ערך מומלץ

קירה קירלינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קירה קירלינה
Chira Chiralina, Hebrew.png
העמוד הראשון של התרגום העברי
מידע כללי
מאת פנאיט איסטרטי
שפת המקור צרפתית
סוגה נובלה
הוצאה
שנת הוצאה 1923
הוצאה בעברית הוצאת מצפה
שנת הוצאה בעברית 1927
תרגום לעברית ישראל זמורה
מספר עמודים 167
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001353880

קירָה קירָלינָה היא נובלה מאת פנאיט איסטרטי. הסיפור פורסם בצרפתית, בשנת 1923 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הנובלה היא שיא יצירתו של הסופר, והייתה לשם דבר הן ברומניה, מולדת הסופר, והן בצרפת, הארץ בה פורסמה היצירה לראשונה.

פנאיט איסטרטי
רומן רולן, הסופר הצרפתי שכתב את ההקדמה של קירה קירלינה

רקע הסיפור לקוח ממחוזות מולדתו של איסטרטי. אלו הם נופי רומניה המפגישים בין תרבות מקומית שורשית, קשוחה ואף אלימה ובין הקצפת האוורירית של החברה הרב-לאומית והרב-תרבותית של פוקדי נמלי הדנובה. נוהגיה של חברה מעורבת זו קלילים ומוסרה מפוקפק, והיא חברה מושחתת לפי קני המידה של התקופה והמקום.

הסיפור היה נובלת הביכורים של איסטרטי, "מספר מלידה" לפי הגדרתו של רומן רולן, והוא דחף אותו לנתיב מושכי העט הבודים עולמות פרי רוחם. הסיפור נכתב בצרפתית, שפה שאיסטרטי סיגל לעצמו שבע שנים בלבד לפני פרסום הסיפור, בתקופת אשפוזו בשווייץ. חבר יהודי, ז'וזואה יהודה, שהיה מאושפז עמו, היה זה שחשף בפניו את מכמני הספרות הצרפתית. מאוחר יותר, לאחר שההצלחה הפכה אותו לבן יקיר של האומה הרומנית, תרגם איסטרטי בעצמו את הסיפור לרומנית. תוך שנים מעטות מאז הופעת הסיפור בדפוס הוא תורגם ליותר משלושים לשונות.

הנובלה פורסמה לראשונה בכתב העת Le Livre Moderne Illustré מספר 148. את הפרק הראשון, במקור הצרפתי, ערך רומן רולן בעצמו. את המשך הסיפור ערך ז'אן-רישר בלוך (Jean-Richard Bloch), מהוצאת רידר.

עם חלוף העתים לא פג קסם הסיפור וב-1 בינואר 2006 יצא הספר לאור ברומניה כספר מוקלט בהוצאת Humanitas, ואף זכה לתרגום אנגלי מחודש בשנת 2010‏[1].

על היוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פנאיט איסטרטי

פנאיט איסטרטי נולד בעיר הנמל בראילה שברומניה. אמו הייתה כובסת רומניה ואביו היה מבריח טבק יווני, שמעולם לא הכיר, כי מת ביוון, כשאיסטרטי היה בן 9 חודשים. הוא למד 6 שנים בבית הספר (פעמיים נאלץ להישאר כיתה) והיה שוליה בבית מרזח, במאפיה ואצל רוכל. עבד בעבודות רבות ומגוונות ולקח חלק בפעילות פוליטית של איגודי עובדים בבראילה (סוציאליסט). הוא עזב את ביתו ונדד על פני מזרח אירופה והמזרח התיכון במשך שנים. בהמשך פנה מערבה והתאשפז בשווייץ לטיפול במחלת השחפת. בסנטוריום התיידד עם יהודי שווייצרי בשם ז'וזואה יהודה, שהכיר לו את ספריו של רומן רולן והיה המנחה שלו בלימודי הצרפתית. יום אחד קרא איסטרטי בעיתון שרומן רולן, שאת יצירותיו למד להעריץ, הגיע לשווייץ לשהות ממושכת. הוא כתב לו מכתב ארוך, שבו הביע את פליאתו, על כך שרולן ידע לכתוב על חייו מבלי שהכירו כלל. המידע בעיתון לא היה מדויק והמכתב הגיע לבית המלון לאחר שרומן רולן כבר עזב, לכן המכתב הושב לשולח. כעבור כמה שנים, בהיותו בצרפת, בשנת 1921, ניסה פנאיט איסטרטי להתאבד (בחיתוך צווארו), כנראה על רקע מצבו הכלכלי הנואש. כאשר אושפז במצב קשה בבית החולים, נמצאו בבגדיו המכתב הממוען לרומן רולן ובביתו מכתב נוסף בשם "מילים אחרונות". המכתבים הועברו לרומן רולן, שכתב לאיסטרטי, עודד אותו והמריץ אותו להתחיל לכתוב. איסטרטי כתב שני סיפורים, שלח אותם לרומן רולן, ששיבח אותם ואז ישב איסטרטי וכתב את "קירה קירלינה", שלח אותה לרולן שענה לו בהתלהבות רבה. תוך זמן קצר פורסם הסיפור עם הקדמה של רומן רולן ובין לילה הפך איסטרטי למפורסם.

