קרב ח'ייבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב ח'ייבר
Hazrat Ali slays Marhab.JPG
תאריך: 629
מקום: ח'ייבר
תוצאה: ניצחון מוסלמי
הצדדים הלוחמים

המוסלמים

יהודי ח'ייבר, שבט בני ע'טפאן

מפקדים

אלחארת' אבן אבו זינב

כוחות

1400-1800

קרב ח'ייברערבית: غزوة خيبر) הוא קרב שהתרחש בראשית ימי האסלאם בין מאמיניו של מוחמד לשבטים יהודים שהתגוררו בנווה המדבר ח'ייבר, שבחצי האי ערב.

הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצי האי ערב התגוררו יהודים כבר בתקופה הרומית. היהודים היו מרוכזים בשני אזורים: תימן וחג'אז (צפון-מערב ערב הסעודית). אחת העדויות הראשונות לקיבוץ יהודי בחמיר נמצאת אצל היסטוריון הכנסייה פילוסטורגיוס, אשר מספר על התנגדותם החזקה של היהודים באזור זה למגמה מיסיונרית שהוביל קיסר האימפריה החבשית באמצע המאה ה-4. באזור העיר ית'רב (כיום אל-מדינה) שבחג'אז, התגוררו שלושה שבטים יהודים: שבט בני קינוקאע (بنو قينقاع), שבט בני נדיר (بنو نَضِير) ושבט בני קורייט'ה (بنو قـُرَيْظة). השבט הראשון עסק בצורפות, בעוד השניים האחרים היו חקלאים שהתפרנסו מגידול תמרים.

באמצע המאה ה-6, התיישבו השבטים הערבים אוס וחזרג' בקרבת יהודי אל-מדינה ואימצו מהם מוטיבים מונותאיסטים מסוימים. השפעות דומות ניכרו גם באזור חמיר, שבתוך תימן והיו מצע נוח עבור מוחמד להפצת האסלאם בקרבם. שבטים ערביים אלה היו מתומכיו הראשונים של מוחמד ומהמצטרפים הראשונים לדתו.

בין השנים 623 ל-627, בעקבות התפשטות האסלאם, החלו סכסוכים בין מוחמד ליהודים, שכבר גורשו מהעיר מדינה והתרכזו באזור ח'ייבר. בעקבות הסכם שלום בינו לבין תושבי מכה, התערערה מנהיגותו של מוחמד, והוא היה צריך להציג למאמיניו הישג צבאי, ולכן בחר בתקיפת השבטים היהודיים של ח'ייבר. כשראה שהיהודים מעוניינים להיפגש איתו למשא ומתן, הזמין 30 מנהיגים יהודים. כשהם בדרך וללא נשק, פשט עליהם כוח של מאמיני מוחמד והרג את כולם מלבד אחד שהצליח לברוח. כך נחלש מאוד כוחם של השבטים.

מלחמותיו של מוחמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 622, שנת ההגירה של מוחמד ממכה לאל-מדינה (ית'רב) ועד 624 ניסה מוחמד להפיץ את דתו החדשה בקרב היהודים של אל-מדינה. ניסיונותיו לא צלחו, ובשנת 624, כחודש לאחר קרב באדר, גורשו היהודים בני שבט קיינוקאע מאל-מדינה לאל-קורה, ומשם לאדרעי (מזוהה עם דרעא בדרום סוריה, לא רחוק מהכנרת).

בשנת 625 גורשו יהודי שבט נדיר מאל-מדינה לאזור ח'ייבר.

בשנת 626 יצא אחד ממנהיגי מכה שהתנגדו למוחמד, אבו סופיאן, בראש צבא גדול כדי לצור על ית'רב (אל-מדינה) ולהכניע את מוחמד. יהודי קרייט'ה היו ככל הנראה נייטרלים, אבל מוחמד האשים אותם שהם מסייעים לאנשי מכה. המצור נמשך 25 יום, כשבסופו יהודי קרייט'ה מבקשים להיכנע בתנאים דומים לאלה של יהודי נדיר. מוחמד סירב וביקש כניעה ללא תנאי. וכשנכנעו טבחו אנשי מוחמד 600 גברים מבני קורייט'ה, ושבו את הנשים והילדים. מוחמד הורה לאסלם את השבויים.

