שלמה אברהם רוזאניס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה אברהם רוזאניס
Shlomo rozanes 2.jpg
לידה 14 באפריל 1862
רוסצ'וק, וילאייט הדנובה, האימפריה העות'מאנית (בשטחי בולגריה המודרנית)
פטירה 12 במאי 1938 (בגיל 76)
סופיה, ממלכת בולגריה
מדינה בולגריה
מקום מגורים רוסצ'וק, קונסטנצה, גאלאץ, סופיה
ידוע בשל מחקריו על תולדות היהודים בארצות הבלקן
מקצוע היסטוריון, בלשן וספרן

שלמה אברהם רוֹזָאנֶיסבולגרית: Соломонъ А. Розанесъ;‏ 14 באפריל 1862, רוסצ'וק, וילאייט הדנובה, האימפריה העות'מאניתי"א באייר תרצ"ח, 12 במאי 1938, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מגדולי ההיסטוריונים של יהדות ספרד בדורנו, חוקר תולדות היהודים באימפריה העות'מאנית וארצות הבלקן.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה רוזאניס נולד בשנת 1862 בעיר רוסצ'וק (רוסה), בירת וילאייט הדנובה של האימפריה העות'מאנית (אנ') (בירת מחוז רוסה בבולגריה המודרנית) למשפחה דתית אורתודוקסית, מקהילת מגורשי ספרד. אביו, אברהם רוזאניס (18381879), היה ראש הקהילה היהודית ברוסצ'וק, רב, מורה ומחנך. את השכלתו היסודית קיבל במלדארי אצל הרב חיים בז'רנו, ובהמשך למד בבית הספר "אליאנס", שם למד טורקית, גרמנית וצרפתית.

ב-1874, בהיותו בן 12, הגיע לארץ ישראל בלוויית דודו, השר העות'מאני מרדכי רוזאניס, ובזמן שהייתו בירושלים למד גם את השפה הערבית. ב-1877 בפרוץ המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נמלטו הוא ומשפחתו לסרביה מחמת הקרבות. בגיל 17 התייתם מאביו ונאלץ לעזור בפרנסת המשפחה, תוך כדי לימודיו.

רוזאניס כתב מאמרים בעיתונים יהודיים בבולגריה ובמסגרת זו גם חיבורים היסטוריים. בראשית המאה ה-20 עבר להתגורר בעיר קונסטנצה שברומניה, שם הצטרף לחוג חובבי ציון של התנועה הציונית. השתתף כאחד מצירי בולגריה בקונגרס הציוני הרביעי[1].

רוזאניס הרחיב את ידיעותיו בשפות גם ליוונית, איטלקית ורומנית וניצל ידע זה כדי ללקט מידע מארכיונים רבים שבהם סייר במסעותיו ברחבי הבלקנים בכלל ובולגריה בפרט[2]. בהמשך, השתקע רוזאניס בעיר גאלאץ שברומניה. אף על פי שעבודתו המקיפה הביאה לו כבוד והערכה רבים, הוא לא הגיע לאיתנות כלכלית ונאלץ לשוב לבולגריה. בסופיה, עבד למחייתו כספרן בספריה היהודית, תפקיד אותו מילא עד פטירתו ב-1938.

עבודתו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזאניס טען בכתביו, שיהודים התיישבו בבולגריה עוד בתקופת בית ראשון, במהלך המאה ה-6 לפנה"ס וזאת בניגוד לדעה הרווחת שראשוני המתיישבים היו הרומניוטים שהגיעו במאה ה-1. לדבריו, גם בספרי הנביאים כגון ספר יחזקאל, ישנם רמזים על הימצאות יהודים בבלקן. הוא ציין כי היהודים הכירו את הארצות שמצפון להם במסגרת מסעות סחר וכי ניתן להניח שהגיעו גם לבלקנים[3].

במאות ה-14 וה-15 היגרו יהודים אשכנזים מצפון אל תוך האימפריה העות'מאנית. בסוף המאה ה-15 זרמו לאימפריה יהודים מספרד ואחריהם אנוסי פורטוגל וצאצאיהם, אשר התיישבו בעיקר בסלוניקי, באיסטנבול ובארץ ישראל, אך גם בערים אחרות בבלקן. כמותם הרבה הביאה לשינוי במבנה הקהילות, אשר חלקן קיבל ציביון "ספרדי" ואיבד את מורשתו הקודמת. כך, קשה היה לאתר תיעוד על קהילות היהודים טרום גירוש ספרד ממקורות ראשוניים, רוזאניס ליקט מידע רב ממקורות שניוניים ואיתר עדויות ארכאולוגיות בשטח[4].

רוזאניס סייר ברחבי בולגריה, תיעד ואסף שברי מצבות, לוחות, כתובות וכתבי יד, אשר חלקם אבדו לאחר תיעודם, בשל המלחמות הבלתי פוסקות באזור מחד והפיתוח הכלכלי אשר צבר תנופה לאחר מלחמת העולם השנייה מאידך. העדויות שליקט רוזאניס הן בעלי חשיבות היסטורית גדולה לאיתור מקורותיה של יהדות בולגריה ולולא עבודתו היו אובדים לעד.

רוזאניס ביקר, תיעד ובדק גם את גנזכי הקהילה היהודית בסלוניקי עוד לפני השרפה הגדולה בשנת 1917, נתן תיאור כולל מכל כתבי היד שראה, אשר רובם אבדו במהלך השריפה.

