הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה של חברון המראה את השטח בשליטה הפלסטינית (H1) והשטח באחריות ביטחונית ישראלית (H2). אזור מערת המכפלה מופיע בוורוד. קריית ארבע מופיעה בסגול.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון הוא סכסוך מתמשך בעיר חברון, והוא חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.

נכון ל-2021, חיים בחברון כ-215,000 פלסטינים, וכן כ-800 יהודים. העיר מחולקת לשני אזורים: שטח H1, שגודלו כ-18 קמ"ר, נמצא באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, וחיים בו כ-175,000 פלסטינים. שטח H2, שגודלו כ-4.5 קמ"ר, כולל את העיר העתיקה, והוא בשליטת צה"ל. באזור זה חיים כ-40,000 פלסטינים, ונמצא בו היישוב היהודי בחברון, הכולל כ-800 איש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברון עד אמצע המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבן בית הכנסת אברהם אבינו לאחר טבח חברון (תרפ"ט).

העיר חברון מוזכרת 66 פעמים בתנ"ך, והיא מכונה 9 פעמים גם כ"קריית ארבע". על פי המסורת היהודית, שלושת האבות קבורים במערת המכפלה, שהיא אתר קדוש עבור היהדות, הנצרות והאסלאם, ועל שם כך היא נקראת לעיתים "עיר האבות".

באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית חברון כ-10,000 תושבים, רובם מוסלמים. לצדם התקיימה קהילה של יהודים מוסתערבים אשר תיעוד ראשון שלה קיים מהמאה ה-13. בסוף המאה ה-15 התרחבה הקהילה היהודית על ידי גולי ספרד ופורטוגל שחיו שם ברציפות כ-500 שנה, וקהילה של אשכנזים וחסידי חב"ד שהגיעו לעיר החל משנת ה'תקפ"א (1820).[1]

בדצמבר 1917 החל שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1929 התחולל טבח חברון (תרפ"ט), בו נרצחו 67 יהודים על ידי שכניהם הערביים דבר שהוביל לבריחה המונית וחיסול היישוב היהודי בחברון. היישוב היהודי חודש שוב בשנת 1931, אולם ב-1936, במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, החליטה ממשלת בריטניה להוציא את כל היהודים מחברון "כדי למנוע טבח נוסף". משפחה יהודית אחת נותרה בעיר עד 1947.

חידוש היישוב היהודי בחברון לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים, יוני 1967, כבשה ישראל את יהודה ושומרון, וחברון עברה לשליטת צה"ל. ב-8 ביוני 1967 דרש דוד בן-גוריון מהממשלה ליישב מיד יהודים בעיר, "כדי להבהיר לעולם את בעלותה על השטחים שהיו תמיד יהודיים ואבדו לה במלחמת העצמאות."[2]

בראיון שהעניק לווינסטון צ'רצ'יל (נכדו של וינסטון צ'רצ'יל) לצורך כתיבת ספר על מלחמת ששת הימים, אמר בן-גוריון כי חברון צריכה להיות חלק מישראל משום שהיא "יהודית יותר אפילו מירושלים". לדבריו, "ירושלים הייתה לעיר יהודית לפני שלושת אלפים שנה, בעת שלטונו של דוד המלך, ואילו חברון נהייתה לעיר יהודית לפני ארבעת אלפים שנה, בימי אברהם." לטענתו, בשנת 1948 הרסו שלטונות ירדן ממצאים ארכאולוגיים המעידים על ישוב יהודי קדום בחברון.[3] בן-גוריון חזר על דבריו גם בשנת 1972.[4]

בתחילת 1968 ארגן הרב משה לוינגר משפחות שדרשו לעלות להתיישבות בחברון. בפסח 1968 עמד בראש קבוצה של כמאה יהודים שערכו את ליל הסדר במלון "פארק" בעיר, במטרה להישאר במקום. בהוראת ממשלת ישראל עברו חברי הקבוצה לבניין הממשל הצבאי בחברון, שם התגוררו במשך כשלוש שנים. לוינגר קרא לספח את חברון למדינת ישראל.

בספטמבר 1968 החלו יהודי חברון להתפלל במערת המכפלה לאחר שהושג הסכם בין משרד הביטחון למנהיגות המוסלמית בחברון. ב-9 באוקטובר 1968 השליך פלסטיני רימון יד לעבר יהודים שהתפללו במערת המכפלה, ופצע 47 בני אדם. בעקבות הפיגוע הפקיעה ישראל את המתחם מהקאדי המוסלמי של חברון.

