רחוב השוהדא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלט רחוב.svg
רחוב השוהדא (רחוב דוד המלך)
شارع الشهداء
חנויות סגורות ברחוב
חנויות סגורות ברחוב
עיר חברון
שכונה העיר העתיקה של חברון
אורך 2 ק"מ
Shuhada Street, Hebron 2011.jpg
מפה שהכין קונרד שיק בשנת 1888, בה מסומן תוואי רחוב השוהדא
חיילי צה"ל אוכפים עוצר בשוק שברחוב השוהדא ב-1969
חייל צה"ל בכניסה לרחוב ב-2012
רחוב השוהדא עם חנויות פלסטיניות סגורות בשנת 2010
חסימה של רחוב צדדי המוביל לקסבה של חברון, בשנת 2013

רחוב השוהדאערבית: شارع الشهداء, "שארע א-שהדאא'" שמשמעו "רחוב השהידים"), הוא רחוב ראשי בעיר העתיקה של חברון, המוביל אל מערת המכפלה וממנה. החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, במסגרת היישוב היהודי בעיר, אוכלסו ביהודים מספר נקודות התיישבות לאורך הרחוב, בהן בית הדסה ובית שניאורסון, והוא קיבל גם את הכינוי "רחוב דוד המלך".

בעקבות טבח מערת המכפלה בפברואר 1994, סגרה מדינת ישראל את הרחוב לתנועת פלסטינים, וסגרה את השוק הסיטונאי המרכזי של אזור חברון, את תחנת האוטובוסים המרכזית ואת החנויות הערביות שהיו פתוחות אליו. ב-1997, בהתאם להסכם חברון, נפתח הרחוב מחדש לתנועת כלי רכב פלסטיניים. לאחר האינתיפאדה השנייה נסגר בשנית רובו של הרחוב לתנועת פלסטינים[1]. הדרישה לפתוח את בתי העסק ברחוב עולה לעיתים קרובות במסגרת דיונים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב השוהדא הוא דרך ראשית השוכנת בדרום העיר העתיקה של חברון, ובעבר היה בשולי השטח הבנוי העתיק של העיר. הוא הוביל למרכז העיר, ובנוסף לשוק סיטונאי גדול, היו לאורכו שווקים נוספים, חלקם ברחובות המובילים אליו, בהם "שוק הגמלים" ושוק "באב אל-ח'אן". מצדו השני ממוקמים בתי הקברות של העיר - בית קברות מוסלמי ולידו בית קברות יהודי. לאורך הרחוב היו מספר אתרים של היישוב היהודי העתיק בחברון, כגון בית הדסה, בית חסון, בית קסטל, בית רומנו, והרובע היהודי העתיק ובו בית הכנסת העתיק "אברהם אבינו" שנבנה בשנת 1540.

החל מסוף המאה ה-19 שימש הרחוב כשוק מרכזי לאזור חברון. בתקופה זו הייתה חברון וסביבתה חקלאית ברובה, ורוב תושבי העיר היו פלאחים. האקלים הנוח ושפע מקורות המים הפך את האזור למרכז חקלאי. סוחרים מירושלים ובית לחם היו מגיעים לשוק לרכוש סחורה לשיווק סיטונאי[2]. בתקופת הכיבוש הירדני נבנתה בו תחנה מרכזית ממנה היו יוצאים אוטובוסים גם לנסיעות בינלאומיות לירדן וערב הסעודית. בנוסף נבנה מבנה חדש לשוק הסיטונאי[3], וכן הוקמה בו תחנת משטרה.

חידוש היישוב היהודי לאורך רחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים, החל מאמצע שנות השבעים, ובעקבות יישוב הדרגתי של מספר מבנים ברחוב בידי ישראלים, הוא קיבל גם את השם "רחוב דוד המלך".

האירוע אשר קיבע את היישוב היהודי לאורך הרחוב היה רציחתם של שישה תלמידי הישיבה ברחוב, ב-2 במאי 1980, בעקבותיו קיבלה ממשלת ישראל מספר החלטות, בין השאר על חידוש היישוב היהודי בלב העיר חברון, וכן התרת המגורים בבית הדסה. בין השאר החלה מדינת ישראל לפנות את תושבי הרחוב הפלסטינים, לעיתים תוך מתן פיצויים[4]. מאז והלאה גדל היישוב היהודי לאורך הרחוב בקצב סדיר.

