמאפשרים לו לאחוז בחוזקה בקליפת העץ.

כסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון ענק (הצורה הלבנה).
דאון ענק (הצורה השחורה).

הפרווה השעירה של הדאון הענק צפופה וארוכה יותר משל כל פוסום אחר (עד 60 מילימטר), והיא בעלת מרקם משי רך; קרומי הדאיה גם הם שעירים יחסית, אך צפיפות השיער שבהם נמוכה יותר. הדאון הענק מפורסם בווריאציות המנוגדות והמגוונות להפליא של צבע הפרווה. באופן כללי, יש 3 צורות עיקריות: הצורה השחורה, הצורה האפורה והצורה הלבנה. בכל הצורות, צבען הפנימי של האוזניים כתמתם, והאף ורוד בהיר או כהה.

  • בצורה השחורה, צידו העליון של הדאון נע בין שחור פחם לחום-שוקולד כהה או שחור-כחלחל, ואילו גחונו בצבע לבן בוהק. הגפיים, הזנב והצד החיצוני של האוזניים בצבע שחור מבריק, ובבסיס האוזן יש כתם לבן. המצח והחרטום בצבע שחרחר דהוי או חום כהה, הפנים כהות יותר והסנטר לבן.
  • בצורה האפורה, צידו העליון של הדאון נע בין אפור כהה לאפור כחלחל, בהיר או שחום, גחונו, אוזניו, כפותיו ופניו לבנים בוהקים, ועל מצחו פס או כתם דמוי צלב בצבע אפור כהה. הגפיים והזנב עשויים להיות בצבע לבן בוהק או שחור מבריק.
  • בצורה הלבנה, צבעו של הדאון לבן בוהק, שנהב או צהבהב-קרמי עם נטייה קלה לאפרפר בגב.

תפוצה וסביבת מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאון הענק אנדמי למזרח אוסטרליה. טווח התפוצה שלו משתרע מחצי האי כף יורק בצפון קווינסלנד דרך ניו סאות' ויילס וטריטוריית הבירה האוסטרלית וכלה בויקטוריה; הוא אינו מצוי באי טסמניה. התפוצה הגאוגרפית משתרעת לאורך הרי החיץ הגדול, והוא נמצא הן בשפלות והן ברכסים הרריים עד רום 1,200 מטר מעל פני הים.

בית הגידול של הדאון הענק מורכב מיערות אקליפטוס לחים וחורש ים-תיכוני על מדרונות הרריים, והוא נעדר מיערות גשם. ישנם מספר גורמים המשפיעים על בחירת בית גידול: ראשית, נוכחות כיסי יער משמעותיים של עצים גדולים ועתיקים שבהם יש מבחר חללים המשמשים כמקלט לדאון (40-20 עצים כאלו לשטח בגודל 20 דונם); שנית, גיוון במינים ספציפיים של אקליפטוס דוגמת אקליפטוס אפור (Eucalyptus cypellocarpa), אקליפטוס חום (Eucalyptus obliqua), אקליפטוס ההרים (Eucalyptus dalrympleana) ואקליפטוס המוט (Eucalyptus viminalis) בגלל העדפות המזון השונות בין העונות; שלישית, טופוגרפיה הררית גבוהה למדי, אך לא יתר על המידה (בסביבות 845 מטר). גורמים נוספים הם: פוריות האדמה, פיתול ענפים, הפרעה אנושית ושכיחות טורפים.

גם בבתי גידול אופטימליים, צפיפות האוכלוסייה עשויה להיות דלילה. הדאון מסוגל להתקיים בבתי גידול באיכות ירודה דוגמת שברי יער, אך במספרים נמוכים מאוד.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנהגות ופעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון ענק על עצי אקליפטוס בויקטוריה.

הדאון הענק הוא יונק פעיל לילה מובהק שמתעורר ויוצא ממקום מחבואו כשעה לאחר רדת החשיכה; במהלך היום הוא ישן מרבית הזמן בחללי עצים, חורים ושקעים המשמשים לו כמקלט, והוא עשוי להשתמש ב-4 עד 20 חללים במקביל. הדאון נוהג ללקט עלים וקליפות רכות לריפוד החללים האישיים, ונושא אותם לעיתים קרובות למקום המבוקש באמצעות זנבו הארוך. הדאון מבלה את רוב חייו בחופת היער הגבוהה, שם הוא חש מוגן יותר. אף שהוא טפסן מצוין תודות לטפריו החדים ושריריו, תנועותיו איטיות ומחושבות יותר לעומת התנועות הזריזות של מיני דאונים אחרים.

