לדלג לתוכן

היריבות בין בוסטון סלטיקס ללוס אנג'לס לייקרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היריבות בין הסלטיקס ללייקרס היא יריבות בליגת ה-NBA בין הבוסטון סלטיקס ללוס אנג'לס לייקרס. הסלטיקס והלייקרס הם שני המועדונים הכי מצליחים בליגת ה-NBA, והיריבות נחשבת לעיתים קרובות הכי גדולה ב-NBA.[1] הסלטיקס והלייקרס נפגשו 12 פעמים בגמר ה-NBA, שיא ליגה, כשהמפגש הראשון היה ב-1959. שני המועדונים המשיכו לשלוט בליגה בשנות ה-60 וה-80, והתמודדו זה מול זה בגמר שש פעמים בשנות ה-60, שלוש פעמים בשנות ה-80 ופעמיים מאז שנת 2000.

הסלטיקס והלייקרס מובילים במספר הגבוה ביותר של אליפויות ה-NBA, כאשר הסלטיקס זכו ב-18 אליפויות (האחרונה ב-2024) והלייקרס ב-17 (12 פעמים בלוס אנג'לס ו-5 במיניאפוליס). יחד הם זכו ב-35 מתוך 78 אליפויות בהיסטוריה של ה-NBA. נכון לשנת 2018, לסלטיקס ולייקרס יש מאזני ניצחונות של 59% ו-59.6% בכל הזמנים, בהתאמה. נכון לסוף עונת 2023/2024, בוסטון היא הקבוצה היחידה עם מאזן כללי חיובי מול הלייקרס.[2]

היריבות הייתה פחות עזה מאז פרישתם של לארי בירד ומג'יק ג'ונסון בתחילת שנות ה-90. ב-2008 נפגשו שתי הקבוצות בגמר ה-NBA לראשונה מאז 1987, כאשר הסלטיקס ניצחו בסדרה 4–2. הם נפגשו שוב בגמר ב-2010, בו ניצחו הלייקרס ב-7 משחקים.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-50

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך העשור הראשון של ה-NBA בשנות ה-50, למיניאפוליס לייקרס הייתה שושלת ה-NBA הראשונה. מיניאפוליס תזכה בסדרת האליפות הראשונה אי פעם של ה-NBA החדש שהוקם בשנת 1950 (שלושה גמרי BAA נערכו בין השנים 1947–1949 ונספרו רטרואקטיבית כאליפויות NBA, באחת מהן זכו הלייקרס ב-1949).[3][4][5] תחת המאמן חבר היכל התהילה ג'ון קנדלה, ועם כוכב העל הראשון של ה-NBA ג'ורג' מייקן,[6] הם יזכו בשלושה תארים נוספים ב-1952, [7] ב-1953, [8] ו-1954.[9] הסלטיקס הופיעו עם בוב קוזי בגמר פעמיים, שכללו זכייה ב-1957[10] והפסד ב-1958.[11]

בוב מקניל מהלייקרס (מימין) וביל ראסל מהסלטיקס במהלך גמר ה-NBA של 1962

המשחק הראשון בגמר ה-NBA בין שתי הקבוצות היה ב-1959, כאשר ב-9 באפריל, בוסטון סלטיקס ניצחה את מיניאפוליס לייקרס 0–4 בסוויפ הראשון בהיסטוריה של גמר ה-NBA.[12] זה יסמן את ההפסד הראשון של הלייקרס בגמר, והראשון מבין שמונה תארים רצופים עבור בוסטון.