בעיני היסטוריונים חדשים, נתונות שיטות וכלי המחקר שלו במחלוקת לגבי דיוקם ההיסטורי. רוזאניס לא פעם טעה בפירוש או לא דייק מאחר שלא היו בידו מקורות ראשוניים שיכלו להציג תמונה מלאה, אך אין מחלוקת על עבודת התיעוד המקיפה שלו, אשר שימרה עובדות ופריטים שאבדו לאחר מכן והוו בסיס למחקרים מודרניים[5]. רוזאניס הרבה להשתמש באופן שגוי באינדוקציה כתימוכין הבלעדיים לממצאים השונים. לדוגמה, הרב ד"ר מרדכי גרינוולד מתאר כי מצא בבית העלמין העתיק של העיר וידין, מצבה ועליה הכיתוב "אנאניס", שנמצא גם על מצבה שזוהתה בוודאות גם בבית העלמין היהודי העתיק ברומא [6] ומכאן הקיש רוזאניס שהמצבה בווידין היא של יהודי, מכאן קבע את תחילת ההתיישבות במקום למאה ה-2 לספירה. ללא מקורות תומכים נוספים ההיקש היחידי שניתן היה לבצע הוא שיש כיתוב זהה על שתי מצבות, אחת מהן ברומא היא של יהודי ומוצא הנפטר בווידין הוא רק בגדר השערת מחקר.

ייחודו הגדול של רוזאניס היה שכתב את כתביו בשפה העברית ובכך תרם להעשרתה והפצתה של השפה בקרב יהודים רבים. ספרו הגדול, דברי ימי ישראל בתוגרמא, בן שישה כרכים, הופיע בשנים תרס"התש"ה.

רוזאניס התעמק גם בבלשנות ובשנת 1929 פרסם את ספרו "שפה אחת ודברים אחדים, או פילולוגיה עברית". בספר זה, העוסק בבלשנות השוואתית, מציג רוזאניס תיזה המציינת שמקורה של השפה העברית באונומטופיאות וסמלים. עוד גילה במחקריו כי בשפה המדוברת של יהודי הבלקן יש עקבות של השפה היוונית, שהיא שריד של תקופת השלטון הרומי. בנוסף, ציין שהאחים קירילוס ומתודיוס שאלו אותיות מהכתב העברי כשפיתחו את הכתב הקירילי, כגון האותיות ש (Ш בכתב קירילי) ו -צ (Ц בכתב קירילי)[7].

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי ימי ישראל בתוגרמה: על פי מקורים ישרים, 6 כרכים, תרס"ה–תש"ה: (מהדורה ב מושלמת ומתוקנת בהוספות ומלואים רבים: תל אביב – סופיה: דביר, תר"ץ–תרצ"ח)
    • חלק א: זמן הגרושים והנדודים והתיישבות הפליטים בתוגרמה: משנת ה' אלפים ס' עד שנת ר"פ (1300–1520), הוסיאטין תרס"ח.
    • חלק ב: פרק הזהב: משנת ה' אלפים רפ"א עד של"ה (1521–1575), הוסיאטין תרע"א.
    • חלק ג: תקופה של אורה וצללים: משנת ה' אלפים של"ה עד ת' (1575–1640), הוסיאטין תרע"ד.
    • חלק ד: משנת ת' עד שנת ת"ץ (1730–1640), סופיה תרצ"ד–תרצ"ה.
    • חלק ה. משנת תצ"א עד שנת תקס"ז (1730–1807), סופיה תרצ"ז–תרצ"ח.
    • חלק ו: הדורות האחרונים; עם הערות מאת יצחק ר' מלכו, ירושלים תש"ח.
  • שפה אחת ודברים אחדים: או, פילולוגיה עברית: עיון מחקר על ראשית הדבור בפי האדם, סופיה: דפוס המשפט של אברהם אסא, תרפ"ח–תרפ"ט.

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Юбилеенъ сборникъ въ честь на Соломонъ А. Розанесъ по случай неговата седем десетгодишнина / ספר היובל לכבוד שלמה אברהם רוזאנים לחג השבעים / Recueil jubilaire en l’honneur de Salomon A. Rosanès à l’occasion de son 70-ème anniversaire, София: [тип. "Надежда"], 1933.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Salvator Israel, "Solomon Avraam Rozanes — Originator of the Historiography of the Bulgarian Jews (1862-1938)," In: Social, Cultural and Educational Association of the Jews in the People's Republic of Bulgaria, Central Board, Annual 19 (Sofia, 1984), 343-371.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיו:

מאמרים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסיפת הציונים בבולגריא, הצפירה, 4 בספטמבר 1902.
  2. ^ אלברט רומנו, אישים, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמ' 622–623.
  3. ^ חיים קשלס, דורות הראשונים. בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמ' 25.
  4. ^ מינה רוזן (עורכת). ימי הסהר – פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996.
  5. ^ צבי קרן. תולדות יהודי בולגריה – היבטים חדשים במחקר, המבוססים על מקורות עות'מאניים, יהודים ואחרים, סמוליאן, בולגריה, 2006.
  6. ^ בורסקי, קצב, "הם מילאו חובתם כלפי המולדת", בתוך : אברייסקה טריבונה, שנה ב', גיליון 4, סופיה, 1934, עמודים 97-98.
  7. ^ חיים קשלס, עמ' 30.