בשנת 1970 החליטה ישראל להקים 250 יחידות דיור בשטח סמוך לעיר העתיקה בחברון שייקרא קריית ארבע. מאחר שהחוק הבינלאומי אוסר בנייה לצרכים אזרחיים בשטח כבוש, הוחלט במשרד הביטחון שהשטח ייתפס לצורך צבאי, והבנייה תוצג כחלק מהבנייה לצורכי צה"ל.[5] מכיוון שהקרקע נתפסה באופן פורמלי עבור צרכים צבאיים, כל הליכי התכנון נעשו תחת צו מיוחד (צו 997 – צו בדבר מתן היתרים לעבודות בשטחים תפוסים לצרכים צבאיים). לפי הצו, תוכניות הבניה בהתנחלויות הללו לא הובאו לידיעת הציבור, וכפועל יוצא, לא ניתנה לציבור ולבעלי הקרקע הזדמנות להגיש התנגדויות, זאת בניגוד לחוקי התכנון החלים בהתנחלויות האחרות. כך, בנוסף להסתרת המטרה האמיתית של צו התפיסה, הוסתרו גם כל הליכי התכנון.[6] הפקעת קרקע לצורך התנחלויות באופן זה, העוקף את החוק הבינלאומי, הופסקה בשנת 1979 בעקבות בג"ץ אלון מורה, בו פסק בית המשפט שאין לתפוס קרקעות ללא צורך צבאי מובהק.[7]

בשנים שלאחר מכן הורחב היישוב היהודי בחברון. בשנת 1979 התיישבו מתנחלים בבית הדסה, וממשלת בגין החליטה שלא לפנותם. בשנת 1981 חודשה ההתיישבות היהודית בשכונת אברהם אבינו, ובשנת 1983 הקימו מתנחלים את שכונת "אדמות ישי" בתל רומיידה. במהלך המאה ה-21 רכשו מתנחלים בתים נוספים בחברון, בהם בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה. באוקטובר 2021 החלה בנייה נרחבת ב"שכונת חזקיהו", ותנועת שלום עכשיו הגישה עתירה לבג"ץ נגד המשך הבנייה.[8]

בקרב ארגוני ימין בישראל יש תמיכה משמעותית בהתיישבות היהודית בחברון, והם רואים בה המשך טבעי של הקהילות היהודיות שחיו בעיר עד 1947, אף על פי שרוב הצאצאים של הקהילה היהודית בחברון אינם מתגוררים בה כיום. חלק מצאצאי טבח חברון (תרפ"ט) אף מתנגדים ליישוב היהודי במתכונתו הנוכחית, ונפגשו עם מנהיגים פלסטינים בחברון.[9][10]

הסכמי אוסלו והסכם חברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום צה"ל בכניסה לתל רומיידה.

ב-25 בפברואר 1994 התרחש טבח מערת המכפלה, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה על ידי ברוך גולדשטיין. במהומות שלאחר מכן נהרגו שני ישראלים מידי פלסטינים.

לאחר טבח מערת המכפלה קראה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות לנקיטת אמצעים למען הבטחת והגנת התושבים הפלסטינים בחברון, וב-8 במאי 1994 הוצב בעיר כוח בינלאומי בשם הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון (TIPH) שפעל עד אוגוסט באותה שנה. ב-2 במאי 1996 הוצב בעיר צוות משקיפים שפעל בה עד ינואר 2019. צוות המשקיפים הורכב מחמש מדינות: איטליה, נורווגיה, שוודיה, שווייץ וטורקיה. חברי TIPH נפגשו דרך קבע עם נציגי צה"ל וקציני המנהל האזרחי והיו רשאים לנוע בכל רחבי העיר. ישראל חידשה את המנדט של צוות המשקיפים מדי שישה חודשים. עם זאת, במרוצת השנים הואשמו אנשי הצוות בתמיכה חד-צדדית בפלסטינים ובפרסום דו"חות נגד מתנחלים. בינואר 2019 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי החליט שלא להאריך את המנדט של כוח המשקיפים הבינלאומי בחברון, והם עזבו את העיר.[11]

בנוסף לאנשי הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, משנת 1995 פועלים בעיר צוותי הפיוס הנוצרים (אנ') המסייעים לתושבי חברון להתמודד כנגד הריסות בתים, צווי עוצר ותפיסת קרקעות.

בספטמבר 1995 נחתם הסכם אוסלו ב' ובו הוגדר כיצד יוצבו כוחות צה"ל בחברון. בעקבות רצח רבין נדחה יישום ההסכם, ורק ב-28 במרץ 1996 הוצבו כוחות צה"ל בחברון בהתאם להסכם.

ב-15 בינואר 1997 חתם בנימין נתניהו על הסכם חברון, לפיו העיר חולקה לשני אזורים, H1 ו-H2. אזור H1 נמצא באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, וחיים בו כ-175,000 פלסטינים. אזור H2 כולל את היישוב היהודי בחברון ונמצא בשליטת צה"ל, וחיים בו כ-40,000 פלסטינים ו-800 יהודים. בהסכם נקבעו גם צעדים עתידיים נוספים להעברת השלטון לרשות הפלסטינית בשלושה שלבים שנקראו "שלוש פעימות". נתניהו החליט שלא לבצע את הפעימה השנייה והשלישית בטענה שהפלסטינים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהסכם. ב-23 באוקטובר 1998 נחתם הסכם ואי, שנכללו בו שלבים לנסיגות נוספות בחברון, אך גם הוא לא כובד על ידי שני הצדדים.

