מתן (אסלאם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המַתְןערבית: مَتْن; המשמעות המילולית: תוכן) הוא השני משני חלקי החדית'. זהו החלק המכיל את המסר של החדית', כלומר את הציטטה מדברי מוחמד, ללא שרשרת המוסרים, המופיעה בחלק הראשון שהוא האסנאד.

התכנים של המתן כוללים דברים על מעשיו, אימרותיו, מידותיו, דעותיו ודרכי חייו של מוחמד. הם מהווים, לצד הקוראן, את אחד היסודות של ההלכה האסלאמית ומקיפים את כל היחסים שבין האדם לאל ובין אדם לחברו: דרכי התפילה, הצום, העלייה לרגל, דיני האישות, ענייני המסחר, הכנסת אורחים, היגדים פילוסופיים ועוד.[1] תוכני המתן כוללים הוראות בכל התחומים, החל מהעניינים החשובים ביותר, כמו ניהול מדינה ומלחמות, וכלה בפרטים האישיים הקטנים ביותר, כגון צביעת זקן וצחצוח שיניים.[2] התכנים משקפים את הסונה, דרך חייו של מוחמד שאותה יש לחקות ולדבוק בה. הסונה נמסרת בתכני המתן בצורת סיפורים, מסורות או מאמרים המובאים מפי מוחמד או אחד ממקורביו.[3]

המאבק בין תנועות חברתיות, מפלגות פוליטיות וזרמים דתיים שונים בקרב האסלאם הצמיח תכנים רבים שהושמו בפי מוחמד, חלקם מנוגדים זה לזה.[1] בתחילה לא הייתה המסירה בנוסח מילולי מדויק אלא בנוסח משתנה המוסר את תוכן הדברים, וקיים אף חדית' שלפיו מוחמד אישר את דרך המסירה הזאת: "אין רע בכך שתוסיפו או תחסירו ממה ששמעתם כל עוד תמסרו את משמעות הדברים בלי להתיר את האסור ולאסור את המותר". מטבע הדברים המסרים קיבלו אופי פרשני משתנה. רק עם העלאת החדית'ים על הכתב, התפתחה בהדרגה הקפדה על מסירה מילולית מדויקת, היות שהיה ידוע שמופצים גם חדית'ים מזויפים מטעמים אינטרסנטיים.[2] יש גם תוכני מתן שחוזרים על עצמם בשינויי נוסח קלים ומתבססים על שרשרות מוסרים שונות.

כצורך להבחין ברמת האמינות של החדית'ים השונים התפתח מדע החדית'. חכמי האסלאם שעסקו במדע החדית' לא העזו לגעת בתכני המתן והסתפקו בבדיקה ובביקורת על שרשרות המוסרים שבאסנאד, שכן מוחמד יכול לומר כל דבר מראש, לקבל כל תנועה ולהביע כל דעה.[4]

המדע האירופי החדיש יצא מנקודת ראות אחרת ובדק בעיקר את המתן, דבר שחכמי האסלאם לא הרשו לעצמם. ביקורת תוכני המתן במחקר האקדמי האירופי נסמכת על ביקורת הטקסט ההיסטורי בכלל ועל ביקורת המקרא בפרט, תחום שהתפתח במערב בעיקר מאז המאה ה-19. הנחת היסוד של הגישה הזאת היא שיש להטיל ספק בכל טקסט היסטורי ובכל גרסה מסורתית, עד שתוכח אמיתותם. גישה זאת הפוכה מעמדת המוסלמים, שלפיה כל חדית' הוא אמיתי, אלא אם הוכח אחרת. הסיבות לפקפק באמיתות התוכן הן, בין היתר, סתירות בין תכנים של חדית'ים שונים, תכנים מגמתיים, אנכרוניזמים, תכנים שמקורם בבירור בתרבויות שקדמו לאסלאם ועוד.[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מאיר יעקב קיסטר, "חדית'", האנציקלופדיה העברית י"ז, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ט, עמ' 142–143
  2. ^ 1 2 3 אלה לנדאו-טסרון, "החדית'", בתוך: מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים), האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2017, עמ' 191–219
  3. ^ אביבה שוסמן, "סֻנַּה", האנציקלופדיה העברית כ"ו, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ד, עמ' 150–151
  4. ^ חוה לצרוס יפה, "התפתחות התורה שבעל-פה וההלכה באסלאם", בתוך: פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, רשפים, 1975, עמ' 158–161



IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.