תחנת הרכבת מסעודיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחנות רכבת היסטוריות בישראל רכבת ישראל
מסעודיה
Sebastia station.jpg
מבנה תחנת הרכבת מסעודיה
מידע על הבנייה
סגירת התחנה שנות ה-30 של המאה ה-20
שימשה את הרכבת בתוואי מסילת השומרון והמסילה המזרחית
מיקום
מיקום צפונית ליישוב שבי שומרון, סמוך לסבסטיה
קואורדינטות 32°16′54″N 35°10′36″E / 32.2816°N 35.17665°E / 32.2816; 35.17665
מידע על התחנה
P Rakevet.png למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מסילת הברזל הצבאית העות'מאנית בארץ ישראל 1914–1917

תחנת הרכבת מסעודיה ליד סבסטיה הייתה התחנה הרביעית (מ-6 תחנות) שבנו הטורקים בין השנים 1912 ל-1915 לאורך מסילת השומרון[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחנה הוקמה על ידי העות'מאנים בשנת 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה. בעקבות ההוראה של ג'מאל פאשה לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים נוצר הכרח לוגיסטי בשינוע כוחות ואספקה לדרום ארץ ישראל. היינריך מייסנר, מהנדס גרמני בשרות העות'מאנים, שינה את התוכנית המקורית של המסילה הארץ-ישראלית ובמקום שמסילת השומרון, שמוצאה מתחנת עפולה, תעבור דרך שכם ותגיע לירושלים החליט שמסילת השומרון לא תמשיך משכם לירושלים אלא תוסט מערבה ותסלל לאורכה של השפלה ומשם לנגב בואכה חצי האי סיני. נסלל מסעף ממסעודיה דרך הבקעה של נחל שכם לטולכרם תחנת המוצא של המסילה המזרחית. שרידים של הסוללה, עמודי קו הטלגרף שליוו אותה וכן מעברים על פני הנחל של מסלול הרכבת[2] נראו בבירור בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

התחנה נקראת בטעות תחנת הרכבת בסבסטיה אולם במפות מאותה התקופה ניתן לראות כי הייתה תחנה אחרת בשם סבסטיה סמוך לכניסה המזרחית ליישוב שבי שומרון של ימינו.

ניסיונות התנחלות בתחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת יום הכיפורים יזמה תנועת גוש אמונים הקמת גרעין התיישבות בשם "אלון מורה" אשר יתיישב קרוב לעיר שכם. משפחות חברי הגרעין, בתוספת תומכים רבים, ניסו לעלות לקרקע בתחנה ולהקים בה התנחלות שלוש פעמים. התחנה נבחרה מאחר שהייתה נטושה והקרקע במקום הוגדרה כקרקע ממשלתית. הניסיון הראשון נערך ב-25 ביולי 1974. קבוצה של 150 איש, הכוללת 35 משפחות ובתוכן 55 ילדים[3]. הקבוצה התארגנה בתל אפק (אנטיפטריס). משם יצאה בשיירה ארוכה של משאיות ומכוניות פרטיות והגיעה לתחנה בשעה 7 בערב. המתנחלים החלו לתקוע יתדות ולמתוח את גדרות תיל סביב התחנה, הקימו אוהלים אחדים ותקעו שלט המורה על שמו של היישוב שאותם הם רוצים להקים במקום "‬אלון מורה‭."‬ בשעה 8 בערב, הגיעו למקום חברי הכנסת: מנחם בגין, אריק שרון, גאולה כהן, שמואל תמיר ואיתן לבני[4]. יום אחר כך, ב-26 ביולי 1974, החליטה ממשלת ישראל לפנות את הקבוצה, כדי למנוע התיישבות שאינה על פי אישור הממשלה. זאת מאחר שמדיניות הממשלה, הייתה שכל התיישבות צריכה להיעשות בהחלטת ממשלה[5]. על פי שיקולים מדיניים וביטחוניים, הן לגבי המקום והן לגבי העיתוי לגבי כל התיישבות. יום הפינוי נקבע ליום לאחר צום תשעה באב[6], אך הועלתה בקשה שיתפנו מרצונם[7][8]. המתנחלים פונו לבסוף באוטובוסים שהביא למקום צה"ל ללא אלימות[9]. ב-8 בינואר 1975 ערך "גרעין אלון-מורה" בתחנה טקס "שבע ברכות" לזוג צעירים חברי הגרעין, יהודה וחיה עציון, ועזב את המקום לאחר מספר שעות[10].

בלילה של ה-5 במרץ 1975 נעשה הניסיון השני של גרעין אלון מורה להתנחל במקום. המבצע הוכן במשך כשלושה שבועות, תחת מעטה כבד של חשאיות. יום קודם ליציאתם התכנסו המתנחלים במגדיאל, בביתו של אחד מחברי גוש אמונים. המכוניות רוכזו בפרדס. בשעה עשר וחצי הגיעה השיירה אל תחנת הרכבת, ועמה משאיות עמוסות במצרכי מזון, מקרר חשמלי, גנרטור וחלקי מבנה. מיד החלו בהקמת שני מבנים מודולריים ומבנה אבן, ועם בוקר ניצבו על המקום שני צריפים וחצי מבנה אבן[11]. הפעם סירבו חברי הגרעין להתפנות והתבצרו במבנה התחנה. כוחות צה"ל נכנסו למבנה ולאחר מאבק ממושך פינו את כולם בערב של ה-7 במרץ[12]. ב-19 במרץ שוב הגיעה קבוצה של 50 מתנחלים והתבצרה בתחנה, אך הם פונו מיד לאחר מאבק אלים[13].