קהילת היישוב היהודי בחברון סובלת תכופות מהתקפות טרור פלסטיני, ועשרות חיילים ותושבים נהרגו לאורך השנים בפיגועים, בהם הפיגוע בציר המתפללים.

בהוראת צה"ל, ובעקבות עימותים אלימים שאירעו בעיר, הופסקה כל הבנייה הפלסטינית בשטח H2, הוטלו צווי עוצר והגבלות תנועה על הפלסטינים באזור, נסגרו חנויות פלסטיניות באזורי מסחר, בעיקר ברחוב השוהדא, ולעיתים קרובות יש חיכוכים בין היהודים והפלסטינים המתגוררים באזור.

חנויות סגורות ברחוב השוהדא, ספטמבר 2009.

במלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מתקפת הפתע על ישראל ופריצת מלחמת חרבות ברזל הוחמרו ההגבלות על הפלסטינים בחברון. הרחובות באזור H1 הקרובים לבתי יהודים נסגרו לתנועת פלסטינים, פרט לשעה אחת בבוקר ושעה אחת בערב. רוב החנויות ברחובות האלה נסגרו. נוספו בהם כחמישה מחסומים, בנוסף לאלה שהיו קודם. בנוסף לכך התרבו מקרים של אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים, ושל חיפושים ליליים של כוחות צה"ל בבתי תושבים החשודים בטרור[12].

חיכוכים בין יהודים לפלסטינים בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום ברחוב השוהדא בחברון ועליו הכתובת "מוות לערבים", 2007

גדוד של חיילי צה"ל מוקצה בקביעות כדי לשמור על המובלעות היהודיות באזור H2. בחברון מתגוררים כ-800 יהודים. המתיישבים הראשונים לאחר מלחמת ששת הימים התגוררו בשכונת אברהם אבינו, בית הדסה, בית רומנו ואדמות ישי. במאה ה-21 רכשו יהודים בתים בשכונות פלסטיניות ונכנסו אליהם, בהם בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה.

לאורך השנים התרחשו מקרים רבים של פיגועי טרור פלסטיני כלפי התושבים היהודים בחברון, וכן תקריות בהן נפגעו פלסטינים בחברון מכוחות הביטחון או מתנחלים.

מספר סרטים תיעודיים צולמו בשכונות אלה, בהם "ברוכים הבאים לחברון (שו')" ו"בית האילמת". הסרט "ברוכים הבאים לחברון" מתעד מקרים שהוא מפרש כהטרדת פלסטינים בידי שכניהם הישראלים. בסרט מופיע גם קצין צה"ל במילואים ששירת בחברון ומדווח על פעילות הצבא בעיר, לאחר שהצטרף לארגון "שוברים שתיקה".

הסופר מריו ורגס יוסה ביקר מספר פעמים בחברון.[13] בשנת 2005 פרסם ורגס יוסה סדרת מאמרים תחת הכותרת "ישראל-פלסטין, שלום או מלחמת קודש" בעיתון "אל פאיס", שתורגמה בעיתונים רבים בעולם, הכוללת את רשמיו מהסיור בחברון.[14]

בשנת 2013 פרסם ארגון "בצלם" כי צה"ל עצר 27 קטינים, לפחות 14 מהם מתחת לגיל האחריות הפלילית (12), בעקבות יידוי אבנים.[15]

בשנת 2007 מנה ארגון בצלם 1,014 דירות פלסטיניות נטושות ו-1,829 חנויות נעולות של פלסטינים ברובע הסמוך למערת המכפלה. על פי ארגון הצלב האדום הבינלאומי, כ-78% מתושבי השכונה הפלסטינים חיים מתחת לקו העוני.[16] בסיור של אורי בר־שלום אגמון משנת 2017 מתואר אזור רחוב השוהדא, שהיה פעם אחד הרחובות ההומים והמרכזיים בחברון, כ"עיר רפאים ללא מסחר, ללא תעסוקה וללא חופש תנועה לפלסטינים." רבים מבתי הפלסטינים ריקים, ונותרו רק משפחות עניות מאוד שאין ביכולתן לעזוב.[17]

הפגנה בחברון הקוראת לפתיחת רחוב השוהדא, מאי 2010.

