שלטון האושר (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אווה אילוז  |
| שפת המקור |
עברית |
| נושא |
פסיכולוגיה חיובית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
כתר הוצאה לאור |
| מקום הוצאה |
בן שמן |
| תאריך הוצאה |
20 במרץ 2022 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 997011003780005171 |
  | |
שלטון האושר הוא ספרם של הסוציולוגים אווה אילוז ואדגר קבאנאס. הספר דן בחתירה אל האושר כפי שהיא מתבטאת בתחומי חיים שונים: פסיכולוגיה, כלכלה, חינוך, תרבות, פוליטיקה, פילוסופיה. האושר כהיפוך של פירמידת הצרכים של אברהם מסלאו: על האדם להיות מאושר כדי להשיג ביטחון והצלחה בחיים[1].
הספר מפנה את עיקר הביקורת לפסיכולוגיה החיובית, ענף של הפסיכולוגיה, שנוסד על ידי מרטין זליגמן בשנת 1998.
נקודות ביקורת על מדע האושר, כפי שהן מוסברות בהרחבה בספר:
- אין לפסיכולוגיה החיובית בסיס מדע. החיפוש אחר האושר הוא בעיקר עיסוק משתלם עבור יועצים בתחומים שונים.
- הטענה כי האושר הוא מטרה בפני עצמה של כל בני האדם אינה מוכחת מדעית.
- המדידות שנעשות במסגרת איסוף הנתונים על האזרחים - ביג דאטה ותבניות של התנהגויות אנושיות - לא קשורות למידת האושר של הנחקרים אלא לתועלת שהן מביאות לתאגידים המסחריים ולפוליטיקאים שמבצעים את המדידות האלה.
- לפי הפסיכולוגיה החיובית האושר הוא אינדיבידואליסטי ולא מוגדר בהקשרים חברתיים וקהילתיים. בכך הוא מתאים לאינטרסים של פוליטיקה ניאו ליברלית. כמו האושר כך גם קשיבות (מיינדפולנס) מוגדרת באותו אופן, כאמצעי הימלטות אל הנפש פנימה, בלי כל הקשר חברתי
- תאגידים מודרניים משכנעים את עובדיהם שהם מאושרים במקום עבודתם, שמקום העבודה מבטא אותם, את מי שהם. לפי מדע האושר האינטרס של התאגיד הוא האינטרס הפרטי של עובדי התאגיד. אך למעשה מה שמחליש את הביטחון הכלכלי והתעסוקתי של העובדים מחזק את התאגיד. העובדים נדרשים לגמישות בשעות העבודה וחשופים לפיטורים ביתר קלות.
- רגשות מורכבים ותלויים בהקשר מוסרי, תרבותי וחברתי. הפסיכולוגיה החיובית מתעלמת מההקשרים האלה ועושה מיון של רגשות רק ל-רגש חיובי ו-רגש שלילי. אושר הוא לא חוויה מסוימת או מצב מובהק. זה מושג מורכב הרבה יותר. לדוגמה: כעס נחשב לרגש שלילי, אבל אם הוא מייצר קשרים בין אנשים שפועלים למען צדק חברתי הוא פועל פעולה חיובית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שלטון האושר: איך מדע האושר שולט בחיינו, ערוץ היוטיוב של מכון ון ליר (מדקה 9), 22 במאי 2022