שנות ה-60

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלייקרס עברו ממיניאפוליס ללוס אנג'לס ב-1960.[13] אחרי המהלך הזה, היריבות הסלימה. שתי הקבוצות הופיעו כחזקות ביותר ב-NBA, בהשתתפות גדולים כמו ביל ראסל, טום היינסון, ג'ון האבליצ'ק, סם ג'ונס והמאמן הראשי רד אורבך מבוסטון ואלג'ין ביילור, ג'רי וסט, גייל גודריץ' והמאמן/מנכ"ל פרד שאוס עבור לוס אנג'לס. עם זאת, בסופו של דבר זה היה העשור של הסלטיקס, שניצחו בגמר כל שנה בשנות ה-60 למעט 1967. [14] הלייקרס יהיו היריבים של הסלטיקס בשש מהסדרות הללו: 1962,[15] 1963,[16] 1965,[17] 1966,[18] 1968,[19] ו-1969.[20] הסלטיקס ניצחו בכל הסדרות האלו. שלוש מהסדרות הללו (1962, 1966 ו-1969) יצאו לשבעה משחקים. הניצחון של הסלטיקס על הלייקרס ב-1966 סגר שמונה אליפויות חסרות תקדים רצופות, הרצף הארוך ביותר של כל קבוצת ספורט מקצוענית בצפון אמריקה.

הלייקרס רכשו את וילט צ'מברלין ב-1968, מה שהביא את היריבות האישית בינו לבין ביל ראסל, שקודם לכן הייתה מאפיין של היריבות בין הסלטיקס לפילדלפיה 76', ליריבות בין הסלטיקס ללייקרס. [21] הלייקרס רשמו את מאזן הטוב ביותר במערב בעונת 1968/1969. לעומת זאת, הסלטיקס המזדקנים התקשו להשיג את המקום הרביעי, כאשר ראסל וג'ונס שיחקו בעונות האחרונות שלהם. למרות זאת, הסלטיקס ניצחו את פילדלפיה 76' ואת הניו יורק ניקס ועלו לגמר. ללייקרס היה יתרון במגרש הביתי בפעם הראשונה וניצחו בשני המשחקים הראשונים, אבל הסלטיקס התאוששו וניצחו במשחק 7 דרמטי בפורום של לוס אנג'לס.[22] וסט נבחר ל-MVP של הגמר למרות היותו בקבוצה המפסידה,[20] אבל זו הייתה נחמה קטנה בעשור שבו הלייקרס לא זכו באליפות, וכל הפסד שלהם בגמר בעשור זה היה לסלטיקס.[23]

וילט צ'מברלין (מספר 13) מהלייקרס בגמר 1969 נגד בוסטון סלטיקס

שנות ה-70

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלטיקס והלייקרס שניהם מצאו הצלחה בשנות ה-70, אבל לא יהיה מפגש בין שתי הקבוצות בגמר.

בתחילת העשור נמשכו הצרות של הלייקרס בגמר ה-NBA, עם הפסד לניו יורק ניקס ב-1970.[24] עם זאת, הלייקרס התאוששו שנתיים לאחר מכן כדי לזכות בגמר ה-NBA 1972 ובאליפות הראשונה שלהם בלוס אנג'לס, גם מול הניקס.[25] זה גם היה תואר ה-NBA היחיד של ג'רי וסט. בשנה שלאחר מכן, הלייקרס שוב התמודדו מול הניקס בגמר ה-NBA של 1973 והפסידו.[26] הם לא יגיעו שוב לגמר בעשור הזה, אבל ב-1975 הם רכשו את כרים עבדול-ג'באר.[27]

הסלטיקס זכו בגמר ה-NBA ב-1974,[28] וב-1976,[29] בהנהגתם של המאמן טום היינסון והשחקנים דייב קאונס, פול סיילאס וג'ו ג'ו וייט.

אף קבוצה לא זכתה באליפות נוספת עד שנות ה-80. עם זאת, הבסיס לחידוש היריבות בין הסלטיקס ללייקרס של שנות ה-80 הונחה למעשה בכדורסל המכללות של סוף שנות ה-70. במהלך עונת 1978/79 ב-NCAA, מישיגן סטייט הובלה על ידי מג'יק ג'ונסון למשחק הגמר של טורניר NCAA, שם התמודדה מול אוניברסיטת אינדיאנה סטייט, אותה הוביל לארי בירד. במה שהיה משחק הכדורסל הנצפה ביותר אי פעם,[30] מישיגן סטייט ניצחה את אינדיאנה סטייט 75–64, וג'ונסון נבחר לשחקן המצטיין של הפיינל פור.[31] ג'ונסון נבחר בדראפט על ידי הלייקרס, ובירד על ידי הסלטיקס. היריבות האישית שנוצרה על ידי שני גדולי הכדורסל הללו במהלך הקולג'ים תעבור לקריירות ה-NBA שלהם, ותצית מחדש את היריבות בין שני המועדונים שבהם שיחקו.[31]