בדו"ח של הארגון מ-2016 נמסר שבאזור H2 הוקמו כ-18 מחסומי קבע והוטלו איסורים חמורים ונרחבים על תנועת פלסטינים. החל מאוקטובר 2015 הוגבלה גם כניסת פלסטינים לשכונת תל-רומיידה. ביולי 2016 הטיל הצבא הגבלות גם על הכניסה לשכונות נוספות, ואסר על פלסטינים שאינם תושביהן וגילם בין 16–30 להיכנס לתחומן. לדברי הארגון, "מגבלות תנועה אלה מהוות ענישה קולקטיבית חמורה המוטלת על התושבים הפלסטינים, שאינה מאפשרת לתושבים לנהל שגרת חיים סבירה והופכת את חייהם לבלתי נסבלים."[18]

חיילי צה"ל מסיירים בשוק של חברון, אוגוסט 2004.

לאחר עזיבת צוות המשקיפים הבינלאומי בינואר 2019 התדרדרו תנאי החיים של הפלסטינים החיים באזור H2, עקב ריבוי החיכוכים עם מתנחלים, וכן בעקבות עליית המתיחות וריבוי העימותים עם כוחות צבא ישראליים, מעימותים אלו נפגעים בעיקר תלמידי בתי הספר היסודיים. כמו כן הוגבלה מאוד תנועת הפלסטינים באזור זה. עקב המגבלות המוטלות על תושבי אזור H2 נאלצו משפחות פלסטיניות רבות לעזוב את בתיהן. כסיבות לעזיבתן ציינו המשפחות את הגבלות התנועה המוטלות זה זמן רב, ומעל לכל את הפחד שקיים אצלן, לטענתן, לביטחונם של ילדיהם.[19]

בדצמבר 2018 פורסמו חלקים מדו"ח פנימי של ארגון הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון המבוסס על 40 אלף תקריות שדווחו לאנשי הארגון במשך השנים. הדו"ח מצא שישראל מגבילה את חופש התנועה ואת חופש הפולחן של פלסטינים החיים באזור H2. לפי המסמך, החתירה ל"חיים נורמליים" לא קיימת בשום מקום בעיר, ועל הפלסטינים באזור נערמים קשיים בגישה ללימודים, תעסוקה וניהול קשרי משפחה. כמו כן מציין הדו"ח שלמתנחלים בחברון אין כל קשר משפחתי לבעליהם הקודמים של הנכסים, שהיו בלתי מיושבים או בשימוש יהודים לפני 1929, וסוגיית הבעלות על הקרקעות עדיין לא נפתרה.[20]

מקרי פגיעה ביהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מספר מקרים בולטים של אלימות ופיגועי טרור פלסטיני כלפי התושבים היהודים בחברון[21]:

