גשר ביסקאיה
 | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
גשר תלוי  | ||
| מיקום |
פורטוגלטה | ||
| מדינה |
ספרד | ||
| הקמה ובנייה | |||
| תקופת הבנייה | ?–1893 | ||
| תאריך פתיחה רשמי |
1893 | ||
| חומרי בנייה |
ברזל | ||
| אדריכל |
פרדיננד ארנודין | ||
| מידות | |||
| גובה |
45 מ' | ||
| מידע טכני | |||
| מִפְתָּח מרבי |
160 מ' | ||
| קואורדינטות | 43°19′23″N 3°01′01″W / 43.323055555556°N 3.0169444444444°W | ||
|
puente-colgante | |||
 (למפת חבל הבסקים רגילה) | |||
  | |||
גשר ביסקאיה (בבסקית: Bizkaiko Zubia, בספרדית: Puente de Vizcaya) הוא גשר מעבורת וגשר להולכי רגל משולב, המחבר את הערים פורטוגלטה ולאס ארנאס (חלק מהעיר גצ'ו) בנפת ביסקאיה בחבל הבסקים שבספרד. הגשר עובר מעל נהר נרביון. גובהו של הגשר הוא 45 מטרים ואורכו 160 מטרים.
הגשר מכונה בפי התושבים המתגוררים לידו בשם פואנטה קולגאנטה (Puente Colgante) שמשמעותו בספרדית היא גשר תלוי. אולם, השם המוכר הוא גשר ביסקאיה המשמש גם את אתר האינטרנט הרשמי של הגשר. בשנת 2006 העניק אונסק"ו לגשר ביסקאיה מעמד של אתר מורשת עולמית.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
גשר ביסקאיה, שנפתח לתנועה ב-1893, הוא הגשר התלוי הראשון בעולם המשמש למטרות תחבורה. הגשר נמצא מעל מוצא הנהר איבאיזאבאל ומחבר את הערים גצ'ו ופורטוגלטה השוכנות דרומית לבילבאו.
באתר המורשת העולמית נכלל רק הגשר. הגדרת האתר כוללת את הקרקע שעליה ניצבים עמודי התמיכה, המבנה מעל הנהר והמשטח מתחת לכבלי התלייה. שטחו הכולל של האתר הוא 8.595 דונם. בין הגשר לאזורי המגורים הנמצאים על שתי הגדות מפרידים אזורי חיץ ששטחם הכולל הוא 123.6 דונם.
בגשר ביסקאיה יש שילוב של טכנולוגיות מתקדמות חדשות המבוססות על פלדה, ביחד עם פתרונות הנדסיים שפותחו על מנת לפתור את הבעיה התחבורתית של העברת אנשים רבים באופן קבוע לאורך נתיב שיט רחב, באזור מישורי, וללא הפרעה לספינות או שימוש בטכנולוגיה של הרמת הגשר.
מאפיינים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפון (או מזח) שממנו תלויה הגונדולה בנוי מברזל מרושת, גלילי ומרותך. הסיפון מחובר לשני מגדלים והוא מחוזק ומעוגן על ידי כבלי פלדה באורך 110 מטרים הנמתחים מהמגדלים.
הגונדולה תלויה על מערכת של כבלים מוצלבים המונעים ממנה להתנודד בצורה מסוכנת, והיא מופעלת במשך כל שעות היממה ומשלימה חצייה של הנהר פעם אחת בכל שמונה דקות, כאשר גובה דמי השימוש תלוי בשעה והגונדולה משולבת עם מערכת כבישי האגרה של בילבאו.
המגדלים עשויים מגלילי ברזל המרותכים זה אל זה בחוזקה. במגדלים יש שלושה מפלסים. המפלס העליון והתחתון בנויים בצורת קשתות אליפטיות כאשר האלכסונים התחתונים יוצרים קשת מחודדת, ודרך המפלס המרכזי (המכונה סיפון) עוברים הולכי הרגל. בכל אחד מהמגדלים יש מעלית המאפשרת להגיע למפלס הולכי הרגל.