הדאון הענק משתמש ביכולת הדאיה שלו באופן קבוע במעבר בין עצים גבוהים, ומסוגל לדאות למרחק 100 מטר. מכיוון שהקרומים מגיעים רק עד למרפק, צורת הדאיה שלו ייחודית בקרב הכיסאים המעופפים: הגפיים הקדמיות מקופלות כלפי החזה כך שפרקי כף היד מכווצים תחת הסנטר ומעניקים לגופו צורה משולשת כאשר הקרומים נפתחים. תנועות הדאיה שלו מצומצמות יותר מקרוביו, אך עדיין הוא מסוגל להסתובב באוויר בזווית של 90 מעלות באמצעות זנבו. לפני הנחיתה על היעד המבוקש, הדאון בולם מעט את עצמו על ידי מתיחת הקרומים עד לקצה, אך משקלו מוביל בכל זאת לנחיתה קשה מעט שמפיקה צליל חיכוך, והוא מותיר אחריו שריטות על גזע העץ. הדאון הענק נמנע ככל האפשר מלרדת לאדמה, והוא נע בצורה מסורבלת במיוחד כשנאלץ לעשות זאת; לרוב, ירידה לאדמה מתרחשת רק כאשר הדאון זקוק לחצות אזור נטול עצים.

הדאון הענק חי בגפו רוב הזמן, בדרך כלל בתוך טריטוריה קבועה שגודלה תלוי בגודל היער המתאים (4-1.5 דונם). בעוד שהטריטוריות של הנקבות חופפות לעיתים קרובות זו לזו, הזכרים שומרים ביניהם על הפרדה מלאה. דאונים ששטחם חופף מכורח המצב (כיס יער קטן וכדומה), משתדלים להימנע זה מזה, וגם בהיתקלות מקרית הם לרוב מתעלמים מנוכחותו של האחר. מדי פעם יש גילויי עוינות בין דאונים מאותו הזוויג (זכר כלפי זכר ונקבה כלפי נקבה). בעונת הרבייה, מתקיימת אינטראקציה רבה יותר בין הדאונים, כמו הרחה הדדית טיפוס על ראשו של האחר וישיבה משותפת על ענף.

בניגוד לדאון צהוב הבטן הקולני והרועש, הדאון הענק שקט מאוד וכמעט שאינו משמיע קולות; הוא מתקשר עם בני מינו באמצעות סימוני ריח מעופשים שנובעים מהפרווה השעירה שלו. בתקופות קרירות, הדאון עוטף את גופו עם קרומי הדאייה בתור שמיכה כדי להפחית את איבוד החום, ובתקופות חמות הוא נוהג ללקק את פרוותו, גפיו וגחונו בכדי לצנן את גופו.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאון הענק מבלה 40% מהיממה בשינה, 33% בליקוט מזון, 12.5% במעבר בין עצים, ו-5.5% בטיפוח.

הדאון הענק הוא יונק צמחוני שניזון כמעט באופן בלעדי מעלים, ניצנים ופרחים של אקליפטוס המכילים רמות גבוהות של פוליפנולים וטרפנואידים; מיני האקליפטוס המועדפים משתנים מאזור לאזור: בוויקטוריה המין המועדף הוא אקליפטוס צר-עלים, בניו סאות' ויילס אקליפטוס המוט, ובקווינסלנד אקליפטוס בארלי. מינים בולטים אחרים בכל האזורים הם: אקליפטוס מאנה, אקליפטוס ההרים, אקליפטוס חביתי, אקליפטוס לבן, אקליפטוס טריירג'רו, אקליפטוס הביצות, אקליפטוס כחול, אקליפטוס חום ואקליפטוס אפור. מדי פעם הדאון גולש גם לעלים וניצנים של שיטה ודבקון, אך ככלל אין מדובר במראה שכיח.

הדאון מעדיף עלים צעירים שנחשבים למזינים יותר מעלים בוגרים בשל ריכוז חנקן גבוה וריכוז תאית נמוך. הקיבה של הדאון מותאמת במיוחד לעיכול העלים הסיביים של האקליפטוס, והם מתפרקים בעיקר בתסיסת חיידקי המעי הגס המוגדל. בדומה לקואלה, הדאון אינו זקוק לשתות מים לעיתים קרובות ומקבל את מרבית הלחות הנדרשת ממזונו הצמחי ומטל.

טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון ענק מושב לטבע עם משדר סביב צווארו למעקב.

