פוסום מפוספס ארך-אצבע

פוסום מפוספס ארך-אצבע
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קוסקוס
משפחה:	פוסומים מפוספסים
סוג:	פוסום מפוספס ארך-אצבע
מין:	פוסום מפוספס ארך-אצבע
שם מדעי
	Dactylonax palpator; ‏מילנה-אדואר, 1888
תחום תפוצה

פוסום מפוספס ארך-אצבע (שם מדעי: Dactylonax palpator; קרוי גם טריוק ארך-אצבע) הוא מין של יונק כיס קטן במשפחת הכיסנאיים שמצוי ברמות ההרריות של גינאה החדשה ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא נבדל מהמינים בסוג פוסום מפוספס במספר תכונות מורפולוגיות ייחודיות, שהבולטת שבהם היא האורך יוצא הדופן של האצבע הרביעית. מין זה פעיל בעיקר בשעות הלילה וניזון מחסרי חוליות. אין מידע רב אודותיו, ומצב שימורו יציב.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום האצבעי שייך למשפחת הכיסנאיים בתת-סדרת הפוסומים שבסדרת הקנגוראים. הדגימה הראשונה של המין נאספה על ידי החוקר והצפר הבריטי וולטר גודפלו ששלח אותה לבריטניה, והזואולוג הצרפתי אנרי מילנה-אדואר (אנ') תיאר אותו לראשונה בשנת 1888 בתור מין בסוג פוסום מפוספס (Dactylopsila) לצד שלושת המינים האחרים: פוסום מפוספס מצוי, פוסום מפוספס טייט ופוסום מפוספס גדול-זנב.

בשנת 1910, הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס הקצה עבורו סוג נפרד הקרוי Dactylonax על בסיס המורפולוגיה הייחודית; אף על פי כן, לאורך המאה ה-20 טקסונומים רבים (קולין גרובס וטים פלנרי למשל) דבקו בסיווג של מילנה-אדואר, ורק בשנת 2007 המין קיבל שוב מעמד של טקסון מונוטיפי על ידי הזואולוג האוסטרלי כריס הלגן. הרשימה האדומה של IUCN מתבססת על הסיווג של הלגן.

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום האצבעי הוא כיסאי קטן בגודל סנאי, שמתאפיין בגוף גמיש וגלילי ובראש קצר ומעוגל. האוזניים קצרות ומחודדות, העיניים בינוניות וחרוזיות והאף קטן. הזנב ארוך, סבוך ועגול בקצהו. כפות היד והרגל של הפוסום מכוסות ברפידות גדולות שהופכות אותו לטפסן מצוין, והאצבעות שלו ארוכות ודקיקות עם טפרים חדים. אורך ראשו וגופו של הפוסום האצבעי: 26-20 סנטימטרים, אורך זנבו: 24-17 סנטימטרים ומשקלו: 320 גרם. הכיס של הפוסומית מחולק לשני חלקים באמצעות קפל עור מרכזי, ולכל חלק יש פתח נפרד ופטמה יחידה.

אף על פי שהפוסום האצבעי זהה למיני הפוסום המפוספס מבחינה חיצונית, הוא נבדל מהם במספר תכונות עיקריות: האצבע הרביעית בכף היד (הקמיצה) דקיקה מאוד וארוכה בצורה יוצאת דופן, כמעט פי 3 מהאצבעות הרגילות, והמורפולוגיה הייחודית שלה דומה מאוד לזו של האיי איי - פרימט לילי ממדגסקר. הקמיצה מצוידת גם בטופר זעיר דמוי מסמר ששונה מטפרים הגדולים באצבעות האחרות, והיא מיועדת לשליפת חרקים מחורים וסדקים. החותכות הקדמיות של הפוסום גדולות וחסונות ומתאמות לכסיסת קליפות עצים. בנוסף, הפוסום האצבעי נבדל מהפוסומים המפוספסים בגולגולת מקושתת ומסיבית ובלוע קצר ומעוגל יותר.

לפוסום האצבעי פרווה עבה ועדינה עם מרקם משי. צבעה לבן מלוכלך או אפרפר חיוור, והיא נוטה להיות בהירה ובוהקת יותר בגחון, במפשעה ובחזה. הגוף מפוספס לסירוגין בדפוס חום ערמוני-לבן על פי הסדר הבא: 3 רצועות ערמוניות עבות במיוחד על הגב והצלעות, וזוג פסים לבנים דקיקים בצדדי הגב; בנוסף, יש רצועות ערמוניות על הזרועות והרגליים שמחוברות לרצועות הערמוניות בצלעות. הזנב בצבע שחור פחם להוציא כתם ערמוני בבסיס וכתם לבן בקצה. סימוני הפנים של הפוסום ארוך האצבעות דומים לאלו של הפוסומים המפוספסים: משולש שחור או ערמוני על המצח, רצועות שחרחרות עבות לאורך העיניים, וכתם לבן בצורת Y על החרטום. הלחיים לבנבנות, האוזניים שחורות, וסביב העיניים יש טבעות לבנות דקיקות. האף והכפות קירחים וורודים.

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום האצבעי אנדמי לאי גינאה החדשה המחולק בין פפואה לאינדונזיה; טווח התפוצה העיקרי שלו משתרע לאורך רכסי ההרים החוצים את האי ממזרח למערב: רכס אואן סטנלי, רכס ביסמרק ורכס מאוקי, ויש אוכלוסיות מבודדות בחצי האי הואון וברכס ארפק בחצי האי ראש-ציפור. בית הגידול של הפוסום מורכב מיערות עננים ויערות גשם טרופיים ברום 3,050-850 מטר מעל פני הים, כשמרבית הפוסומים חיים מעל 1,200 מטר.

הפוסום האצבעי הוא יונק פעיל לילה ופעיל דמדומים שניזון בעיקר מחרקים וזחלים. הפוסום נוהג להתרוצץ בין גזעים רקובים ששופעים ברמשים, ומשתמש בשיניו החדות והארוכות כדי לכרסם בקליפת העץ; האורך היוצא דופן של הקמיצה, מאפשר לו לתחוב אותה עמוק בקליפת העץ ובחורים קטנים ולהוציא באמצעותה חסרי חוליות; שימוש דומה נעשה גם בלשון הדקיקה והארוכה. כאשר הקמיצה הארוכה איננה בשימוש, היא מקופלת בצורת סוגר מרובע ( ] ).

אף על פי שהפוסום האצבעי מטפס היטב על עצים, הוא פחות מותאם לחיים על צמרות העצים יחסית למיני הפוסום מפוספס. עדות לכך, היא העובדה שהוא מבלה חלק ניכר משעות הציד שלו על האדמה, ולא רק על העצים; בנוסף, הוא בונה לעיתים קרובות את הקן העשבוני שלו על האדמה בין שורשי העצים, ובמידה פחות יותר בחללי עצים. הפוסום האצבעי הוא יונק חברתי, וקן אחד עשוי לאכלס 4–5 פוסומים בו זמנית. אין מידע זמין אודות הרבייה ומחזור החיים של המין.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסום האצבעי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה, התרחשותו במספר אזורים מוגנים, ומכיוון שירידה משמעותית במספריו איננה סבירה. הפוסום אמנם נרדף לעיתים קרובות על ידי התושבים המקומיים עבור בשרו, אך בית גידולו הבלתי נגיש מגן עליו במידה רבה מפני ציד, כך שאין איומים משמעותיים על המין. מגמת האוכלוסייה אינה ידועה.