מקורות היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של קרול פופ מסאטו מארה המציג את חוף הדנובה ליד בראילה באמצע המאה ה-19.

בבראילה, עיר הולדתו של הסופר ומקום התרחשות עלילת הסיפור, קירה קירלינה הייתה גיבורת בלדה עממית מקומית. חוקרי פולקלור רומני ליקטו כמה נוסחים של הבלדה. הבלדה מספרת על יפהפייה מקומית, קירה קירלינה, אחותם של שניים או שלושה (תלוי בנוסח) היידוקים, שמחוזרת על ידי ערבי/כושי בעל ספינת סחר קטנה. המחזר מבטיח למושא אהבתו שמיים וארץ, אך היא לא נענית לו והוא פונה לתחבולה. הסוחר הערמומי מזמין את קירה לספינה לבחור לעצמה אריג לשמלה ובעוד היא מחטטת בין האריגים מפליגה הספינה, מתרחקת מהחוף וכך לוקח הסוחר את קירה בכוח וקושר אותה כדי שלא תנסה לברוח. האחים של קירה, שחוזרים הביתה ממסע שוד, שומעים על החטיפה ויוצאים למרדף שבסופו גורל החוטף רע ומר, קירה מושבת ומחפשים לה חתן. הנדוניה של קירה היא ספינת הסוחר החוטף.

עלילת הבלדה ועלילת הסיפור שונות הן, אך ניכר שהסופר נטל, בנוסף לשם, מלוא החופניים מחומרי הרקע של הבלדה ואפילו האחים ההיידוקים, בשינוי קרבת משפחה, מופיעים בסיפור.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירה קירלינה הנו סיפור אחד מתוך מחרוזת סיפורים, לא הראשון ולא האחרון. רוב הספרים הנושאים את השם "קירה קירלינה" מכילים, בנוסף לסיפור קירה קירלינה, סיפורים נוספים, שבמרביתם מככבים בני משפחתה של קירה קירלינה ובחלקם גם מזכירים אותה. בחירת הסיפורים הנכללים בקובץ שונה משפה לשפה ומהוצאה לאור אחת לרעותה. לפי סדר ההתרחשויות בעלילות הסיפורים (לא לפי סדר כתיבתם על ידי הסופר), הסיפור הראשון הוא סטברו, סיפור שבמהלכו הקורא מתוודע לדרגומיר, השם האמיתי של סטברו, שהוא האח הצעיר של קירה קירלינה. סטברו/דרגומיר המבוגר מגלה תשוקה מינית כלפי צעיר בשם אדריאן זוגרפי, ולאחר שנדחה מספר לאחרון את קורותיו (בנעימה אפולוגטית) וכך מגיעים לסיפור "קירה קירלינה" עצמו, המסופר בגוף ראשון מפי דרגומיר הצעיר. דרגומיר זוכה גם לככב בסיפור ההמשך הקרוי על שמו והמספר את קורותיו לאחר שנפרד מאחותו. שלושת הסיפורים האלה מהווים רצף שמכונה בעצמו בשם הסיפור האמצעי, קירה קירלינה. הקובץ קירה קירלינה, יחד עם קובץ נוסף של שלושה סיפורים, המכונה "אנגל הזקן" מהווים מחזור סיפורים הקרוי "סיפורי אדריאן זוגרפי" (אדריאן זוגרפי הוא הצעיר שסטברו/דרגומיר חשק בו ובהמשך סיפר לו את סיפורו).