ב-628 הושג הסכם בין אנשי שבט קורייש במכה לבין אנשי מוחמד בית'רב. ההסכם, שהפסיק את הקרבות ביניהם לזמן-מה, מכונה "הסכם חודייביה" (حديبية)). באותו זמן התגלע סכסוך בין מוחמד ואנשיו לבין חקלאים יהודים שישבו בנווה המדבר ח'ייבר (خيبر). בקרב שהתחולל ביניהם הרגו אנשי מוחמד 100 מאנשי ח'ייבר. הנותרים הסכימו להיכנע ולשלם באופן קבוע למוחמד ולאנשיו מחצית מיבוליהם כמס. בשנת 630 יצא מוחמד בראש צבא של 5,000 איש אל מכה בטענה שאחד השבטים הפר את הסכם ח'ודייביה. אבו סופיאן ממכה החליט שאין עוד טעם להתנגד והניח למוחמד להיכנס למכה ולהשתלט עליה.

השלכות קרב ח'ייבר על הדת המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב ח'ייבר שימש בעיני המוסלמים דגם ליחסים הרצויים בין יהודים ונוצרים לבין השלטון המוסלמי באימפריה המוסלמית. על-פי הדגם הזה, ליהודים, בהיותם אחד מ"עמי הספר" (أهل الكتاب) יש זכות לשבת בשלום בקרב המוסלמים, לקיים את מצוות דתם ואף לזכות בהגנת השלטון המוסלמי, ובלבד שהם מוכנים לקבל מעמד של "בני חסות" (أهل الذمّة) ולשלם מס גבוה.

על פי הפולקלור המקומי בערב הסעודית, במשך שנים אחרי קרב ח'ייבר התגוררו יהודים לצד מוסלמים ביחד. חלקם היו שבטי שודדים שהתחלקו בשלל, וכשהגיעה שיירה יהודית, על פי סיפורי הפולקלור, כיבדו אותה בתשורות.

קרב ח'ייבר על פי המסורת האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי ח’ייבר  הם אשר תאמו בין הצדדים השונים בפלישת "המחנות"  הכושלת לאלמדינה, והם אשר הסיתו את שבט בני קוריט'ה להפר את החוזה עם מוחמד והמוסלמים ולבגוד בהם. אחר כך גייסו כוחות למתחסדים בראשות עבדאַלְלָה בן סלול. הם גם התקשרו עם שבט ע'טפאן שהיה ממתנגדי האסלאם החריפים ביותר ובשאר השבטים הערבים המתנגדים לאסלאם. כדי להסית אם כולם נגד המוסלמים בח’יבר  גם התחילו לאסוף נשק וציוד כדי להלחם במוחמד ובמוסלמים ואפילו תכננו את ניסיון ההתנקשות לרצוח את הנביא מוחמד,  . כל עוד הייתה האיבה בין קוריש ובין המוסלמים לא רצו המוסלמים להלום בח’יבר  אלא הכו בראש המסיתים. כשנחתם ההסכם עם קוריש, התפנו המוסלמים לטפל בעניין ח’יבר, לאחר שנחתם החוזה עם קוריש בחודש החליט מוחמד לטפל בנושא ח'ייבר. כשיצא לאלחודיבייה, לא יצאו איתו "המתחסדים", וכשרצה לצאת לח’יבר ביקשו המתחסדים לצאת עם הלוחמים המוסלמים הנביא אסר על "המתחסדים" לצאת. לח'ייבר יצא מוחמד בראש 1400 לוחמים. עבדאַלְלָה בן סלול שרצה לצאת עם אנשיו למלחמה בח'ייבר והנביא אסר עליו לצאת, שלח למפקד ח’יבר  ואמר: הנביא בא עם לוחמים כדי להילחם בכם. אל תפחדו ממנו לוחמיכם רבים יותר ונשקכם טוב ביותר. מיד שלחו מפקדי ח’יבר  למפקדי ע'טפאן ובקשו את עזרתם בשבירת מתקפת המוסלמים תמורת מחצית מיבול התמרים של ח’יבר . המוסלמים יצאו לכוון ח’יבר  כששמעו אנשי ע'טפאן על כך גם הם יצאו לכוון ח’יבר כדי לעזור לח’יבר  נגד המוסלמים, אבל בדרך חששו שהמוסלמים יתקפו אותם מאחור והם יחזרו לאזור השבט שלהם. הנביא מוחמד בקש להגיע לח’יבר מהצפון כדי לחצוץ בינם לע'טפאן ולמנוע אם בריחת ח’יבר  לסוריה. כשהתקרבו מח’יבר פנה מוחמד לאלוהיו ובקש ממנו לעזור למוסלמים במשימתם. בח’יבר  היו מבצרים רבים, 8 נהם חזקים וגדולים מאד בהם התבצרו תושבי ח’יבר ומסביב למבצרים האלה התנהלו רוב הקרבות המרים. הצבא האסלאמי חנה בקרבת אחד המבצרים החזקים האלה, אחד המוסלמים הציע לנביא להעתיק את המחנה למקום מרוחק יותר מהמבצר, ואכן הנביא העביר את המחנה למקום המוצע. באחד הלילות אמר הנביא : מחר אני אתן את נס הקרב לאיש שאוהב את אַלְלָה ונביאו, ואַלְלָה ונביאו אוהבים אותו, והאיש הזה הוא שיכבוש את מבצרי בני ח’יבר .