שנות ה-80

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבות חודשה בשנות ה-80, בעיקר בגלל היריבות האישית בין בירד לג'ונסון. מג'יק אמר על המשחקים נגד הסלטיקס, "כאשר לוח הזמנים החדש יצא מדי שנה, הייתי תופס אותו ומקיף את המשחקים נגד בוסטון. בשבילי זה היה השניים, וה-80 האחרים" (כשהוא מתייחס ל-82 המשחקים בעונה הסדירה). באופן דומה, בירד אמר ש"הדבר הראשון שהייתי עושה בכל בוקר היה להסתכל על הנתונים כדי לראות מה מג'יק עשה. לא היה אכפת לי משום דבר אחר."[32]

הלייקרס הכו ראשונים, וניצחו בגמר 1980 מול פילדלפיה 76'.[33] בשנה שלאחר מכן, "שלושת הגדולים" שכללו את חברי היכל התהילה בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש, הובילו את הסלטיקס לניצחון בגמר 1981 מול יוסטון רוקטס.[34]

הסלטיקס הפסידו בגמר המזרח ב-1982 לפילדלפיה, ופספסו הזדמנות למשחק חוזר עם הלייקרס. עם זאת, במשחק האחרון בסדרה אוהדי בוסטון קראו ל-76', שבדיוק עמדו להדיח את הסלטיקס, "נצחו את LA!"[35] למרות העידוד, הסיקסרס הפסידו בגמר עונת 1982 ללייקרס, שהונהגו על ידי המאמן החדש פט ריילי. [36] עם זאת, ה-76' ניצחו את הלייקרס בשנה שלאחר מכן בגמר ה-NBA של 1983. [37] עונת 1982/1983 תהיה גם שנת הרוקי של ג'יימס וורת'י, עוד חבר היכל התהילה ביריבות המפורסמת.[38]

הסלטיקס החתימו מאמן חדש, קיי. סי. ג'ונס, שהיה גם שחקן סלטיקס לשעבר, ושתי הקבוצות שיחקו סוף סוף בגמר 1984,[39] סדרה מפרכת של שבעה משחקים.[39] הסלטיקס ניצחו בסדרה, והגדילו את מאזן הניצחונות בסדרת הגמר מול הלייקרס ל-8–0.[40]

בשנה שלאחר מכן, הלייקרס סוף סוף נקמו וניצחו בגמר ה-NBA 1985 במשחק 6 בבוסטון גארדן, והפכו לקבוצה האורחת היחידה שזכתה באליפות NBA באולם הזה.[41] הבעלים של הלייקרס, ג'רי באס, ציין כי "הניצחון הזה הסיר את המשפט הנתעב ביותר בשפה האנגלית. לעולם לא ניתן לומר שוב ש'הלייקרס מעולם לא ניצחו את הסלטיקס'".

מג'יק ג'ונסון (מספר 32 בצהוב) נגד הסלטיקס בגמר 1987

הסלטיקס התאוששו בשנה שלאחר מכן וניצחו בגמר 1986 מול היוסטון רוקטס.[42] בגמר 1987, שתי הקבוצות נפגשו לשובר שוויון במשחקי גמר שנות ה-80 שלהם, והלייקרס שוב יצאו מנצחים בשישה משחקים, עם התמונה האיקונית של זריקת הוו של ג'ונסון.[43] סדרה זו סימנה את סופו של עידן עבור הסלטיקס. הם לא הגיעו שוב לגמר עד 2008. הלייקרס, בינתיים, המשיכו לזכות בגמר ה-NBA של 1988 נגד דטרויט פיסטונס, [44] לפני שהפסידו לפיסטונס בשנה שלאחר מכן ב-1989, [45] וזכו שוב בתארים ב-2000, 2001 ו-2002, כל זאת בזמן שהסלטיקס היו בינוניים.