הסיפורים הם סיפורי נוסעים היוצאים מפיהם של עוברי דרך בתחנה זו או אחרת, כמו סיפורי הדקאמרון או סיפורי קנטרברי. הקשר העלילתי רופף למדי, העניין מצוי יותר בנוף הססגוני, במנהגים האקזוטיים ופחות בעלילה גופא, אף שגם היא אינה חסרה תפניות חדות השומרות על ערנות הקורא. כמו בסיפורי אלף לילה ולילה כל סיפור מוביל לסיפור אחר והסיפורים עצמם מכילים בתוכם סיפורי משנה לרוב.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר הרומני

סטברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאן זוגרפי, צעיר בן 18, שאמו דוחקת בו להתחתן והוא נרתע מכך, מספר על יציאתו ליריד בעיר זרה בחברת ידידו בן גילו, מיכאל וקרוב משפחה מרוחק, בשם סטברו, פרחח מבוגר (בן 57) ומנודה בגלל פרשת נישואין עלומה בעברו. סטברו מתפרנס כל חייו מממכר לימונדה ברחוב. שני הצעירים אמורים להכין ולמכור לביבות ביריד וסטברו ימכור את הלימונדה לסועדים הצמאים. בדרכם ליריד לנים השלושה באכסניה, שם הציעו את משכבם באסם. בלילה מתעורר אדריאן כשידו של סטברו מטיילת על גופו והאחרון מדביק לו נשיקה. אדריאן, שאינו מבין מה קורה, שואל שאלות תמימות. מיכאל מתעורר ופותח בוויכוח חריף עם סטברו בטורקית, שפה שאדריאן לא מבין. מיכאל דורש מסטברו שיתנצל בפני אדריאן אחרת יעזוב בו במקום. סטברו נענה לדרישה, אך מבקש לספר להם את סיפור נישואיו עם טינקוצה, כדי להסביר את מעשיו. בפתח סיפורו מזכיר סטברו (כמו אזכור בחלק הראשון של המחזה, של אקדח שיירה בסוף המחזה) את אחותו האבודה, קירה קירלינה ומתנצל שמקוצר הזמן לא יוכל כעת לספר את סיפורה. סיפור נישואיו התחיל עם חזרתו לרומניה מטורקיה, כשהוא דובר שלוש שפות מזרחיות, אך הרומנית שלו כבר משובשת. הוא התפרנס מממכר סחלב ובמסבאה אחת בבראילה, שם מצא יין לטעמו, הכיר מוזגת, בתו של בעל המסבאה, שגם היא מצאה חן בעיניו. הוא התחיל לבקר בקביעות, התחבב על טינקוצה, המוזגת וזכה להיות מוזמן לסעודות משפחתיות. עם הזמן התקרבה אליו טינקוצה, אך ככל שהתקרבה חש רתיעה מגוף האשה, אולם הנסיבות יצרו מצב שכבר לא יכול היה לסגת ומצא את עצמו נסחף לתוך מסלול החתונה (רצה בכסף אבי הכלה). במהלך הסיפור מתפתחים סיפורים נוספים, כדי לשעשע את טינקוצה ואביה, מספר להם סטברו סיפור על צועני נוכל, כשמגיעים לחתונה, הכומר מהווה תירוץ כדי לספר סיפור על כומר ועגלון מגדף. תוך כדי הסיפור מציג לפנינו הסופר את מנהגי המקום, כולל מנהגי חתונה, מהתהלוכה, דרך הסעודה וגירוש החתן לחדר כלתו בהפגזת פירורי לחם ועד לסילוק הזוג הצעיר מחדר המשכב, כעבור כמה שעות, כדי שקרובי המשפחה יוכלו להשתלט על המצעים הנושאים את דם הבתולים, מצעים ההופכים לדגל של תהלוכה היוצאת לרחוב במטרה לפרסם ברבים באיזה מצב הייתה הכלה בליל חתונתה. בסיפור הזה לא מגיעים לתהלוכת הניצחון, כי סטברו מתעלף בכניסתו לחדר המשכב. הוא טוען ש"כושף", לכן אינו עומד במשימתו, משפחת אשתו דורשת ממנו שיתגרש ממנה, אך היא מסרבת ודבקה בו. לאחר תקופת מה מגיע מיודע ותיק של סטברו שחושף את נטייתו האמיתית בפני משפחת אשתו והוא נזרק לרחוב ורק חולצה לגופו. בעודו מוצא מקלט אצל טורקי שסיפק לו בעבר את חומר הגלם לסחלב, שומע סטברו את החדשות המזעזעות את העיר, אשתו, טינקוצה, נמצאה טבועה בדנובה.