כל אחד מהמוסלמים קווה ורצה שהוא יהיה זה שייתן לו הנביא את נס הקרב והיו כל הזמן מבליטים את עצמם לפני הנביא, . עלי היה מתלונן מכאב חזק בעינו, אמר הנביא : הביאו אותו הם הביאו את עלי לנביא,  הנביא, שם את ידו על עיני עלי ובקש מאַלְלָה  שעלי יחלים עיני עלי הבריאו מיד, ואז אמר לו הנביא "קח את נס הקרב".[1]

הקרבות החלו בקרבות יחידים. אחד מגבורי ח'ייבר שנקרא "מרחב" ושהיו משווים אותו לאלף לוחמים, נלחם בלוחמים המוסלמים והרג מהם בחרב.  אחר כך נלחם, בקרב יחידים, נגד עלי בן אבי טאלב ועלי הרג אותו. כשנהרג "מרחב" פשה הפחד בין אנשי ח'ייבר. אז יצא "יאסר " אחיו של "מרחב" ובקש להלחם נגד אלזוביר מהמוסלמים. אמו של אלזוביר חששה ש"יאסר" יהרוג את בנה[2]. הנביא מוחמד אמר לאמו של אלזוביר: אל תפחדי, בנך יהרוג את "יאסר" ואכן כך קרה. לאחר שנהרגו רבים מגבורי המבצר הזה והמצור נמשך ימים, לא יכלו מגיני המבצר להגן עליו, הם הסתננו בסתר למבצר חזק ומבוצר אחר. המבצר הזה, שהיה החזק והמבוצר ביותר נכבש. מרוב רעב בין הלוחמים המוסלמים הם שחטו חמורים שהיו אתם והבעירו אש לבשלם. אז מנע הנביא מהמוסלמים לאכול את החמור. אחרי כבוש המבצר הראשון, מבצר "נאעם" נכבש המבצר השני מבצר " אלצעב". הלוחמים מח'ייבר התאספו במבצר חזק מאד בפסגת ההר בשם מבצר " אלזוביר" היה קשה מאוד להגיע למבצר, המוסלמים הטילו מצור על המבצר לימים. בסוף בא אחד היהודים ואמר למוחמד : "הוי מוחמד, היהודים במבצר יוצאים בלילה, שותים מים ועושים את צורכיהם"[3], והוא הצביע על מקום המים שממנו שותים אנשי המבצר בלילה. המוסלמים הטילו מצור על מקור המים והמתבצרים היו חייבים להלחם... הם נלחמו ומשני הצדדים היו חללים, ואחר כך המבצר נפל[4]. לפני נפילת המבצר השלישי הסתננו מספר גדול של מתבצרים למבצר הרביעי החזק בשם מבצר "אבי", שנים מגבורי מבצר זה יצאו ונלחמו בשניים מהמוסלמים, שני אנשי ח'ייבר נהרגו, אבו דג'אנה אשר פקד על חלק מכוחות המוסלמים ניטרל את אחד המתבצרים בחרב. מיד לאחר שאבו דג'אנה נטרל את המתבצר, פרצו המוסלמים למבצר והכריעו אותו[5]. עוד פעם, ולפני ההכרעה, הסתננו המתבצרים, למבצר האחרון באזור בשם "נזאר " אנשי ח’יבר  שמו במבצר זה את נשותיהם וטפם כי קוו שאי אפשר לכבוש אותו ולהכריעו המבצר גם נמצא בפסגת ההר והיה קשה מאוד להגיע אליו[6]. המבצר הוקף, המתבצרים לא העזו להלחם עם התוקפים, הם הגנו על עצמם בזריקת חיצים, רמחים, סלעים. המוסלמים השתמשו בבליסטרה נגד מבצר זה. חלק מקירות המבצר נפגעו. המוסלמים פרצו למבצר, ובתוך המבצר היה קרב מר ביותר. המגנים ברחו מהמבצרים, נמנע מהם להסתנן למבצר חזק אחר. הם השאירו אחריהם את נשותיהם וטפם. עם נפלת המבצר הזה טוהר כל שטח זה מח'ייבר, אנשי ח’יבר  עברו לאזור אחר מח'ייבר. באזור האחר היו רבים מבני נדיר שגורשו לפני כן מאל-מדינה קרב גדול היה מסביב למבצר "אלקיאמוס". מוחמד רצה להציב את הבליסטרה  ולהפגיז את המבצר בסלעים, ואז בקשו המתבצרים לסיים את הקרב. הם סכמו עם המוסלמים שיצאו מהאזור עם נשותיהם וטפם ולכל אחד חולצה לגופו ולא יותר. צפייה בת ראש שבט בני נדיר חי בן אחטב שגורש מאל-מדינה, הייתה אלמנה היא התאסלמה והנביא מוחמד התחתן אותה. היהודים שנשארו בח’יבר  בקשו מהנביא מוחמד להשאיר אותם כדי לעבוד את אדמתה הוא סכם אתם שיעבדו את אדמת ח’יבר  ויטפלו בה, חלק את תבואתה בינם לבין המוסלמים. בזמן המצור על ח’יבר,הגיעו והצטרפו לצרים על המבצרים המהגרים שנשארו באתיופיה בראשותו של ג'עפר בן אבו טאלב ( אחיו של עלי) אחרי כבוש ח’יבר  נתנה יהודיה עז צלויה כמתנה לנביאלפני שצלתה את העז שאלה היהודייה איזה חלק מהעז אהוב על הנביא, אמרו לה זרועה. היא צלתה את העז ומלאה את זרועה ברעל קטלני.הנביא לקח מהיהודייה את המתנה תלש את זרוע העז הצלויה ושם חלק ממנו בפה, לעס אותו אבל לא בלעו, כי הרגיש שיש משהו לא כשורה. הוא ירק מה שבפיו. הנביא אמר שהבשר שבפיו מורעל. הביאו את האישה שנתנה לו את "המתנה". האישה הודתה שהרעילה את הזרועה ואמרה: אילו מוחמד היה מלך, הוא היה מת מהרעל, ואם הוא נביא היה מודיע לו אַלְלָה שזה מורעל  הנביא שחרר אותה. עם הנביא אכל מהעז עוד מוסלמי, הוא מת מיד, אז הוציאו את האשה להורג תוך כדי המצור על מבצרי ח’יבר, שלח הנביא וקרא ליהודים ב"פדכ" לקבל את האסלאם . בהתחלה הם סרבו, אבל אחרי נפילת ח’יבר שלחו למוחמד שיעשה אתם הסכם שלום, ובתמורה יקבלו המוסלמים מחצית תבואת "פדכ"-הנביא הסכים וההסכם נחתם. אחר כך עברו המוסלמים לוואדי אלקורא שהיו בו יהודים וערבים לא מוסלמים. הנביא קרא להם לקבל את האסלאם  הם היו מוכנים למלחמה ולכן סרבו. הם נלחמו במוסלמים עד שהוכרעו  על ידי המוסלמים. בזמן המצור על מבצרי ח'ייבר שלח הנביא פלוגות לוחמים כדי להפחיד את השבטים הבדואים שמסביב לאל-מדינה שלא יפלשו אליה.[7]

סמליות קרב ח'ייבר בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב ח'ייבר מהווה מקור השראה ללוחמים מוסלמים בימינו במלחמותיהם, במיוחד כנגד ישראל. במהלך האינתיפאדה הראשונה השמיעו המפגינים הצעירים קריאות בסגנון[8]: "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, ג'ייש מוחמד סופ יעוד" (خيبر خيبر يا يهود, جيش محمّد سوف يعود), שפירושה: (זכרו את) ח'ייבר ח'ייבר, יהודים, צבא מוחמד עוד יחזור, או "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד, אלא פלסטין נעוד", שפירושה: (זכרו את) ח'ייבר ח'ייבר, יהודים, אנו עוד נשוב אל פלסטין. קריאות אלה עדיין נשמעות בהתנגשויות בין מוסלמים לכוחות הביטחון של ישראל. בספטמבר 1988 החמאס פרסם כרוז שקרא לציין את יום השנה לקרב ח'ייבר בעימותים עם צה"ל[9][10].