ביולי 1983 הוקמה ועדה בראשות פליאה אלבק במטרה להפקיע את המבנים ולפנות את התושבים הפלסטינים מן הרחוב[5]. באותה חודש גם החלו הגבלות על תנועתם ברחוב. השוק והתחנה המרכזית נסגרו לראשונה בצו צבאי[6]. בינואר 1984 הובאה לממשלה הצעת החלטה להפקיע חלקים משטח הרחוב ולהקים בהם שכונה יהודית, על פי תוכנית בנייה מקיפה שהכין משרד השיכון[7]. חודש לאחר מכן הובאה הצעת ההחלטה להצבעה בכנסת, אולם זו דחתה אותה, בטענה שהמהלך ירחיב את מעגל האלימות[8]. באוגוסט 1984, כחלק מהקמת היישוב בתל רומיידה, הודיע אליקים העצני על תוכנית להתיישבות בתחנה המרכזית ברחוב השוהדא, מאחר שהייתה רכוש ממשלתי ירדני ועברה לחזקת הממונה על הרכוש הממשלתי[9].

מאז הטבח במערת המכפלה ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין, רופא יהודי תושב קריית ארבע הסמוכה לחברון, 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה, באירוע שנודע כטבח מערת המכפלה. בעקבות האירוע וכדי למנוע חיכוך, סגרה ממשלת ישראל את החנויות הפלסטיניות ברחוב, ואסרה על תנועת כלי רכב פלסטינים ברחוב. בסך הכל סגר צה"ל 304 חנויות, משרדים, תחנות דלק ומחסנים. התחנה המרכזית הפכה לבסיס צבאי[10].

בינואר 1997 חתמו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת על הסכם חברון, במסגרתו נפתח הרחוב מחדש לתנועת פלסטינים[11]. בפברואר 1997 יושם ההסכם, והרחוב נפתח חלקית שוב לתושבים הפלסטינים[12].

מגבלות תנועה על הפלסטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מראשית האינתיפאדה השנייה בשלהי שנת 2000, נסגר חלק של הרחוב הסמוך למערת המכפלה, ולעיתים אף מבואות הסמוכים אליו, לתנועת פלסטינים. מגבלות אלה אינן חלות על היהודים המתגוררים באזור או המבקרים בו. החל משנת 2001 חסם הצבא בהדרגה את כל הכניסות לבתיהם של תושבים פלסטינים לאורך הרחוב, בין השאר באמצעות ריתוך דלתות. באפריל 2007, דיווח עיתון הארץ כי מעולם לא הוצא צו כחוק המורה על סגירת הרחוב[1]. במקביל נסגרו 97% מהעיר חברון - הן בשטח H1 והן בשטח H2 - לכניסת ישראלים.

בנובמבר 2004 פנתה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה ודרשה לבטל ולהסיר את המגבלות על תנועת פלסטינים לאורך הרחוב. בדצמבר 2004 הגישו עיריית חברון ועותרים נוספים עתירה לבג"ץ, בדרישה דומה[13]. בתגובת המדינה בנובמבר 2005 הוצגה לראשונה "התוכנית להגנת היישוב היהודי בחברון". בתוכנית הצהירה לראשונה מדינת ישראל על הגבלות התנועה ברחוב, לפיה יורשו הולכי רגל פלסטינים לנוע ברחוב, אך הדבר טרם יושם והרחוב עודנו סגור למעבר הולכי רגל פלסטינים ולפעילות עסקית פלסטינית. עוד הגדירה התוכנית את שטח היישוב היהודי כשטח צבאי סגור שהכניסה אליו מותרת לאזרחים ישראלים בלבד. כן נאסרה תנועת כלי רכב פלסטינים ברחובות סמוכים[14]. כתוצאה מכך, נאלצים חלק מתושבי רחוב השוהדא הפלסטינים לצאת מבתיהם תוך מעבר על גגות הבתים הסמוכים, שכן נאסר עליהם לצאת לרחוב, והכניסות לבתיהם שברחוב נאטמו[15][16].

ב-23 בספטמבר 2015 הרגו חיילי צה"ל את הדיל אל-השלמון, פלסטינית בת 18 שלטענתם ניסתה לדקור חייל[17]. על פי עדויות היא לא החזיקה כל חפץ חד וגם בתיקה לא התגלו חפצים חשודים. תחקיר שערך צה"ל העלה כי החיילים באירוע היו יכולים לעצור את הצעירה מבלי להרוג אותה, אך הוחלט שלא לנקוט בצעדים נגד החיילים[18].

פיגועים לאורך הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביולי 1983 נרצח תלמיד ישיבת שבי חברון, אשר אהרן גרוס, בכיכר שנושאת היום את שמו ברחוב[19]. הוא נאסף על ידי תושב ערבי, עזוז אבו סנאנה, שחשב שזהו בנו והביא אותו לבית החולים הפלסטיני עאליה בחברון. כשראו צוות בית החולים את ציציותיו סירבו לקלוט אותו, והוא מת מפצעיו. גופתו נלקחה על ידי פלסטיני לביתו בכוונה להעלימה, אך הוא נתפס בידי כוחות הביטחון[20]. בתגובה לרצח שרפו מתנחלים מספר חנויות בשוק[21].

ב-30 בספטמבר 1988 הותקף הרב משה לוינגר באבנים כשעבר ברחוב. בתגובה ירה באקדחו, הרג את קאיד חסן סאלח, סוחר נעליים, ופצע את איברהים באלי[22]. בתום משפט שנמשך כשנתיים נחתמה עסקת טיעון במסגרתה הורשע בגרימת מוות ברשלנות[23].

ב-26 במרץ 2001 רצח צלף פלסטיני משכונת אבו סנינה את הפעוטה שלהבת פס, בכניסה לשכונת אברהם אבינו הצמודה לרחוב[24]. מספר ימים אחר כך פרצו מתנחלים אל השוק הסיטונאי הנטוש ושרפו כמה חנויות. בהמשך החל קבלן מטעם היישוב היהודי לשפץ את החנויות שניזוקו, וניתן אישור לקיום קייטנה במבנה. מאז משמש המקום לצורכי חינוך[25].

ב-26 ביולי 2002, נרצח חייל צה"ל תושב היישוב היהודי בעיר, שמאי אלעזר ליבוביץ, בפיגוע הירי בצומת זיף בדרום הר חברון. בהלוויתו פרצו עימותים קשים בין יהודים וערבים, בהם נדקרו עוברי אורח, נפרצו חנויות, נשרף בית מגורים ועוד. במהלך האירועים נהרגה מירי נערה פלסטינית, בת 14, ניבין ג'מג'ום, ונפצעו עשרות, ביניהם שוטרים[26].

ב-23 בספטמבר 2002 נרצח בפיגוע ירי שלמה יצחק שפירא[27]. ב-17 במאי 2003 נרצחו ברחוב זה גדי ודינה לוי בפיגוע התאבדות[28].

בדצמבר 2014 הוצת "חסם שוטר", אחד משערי הכניסה לרחוב המאוישים בכוחות צה"ל ומג"ב. בעקבות זאת נסגר המעבר לתנועת פלסטינים למשך מספר שבועות[29].

פעילויות מחאה לפתיחת הרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה למען פתיחת הרחוב ב-2010

מדי שנה נערכות הפגנות רבות ברחבי העולם כדי לקרוא לפתיחה מחדש של הרחוב לפלסטינים. ב-25 בפברואר 2010, במלאת יום השנה לטבח במערת המכפלה ב-1994, ארגנה הקבוצה הפלסטינית "נוער נגד התנחלויות" (شباب ضد المستوطنات) את ההפגנה הראשונה של מה שעתיד להיות "הפגנת 'פתחו את רחוב השוהדא' (Open Shuhada Street) השנתית". ההפגנות מתקיימות בחברון, בהשתתפות פלסטינים ממגוון מפלגות פוליטיות, ואליהם מצטרפים פעילים ישראלים ובינלאומיים[30][31].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחוב השוהדא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 עמוס הראל,עקיבא אלדרקצין יבדוק סגירת רחוב השוהדא בחברון מאז שנת 2000 ללא צו, באתר הארץ, 18 באפריל 2007
  2. ^ מנשה מני, על הישוב בחברון, הארץ, 31 במרץ 1924
  3. ^ קבוצה ראשונה מהגדה תצא למכה, מעריב, 19 בינואר 1970
  4. ^ גבי קסלר, משפחת חירבאווי תפוצה ב־750 אלף שקל על הריסת ביתה בחברון, מעריב, 18 בנובמבר 1980
  5. ^ ישראל סגל, איך להשתלט על הרובע היהודי בחברון: דיון סגור, כותרת ראשית, 20 ביולי 1983
  6. ^ רק המתנחלים נעים בחופשיות בחברון, דבר, 18 ביולי 1983
  7. ^ אילן כפיר, שמיר מכנס התייעצות על הרחבת הישוב היהודי בחברון, מעריב, 16 בינואר 1984
  8. ^ קריה יהודית בחברון תרחיב מעגל האלימות, מעריב, 2 בפברואר 1984
  9. ^ אריה בנדר, העצני: ההתנחלות הבאה - בתחנה המרכזית בחברון, מעריב, 10 באוגוסט 1984
  10. ^ זליכה מוהתאסב, "אסור לי לצאת מהבית לרחוב": החיים ברחוב השוהדא בחברון, באתר "שיחה מקומית", 25 בפברואר 2015
  11. ^ ערפאת ונתניהו נפגשו - אך לא הצליחו לסיים את ניסוח ההסכם, באתר גלובס, 6 בינואר 1997
  12. ^ המתנחלים בחברון מאיימים למנוע את פתיחת רחוב השוהדא לפלשתינים, באתר גלובס, 3 בפברואר 1997
  13. ^ בג"ץ 11235/04
  14. ^ עיר רפאים - מדיניות ההפרדה הישראלית ודחיקת רגליהם של פלסטינים ממרכז חברון, בצלם, מאי 2007
  15. ^ על גגות חברון באתר בצלם
  16. ^ הוראות בלתי חוקיות מנעו תנועת פלסטינים ברחוב השוהדא בחברון במשך 6 שנים באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל
  17. ^ גילי כהןו ג'קי חורי, צה"ל: פלסטינית נורתה כשניסתה לדקור חייל בחברון, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2015
  18. ^ גילי כהןתחקיר צה"ל: ניתן היה לעצור ולא להרוג את הפלסטינית שנורתה במחסום בחברון, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2015
  19. ^ דני רובינשטיין, ראשי קרית־ארבע: להטיל עונש מוות על רוצחי גרוס, דבר, 21 בנובמבר 1983
  20. ^ אשר אהרון הי"ד, היישוב היהודי בחברון
  21. ^ נחום ברנע, נרצח כיהודי מת כערבי ־ דו־קיום בחברון, כותרת ראשית, 13 ביולי 1983
  22. ^ המפכ"ל: המלצנו להעמיד לדין את הרב משה לוינגר על הריגת אדם, מעריב, 23 בנובמבר 1988
  23. ^ ברוך מאירי, הרב לוינגר נדון לשנת מאסר מתוכה 5 חודשים בפועל, מעריב, 2 במאי 1990
  24. ^ התפרעויות בהלוויית התינוקת בחברון; הרב ליאור: שלהבת הציתה את האש, באתר גלובס, 1 באפריל 2001
    פליקס פריש ואבישי בן חיים, שלהבת פס הובאה למנוחות בחברון, באתר ynet, 1 באפריל 2001
  25. ^ מירון רפופורטעיר רפאים, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2005
  26. ^ אלימות ופחד בחברון, באתר הארץ, 30 ביולי 2002
    חגי מטר, איך נעשיתי מעורב בפרשת הרצח של ילדה בת 14, באתר "שיחה מקומית", 7 במאי 2014
  27. ^ "אב נהרג ושלושה ילדיו נפצעו בפיגוע ירי בחברון". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2021. 
  28. ^ "בעל ואשה נהרגו בפיגוע התאבדות בחברון". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2021. 
  29. ^ ג'אסט ויז'ן, בצעד של ענישה קולקטיבית נסגר המחסום בכניסה לרחוב השוהדא, באתר "שיחה מקומית", 3 בדצמבר 2014
  30. ^ חגי מטר, מאות בהפגנת השמאל הפלסטיני והישראלי לפתיחת רחוב השוהדא, באתר "שיחה מקומית", 24 בפברואר 2017
  31. ^ אורן זיו וחגי מטר, מאות הפגינו בחברון בדרישה לפתוח את רחוב השוהדא, באתר "שיחה מקומית", 22 בפברואר 2019