לדלג לתוכן

ג'ון פטרסון (מושל אלבמה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון פטרסון
John M. Patterson
ג'ון פטרסון
ג'ון פטרסון
לידה 27 בספטמבר 1921
גולדוויל, אלבמה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביוני 2021 (בגיל 99)
גולדוויל, אלבמה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ג'ון מלקולם פרטרסון
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות בית לחם-ניו סיילם, מחוז טאלאפוסה, אלבמה
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אלבמה ה־44
19 בינואר 195914 בינואר 1963
(4 שנים)
סגן מושל אלבמה אלברט בוטוול
התובע הכללי של אלבמה ה־36
17 בינואר 195519 בינואר 1959
(4 שנים)
תחת מושל אלבמה ג'ים פולסום
→ ברנרד סייקס
מקדונלד גיליון ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון מלקולם פרטרסוןאנגלית: John Malcolm Patterson;‏ 27 בספטמבר 19214 ביוני 2021) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כתובע הכללי של אלבמה ה-36 בשנים 19551959 ולאחר מכן ועד 1963 כמושל אלבמה ה-44.

תקופת כהונתו הסוערת כמושל עמדה בסימן של מספר רב של מחאות למען זכויות האזרח ומערכת יחסים ארוכה מחוץ לנישואים עם טינה סויר, אם לשניים שבסופו של דבר הייתה לאשתו השלישית. בבחירות לכהונתו ב-1958 התמודד פטרסון בתמיכת הקו קלוקס קלאן. כמושל הוא תמך בתקיפות בהפרדה הגזעית. הוא הביע חרטה על עמדתו זו בשלב מאוחר יותר של חייו.[1]

פטרסון זכה לתשומת לב ציבורית רחבה יותר באמצע שנות ה-50 כאשר אביו אלברט, שנרצח ב-1954 נאבק נגד ארגוני הפשע ששלטו על העיר פניקס סיטי באלבמה. ב-2003 היה פטרסון ראש חבר השופטים בעניין עתירתו של שופט בית המשפט העליון של אלבמה, רוי מור כנגד הדחתו מכס השיפוט.[2]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון פטרסון נולד בעיירה גולדוויל שבמחוז טלפוסה שבאלבמה, כבנם של אגנס לואיז (לבית בנסון) ואלברט פטרסון, שניהם מורים בבתי ספר. מאוחר יותר היה אביו לעורך דין.

ב-27 במרץ 1940, כשהיה בן 17, התגייס פטרסון לצבא ארצות הברית, ובמלחמת העולם השנייה שירת במערכה בצפון אפריקה, בפלישה לסיציליה, בפלישה לאיטליה, בפלישה לדרום צרפת, בפלישה לגרמניה והיה חבר במטה של דווייט אייזנהאואר.[3] ב-1945 הוא השתחרר מהצבא בדרגת מייג'ור וקיבל דרגת בוגר במשפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אלבמה. בשנים 19511953, במהלך מלחמת קוריאה, הוא נקרא שוב לשירות פעיל והוצב באירופה. לאחר תום שירותו זה הוא הצטרף למשרד עורכי הדין של אביו, אלברט פטרסון.

התובע הכללי של אלבמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1954 התמודד אביו של פטרסון על משרת התובע הכללי של אלבמה בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית, על בסיס מצע שבו הוא הבטיח לחסל את הפשע בעיירה שנשלטה על ידי כנופיות, פניקס סיטי, בה הוא חי, ובכלל המדינה. באותה תקופה, הייתה אלבמה דה פקטו מדינה של מפלגה אחת שנשלטה על ידי הדמוקרטים, וכל בעל תפקיד שנבחר כמועמד המפלגה היה יכול להיות בטוח בבחירתו בבחירות הכלליות. ב-18 ביוני 1954 נורה אלברט פטררסון על ידי רוצח בלתי ידוע בפניקס סיטי, פחות משבועיים לאחר שזכה במועמדות המפלגה. ג'ון פטרסון החליף את אביו במועמדות לתפקיד וניצח בקלות בבחירות. הסרט "סיפורה של פניקס סיטי" (The Phenix City Story) מ-1955 מבוסס על אירועים אלו, ובו השחקן ריצ'רד קיילי גילם את דמותו של פטרסון.[4]