  • 24 באוגוסט 1929, כחלק ממאורעות תרפ"ט, ביצעו פלסטינים תושבי חברון והסביבה, טבח רחב היקף ביהודי העיר. בטבח נרצחו 67 יהודים, והוא הוביל לחיסול היישוב היהודי בחברון, שהתקיים ברציפות מאות שנים. היישוב היהודי בחברון התחדש רק לאחר מלחמת ששת הימים.
  • 9 באוקטובר 1968: פלסטיני בן 17 השליך רימון לעבר יהודים שהתפללו במערת המכפלה. נפצעו 47 בני אדם, בהם תינוק בן 8 חודשים.
  • 7 באוגוסט 1976: פלסטינים ירו לעבר אוטובוס תיירים ופצעו שני אזרחים יהודים.
  • 3 באוקטובר 1976: המון פלסטיני פרץ למערת המכפלה וחילל מספר ספרי תורה. 61 נעצרו.
  • 1 בפברואר 1980: יהושע סלומה, תלמיד ישיבה בן 21 מקריית ארבע, נרצח בפיגוע ירי בשוק של חברון.[22]
  • 2 במאי 1980: הפיגוע בבית הדסה, שישה יהודים נרצחו ו-20 נפצעו בערב שבת כאשר חזרו ברגל מתפילה במערת המכפלה.
  • 7 ביולי 1983: רצח אשר אהרן גרוס, בן 18, בפיגוע דקירה בסמוך לשוק הערבי הישן. למחרת הרצח הדיח אלוף פיקוד המרכז את ראש עיריית חברון וחברי המועצה. בעקבות הרצח הוחלט על הקמת השכונה היהודית אדמות ישי בתל רומידה, ועל שיקום הרובע היהודי בחברון.
  • 25 באוקטובר 1992: פיגוע ירי מול מערת המכפלה. נרצח שמואל גרש, חייל צה"ל במילואים, ושניים נפצעו.
  • 28 במאי 1993: ארז שמואל סיידוף, תלמיד ישיבה, נרצח בפיגוע דקירה.
  • 7 בנובמבר 1993: אפרים איובי מכפר דרום הסיע את הרב חיים דרוקמן להרצאה בקריית ארבע. בדרך, לפני חברון, עקפה אותם מכונית ערבית וממנה נורתה עליהם אש אוטומטית. איובי נהרג במקום והרב דרוקמן נפצע. חמאס נטל על עצמו את האחריות לרצח.[23]
  • 6 בדצמבר 1993: מרדכי לפיד ובנו שלום לפיד, בן 19, נורו למוות על ידי מחבלי חמאס.[24]
  • 29 בדצמבר 1993: יובל גולן נדקר בדרך לעבודתו באזור אדורים. הוא ירה ופצע את המחבל. לאחר שנפגע, מצבו התדרדר והוא מת מפצעיו ב-17 בפברואר 1994.
  • 7 ביולי 1994: שרית פרי-גל, תושבת קריית ארבע, נרצחה מירי מרכב ליד גבעת חרסינה. אביה ואחיה נפצעו.[25]
  • 19 במרץ 1995: נחום הוס, בן 31 מחברון ויהודה ז'ול פרטוש, בן 34 מקריית ארבע, נרצחו בפיגוע ירי על אוטובוס אגד ליד קריית ארבע.
  • 16 בינואר 1996: סמ"ר יניב שימל ורס"ן עוז תיבון, שניהם מירושלים, נרצחו בפיגוע ירי בכביש חברון-ירושלים, על פי הדיווחים כנקמה על חיסולו של יחיא עיאש.
  • 20 באוגוסט 1998: הרב שלמה רענן, בן 63, נרצח בפיגוע דקירה על ידי מחבל שפרץ לביתו בחברון.
  • 26 באוקטובר 1998: דני ורגס, בן 29 מקרית ארבע, נרצח בפיגוע ירי.
מצבת קברה של שלהבת פס בבית העלמין העתיק בחברון.
  • 26 במרץ 2001: רצח שלהבת פס בפיגוע ירי בשכונת אברהם אבינו.
  • 26 ביולי 2002: פיגוע הירי בצומת זיף, שבדרום הר חברון, במסגרת האינתיפאדה השנייה. בפיגוע נרצחו בני הזוג יוסי וחנה דיקשטיין ובנם שובאל, והחייל אלעזר ליבוביץ'.