קירה קירלינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיעת השלישייה נמשכת ובתחנה נוספת מפצירים בסטברו לספר את סיפור ילדותו, לספר על אחותו קירה קירלינה והוא נענה. דרגומיר (שמו של סטברו בילדותו), ילד בגיל 10-11 מספר את סיפור משפחתו. לדרגומיר יש הורים הדרים בשני בתים נפרדים בעיר בראילה שבוולאכיה (רומניה), האב והבן הבכור מתגוררים בבית האב ועוסקים בנפחות ובניית עגלות, האם, הבת, ששמה קירה קירלינה, נערה כבת 15-16 והבן הצעיר, דרגומיר, מתגוררים בבית האם וחיים חיי תפנוקים על הכנסות מרכוש האם, רכוש המנוהל על ידי שני אחיה למחצה הטורקים (אבי האם היה טורקי ואם האם רומניה), מבריחי מכס החיים מחוץ לחוק. בין האב ובין האם יש מתח מתמיד, חיי ההוללות של אשתו, שהבת מזדהה איתה ומחקה אותה, מרגיזים את האב ומפעם לפעם מגיח בליווי בכורו אל משכנם ומכה אותם בנמרצות. האם והבת בעקבותיה, דואגות במקרים אלה רק שלא יפגעו בהן בפנים, כדי לא לפגוע ביופיין. לאחר המכות יש הפסקה בשגרת אירוח המחזרים, עד שהפצעים מבריאים ואז, שוב מוזמנים המחזרים, מובאים נגנים ומוגשים מיני דליקטסים. הקונפליקט מתדרדר בהדרגה, האב מכה יותר חזק, האם נוקטת באמצעי הגנה (בריח ברזל על שער ביתה) ובמפגיע שוקעת יותר ויותר בבילויים. הבן הצעיר מאוהב באחותו ומקנא לה, אוהב את אמו ושונא את האב המכה ואת אחיו הבכור. כמו בטרגדיה יוונית, הסוף הצפוי מראש הולך ומתקרב, האב ובכורו מפילים את השער המוברח, פורצים לתוך הבית ובעוד המחזרים והנגנים נמלטים דרך החלון מתחילים השניים להכות. דרגומיר שובר נרגילה על ראש אחיו וזה משיב לו מכות. האב מכה את פני אשתו עם קבקב עץ ומשחית אותם, קירה קירלינה שולפת ממחבוא אקדח, מכוונת אל אביה, אך מתעלפת. האב משליך את קירה לתוך ארגז גדול וסוגר אותו, את אשתו סוגר במרתף הבית ואת דרגומיר לוקח איתו לבית המלאכה, שם מוטל עליו לעבוד ומאכלו לחם עם גבינה וזיתים ולא כפי שהורגל.

דרגומיר דואג לאמו ולקירה, מוצא בלילה דרך ובורח מבית אביו, נחפז אל בית אמו בעבר האחר של העיר. הוא משחרר את קירה מהארגז ואת אמו מהמרתף הנעול. האם, שפניה הושחתו ועינה נפגעה קשה, לוקחת את שני ילדיה ונמלטת יחד איתם אל הגבעות שמחוץ לעיר. הם חונים שם והאם נפרדת מהם באומרה שכבר מזמן החליטה לשים קץ לחייה עם אבדן יופייה. אם עינה תבריא, אולי תמשיך לחיות, ואם לאו נחרץ העניין. היא מורה לילדיה שימתינו שם לשני פרשים, אחיה המבריחים והם ידאגו להם. באמצע הלילה מגיעים שני פרשים טורקים מזוינים מכף רגל ועד ראש, הדודים. קירה קירלינה מבקשת מדודיה הגיבורים נקמה, היא מבקשת שיהרגו את אביה. הדודים, שגם הם נטו לכיוון הנקמה, שואלים את דרגומיר וגם הוא מבטא משטמה כלפי האב. הדודים מתכננים מארב בבית האם, מארב בו הילדים משמשים כפתיון וכשהאב ובכורו מגיעים ומתחילים לתחקר את הילדים, יורים בהם הדודים דרך החלון. הבכור נופל מת, אך האב, שרק אוזנו נפגעה, נמלט דרך החלון האחר. הדודים מעבירים את הילדים לפונדק של חבר, עד שיצליחו לטמון שוב פח לאב. הילדים מקבלים בפונדק את כל מחסורם ומשוטטים ברחובות ובשדות להנאתם. קירה קירלינה מבריאה מהמכות שספגה ויופיה עולה ופורח וליד הפונדק מתרבים המחזרים המנסים לנגן לה סרנדות ומתקוטטים תוך כדי כך. דרגומיר וקירה מקבלים את הזמנתו של טורקי זקן לטייל בסירתו והבטחה להראות להם את אונייתו, כשזו תגיע לבראילה. יום אחד מגיע איש קשר מהדודים ומספר להם שהאב שכר מתנקשים שירו בדודים, הרגו את המבוגר ופצעו קשה את הצעיר יותר. הילדים המבוהלים, החוששים שהאב ישים את ידו עליהם ממהרים אל הטורקי שלוקח אותם איתו לטורקיה. במהלך הסיפור מבכה המספר את המעשה ואומר שזו הייתה הסיבה למה שקרה לו בהמשך. בסוף הסיפור מאזכר דרגומיר שמאוחר יותר נודע לו, שהדוד הצעיר הבריא והעלה באש את בית האב ואת בית האם וכך נספה גם אביו.

דרגומיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאן זוגרפי, בן דמותו של הסופר, משוטט בעולם ובמסעדה יהודית רומנית בקהיר, בהנהלת גולדשטיין, שבה מגישים גפילטע פיש וצויקה, נפגש שוב עם סטברו, שמצבו בכי רע, מזמין לו אוכל ולאחר שהם יוצאים למעונו של אדריאן, פותח סטברו בסיפור קורותיו לאחר הגיעו לטורקיה.

הסיפור מתחיל בכך שבגיל 15, באיסטנבול, נמלט דרגומיר (שמו של סטברו בילדותו) מספינתו של הטורקי העשיר שהחזיק בו כל השנים מאז נמלט מבראילה. הטורקי העשיר נתן לו חיי תפנוקים, לבושו יקר, בכיסיו מטבעות זהב ועל ידיו תכשיטים יקרים, הון תועפות באותם הזמנים, אך בחיי השביה המוגנים לא ידע את ערך רכושו, לכן כמעט מיד עם הימלטותו מתחיל הוא לאבד אותו. דרגומיר מתגעגע לאמו ובעיקר לאחותו, קירה קירלינה והמחשבה על מציאתן טורדת את מנוחתו ללא הפסק. הוא פונה בבית קפה לקצין משטרה בכיר, כדי לבקש את עזרתו בחיפושיו אחר אמו ואחותו והקצין מביע תימהון על בקשתו לאיתור בני משפחה שאבדו לפני שנים ברומניה. ידידו של קצין המשטרה לוקח אותו לביתו ומיעד לו מצב דומה לזה שהיה לו אצל בעל הספינה. גם האיש הזה עשיר ומעתיר עליו כל שחשקה נפשו, פרט לחירות. העשיר מוציא ממון רב לחיפוש אחר קירה קירלינה, לתשלום לכל מיני מתווכות שירגלו בבתי הנשים לאיתורה, אך ללא הועיל. דרגומיר, למרות חיי העושר, שואף להשתחרר ובסופו של דבר מצליח להימלט מכלוב הזהב. גם הפעם הוא נמלט כשבכיסיו ממון רב ועל גופו תכשיטים יקרים וגם הפעם מאבד בהדרגה את כל רכושו והתהליך מסופר בפרטי פרטים. יום אחד, בנדודיו בארץ לבנון, הוא רואה בעגלה חולפת את אחותו, קירה קירלינה. הוא רץ בעקבות העגלה, אך לא מצליח להשיגה ורק מספיק לראות אותה נכנסת לתוך חצר מוקפת חומה. ניסיונו להתפרץ לתוך המקום מסתיים בהלקאה קשה. ידיד מזדמן, מוכר סחלב זקן, עוזר לו ומטפל בו. הוא מנסה לחדור לבית אליו ראה את אחותו נכנסת, נתפס ונזרק לבית כלא, שם מתעללים בו יתר האסירים השמחים על השלל שנפל לידיהם. לפני שתאבד לחלוטין תקוותו מגיע מוכר הסחלב שהשיג עבורו את העונש הקל ביותר האפשרי, גירוש מהארץ. הוא מתלווה למוכר הסחלב ויחד עוברים מיני פגעים חדשים עד שמגיע קיצו של מוכר הסחלב בגלל מחלת הלב שלו וכאן מסתיים הסיפור.