למרות שבאירופה, אפריקה ואמריקה נבנו למעלה מ-20 גשרים מסוגו של גשר ביסקאיה, רק שמונה שרדו מאז השלמת הבנייה של גשר זה. ביסקאיה אחראית להקמתה של ועדה בינלאומית שמטרתה לשמר את הגשרים הנותרים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גשר ביסקאיה נחשב כאוסף של שיטות עיבוד שבבי של ברזל בחבל הבסקים. מרבצי הברזל המקומיים נכרו כבר בתקופת האימפריה הרומית; בין המאה ה-13 למאה ה-16 היה ייצוא ברזל לצרפת וארצות השפלה על ידי 300 חרשי ברזל. בשלהי המאה ה-18 הברזל הבסקי שימש למטרות חקלאיות בדרום אמריקה. בשלהי המאה ה-19 חרשי הברזל היו בשיא פעילותם בעקבות שיטות חדשניות שפותחו בזמן המהפכה התעשייתית.
מסביב למוצא הנהר איבאיזאבאל החל להתפתח מערך גדול של בתי מלאכה לברזל ובניית ספינות, ובילבאו הפכה למרכז חשוב בספרד עבור תעשייה, כרייה, מסחר בספנות וכלכלה. 12 מיליון טונות של סחורה, בעיקר עפרות ברזל ומוצריו, הועברו בכל שנה לאורך קטע בן 5 קילומטרים על הנהר אל הנמל שבחוף ביסקאיה. התעשייה התפתחה לאורך הגדה המערבית ובכיוון שפך הנהר.
לקראת סוף המאה ה-19, וככל שהאוכלוסייה גדלה, החלה בנייה של בתי מגורים על הגדה הימנית. בנייה זו גרמה לצורך באמצעי מעבר לאורך מוצא הנהר עבור האנשים שנעו בין מקום מגוריהם למקום עבודתם ועל מנת לחבר את מסילות הרכבת שעל שתי הגדות. אחת הדרישות הייתה שהגשר לא יפריע לתנועת הספינות על הנהר.
במהלך השנים הוצעו פתרונות רבים שנדחו. רוברטו דה פאלאסיו, אדריכל, הגה את הפרויקט והביא ליישומו. באמצעות חילופי מידע עם מהנדסים צרפתיים כגון גוסטב אייפל ובאמצעות עבודה עם פרדיננד ארנודין, ממציא כבלי הפלדה המלופפים שהביאו למהפכה בבניית הגשרים התלויים בזכות משקלם הנמוך, דה פאלאסיו רשם פטנט על גשר התחבורה ביחד עם ארנודין. ההצעה של דה פאלאסיו אפשרה לבנות את הגשר על אזור שטוח ללא צורך לבנות אזורים מוגבהים (רמפות) וליצור מבנה שאין צורך להרים ולהוריד אותו על מנת לאפשר את מעבר הספינות.
ערכו הסמלי של הגשר זכה להכרה בתקופת בנייתו. דה פאלאסיו אמר כי הגשר מאציל לשפך הנהר "היבט אלגנטי וגרנדיוזי" והוא הוכחה כי "בילבאו היא אזור כרייה עשיר בצורה יוצאת דופן".
הגשר נפתח לתנועה ב-16 ביוני 1893 והיה פעיל באופן רצוף מלבד התקופה של מלחמת האזרחים הספרדית. בכל שנה עוברים על הגשר כ-6 מיליון בני אדם בממוצע, ובמשך כל שעות היממה הגשר פועל כדרך אגרה. החל מ-1996 הגשר מנוהל על ידי חברה פרטית בשם Tranbordador de Vizcaya S.L.
בגשר בוצעו מספר שינויים מאז בנייתו על מנת להתאים אותו לדרישות התחבורתיות המשתנות. מאז 1999 לציבור יש גישה מלאה לגשר, ובנוסף לכך בוצעה התוכנית המקורית לבנות אזור מיוחד להולכי רגל. למעלה מ-250,000 בני אדם חצו את הגשר כהולכי רגל מאז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
