אנדרוניקוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |||||
| לידה |
11 באפריל 1348 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1385? (בגיל 37) סיליברי, טורקיה | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| מקום קבורה |
Zeyrek Mosque | ||||
| בן או בת זוג |
קראסטה, נסיכת בולגריה | ||||
| |||||
  | |||||
אנדרוניקוס הרביעי פלאיולוגוס, קיסר האימפריה הביזנטית (ביוונית: Ἀνδρόνικος Κομνηνός Παλαιολόγος; 11 באפריל 1348 - 25/28 ביוני 1385[1]) היה בנו הבכור של הקיסר הביזנטי יוחנן החמישי פלאיולוגוס. [2] מונה לקיסר שותף משנת 1352, והייתה לו מערכת יחסים בעייתית עם אביו: הוא פתח במרד כושל ב-1373, השתלט על כס המלוכה בשנים 1376–1379, ונשאר עסוק במאבק מר עם יוחנן החמישי עד מותו ב-1385.[1] מלחמת אזרחים זו דלדלה את משאביה הדלים של ביזנטיון והקלה מאוד על הכיבוש העות'מאני של הבלקן, בעיקר באמצעות הוויתור על גליפולי על ידי אנדרוניקוס. הוא היה גם אביו של יוחנן השביעי. [3]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנדרוניקוס הרביעי פלאיולוגוס נולד ב-11 באפריל 1348, והיה בנו הבכור של הקיסר יוחנן החמישי פלאיולוגוס על ידי אשתו הלנה קנטקוזנה. בשנת 1352 הוא כבר מונה כקיסר שותף עם אביו, וכאשר יוחנן החמישי עזב לאיטליה בשנת 1369 כדי לאשר את כפיפותו לאפיפיור, יוחנן השאיר את אנדרוניקוס מאחור בקונסטנטינופול כעוצר, בעוד בנו הצעיר מנואל השני פלאיולוגוס נשלח למשול בסלוניקי.
במהלך שהותו באיטליה, יוחנן ניסה לסגור את חשבונותיו עם הרפובליקה של ונציה; זה כלל לא רק את ההלוואות של יוחנן עצמו, אלא גם הלוואות של 30,000 דוקטים (והריבית הנלווית) שאמו, אנה, לקחה במהלך מלחמת האזרחים הביזנטית של 1341–1347, עם תכשיטי הכתר הביזנטיים כבטוחה. יוחנן נסע באופן אישי לוונציה, אך חסרו לו הכספים לשלם את ההלוואות, או אפילו להבטיח ספינה להפלגתו הביתה. כתוצאה מכך, הוא הציע לוותר לוונציאנים על האי טנדוס, הממוקם אסטרטגית בכניסה של הדרדנלים, תמורת כספים נוספים ושש ספינות מלחמה. הוונציאנים הסכימו לכך, אבל כשהחדשות הגיעו לקונסטנטינופול, סירב אנדרוניקוס הרביעי, ככל הנראה בעצת הג'נואים, היריבים המסחריים של ונציה, לכבד את הסכמת אביו. זה הותיר את יוחנן תקוע בוונציה, למעשה בשבי של הרפובליקה; כאשר הוא הציע לגייס כספים כדי להבטיח את שחרורו על ידי מכירת חפצים יקרים מהכנסיות, אנדרוניקוס שוב סירב בטענה שהדבר הוא חטא. בסופו של דבר, רק התערבותו של מנואל, שנסע מסלוניקה לוונציה באופן אישי, היא שהבטיחה את שחרורו של יוחנן. רק באוקטובר 1371 חזר הקיסר לקונסטנטינופול.
אנדרוניקוס הרביעי מרד כאשר הסולטן העות'מאני מוראט הראשון אילץ את יוחנן החמישי ליהפך לוואסל שלו בשנת 1373. ב-6 במאי, אנדרוניקוס הרביעי ברח מקונסטנטינופול וחבר לבנו של מוראט, סאבצ'י ביי, שמרד באביו שלו. שתי המרידות נכשלו ואנדרוניקוס נכלא ועוור ב-30 במאי, אם כי רק בעין אחת. אחיו מנואל החליף אותו כיורש.
שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1376, סייעו הג'נואים לאנדרוניקוס להימלט מהכלא, ומשם הלך ישר לסולטן מוראט הראשון, והסכים להחזיר את גליפולי בתמורה לתמיכתו. גליפולי נכבשה מחדש על ידי הביזנטים עשר שנים קודם לכן, בסיועו של אמדאו השישי, רוזן סבויה; ראש גשר חשוב אסטרטגי זה שיפר מאוד את יכולתו של הסולטן לתקוף את אירופה. הסולטן סיפק כראוי כוח מעורב של פרשים וחיל רגלים ועם אלה הצליח אנדרוניקוס להשתלט על קונסטנטינופול. כאן הוא הצליח ללכוד ולכלוא גם את יוחנן החמישי וגם את בנו מנואל.
עם זאת, הוא עשה את הטעות שהעדיף את הג'נואים יותר מדי בכך שהעניק להם את טנדוס. המושל שם סירב למסור אותו, והעביר אותו לוונציה. באותה שנה, 18 באוקטובר 1377, הוא הוכתר לקיסר וכן הכתיר את בנו הצעיר יוחנן השביעי כקיסר שותף. עם זאת, בשנת 1379 נמלטו יוחנן ומנואל לסולטן מוראט, ובסיוע הוונציאנים, הדיחו את אנדרוניקוס מאוחר יותר באותה השנה. הוונציאנים החזירו את יוחנן החמישי ואת מנואל השני לכס המלכות. אנדרוניקוס נמלט לגלאטה ושהה שם עד מאי 1381, אז מונה שוב לקיסר שותף ויורש העצר למרות בגידתו הקודמת. אנדרוניקוס הרביעי קיבל גם את הגישות לקונסטנטינופול עם העיר סלימבריה (סיליברי) כנחלתו האישית.
ב-1385 הוא מרד שוב, אך מת זמן קצר לאחר מכן, ב-25 או 28 ביוני, בסלימבריה. הוא נקבר במנזר פנטוקרטור בקונסטנטינופול.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1356 נשא אנדרוניקוס הרביעי לאישה את קרסה מבולגריה, בתו של איוואן אלכסנדר, קיסר בולגריה. לזוג נולד בן אחד, יוחנן השביעי פלאיולוגוס.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מיכאל התשיעי, קיסר האימפריה הביזנטית | ריטה מארמניה | אמדאו החמישי, רוזן סבויה | מארי מבראבנט, רוזנת סבויה | מיכאל קנטקוזנוס | תאודורה פלאולוגינה אנגלינה | אנדרוניקוס אסן | לא ידועה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אנדרוניקוס השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית | אנה מסבויה | יוחנן השישי קנטקוזנוס, קיסר האימפריה הביזנטית | אירנה אסנינה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יוחנן החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית | הלנה קנטקוזנה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אנדרוניקוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Sode, Claudia; Takács, Sarolta (2017-05-15). Novum Millennium: Studies on Byzantine History and Culture Dedicated to Paul Speck (באנגלית). Taylor & Francis. ISBN 978-1-351-91427-7.
- ^ Zachariadou, Elizabeth A. (1977). "John VII (Alias Andronicus) Palaeologus". Dumbarton Oaks Papers. 31: 339–342. doi:10.2307/1291412. ISSN 0070-7546. JSTOR 1291412.
- ^ Magdalino, Paul (1978). "Byzantine Churches of Selymbria". Dumbarton Oaks Papers. 32: 309–318. doi:10.2307/1291427. ISSN 0070-7546. JSTOR 1291427.