ביקורת ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קירה קירלינה והסיפורים הנלווים מפרי עטו של איסטרטי זכו לפרסום עולמי והתהודה לתוכנם עוררה דיונים ערים ביצירה וביוצר. הדיונים עסקו בעיקר בכמה סוגיות שנויות במחלוקת, כמפורט בפרקים הבאים.

השתיכות הסופר לספרות הצרפתית או לספרות הרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמיל פטרסקו (Camil Petrescu) טען שהרומנים תובעים את איסטרטי לעצמם לא רק משום שאיסטרטי רואה את עצמו קשור לאדמה זו (אדמת רומניה) בתשוקה סוערת, אלא גם משום, שבחלק האיכותי ביותר בסבל האנושי המשתקף בכתביו, הרומנים מזהים בו את עצמם[2].

גאראבט איבראילאנו (Garabet Ibrãileanu) העיר על כך שהאופי הלאומי הרומני תרם להצלחת יצירתו של איסטרטי וכך גם הבאתן לשפה הצרפתית, על ידי תרגום, של ביטויים רומניים[3].

המבקר הרומני פינטאה מציין שפנאיט איסטרטי הוא סופר שגם הספרות הצרפתית וגם הספרות הרומנית משייכות אותו אליהן[4], אך מצד שני ג'אורג'ה קלינסקו טען:

... למרות שאיסטרטי יצר גרסה רומנית ליצירתו הצרפתית, הוא אף פעם לא יהיה סופר רומני, משום שלגרסאות אלה חסרה הספונטניות, התרגמת המוגזמת של הבלים היוצרים אפקט אקזוטי בצרפתית...[5]

במחלוקת זו, בתקופה שבין מלחמות העולם, לקחו חלק רבים מאנשי הרוח הרומנים וביניהם, בנוסף למוזכרים לעיל, היו: אוביד דנסושיאנו (Ovid Densuşianu), הנרי סאניאלביץ' (Henry Sanielevici), מיכאיל דראגומירסקו (Mihail Dragomirescu), פומפיליו קונסטנטינסקו (Pompiliu Constantinescu), מיכאיל ראלאה (Mihail Ralea), צ'זאר פטרסקו (Cezar Petrescu), א. אאוג'ן לובינסקו (Eugen Lovinescu), מיכאיל סדוביאנו (Mihail Sadoveanu), מירצ'ה אליאדה (Mircea Eliade), טודור ויאנו (Tudor Vianu) ועוד רבים אחרים. יורגה ודנסושיאנו חששו שהדמויות המתוארות על ידי איסטרטי יתקבלו בעולם כטיפוסים מייצגים של הרומנים[6].

הסופר עצמו התבטא בנושא באומרו:

קירה קירלינה היא הראשונה ביצירותי והיקרה לי מכל. אני לא אתן לה תרגום, אלא גרסה רומנית, שבה אנסה לבצע יצירה מחודשת אמיתית

בנוסף לתרגום או "היצירה המחודשת האמיתית" שביצע איסטרטי, תרגמו את היצירה מצרפתית לרומנית, תחילה אלכסנדרו טאלקס Al. Talex ומאוחר יותר אאוג'ן ברבו[7]Eugen Barbu.

סגנון הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקר הספרותי טודור ויאנו קובע שהאיפיון העיקרי של איסטרטי הוא היותו איש המזרח בעל כישרון סיפורי. לדעתו הדבר מתברר בבהירות ב"קירה קירלינה", היכן שהסופר מוותר על הנוסחה של הרומן הפסיכולוגי, הבנוי על קונפליקט העולה אל פסגה של אסון. איסטרטי בחר בנוסח היסודי של הסיפור, שבו העניין מתרכז במקטעי נסיבות חייו של דרגומיר ואינן נעות בסערה אל פתרון סופי, אלא מתקדמות לאט או מהר לפי המקצב של הרגע. הספר אינו מסתיים עם אפיסת העניין, בעמוד האחרון, נשארת עדיין התשוקה להמשך. איסטרטי אינו משתמש בתחבולות ספרותיות, כמו: הדרגתיות, סיבוך, דחיית פיתרונות וכדומה. הכתיבה הספרותית מקבילה לחלוטין עם החיים המסופרים והיא עוקבת בנאמנות אחרי התקדמותם, ללא ניסיונות לייצור מצבים פתטיים יותר, משום שהיא עמוסה באנרגיה, חמימות ופאתוס אמיתי של חוויות שהתרחשו באמת. היצירה חסרה לחלוטין זיקוקי די נור, מה שיכול להיתפס בטעות, כהיעדר אמנות[8].