  • 15 בנובמבר 2002: הפיגוע בציר המתפללים, ליד מערת המכפלה. נהרגו 12 חיילים ואנשי כוחות הביטחון, בהם מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה דרור וינברג. 14 ישראלים נוספים נפצעו.
  • 9 במרץ 2003: רצח אלי ודינה הורוביץ בקריית ארבע.
  • 17 במאי 2003: גדי לוי ואשתו דינה, מקרית ארבע, נרצחו על ידי מחבל מתאבד בחברון. חמאס קיבל אחריות לפיגוע.
  • 31 באוגוסט 2010: פיגוע הירי בהר חברון, בפיגוע של ארגון חמאס נרצחו יצחק וטלי איימס, כוכבה אבן חיים ואבישי שינדלר.[26]
  • 23 בספטמבר 2011: רצח אשר פלמר ובנו יהונתן בקריית ארבע, ביידוי אבנים.
  • 22 בספטמבר 2013: חייל צה"ל, גל קובי, בן 20 מטירת כרמל, נרצח מירי צלף פלסטיני סמוך למערת המכפלה בחברון.[27]
  • 29 באוקטובר 2015: במהלך הפרות סדר סמוך למערת המכפלה, הגיע מחבל פלסטיני חמוש בסכין דקר חייל מג"ב וניסה לדקור לוחם נוסף.[28]
  • 6 בנובמבר 2015: האחים אכרם ונצר בדוי צלפו לעבר ישראלים שהגיעו לביקור במערת המכפלה. שניים מהישראלים נפצעו מהירי.[29]
  • 4 בדצבמבר 2015: פיגוע דקירה בתל רומיידה בחברון, חייל צה"ל נפצע קל בפניו, שני המחבלים נהרגו.[30]
  • 7 בדצמבר 2015: פיגוע דקירה בחסם המאפייה בחברון, גנאדי קאופמן נפצע קשה-אנוש ונפטר ב-30 בדצמבר. המחבל נורה ונהרג.[31]
  • 9 בדצמבר 2015: פיגוע דקירה בחברון סמוך לבית הדסה, שני חיילי צה"ל נפצעו בינוני וקל. המחבל נהרג.
  • 3 בינואר 2016: האחים אכרם ונצר בדוי ביצעו פיגוע צליפה לעבר כח צה"ל ליד מערת המכפלה ופצעו את אחת מהחיילות. בהמשך אותו יום ביצעו פיגוע צליפה נוסף לעבר כח צה"ל בצומת הכבשים, בו נפצע חייל נוסף.[29]
  • 19 במרץ 2016: פיגוע דקירה במחסום בית מרקחת בחברון, שוטר נפצע קל, המחבל נורה ונהרג.
  • 24 במרץ 2016: פיגוע דקירה בתל רומיידה בחברון, חייל נפצע קל, אחד המחבלים נהרג מיידית והשני נפצע קשה מאוד, ונורה למוות בידי חייל נוסף כשכבר לא נשקפה סכנה מהמחבל הפצוע. מעצרו של החייל היורה אלאור אזריה, העמדתו לדין פלילי והרשעתו בהריגה עוררו פולמוס ציבורי.
  • 30 ביוני 2016: רצח הנערה הלל יפה אריאל במיטתה על ידי מחבל שחדר לחדר השינה בעת שישנה ורצח אותה בדקירות סכין.
  • 16 בספטמבר 2016: פיגוע דקירה בחברון, חייל נפצע קל, המחבל נורה ונהרג.
  • 17 בספטמבר 2016: פיגוע דקירה סמוך לתל רומיידה בחברון, חייל נפצע קל, המחבל נהרג.[32]
  • 19 בספטמבר 2016: פיגוע דקירה במערת המכפלה בחברון, 2 מחבלים נהרגו. לוחם צה"ל נפצע קל.[33]
  • 22 באוקטובר 2018: מחבל פלסטיני ניסה לדקור חיילים סמוך למערת המכפלה בחברון, הוא הצליח לפצוע חייל אחד באופן קל ונהרג לאחר מכן.[34]
  • 12 במרץ 2019: פלסטיני חמוש בסכין תקף שני לוחמי צה"ל בעמדה סמוכה למבנה יהודי בין קריית ארבע למערת המכפלה בחברון, כשהוא דחף לוחם אחד לקרקע ומנסה לדקור אותו, ונורה ונהרג על ידי חייל בעמדה סמוכה.[35]

