תאוויל
תַאְוּיל (בערבית: تأويل) הוא כינוי לאחד מסוגי הפרשנות לקוראן, יחד עם התפסיר. בעוד התפסיר מנסה לפרש את הפסוקים כפשוטם, התאוויל נוטה להרחיב ולהוסיף פרטים על אותם הפסוקים. בכך דומה ההבדל בין התפסיר לתאוויל להבדל בין פרשנות הפשט למקרא למדרשים. בראשית ימי האסלאם משמעותו של מושג התאוויל הייתה כמשמעותו של התפסיר, ואילו רק בהמשך נתקבעה משמעותו הנוכחית. המילה "תאוויל" עצמה מופיעה שש פעמים בקוראן.[1]
בקוראן עצמו מופיע פסוק העוסק בפרשנות הקוראן:
הוא אשר הוריד אליך ממרומים את הספר. ישנם בו אותות מוגדרים, והם יסוד הספר, ואחרים סתומים. אלה אשר סטייה בלבם נוטים אחר הסתום אשר בו, בבקשם להכשיל ובבקשם להתחקות אחר פשרו, ואולם רק אללה ידע את פשרו.
הפרשנות הנפוצה לפסוק זה היא שהפסוקים הסתומים הם אלה שצריכים את הפירוש הנרחב, הוא התאוויל.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיר בר-אשר, "פרשנות הקוראן", בתוך מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים), האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 169-168