שבירת טאבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות בעלות הרגשות העזים וההתנהגות החריגה, לפי קני המידה של התקופה, המתוארים בסיפורי איסטרטי, משכו ביקורת רבה, הן מן הפן המוסרי והן מחשש פרקטי לדימוי האדם הרומני.

ניקולאה יורגה התקומם בשם הפוריטניות הרומנית וטען שאיסטרטי מכפיש בסיפוריו את העם הרומני האציל:

אב רוצח, ההורג במכות ומשחית את צורתה של אם הרגילה לקבל בלילה... מיני אורחים, אחות מאותו סוג, דוד פעיל מינית עם בני מינו...[9]

לא רק יורגה, סופרים ומבקרים נוספים נרתעו מהאפשרות שהקורא הזר יזהה את הדמויות, כדמויות רומניות מייצגות. מבקר רומני אחר, שמוצאו מבראילה, מבכה את השימוש שעשה איסטרטי בשם "קירה קירלינה", הדמות המיתית בפולקלור של בראילה, שביצירתו של איסטרטי הופכת לאשה לא מוסרית, מופקרת[10].

סטברו, המתגלה בהמשך כדרגומיר, הוא המספר העיקרי והעלילה תלויה בדבריו, אך לו יש מניעים משלו, פיתוי והצטדקות וכך הוא עובר בין שני הצירים, מנסה בדבריו לפתות את בן שיחו, אך אותו פה מפליג בסיפורים מצטדקים, המעידים על תחושת האשמה המקננת בו.

המתירנות המינית של קירה קירלינה ודרכו המינית של אחיה, דרגומיר-סטברו, היו נושאים אסורים או מנועים לדיון פומבי בתקופה ובחברה שבה חי הסופר, לכן יש בהם נועזות וחדשנות. הסופר אינו עובר את הגבול ואינו מצדיק את התנהגות גיבוריו, אך נותן בפיהם הסבר וצידוק עצמי, כדברי האם:

לכל אושר יש את הצד הנוגה; את החיים משלמים במוות. משום כך, עלינו לחיות אותם. תחיו ילדים, תחיו לפי טעמכם, כך שביום הדין לא תצטערו על דבר.

ובהמשך היא טוענת:

אלוהים רואה היטב שאינני ממרה את פיו; נשארתי כפי שיצר אותי. אני מקשיבה, כנועה, לקריאות ולצווי ליבי.

לשאלה של קירה, "אבל אמא, לא ייתכן שגם השטן מתערב לעיתים?" עונה האם בנחרצות:

לא, איני מאמינה בשטן, אלוהים חזק ממנו. אם אנחנו, כפי שהננו, זה משום שכך רוצה אותנו אלוהים.

נושא זה מגיע לשיאו לאחר שהאב והבן הבכור מכים באכזריות את האם, את קירה ואת דרגומיר. האם, שפניה הושחתו במכות, משאירה מעין צוואה לילדיה:

עבורי זה גרוע ממוות. האל יצר אותי למען עינוגי הגוף, כפי שהחפרפרת נבראה שתחיה הרחק מאור השמש... נשבעתי לטרוף את נפשי בכפי, אם בני אדם יאלצו אותי לחיות חיים אחרים על פני אלה שאני חשה את רתיחתם בדמי... ועכשיו, ראו מה יש לי להוסיף: את, קירה, אם, כפי שאני חושדת, לא נכתב לך לחיות באותו טוהר הבא מהאל ומרצה את האדם, אל לך להיות מטרונית דו פרצופית, אל תעמידי פני צנועה. אל תלעגי לבורא, חיי את חייך כפי שיצר אותך האל, כפי שאת מרגישה, תנהגי כמופקרת, אך מופקרת עם לב! יותר טוב כך! ואתה, דרגומיר, אם לא תוכל להיות אדם מן היישוב, כפי שאחותך ואמך לא יכולות, תהיה כמוהן, תהיה ליסטים, אך ליסטים עם נשמה, כי אדם ללא נשמה, יקירי, דומה למת המפריע לאחרים לחיות. כמו אבא שלכם...

מקום הסיפורים במדרג היצירות הספרותיות של התקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבקר הרומני הנרי סניאלביץ' טען שאיסטרטי הוא הנובליסט הרומני הגדול ביותר[11].