מקרי פגיעה בפלסטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת מקרים בולטים של פלסטינים שנהרגו בחברון, על ידי כוחות הביטחון או אזרחים ישראלים:

  • 21 בדצמבר 1953: מבצע כפפות משי, בפיקודו של מאיר הר-ציון. בפעולת תגמול בחברון, חוליה של יחידה 101 הרגה שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי הירדני.
  • 2 ביוני 1980: 11 פלסטינים, בהם 4 ילדים, נפצעו ממטען שהוטמן על ידי אנשי המחתרת היהודית בשוק של חברון.[36]
  • 26 ביולי 1983: הפיגוע במכללה האסלאמית בחברון. חברי המחתרת היהודית תקפו בירי ורימונים את המכללה האסלאמית בחברון, רצחו שלושה סטודנטים ופצעו שלושים נוספים.
  • 30 בספטמבר 1988: הרב משה לוינגר הותקף באבנים במרכז חברון, ירה באקדחו לעבר התוקפים, הרג פלסטיני ופצע פלסטיני נוסף.[37] הוא נדון לחמישה חודשי מאסר בפועל ושבעה חודשי מאסר על-תנאי.[38]
  • אוקטובר 1992: מטען שהוטמן על ידי ארגון "טרור נגד טרור" מתפוצץ במגרש כדורגל בחברון. שני ילדים פלסטינים נפצעו.[36]
  • 5 בדצמבר 1993: קבוצה של יהודים מקריית ארבע ארבה והרגה תושב פלסטיני מחברון. ההרג עורר הפגנות והפגנות בכל רחבי יהודה ושומרון[39].
  • 10 בדצמבר 1993: שלושה פלסטינים נרצחו על ידי יהודים בזמן שישבו במכונית חונה ליד חברון.[39]
  • 25 בפברואר 1994: טבח מערת המכפלה, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים על ידי ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. במהומות שלאחר מכן הרגו כוחות הביטחון הישראליים 24 פלסטינים נוספים בגדה המערבית, וכן נהרגו שני ישראלים.
  • 2 ביולי 1995: פלסטיני בן 17 נורה למוות על ידי חיילי צה"ל. עוצר הוטל על העיר חברון.[40]
  • 1 בינואר 1997: שבעה פלסטינים נפצעו בפיגוע ירי בשוק בחברון. החייל היורה, נועם פרידמן, ביקש לסכל את הסכם חברון.[41]
  • 8 בדצמבר 2000: אחמד עלי דרוויש אל-קוואסמה, בן 14, תושב חברון, נפצע מירי כדורים חיים. לאחר שנורה מנעו חיילי צה"ל את פינויו, ואחד החיילים אף דרך על צווארו. מאוחר יותר פונה לבית החולים, וכעבור שלושה ימים מת מפצעיו.[42]
  • 6 בינואר 2001: אריג' סאבר סעיד אל-ג'באלי, בת 19, נורתה בעת שהייתה על גג ביתה.[43]
  • 28 ביולי 2002: ניבין ג'מג'ום, בת 14, נרצחה על ידי מתנחלים כחלק מפעולת נקם על פיגוע הירי בצומת זיף. קבוצות של מתנחלים הרסו חנויות, דקרו וירו במספר גדול של פלסטינים בעיר העתיקה של חברון, תקפו חיילים ושוטרים ומנעו פינוי פצועים.[44][45]
  • 30 בדצמבר 2002: הריגת עמרן אבו חמדיה בחברון. ארבעה שוטרי משמר הגבול אילצו את אבו חמדיה, תושב חברון בן 18, לעלות לג'יפ, והשליכו אותו מהג'יפ תוך נסיעה מהירה. הוא נחבל בראשו ומת, וחבריו מצאו את גופתו מוטלת באזור התעשייה, לצד הכביש. השוטרים נעצרו, נשפטו ונגזרו עליהם עונשי מאסר.[46] ב-6 ביולי 2003 הוגשו כתבי אישום נגד 11 שוטרים נוספים ממשמר הגבול ששירתו באותה פלוגה. השוטרים הואשמו בכך שהתנכלו לתושבי העיר ולרכושם, שדדו חנויות והכו עוברי אורח.[47]
  • 24 במרץ 2016: עבד אל-פתאח א-שריף ורמזי עזיז א-קסראווי תמימי, בני 21 מחברון, ניסו לדקור חיילי צה"ל. תמימי נורה למוות, וא-שריף נפצע ולאחר מכן נורה למוות על ידי אלאור אזריה.
צילום מתוך סרטון ארגון בצלם שבו נראה אלאור אזריה דורך את הנשק לפני הירי במחבל הפלסטיני הפצוע עבד אל-פתאח א-שריף, 24 במרץ 2016.[48]

