קוסקוס נמרי ואיגאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקוסקוס נמרי ואיגאו
איור של קוסקוס נמרי ואיגאו
איור של קוסקוס נמרי ואיגאו
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קוסקוס
משפחה: קוסקוסיים
סוג: קוסקוס נמרי
מין: קוסקוס נמרי ואיגאו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Spilocuscus papuensis
‏(דמארה, 1822)
תחום תפוצה
Waigeo Cuscus area.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוסקוס נמרי ואיגאו (שם מדעי: Spilocuscus papuensis), הוא יונק כיס דמוי קוף-חתולי בסוג קוסקוס נמרי שאנדמי לאי ואיגאו בצפון-מערב גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1822 על ידי הזואולוג הצרפתי אנסלם גאייטאן דמארה (אנ').

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס ואיגאו הוא המין הבינוני בסוגו: קטן מהקוסקוס המצוי והשחור, וגדול מהשאר. מבנה גופו עגלגל וגוצי, וראשו העגול רחב וקצר, עם חוטם חרוטי צר. אוזניו עגלגלות וזעירות, אך עדיין ניתן להבחין בהם לעומת מינים אחרים בסוג. העיניים הבולטות בצבע אדמדם, חום בהיר או כהה והאישונים אנכיים ודמויי חתול. הזנב גמיש ושרירי ומסוגל ללפות עצמים בחוזקה, וחציו השני חשוף. תכונות פיזיות אחרות שמסייעות לקוסקוס לטפס על עצים הן הטפרים המעוקלים והחדים וכריות ההדבקה בתחתית הכפות. אורך ראשו וגופו של קוסקוס ואיגאו 47–57 סנטימטרים, אורך זנבו 47–55 סנטימטרים ומשקלו כ-2.6 קילוגרם.

הפרווה של קוסקוס ואיגאו צפופה וצמרירית, והוא יוצא דופן משאר המינים בסוגו בכך שגם לזכר וגם לנקבה פרווה מנומרת, והחברבורות קטנות מן הרגיל. צבעה הכללי של הפרווה לבן בוהק, קרם-שמנת, אפרפר או וניל חיוור. שני הזוויגים מנומרים כאמור, אך החברבורות של הזכר גדולות ושחורות יותר מן החברבורות הקטנות והדהויות של הנקבה ומנוגדות יותר בצבען הכהה לפרווה הבהירה. הראש מתחלק לשלושה צבעים עיקריים: המצח והקודקוד אפרפרים-שחרחרים, הפנים והאוזניים כתמתמות או אדמדמות, והלחיים והסנטר בצבע לבן בוהק; לעיתים יש משקפיים שחרחרים סביב העיניים. החלקים החשופים בגוף - דוגמת העור סביב העיניים והאף, הכפות וקצה הזנב - בצבע ורוד חיוור או כהה.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס ואיגאו אנדמי לאי ואיגאו (אנ')‏ (3,155 קילומטרים רבועים) בתוך ארכיפלג רג'ה אמפט הנמצא בין חצי האי ראש-ציפור שבגינאה החדשה לבין האי הלמהרה ושייך לאינדונזיה, וייתכן שקיים גם באי בטנטה דרומית לוואיגאו. בית הגידול של הקוסקוס מורכב מיער גשם טרופי ולח בשפלות, חופים או מדרונות הרריים נמוכים ברום 450 מטר מעל פני הים לכל היותר.

אין מידע זמין אודות הביולוגיה של המין, וסביר להניח שהיא דומה לזו של פרטים אחרים. הוא פעיל בעיקר בשעות היום, וניזון מפירות ועלים. הקוסקוסית ממליטה גור יחיד לאחר היריון קצר, והוא שוהה בכיס שלה מספר חודשים ולאחר מכן רוכב על גבה עד הגמילה.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס ואיגאו מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), היות שטווח התפוצה שלו מוגבל לאי בודד, מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לאיומים מעשי ידי אדם כמו ציד ובירוא יערות המתרחשים בהיקף נרחב על אדמת האי. נכון לשנת 2020, הקוסקוס עדיין נחשב ליונק נפוץ על האי, אפילו ביערות משניים שבהם יש הפרעה אנושית נרחבת.

קוסקוס ואיגאו נמצא באזור מוגן אחד באי ואיגאו ורשום בנספח ב' של אמנת CITES אשר מאפשר מסחר במין ובמוצריו תחת פיקוח הדוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוסקוס נמרי ואיגאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוסקוס נמרי ואיגאו באתר הרשימה האדומה של IUCN