לאחר שתורגם למרבית הלשונות של עמי אירופה, תורגם גם לאנגלית בשם Kyra my sister ועבר את התעלה לממלכה המאוחדת ואת האוקיינוס האטלנטי, כדי לכבוש קהל קוראים נוסף. בין השנים 1926-1931, ההוצאות לאור H. Toulmin ו-G. Allen and Unwin, באנגליה ובארצות הברית שתי ההוצאות לאור הניויורקיות, Alfred Knopf ו-Vanguard Press תרגמו והדפיסו את מרבית יצירות פנאיט איסטרטי. היצירות כבשו את קהל הקוראים ואת מדורי הספרות והמדיה עסקה בהן ארוכות. בצרפת הוקמו מועדוני מעריצים ליצירה קירה קירלינה ולסופרה[12]. ההד הרב לו זכו הסיפורים הוא שהוביל להסרטה כבר בשנות העשרים של המאה ה-20, תקופה בה הסרטים היו מעטים ורק יצירות ספרותיות ספורות זכו לנוסח קולנועי.

הסיפור הוסרט בשם "קירה קירלינה" לראשונה בשנת 1928, כסרט אילם, בברית המועצות, בבימויו של בוריס גלגולין (Boris Glagolin)‏[13]. בשנת 1993 הופק פעם נוספת, הפעם בשם "בלקן! בלקן!", כקופרודוקציה רומנית-הונגרית-טורקית בבימויו של Gyula Maár‏[14]. בשנת 2014 הוסרט פעם נוספת בהפקה רומנית, בבימויו של דן פיצה[15].

ג. ד. ואסילה (G.D. Vasile) עיבד תסכית רדיו בשם קירה קירלינה[16]

תרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ז (1927) הופיע תרגום עברי בהוצאת מצפה - ירושלים, בתרגומו של ישראל זמורה ובעריכתו של אשר ברש והודפס בפורמט קטן (12 ס"מ רוחב, 16,5 ס"מ גובה) בדפוס עזריאל בירושלים. התרגום העברי כולל את 3 הסיפורים, סטברו, קירה קירלינה ודרגומיר. הספר פותח עם דיוקן ויזואלי (תמונה) של הסופר ועם תרגום מבוא עליו מאת רומן רולן. הספר נעלם ממדפי חנויות הספרים לפני שנים רבות ולא זכה למהדורות נוספות.

פסטיבלי קירה קירלינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבראילה, המקום בו צמחה אגדת קירה קירלינה ועיר הולדתו של פנאיט איסטרטי, חוגגים בכל תחילת נובמבר פסטיבל זמר עממי לאומי נושא פרסים כספיים על שם קירה קירלינה. הפסטיבל מוקדש לצעירים ויכולים להירשם אליו בני פחות מ-35 מכל הלאומים והאזרחויות[17].

פסטיבל לאומי נוסף, המתקיים בבראילה ונושא את השם של קירה קירלינה, הוא תחרות יופי של נשים עם בעיות ראיה[18][19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Forum The Library Of Babel European Literature Panait Istrati: Kyra Kyralina (באנגלית)
  2. ^ Teze şi antiteze 1936: 130-131
  3. ^ Scriitori români 1978: 268
  4. ^ Pintea 1975: 7
  5. ^ Cãlinescu 1982: 969
  6. ^ Pintea 1975: 28
  7. ^ Micu 1995:126
  8. ^ טודור ויאנו, "קירה קירלינה", ב-Viaţa Românească, מס' 10, אוקטובר 1924. (ברומנית)
  9. ^ Al. Oprea 1964: 114
  10. ^ Al. Perpessicius 1980: 138-139
  11. ^ Pintea 1975: 28
  12. ^ Panait Istrati şi Romain Rolland Atheneum - כתב עת תרבותי של הרומנים בקנדה.
  13. ^ SEE RANK Kira Kiralina (1928) (באנגלית)
  14. ^ Chira Chiralina (1993) (באנגלית)
  15. ^ קירה קירלינה (2014) (ברומנית)
  16. ^ Chira Chiralina - scenariu radiofonic de G.D. Vasile (ברומנית)
  17. ^ Festivalul Naţional de Folk “Chira Chiralina”, ed. VI-a, Brăila
  18. ^ miss kyra kyralina, Braila 2011 II.mpg
  19. ^ Titlul "Miss Kyra Kyralina", adjudecat de olteanca Diana Cazan


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg