קוסקוס צפוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקוסקוס צפוני
פוחלץ של קוסקוס צפוני
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קוסקוס
משפחה: קוסקוסיים
סוג: קוסקוס
מין: קוסקוס צפוני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Phalanger orientalis
פלס, 1766
תחום תפוצה
מפת תפוצה
  תפוצה טבעית
  הובא על ידי האדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוסקוס צפוני או קוסקוס מצוי (שם מדעי: Phalanger orientalis) הוא מין קוסקוס בינוני שחי באיים רבים ברחבי מלנזיה והמין הנפוץ ביותר בסוגו. הוא תואר לראשונה בשנת 1766 על ידי הזואולוג הפרוסי פטר סימון פלס (אנ') בתור מין של אופוסום, והוא הכיסאי האוסטרלי הראשון שתואר בצורה מדעית - עוד לפני הקנגורו והוולבי. המינים קוסקוס דרומי וקוסקוס מזרחי נחשבו בעבר לתת-מינים שלו, אך כיום מוכרים כמינים נפרדים.

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של זכר ונקבה.

הקוסקוס הצפוני הוא המין הגדול ביותר בסוגו. גופו גמיש וחסון, ראשו אגסי, לחייו נפוחות וחרטומו קצר ומחודד. העיניים גדולות ובולטות, האוזניים עגולות וקצרות יחסית, והאף דמוי הפקק מוקף בזיפים. הזנב שלו ארוך ודקיק, כאשר חציו הראשון שעיר וחציו השני חשוף ומחוספס עם יכולת לפיתה בעצמים. בדומה למינים אחרים בסוג, יש לו כריות הצמדה בתחתית הכפות, טפרים מעוקלים וחזקים ואצבעות מפוצלות; השילוב של התכונות הללו הופך אותו לטפסן מצוין. ברגליו האחוריות אצבע סינדקטילית בעלת טפרים זעירים שמשמשים לסירוק הפרווה.

אורך ראשו וגופו של הקוסקוס הצפוני 37–47 סנטימטרים, אורך זנבו 28–42 סנטימטרים ומשקלו הממוצע 5-1.6 קילוגרם. הגודל ומסת הגוף משתנים על פני טווח התפוצה הרחב של המין; הקוסקוסים הגדולים ביותר חיים בטימור ואיי מאלוקו, והקטנים ביותר חיים בדרום איי שלמה. הקוסקוסית קטנה במקצת מן הזכר, ויש לה כיס מפותח שבתוכו ארבע פטמות.

הפרווה של הקוסקוס הצפוני עבה, קצרה וצמרירית. צבעה הכללי משתנה בחדות מאזור לאזור, וסקלת הצבעים המלאה מגוונת במיוחד עד כדי כך שניתן לחשוב שמדובר במינים נפרדים: צהבהב, בז', זנגביל, לבן, אדמדם, חום-בהיר, חום-כהה, אפור ושחרחר. הזכר נוטה להיות בהיר וחיוור בצבעו (לבן, צהבהב או אפור), לעומת הנקבה שכהה יותר (חום או אדמדם).

למרות הגיוון הרב בצבעים, יש מספר תכונות משותפות בכל הצורות: פס שחור דקיק לאורך הגב והמצח, בטן, מפשעה וחזה בהירים. אצל הזכר הצד התחתון צבוע לרוב בצהוב עז, בעוד שאצל הנקבה הוא צבוע בלבנבן-אפרפר; הבדל נוסף הוא, שאצל הזכר הזנב עשוי להיות בהיר כולו, בעוד שאצל הנקבה רק הקצה לבן. חלקי הגוף החשופים דוגמת הכפות, האף, האוזניים וקצה הזנב בצבע ורוד.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוסקוס הצפוני נפוץ ברחבי מלנזיה: מאיי שלמה דרך גינאה החדשה וכלה באיי מאלוקו והקצה המזרחי של איי סונדה, בתחומי המדינות הבאות: איי שלמה, פפואה, אינדונזיה ומזרח טימור.

קוסקוס צפוני בטימור.

באיי שלמה, הוא מצוי באיים הבאים: גוודלקנל, מלאיטה, מאקירה, סנטה איזבל, צ'ויסיול, איי ראסל וחלק מאיי ג'ורג'יה החדשה. בפפואה, הוא מצוי בחלק הצפון-מזרחי של האי גינאה, באיי ארכיפלג ביסמרק: בריטניה החדשה, אירלנד החדשה, טנגה, פני וליהיר, ובאיים בוגנוויל, בוקה וקרקר. באינדונזיה, הוא מצוי בחלק הצפון-מערבי של האי גינאה, באיי ביאק, באיי קאי, באיים סאלאווטי, בטנטה, וייג'יו ומיסול, וברבים מאיי מאלוקו הדרומיים והמרכזיים: סראם, אמבון, בורו, בנדה, גורונג, סאננה, ספרואה, ווטר, לטי ובאבר. בנוסף, הוא מצוי בכל רחבי האי טימור המחולק בין מזרח טימור לאינדונזיה.

ההערכה היא שמקורו של הקוסקוס הצפוני בגינאה החדשה, ומשם הוא הובא לאיים מבודדים רבים על ידי יורדי ים לפני אלפי שנים (איי שלמה, ארכיפלג ביסמרק, טימור, וחלקים מאיי מאלוקו).

בית הגידול של הקוסקוס הצפוני מורכב מיער גשם טרופי, יער גדותיים ויער מונסונים, בשפלה, בחוף או במדרונות הרריים רגילים וגעשיים עד רום 3,000 מטר מעל פני הים, אך הוא נחשב לסתגלתן במיוחד וחי גם במטעים, ביערות מקוטעים, יערות משניים עם הפרעה אנושית גבוהה ובקרבת מגורי אדם.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס צפוני שצולם באי גוודלקנל על ידי חייל מארינס אמריקני במלחמת העולם השנייה. על פי עדות החייל, הקוסקוסים הסקרנים התיידדו במהירות עם בני האדם.

הקוסקוס הצפוני הוא יונק פעיל לילה שמבלה את היום בשינה בתוך עץ חלול או הצטלבות ענפים. במהלך תורו אחר מזון בלילה, הוא נע על חופת היער באיטיות ובזהירות, כשהוא עושה שימוש רב בזנבו כרגל חמישית וכאיזון. במקרה הצורך, הקוסקוס מסוגל לנוע במהירות על הענפים ואפילו לבצע קפיצות משמעותיות מענף לענף. מכיוון שתנועתו על האדמה מסורבלת במיוחד, הקוסקוס יורד אליה לעיתים רחוקות, בעיקר כשהוא צריך לחצות קרחות יער.

להוציא את עונת הרבייה, הקוסקוס חי בבדידות רוב הזמן. הקוסקוס הצפוני ידוע במזגו הרגוע שלא כל כך אופייני למיני הקוסקוסים, והוא סובלני במיוחד לנוכחות הקוסקוס הנמרי המצוי שחופף איתו באזורים רבים. המין גם סובלני יחסית לנוכחות בני אדם (בפרט במקומות שהוא לא סובל מציד), ומהווה חיית מחמד נפוצה ברחבי מלנזיה.

הקוסקוס הצפוני ניזון בעיקר מעלים, פירות, ניצנים ופרחים. בניתוח היסטולוגי של צואתו, נמצאו בין השאר פירות של ארז אדום אוסטרלי, ניצנים ופרחים של קסטנוספרום, ואפילו משחה שהופקה מזרעים של עץ הקרליה. טורפי המין אינם ידועים, אך כוללים כנראה עיטם לבן-גחון, עיטם איי שלמה, פיתון השטיחים, פיתון השיחים ואולי גם נמיית כיס נמרית. לצד חזיר הבר, הקוסקוס מהווה מקור מזון חשוב לתושבי האיים במלנזיה.

עונת הרבייה מתרחשת בין יוני לאוקטובר. ההריון של הקוסקוסית נמשך כ-13 ימים. היא ממליטה בדרך כלל תאומים, אך מספר הצאצאים נע בין אחד לשלושה. לרוב, אחד הגורים מת קודם לגמילה. הגורים מבלים בכיס מספר חודשים, ולאחר מכן עוברים לרכב על גבה של האם עד לגמילה.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוסקוס הצפוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור תפוצתו הרחבה במיוחד, אוכלוסייתו הגדולה והיציבה, נוכחותו באזורים מוגנים רבים, סובלנותו להפרעה אנושית בבית הגידול, והעדר איומים משמעותיים. באזורים מסוימים הוא מאוים באופן מקומי על ידי ציד אינטנסיבי לבשרו ולכידתו עבור סחר בחיות מחמד. המין רשום בנספח ב' של אמנת CITES. נדרשים מחקרים נוספים אודות הטקסונומיה של המין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוסקוס צפוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוסקוס צפוני באתר הרשימה האדומה של IUCN