כך גם דוברי ארגון חִזבאללה מזכירים את קרב ח'ייבר ומשווים את הצלחתו במאבקו במדינת ישראל להצלחה בקרב זה ולוחמי חזבאללה משמיעים ססמאות המזכירות את קרב ח'ייבר[11]. רקטות שנורו ב־28 ביולי 2006 לעבר עפולה, ומאוחר יותר לעבר בית שאן, עפולה וחיפה נקראו על ידי חזבאללה "רקטות ח'ייבר".

גם במלחמת איראן-עיראק הכתירו האיראנים מבצע התקדמות לעבר בצרה בשם "מבצע ח'ייבר"[12].

לוחמי ח'ייבר היהודים היוו השראה לשאול טשרניחובסקי בבלדה "הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה"[13]בה הוא מעלה על נס את גבורת הלוחמים דרך סיפורו של זביר בן באטא, שבוי יהודי שהוצעה לו חנינה לאחר הקרב בעקבות התערבות מוסלמי שזביר הציל את חייו. משנודע לזביר כי מנהיגי שבטו נהרגו כולם סירב להצעת החנינה[14]. הבלדה היא דיאלוג בין היהודי לשובהו המוסלמי המשדל אותו לצאת לחופשי ואילו היהודי שואל על מנהיגי שבטו ובסופו של דבר בוחר במוות.

וּבֶן אַחְטַב אַיֵּהוּ
הַנַּעֲרָץ בְּסַעֲרוֹת-קְרָב?
הַאִם לִגְוֹעַ תַּמּוּ
נְדִיבֵי "עַם-הַכְּתָב"?
נָמוֹגוּ אָהֳלֵי קֵדָר
פֶּן יֹאמַר" בָּאָה עֵת
לְהָרִיק לַהַט חֶרֶב.
–"גַּם בֶּן-אַחְטַב כְּבָר מֵת!"

–וְעֻזִּיאֵל בֶּן סַמַּיִל,
נָא, הַעוֹדֶנּוּ חָי?
דָּם חַרְבּוֹ הֵן רָוָתָה,
לֹא אַמְרוּ חִצָּיו דָּי!

מִדַּהֲרוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו
מְשַׂנְאֵיהוּ דִּבְּרוּ רְתֵת,
וְלֹא קָמָה בָּם עוֹד רוּחַ...
– "גַּם בֶּן סַמַּיִל מֵת!"

"האחרון לבני קוריטא"

לפי אברהם שלונסקי לוחמי ח'ייבר מייצגים עבור טשרניחובסקי דגם לדמות של יהודי הנטוע, משולב ונאבק בעולם ואינו פרוש ומובדל ממנו בעולם רוחני מנותק[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשר שהרבני, עו"ד הספר "הבריחה מבצרה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב ח'ייבר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jafri, Husain M., Origins and early development of Shiʼa Islam, London: Longman, 1979
  2. ^ "Battle of Khaybar". WikiShia (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  3. ^ Battle of Khaybar, Al-Islam.org (באנגלית)
  4. ^ Haykal, Muḥammad Ḥusayn, 1888-1956., The life of Muhammad, Petaling Jaya: Islamic Book Trust, Malaysian ed, 1976
  5. ^ Yasir Qadhi (3 בנובמבר 2013), Seerah of Prophet Muhammad 68 - The Battle of Khaybar Part 1 - Dr. Yasir Qadhi | 9th Oct 2013, בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018 
  6. ^ "The Battle Of Khaybar". Discover The Truth (באנגלית). 25 במרץ 2016. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  7. ^ The Jews of Arab lands : a history and source book, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1st ed, 1979
  8. ^ Jacob Lassner, Selwyn Ilan Troen, Jews and Muslims in the Arab world, Rowman & Littlefield, 2007, page 149
  9. ^ Beverley Milton-Edwards, Islamic Politics in Palestine, page 238, remark 11
  10. ^ Shaul Mishal, Reuven Aharoni, Speaking stones: communiqués from the Intifada underground, page 242
  11. ^ Adam J. Silverstein, Islamic history: a very short introduction, page 123
  12. ^ Adam J. Silverstein, Islamic history: a very short introduction, page 127
  13. ^ שאול טשרניחובסקי, הָאַחֲרוֹן לִבְנֵי-קוֹרַיְטָה, פרויקט בן יהודה
  14. ^ חיים זאב הירשברג, ישראל בערב: קורות היהודים מחמיר וחג׳אז מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב, מוסד ביאליק, 1946, עמ' 146
  15. ^ אברהם שלונסקי, אורלוגין: במה לדברי ספרות, מהדורה 9, ספריית פועלים, 1953