מקרי פגיעה באזרחים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחים זרים המתגוררים בחברון חשופים הן לפגיעות מצד פלסטינים והן מצד כוחות הביטחון הישראליים. במהלך השנים אירעו תקריות אלימות בהן היו מעורבים גם אזרחים זרים, וחלקם נהרגו בעימותים. להלן מספר מקרים בולטים.

27 במרץ 2002: שני משקיפים, אזרח טורקיה ואזרח שווייץ, חברי צוות הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, נרצחו על ידי פלסטינים בפיגוע ירי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תולדות הקהילה היהודית בחברון, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  2. ^ לוינגר, אלקובי גולדשטיין וחברים: קיצור תולדות ההתנחלות בחברון, באתר הארץ, 16 באפריל 2008.
  3. ^ ראנדולף ווינסטון צ'רצ'יל, אחרי המלחמה - מלחמה לשלום, מעריב, 6 באוגוסט 1967.
  4. ^ חגי אשד, ב"ג בעד יישוב יהודי גדול בחברון כחלק ממדינת-ישראל, דבר, 22 באוגוסט 1972.
  5. ^ לשכת שר הביטחון, שיטת הקמת קריית ארבע, ‏15 ביולי 1970
    מסמך מ-1970 מגלה איך נולדה השיטה להקמת התנחלויות בגדה
  6. ^ נולדו בחטא: הקמת התנחלויות על קרקע פרטית בצו תפיסה צבאי, באתר שלום עכשיו, ‏25 ביולי 2016.
  7. ^ ניב יערי, "יש שופטים בירושלים" - על בג"ץ בית אל ובג"ץ אלון מורה, באתר משרד המשפטים, ‏21 במרץ 2019.
  8. ^ החלו עבודות להקמת התנחלות חדשה בחברון - שלום עכשיו, באתר שלום עכשיו, ‏21 באוקטובר 2021.
  9. ^ תני גולדשטיין, "המתנחלים בחברון בזזו את רכושנו", באתר זמן ישראל, 2 בדצמבר 2019.
  10. ^ שאול צדקא, מה בין לונדון לחברון, באתר עלונדון, ‏19 בפברואר 2013.
  11. ^ איתמר אייכנר, אלישע בן קימון, מנדט כוח המשקיפים הבינלאומי בחברון לא יוארך, באתר ynet, 28 בינואר 2019.
  12. ^ Tara John, ‘This is collective punishment:’ West Bank Palestinians under curfew say they are being punished for things they did not do, באתר CNN, ‏23 בנובמבר 2023 (באנגלית).
  13. ^ גדעון לוי, חתן פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, מאמין מושבע בישראל ובדיסידנטים שלה, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2010.
  14. ^ El horror se llama Hebrón, באתר אל פאיס, ‏5 באוקטובר 2005 (בספרדית).
  15. ^ מבצע מעצר נרחב של קטינים פלסטינים בדרכם לבית הספר בחברון – לפחות חמישה מתחת לגיל האחריות הפלילית, באתר בצלם, ‏21 במרץ 2013.
  16. ^ גדעון לוי, אזור הדמדומים - ביקור במערת המכפלה, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2011.
  17. ^ אורי בר־שלום אגמון, סיור של "שוברים שתיקה" - מציאות החיים בחברון, באתר תנועת מאבק סוציאליסטי, ‏10 בפברואר 2017.
  18. ^ הצבא מבודד שכונות פלסטיניות במרכז העיר חברון והופך את חיי תושביהן לסיוט מתמשך, באתר בצלם, ‏1 בדצמבר 2016.
  19. ^ שלילת כבוד האדם: חיי הפלסטינים באזור ההתנחלות בעיר חברון, באתר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, ‏20 פברואר 2020.
  20. ^ אתר למנויים בלבד אורי בלאו, ארגון המשקיפים בחברון: ישראל מפרה את החוק הבינלאומי ופוגעת בפלסטינים דרך קבע, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2018.
  21. ^ ניתן למצוא רישומים מלאים של כל אירועי האלימות כנגד יהודים בחברון באתרים הבאים: אתר משרד החוץ, אתר היישוב היהודי בחברון, אתר "בצלם" ו-אתר הספרייה היהודית המקוונת.
  22. ^ יוסף צוריאל, בשני כדורי אקדח בעורפו נרצח בחור ישיבה בחברון, מעריב, 1 בפברואר 1980.
  23. ^ דף זיכרון לאפרים איובי.
  24. ^ מרדכי לפיד, באתר לעד.
  25. ^ שרית פרי-גל, באתר לעד
  26. ^ ההורים נרצחו בפיגוע, 7 ילדים נותרו יתומים, באתר וואלה!‏, 1 בספטמבר 2010.
  27. ^ אחיה ראב"ד, סמ"ר גל קובי מטירת כרמל נהרג מירי בחברון, באתר ynet, 23 בספטמבר 2013.
  28. ^ נועם אמיר,יאסר עוקבי, ‏פיגוע בחברון: לוחם מג"ב נדקר בראשו, ירה במחבל וחיסל אותו, באתר מעריב אונליין, 29 באוקטובר 2015
  29. ^ 1 2 יואב זיתון, תלם יהב ואליאור לוי, פיגוע ירי באזור חברון: חייל נפצע קשה מאוד, באתר ynet, 6 בנובמבר 2015
  30. ^ עופר חדד, ‏חייל נפצע קל בפיגוע דקירה בחברון, באתר ‏מאקו‏, 4 בדצמבר 2015
  31. ^ אלישע בן קימון, יואב זיתון, רותם אליזרע, רועי ינובסקי ואליאור לוי, פצוע אנוש בפיגוע דקירה בחברון, באתר ynet, 7 בדצמבר 2015
  32. ^ שבתי בנדט‏, תיעוד: המחבל מגיש מסמכים לחייל בחברון - ותוקף אותו בסכין, באתר וואלה!‏, 17 בספטמבר 2016
  33. ^ אלישע בן קימון, יואב זיתון, רועי קייס ואיתמר אייכנר, שני מחבלים ניסו לדקור בחברון - ונורו, באתר ynet, 19 בספטמבר 2016
  34. ^ גיא עזרא, ‏חייל נפצע בפיגוע דקירה בחברון; המחבל חוסל, באתר "סרוגים", 22 באוקטובר 2018
  35. ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי- פלסטיני (12-6 במרץ 2019), באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, ‏2019-03-12
  36. ^ 1 2 Terrorism: Jewish Settler Terror Groups Have a Long History in Hebron, באתר "Washington Report on Middle East Affairs", ‏8 ביוני 1994 (באנגלית).
  37. ^ אבינועם בר-יוסף, הרוג וחמישה פצועים בתקרית בחברת בה היה מעורב הרב לוינגר, מעריב, 2 באוקטובר 1988
  38. ^ ברוך מאירי, הרב לוינגר נדון לשנת מאסר מתוכה 5 חודשים בפועל, מעריב, 2 במאי 1990
  39. ^ 1 2 Chronological Review of Events/December 1993 - DPR review, באתר האו"ם, ‏31 בדצמבר 1993 (באנגלית).
  40. ^ Chronological Review of Events/July 1995 - DPR review, באתר האו"ם, ‏יולי 1995 (באנגלית).
  41. ^ שבעה פלשתינים נפצעו בחברון מירי מכוון של חייל צה"ל שרצה לעכב הסכם הפריסה, באתר גלובס, 2 בינואר 1997.
  42. ^ פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, מפרוץ האינתיפאדה השנייה ועד למבצע "עופרת יצוקה" (לא כולל), באתר בצלם.
  43. ^ באתר בצלם
  44. ^ חגי מטר, איך נעשיתי מעורב בפרשת הרצח של ילדה בת 14, באתר "שיחה מקומית", 7 במאי 2014.
  45. ^ עמוס הראל, פלשתינאים: צה"ל מנע פינוי הנערה שנהרגה מירי מתנחלים, באתר הארץ, 28 ביולי 2002.
  46. ^ 6.5 שנות מאסר לשוטר מג"ב שהרג פלסטיני, באתר וואלה!‏, 28 באפריל 2008.
  47. ^ בעקבות חשיפת בצלם: שמונה שנות מאסר וחצי לשוטר שהרג פלסטיני, באתר בצלם, ‏1 באאפריל 2009.
  48. ^ Extrajudicial killing in broad daylight, Hebron, March 2016, סרטון באתר יוטיוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הסכסוך_הישראלי-פלסטיני_בחברון&oldid=37821240"