פטרסון המשיך להתמודד מול הפשע המאורגן, אך יותר נודע בשל צעדיו נגד זכויות האזרח. בעקבות החלטת בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך ב-1954, שהורה לשים קץ להפרדה הגזעית במוסדות חינוך ציבוריים, תיאם פטרסון את הפעולות בחצי תריסר ממדינות הדרום כנגד ה-NAACP. כאשר ה-NAACP לא הצליח להירשם כארגון חוץ מדינתי, פסל אותו פטרסון מלפעול בתחומי אלבמה.[5][6] ההיסטוריון דן ט. קרטר תיאר זאת כ"קשירת קשר לשלילת זכויות האזרח של תושבי הדרום השחורים".[7] פטרסון גם נקט בצעדים משפטיים כדי להביס את צעדי החרם של השחורים בעיר טסקיגי כנגד בתי העסקים של הלבנים.[6]

מושל אלבמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1958 התמודד פטרסון בבחירות למשרת מושל אלבמה על בסיס מצע של אכיפת החוק וההפרדה הגזעית, בציינו את הרקע שלו בפניקס סיטי ואת מאמציו למאבק בפשע כתובע הכללי. עמדותיו בעד ההפרדה הגזעית הובילו לתמיכה של הקו קלוקס קלאן בו.[6] הוא ציין: "אם בית ספר יקבל הוראה לבטל בו את ההפרדה הגזעית, הוא ייסגר". פטרסון ניצח בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית כנגד מי שלימים ייבחר כמושל, ג'ורג' וולאס וכנגד מועמדים אחרים.[6] כשנבחר, היה פטרסון למושל השני בגילו הצעיר כאשר הושבע לתפקיד, והראשון שעבר ישירות מתפקיד התובע הכללי של המדינה לתפקיד המושל.[8]

במהלך תקופת כהונתו של פטרסון כמושל, הגדיל בית המחוקקים של אלבמה את תקציב הכבישים, נתיבי המים הפנימיים, הקצבאות לקשישים,[9] בתי הספר והמוסדות לחולי נפש. בנוסף, עבר גם חוק לצמצום מתן הלוואות בשוק האפור.[10] במהלך כהונתו כמושל, ניהל פטרסון מערכת יחסים ארוכה מחוץ לנישואים עם טינה סויר, שהייתה בסופו של דבר לאשתו השלישית. שמועות על הרומן התפשטו ברחבי מונטגומרי, ותושבי אלבמה העירו שחוסר הנאמנות שלו כלפי אשתו השפיע על הקריירה הפוליטית שלו.[11] הרומן עם סויר הוביל בסופו של דבר לגירושיו מאשתו השנייה. עוד כשפטרסון כיהן מושל, סטודנטים שחורים שביקשו לתפוס את מקומם בכיתות הלימוד באוניברסיטת המדינה של אלבמה, הורחקו בהוראתו, והוא הגן על מדיניות הרישום להצבעה כנגד הביקורת מהממשלה הפדרלית.[6]

חלקו בפלישה למפרץ החזירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 פנו לפטרסון מה-CIA כדי שיאפשר למשמר הלאומי האווירי של אלבמה לסייע באימון טייסים כהכנה לפלישה לקובה של פידל קסטרו. מתוך ביטחון שהמיזם זכה לגיבויו של הנשיא דווייט אייזנהאואר, שבמטהו שירת פטרסון במהלך מלחמת העולם השנייה,[3] נתן פטרסון את הסכמתו לבקשה.[10]