הטורפים העיקריים של הדאון הענק הם דורסי לילה גדולים דוגמת ינשוף חזק ותנשמת מפויחת גדולה אשר חוטפים אותו בפתאומיות מהעצים. הינשוף החזק עשוי להתבסס על הדאון הענק כטרף עיקרי באזורים מסוימים, ונחשב לקטלני במיוחד עבור אוכלוסיות מבודדות: הוא נוהג להתמקד בכיסי יער מתאימים, וצד בהם למחייתו באינטנסיביות עד שאוכלוסיית הטרף צונחת לרמה נמוכה ומובילה אותו לעבור לכיס היער הבא. במחקר מ-1998 נמצא, שבמשך 3 שנים שני ינשופים גרמו לאוכלוסייה של 80 דאונים לצנוח ל-7 בלבד.

על האדמה, הדאון הענק עשוי להיטרף על ידי דינגו, שועל אדום וחתול. יש תיעודים מזדמנים של טריפת דאונים על ידי עיט מחודד-זנב, נמיית כיס נמרית, כוח התחרה ופיתון השטיחים.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאון הענק עשוי להיות מונגומי או פוליגמי. עונת הרבייה מתרחשת בסוף הסתיו בין פברואר למאי, וההמלטות מתרחשות בין אפריל ליוני. לאחר הרבייה, הזכר והנקבה חולקים לתקופה קצרה מאורה משותפת, עד שהצאצא ייצא מהכיס. הדאונית ממליטה צאצא זעיר יחיד בכל פעם, והוא זוחל בכוחות עצמו לכיס של האם ומבלה בתוכו 3–4 חודשים עד שמשלים את התפתחותו. בסביבות ספטמבר, הגור הצעיר עוזב את הכיס ועובר לרכב על גבה של האם למשך 2–3 חודשים, להוציא זמנים שהיא תרה אחר מזון או דואה באוויר שאז הוא ממתין לה בתוך הקן; כשמשקלו של הגור מכביד על הדאונית, היא אינה מאפשרת לו יותר לטפס על גבה.

הגור נגמל בגיל שבעה חודשים והופך לעצמאי בגיל 9 חודשים; אף על פי כן, הוא נשאר בחברת אימו לפרק זמן נוסף ומתחיל לחפש אזור מחיה בגיל שנה. הדאונים מגיעים לבגרות בסביבות גיל שנתיים. הזכרים הבוגרים מפגינים עוינות כלפי זכרים צעירים, ועשויים להבריח אותם משטחם ולגרום בעקיפין למותם; תופעה זאת אחראית ככל הנראה לפער הגבוה בין מספר הנקבות לזכרים באוכלוסיות רבות.

תוחלת החיים של הדאון הענק בטבע: 15-6 שנים.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאון ענק נע על ענפים בקווינסלנד.

אוכלוסיית הדאון הגדול נמצאת בירידה בגלל אובדן שטחי יער מועדפים לטובת חקלאות או סחר בעץ, פיצול יערות על ידי סלילת כבישים ועמודי חשמל, שריפות בר ענקיות, והשפעת ההתחממות הגלובלית על סביבת המחיה. רובם המכריע של הדאונים שנאלצים להגר מהאזור שבו חיו עקב פגיעה או הפרעה חיצונית, מתים בסופו של דבר באזור החדש ואינם מצליחים להתאקלם בו גם אם הוא סמוך לאזור המקורי, אם בשל חוסר גיוון במקורות מזון ובחללים ואם בשל שינויים פיזיולוגים בגוף כתוצאה מהלחץ. לעיתים הדאונים גם נשארים באזור המקורי שחווה פגיעה משמעותית בגלל גופם המסורבל שמתקשה לחצות שטחים פתוחים נטולי עצים בדרך לאזור חדש. קצב הרבייה הנמוך של הדאון מחמיר עוד יותר את המצב הכללי של המין.

על פני טווח התפוצה הרחב של הדאון המספרים דלילים למדי, ואף ששיעור הירידה בהם אינו ידוע, פעולות ניטור רחבות היקף שבוצעו באזורים מסוימים במשך השנים מצביעים על מגמה מדאיגה: בוויקטוריה, התרחשה ירידה בשיעור 9% מדי שנה בסוף המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, בניו סאות' ויילס תת-אוכלוסייה מפוקחת נעלמה לחלוטין בעשור הראשון של המאה ה-21, ואילו במרכז קווינסלנד נמצאה ירידה של 89% ב-31 חורשים בין 1970 ל-2001. נתונים אלה הובילו את הרשימה האדומה של IUCN לסווג את הדאון הענק החל משנת 2016 כמין במצב שימור פגיע (VU), על בסיס ירידה כללית משוערת בגודל האוכלוסייה בשיעור של 30% עד תחילת העשור השני של המאה ה-21.