בניסיון העלייה האחרון, ב-30 בנובמבר 1975, ארגן גוש אמונים כ-2,000 תומכים מכל רחבי הארץ שהצטרפו לחברי גרעין "אלון מורה". בניסיון זה וסירבו להתפנות והחלו עימותים עם כוחות צה"ל[14]. במשך 10 ימים התנהל איתם משא ומתן ושר הביטחון שמעון פרס הגיע למקום כדי לקדם פשרה[15]. לבסוף, הושגה פשרה והותר לקבוצה של 30 מתנחלים לעבור באופן זמני ל"מחנה קדום", מחנה צבאי ירדני לשעבר, שאותו החזיק צה"ל באותה עת, ליד כפר קדום.[16][17]. בינואר 1976 החלו בהכשרת 200 דונם לטובת הקמת מחנה למתנחלים. המקום הפך אחר כך להתנחלות קדומים, שהייתה ההתנחלות הראשונה בשומרון[18][19]. חיים גורי, שהיה נוכח במקום כעיתונאי מטעם העיתון "דבר", הצטרף לניסיונות ההידברות עם המתנחלים[20]. המתנחלים פרסמו הודעה לפיה גורי הציע את הפשרה בשם השר ישראל גלילי (יושב ראש ועדת שרים לענייני התיישבות), אך ב-9 בדצמבר 1975 אמר שלא פעל מטעם גלילי. הפשרה נועדה למנוע עימות פיזי ופתרון זמני ולא כפי שהודיע "גוש אמונים", כאילו הפשרה הייתה אישור להקים התנחלות במחנה קדום[21][22].

לאחר הסכם אוסלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסכם אוסלו, מבנה התחנה ממוקם בגבול בין שטח C לשטח B. ליד התחנה בנתה הרשות הפלסטינית אתר נופש ומסעדה ופרצה דרכים חדשות לכפרי הסביבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסילת השומרון היא מסעף מרכבת העמק שהיא בתורה מסעף של מסילת הרכבת החיג'אזית, שתוכננה להגיע עד לירושלים, אך הגיעה בסופו של דבר רק עד שכם
  2. ^ המסלול עבר מצד אחד של הנחל לצד שני וחוזר חלילה לפי הרוחב של המישור משני צידי הנחל
  3. ^ הממשלה תפעל נגד נסיון ההתנחלות בשומרון, דבר, 26 ביולי 1974
  4. ^ נסיון ההתנחלות, דבר, 26 ביולי 1974
  5. ^ דוד אשכול, בצל ממשלת סבסטיה, דבר, 1 באוגוסט 1974
  6. ^ חגי אשד, אחרי הצום יסולקו מתנחלי סבסטיה, דבר, 28 ביולי 1974
  7. ^ גלילי מקווה שמתנחלי סבסטיה יתפנו מרצונם, דבר, 29 ביולי 1974
  8. ^ חגי אשד, הרמטכ"ל יצא לשכנע המתנחלים לפנות את סבסטיה, דבר, 29 ביולי 1974
  9. ^ "הר שומרון שלנו", דבר, 30 ביולי 1974
  10. ^ שפי גבאי, גרעין אלון מורה ערך בסבסטיה טקס "שבע ברכות" לזוג צעיר, דבר, 7 בינואר 1975
  11. ^ יוסף ולטר, במבצע 'מסירות נפש' התנחלו הלילה 150 מגרעין "אלון־מורה" במסעודיה, שליד שומרון העתיקה, מעריב, 6 במרץ 1975
  12. ^ לאור זרקורים פונו אמש אחרוני מתנחלי השומרון, מעריב, 7 במרץ 1975
  13. ^ תקריות קשות בפינוי המתנחלים בסבסטיה, דבר, 20 במרץ 1975
  14. ^ ע. פריפז, כ־2000 הגיעו לסבסטיה; לא ננקטו צעדים לסילוקם, דבר, 1 בדצמבר 1975
  15. ^ קשה בין פרס למתנחלים, דבר, 8 בדצמבר 1975
  16. ^ יוסף ולטר, במיצעד ססגוני עמדו לעבור מתנחלי סבסטיה למחנה צה"ל, מעריב, 9 בדצמבר 1975
  17. ^ יוסף ולטר, "שלום לך סבטסטיה"..."המטרה הושגה ־ אמרו המתנחלים שעברו למחנה קדום, מעריב, 10 בדצמבר 1975
  18. ^ יוסף ולטר, נכבדי כפר קדום הוזהרו מפני הסתה למהומות, מעריב, 5 בינואר 1976
  19. ^ יוסף ולטר, "מוקד": נצא ,מקדום' כשיצא "גוש־אמונים", מעריב, 18 בינואר 1976
  20. ^ חיים גורי, הקרע, דבר, 8 בדצמבר 1975
  21. ^ ח. גורי "חש עצמו מרומה בפרשת סבסטיה", מעריב, 9 בדצמבר 1975
  22. ^ חיים גורי, בעוד חודשיים־שלושה, דבר, 9 בדצמבר 1975