במהלך הבחירות לנשיאות של 1960, היה פטרסון בין רבים ממושלי מדינות הדרום שתמכו בבחירתו של ג'ון פיצג'רלד קנדי. הוא גייס כספים, קיבץ נציגים נאמנים לקנדי באלבמה, והנהיג את משלחת המדינה לוועידת המפלגה הארצית שהתקיימה באותה שנה בלוס אנג'לס. פטרסון יידע את קנדי על התוכנית לפלישה לקובה, בחושבו שביצוע הפלישה לפני יום הבחירות תועיל ליריבו הרפובליקני של קנדי, סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון. רק חודשים ספורים לאחר השבעתו לנשיאות, אישר קנדי את הגרסה המתוקנת של תוכנית הפלישה למפרץ החזירים.[12]

המשך פעילותו הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה הגבילה חוקת אלבמה את מושלי המדינה בהגבלת כהונה שמנעה מהם מלכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת. ב-1963 סיים פטרסון את כהונתו כמושל ובמקומו הושבע יריבו בבחירות המקדימות של הדמוקרטים ב-1958, ג'ורג' וולאס. ב-1966 ניסה פטרסון להיבחר שוב למשרת המושל, אך הובס על ידי רעייתו של וולאס, לורלין וולאס, שהיה ברור שהיא שימשה כמועמדת חלופית לבעלה.

ב-1970 התמודד פטרסון ללא הצלחה על מועמדות הדמוקרטים למשרת נשיא בית המשפט העליון של אלבמה, ונוצח על ידי מי שלימים יכהן כסנאטור מטעם אלבמה, האוול הלפין.

החל מסוף שנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80 לימד פטרסון ממשל אמריקאי באוניברסיטת המדינה של טרוי. ב-1984 מינה המושל וולאס את פטרסון במינוי זמני כשופט בבית המשפט לערעורים פליליים של אלבמה, תפקיד אליו הוא נבחר בהמשך מחדש בזכות עצמו וכיהן בו עד לפרישתו ב-1997.[13]

ב-2003 מונה פטרסון כנשיא של בית משפט עליון מיוחד שדן במקרה של נשיא בית המשפט העליון של אלבמה, רוי מור, שעתר נגד הדחתו ממשרתו לאחר שסירב להסיר פסל של לוחות הברית מבניין בית המשפט על אף הוראות של שופט פדרלי לעשות כן. בית המשפט המיוחד פסק שהדחתו של מור הייתה חוקית.[2]

ב-2007 הושלם סרט תיעודי של רוברט קלם על פטרסון, שכותרתו הייתה "ג'ון פטרסון: בעקבות המתנקשים" (John Patterson: In the Wake of the Assassins). בסרט הוקרן ראיון רחב עם פטרסון עצמו ועם עיתונאים, היסטוריונים ודמויות כמו ג'ון סיגנתולר, שהיה עוזרו של הנשיא קנדי בתקופת נסיעות החופש. הסרט עסק ברצח אביו של פטרסון והאירועים הקשורים.[14]

בבחירות לנשיאות של 2008 תמך פטרסון במועמדותו של ברק אובמה.[15] הוא הביע חרטה באופן פומבי על תמיכתו בהפרדה הגזעית בבתי הספר. הוא אמר שבתקופה זו, כל הצעה להסרת המחסומים הגזעיים לא באה בחשבון באלבמה.[16]

כאשר הייתי למושל אלבמה, היינו 14 מועמדים לתפקיד וכל ה-14 תמכו בהפרדה הגזעית בבתי הספר הציבוריים... ואם היה מתברר שמישהו מאיתנו לא דבק בדעה זו, הוא לא היה מנצח.. אני מתחרט על כך, אך לא היה דבר שהייתי יכול לעשות בנוגע לכך אלא לחיות עם זה".[1]

