ירידת יעקב למצרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ירידת יעקב למצרים, הוא סיפור מקראי המופיע בפרשת ויגש שבספר בראשית,[1] המתאר את ירידת יעקב ומשפחתו למצרים לאחר שבניו הודיעו לו על פגישתם עם יוסף במצרים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב מתאבל על בנו יוסף שנים רבות. בניו יורדים מצרימה כדי להשיג מזון. יוסף מגלה להם את זהותו והם שבים לכנען ומבשרים ליעקב אביהם כי בנו יוסף חי. יעקב יורד עימם חזרה למצרים דרך באר שבע. שמה, בדרך, הוא מקריב קרבנות.

מפגש יעקב ויוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב פגש את יוסף בארץ גושן. יוסף בכה מהתרגשות מעל צווארו של יעקב אביו. בתחילת פרק מ"ז יוסף מודיע לפרעה שאביו ואחיו באו למצרים ומציין גם את מקצועם כרועי צאן. בסיום החלפת מילים בין אחיו של יוסף ופרעה, השליט מזמין אותם להתיישב במצרים בארץ גושן.

יעקב מברך את פרעה על הזמנתו. ברש"י מובא שברכו שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל הנילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ (פרק מז פסוק י).

על פי המדרש, כשיעקב הגיע למצרים נגמר הרעב במצרים, אף על פי שעברו רק שנתיים מתוך שבע[2].

חיי יעקב במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב חי במצרים שבע עשרה שנה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק כ"ה עד ספר בראשית, פרק מ"ז, פסוק ז'
  2. ^ רש"י בראשית מז, יט. בשם תוספתא בסוטה י, ג.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.