סביר להניח שמצבו של הדאון הוחמר אף יותר מאז ההערכה האחרונה של IUCN בעקבות גל השריפות באוסטרליה (2019–2020).

הדאון הענק נמצא במספר רב של שמורות טבע לאורך הטווח שלו שבהם יש הגבלה על כריתת עצים. ההישרדות שלו תלויה בניהול אחראי של יערות בוגרים ועתיקים. אומדן האוכלוסייה העולמי אינו ידוע במדויק, ונע על פי הערכות בין 50,000 לחצי מיליון דאונים.

הדאון והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הדאון הענק ניתן לאתר בלילה באמצעות פנסים.

אף על פי שלדאון הענק פרווה ארוכה ושעירה במיוחד, היותה רכה ושברירית למדי לעיבוד גרמה לחוסר ביקוש לפרוותו, ובהתאם לכך הוא גם לא ניצוד באינטנסיביות על ידי סוחרי הפרווה האוסטרלים ביחס לכיסאים אחרים.

דאונים ענקים הוחזקו בעבר בגני חיות אוסטרלים, אולם נחשבו לחיות תצוגה לא פופולריות עקב שעות הפעילות הליליות ודרישות תזונה מיוחדות שמשתוות לקואלה; מסיבות אלה, לא נעשה ניסיון רציני להקים אוכלוסייה גדולה בשבי. את אזורי המחיה של הדאון הענק ניתן למצוא באמצעות חיפוש חללים או חורים, והימצאות כדוריות צואה אדמדמות בכמויות גדולות על הגזעים מרמזות על נוכחות אינטנסיבית שלו.

לכידת הדאון בטבע קשה במיוחד עקב הנטייה שלו לשהות בחופת היער הגבוהה, וגם פתיונות במלכודות אינן אפקטיביות לאור הזמינות של עלי האקליפטוס. בשל כך, רשויות השימור משתמשות בעיקר בטכניקת אור זרקורים לאיתור דאונים ולביצוע אומדנים: אלומת אור חזקה שמכוונת לפניו של הדאון גורמת לעיניים שלו לזהור בצבע אדום או לבן ומאפשרת לאתר אותו בקלות בין הענפים. הלכידה עצמה נעשית באמצעות ניעור הענפים עם מוטות ארוכים שמובילים את הדאון לצנוח לאדמה בסופו של דבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Harris, Jamie M., and K. Shane Maloney. ‏ "Petauroides volans (Diprotodontia: Pseudocheiridae)." Mammalian Species 42.866 (2010): 207-219.
  • Smith, Geoffrey C., Michael Mathieson, and Luke Hogan. ‏ "Home range and habitat use of a low-density population of greater gliders, Petauroides volans (Pseudocheiridae: Marsupialia), in a hollow-limiting environment." Wildlife Research 34.6 (2007): 472-483.
  • ‏ Conservation Advice Petauroides volans greater glider, Action Statement No. 267, Flora and Fauna Guarantee Act 1988.
  • Foley, W. J. "Digestion and energy metabolism in a small arboreal marsupial, the Greater Glider (Petauroides volans), fed high-terpeneEucalyptus foliage." Journal of Comparative Physiology B 157.3 (1987): 355-362.
  • Pope, M. L., D. B. Lindenmayer, and R. B. Cunningham. "Patch use by the greater glider (Petauroides volans) in a fragmented forest ecosystem. I. Home range size and movements." Wildlife Research 31.6 (2005): 559-568.
  • Kavanagh, Rodney P., and Marcia J. Lambert. "Food selection by the greater glider, Petauroides volans: is foliar nitrogen a determinant of habitat quality?." Australian Wildlife Research 17.3 (1990): 285-299.
  • Possingham, H. P., et al. "Metapopulation viability analysis of the greater glider Petauroides volans in a wood production area." Biological Conservation 70.3 (1994): 227-236.
  • Comport, Steven S., Simon J. Ward, and William J. Foley. "Home ranges, time budgets and food-tree use in a high-density tropical population of greater gliders, Petauroides volans minor (Pseudocheiridae: Marsupialia)." Wildlife Research 23.4 (1996): 401-419.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאון ענק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דאון ענק באתר הרשימה האדומה של IUCN