ב-2008 יצאה לאור ביוגרפיה רשמית של פטרסון שכותרתה "אף אחד חוץ מהאנשים" (Nobody but the People) פרי עטו של ההיסטוריון וורן טרסט.[17]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרסון היה נשוי שלוש פעמים. ב-1942 הוא נשא את אשתו הראשונה, גלדיס ברודווטר. עד מהרה הוא התחרט על הנישואים, וזמן קצר לאחר שהוא החל את לימודיו באוניברסיטה, הם התגרשו. את אשתו השנייה, מרי ג'ו מקגווין, הוא נשא ב-1947. במהלך מערכת נישואים זו, הוא ניהל רומן ארוך מחוץ לנישואים עם טינה סויר. אף על פי שהרומן השפיע קשות על מרי ג'ו, עובדה שגרמה לנזק למוניטין הציבורי של פטרסון, היא נשארה נשואה לו ובסופו של דבר התרגלה לקיומו של הרומן. לאחר 28 שנות נישואים היא הגישה תביעה לגירושים והנישואים הסתיימו ב-1975. בספטמבר אותה שנה נשא פטרסון לאישה את טינה סויר. מרי ג'ו הלכה לעולמה עשר שנים לאחר מכן.

ג'ון פטרסון נפטר בביתו שבגולדוויל ב-4 ביוני 2021, 115 ימים לפני יום הולדתו המאה. הוא היה האחרון מכל מושלי מדינות ארצות הברית שכיהנו בתפקידם במהלך שנות ה-50 שנותר בחיים. הוא נטמן בבית הקברות בית לחם-ניו סיילם שבמחוז טאלאפוסה שבאלבמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון פטרסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Gordon, Tom (January 20, 2009). "Former segregationist Gov. John Patterson now supports first black President". The Birmingham News. Archived from the original on July 19, 2012
  2. ^ 1 2 Brian Lyman, John Patterson, Alabama governor during Freedom Rides, dies at 99, Montgomery Advertiser, June 5, 2021.
  3. ^ 1 2 Moseley, Brandon (June 7, 2021). "Former Alabama Gov. John Patterson dies at 99". Alabama Political Reporter.
  4. ^ Eder, Bruce. "The Phenix City Story". AllMovie.
  5. ^ "Patterson, John Malcolm". The Martin Luther King, Jr., Research and Education Institute. Stanford University. July 5, 2017.
  6. ^ 1 2 3 4 5 "Alabama Governors: John Malcolm Patterson". Alabama Department of Archives and History. February 7, 2014. Archived from the original on January 3, 2011.
  7. ^ Dan T. Carter, The Politics of Rage: George Wallace, the Origins of the New Conservatism, and the Transformation of American Politics, LSU Press, 2000, p. 92.
  8. ^ "John Patterson Obituary (1921 - 2021) - Alexander City, AL - The Birmingham News". obits.al.com.
  9. ^ Jenkins, Ray (June 5, 2021). "John Patterson, Alabama governor who embodied Southern defiance to civil rights, dies at 99". Washington Post.
  10. ^ 1 2 "Segregationist former Alabama Gov. John Patterson dies at 99". AP NEWS. June 5, 2021.
  11. ^ Howard, Gene L. (May 21, 2008). Patterson for Alabama: The Life and Career of John Patterson. University of Alabama Press, pp. 179-181.
  12. ^ "THE BAY OF PIGS". JFK Presidential Library and Museum.
  13. ^ "Former Alabama Gov. John Patterson dies at 99". www.msn.com. June 5, 2021.
  14. ^ In The Wake of Assassins - The 1954 Assassination of Albert Patterson, סרטון באתר יוטיוב
  15. ^ Wade, Gary (October 29, 2021). "The Presiding Judge". Cityview.
  16. ^ "The challenge of reconciliation: When John Lewis, Freedom Riders met Gov. John Patterson". Montgomeryadvertiser.com.
  17. ^ Warren Trest, Nobody But the People: The Life and Times of Alabama’s Youngest Governor, NewSouth Books, 2008.