מספר עיתונאים העלו השערה שהיריבות בין ג'ונסון לבירד הייתה כל כך מושכת כי היא מייצגת ניגודים רבים אחרים, כמו ההתנגשות בין הלייקרס לסלטיקס, בין הצווארון הלבן של הוליווד לבין הצווארון הכחול של בוסטון, ובין שחורים ללבנים. [46] [47]

היריבות הייתה משמעותית גם מכיוון שהיא משכה את תשומת הלב הלאומית ל-NBA המקרטעת. לפני הגעתם של ג'ונסון ובירד, ה-NBA עבר עשור של ירידה בעניין ורייטינג נמוך בטלוויזיה. [48] עם שני שחקני היכל התהילה העתידיים, הליגה זכתה לדור שלם של אוהדים חדשים.[49] היריבות בין בירד, ג'ונסון וקבוצותיהם תרמה רבות להצלחת הליגה במהלך העשור; לפי בראיינט גאמבל, "מג'יק ולארי הצילו את ה-NBA".[50] עיתונאי הספורט לארי שוורץ מ-ESPN טען שג'ונסון ובירד הצילו את הליגה מפשיטת רגל.[31] בכל סדרת גמר NBA במהלך שנות ה-80, הלייקרס או הסלטיקס השתתפו.[40]

אחרי היריבות שלהם ב-NCAA וב-NBA, ג'ונסון ובירד התאחדו כדי לקדם את משחק 5 של הוורלד סיריס 2018 בין לוס אנג'לס דודג'רס (שג'ונסון הוא חלק מהבעלים שלה) ובוסטון רד סוקס. בניגוד למשחקי הגמר של הלייקרס והסלטיקס התכופים, הדודג'רס והרד סוקס נפגשו בוורלד סיריס בפעם הראשונה (מאז שהדודג'רס עברו ללוס אנג'לס). [51]

שנות ה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-90, היריבות דעכה. רק הלייקרס הופיעו בגמר ה-NBA באותו עשור, והפסידו את גמר ה-NBA של 1991 למייקל ג'ורדן ושיקגו בולס, האליפות הראשונה בשושלת הבולס. [52] זה יתגלה כרגע מכונן של ה-NBA, החלפת המשמר הישן כשהלייקרס והסלטיקס הפכו לבינוניות, בעוד שהבולס זכו בשישה תארים בראשות ג'ורדן, סקוטי פיפן והמאמן פיל ג'קסון, שחיזקו את המוניטין שלהם בתור השחקן והמאמן הגדולים בתולדות ה-NBA.[53][54] [55] שתי הקבוצות התמודדו גם עם נסיגות בצורת חוסר מזל אישי. ב-7 בנובמבר 1991, ג'ונסון הודיע שהוא נבדק חיובי ל-HIV ויפרוש מיד. [56] כוכב הסלטיקס, רג'י לואיס, מת מהתקף לב בשנת 1993, מה שגרם עוד יותר לטרגדיה של הקבוצה מאז הבחירה השנייה לן ביאס מת ממנת יתר של סמים יומיים לאחר בחירתו בדראפט 1986. [57] [58] [59] [60][61] ב-1994, לא הלייקרס ולא הסלטיקס עלו לפלייאוף, מה שסימן את הפעם הראשונה בתולדות ה-NBA ששתי הקבוצות החמיצו את הפלייאוף באותה עונה.

עם זאת, הלייקרס החלו בתהליך הבנייה מחדש בשנת 1996 על ידי טרייד עבור קובי בראיינט, שנבחר בדראפט מהתיכון באותה שנה על ידי שארלוט הורנטס. [62] באותה שנה, הלייקרס החתימו גם את שאקיל אוניל. [63] [64] בינתיים, ב-1998, הסלטיקס בחרו בדראפט בפול פירס, יליד אינגלווד, קליפורניה, שגדל כאוהד לייקרס. [65] [66] בשנה שלאחר מכן, ב-1999, פיל ג'קסון הצטרף ללייקרס כמאמן ראשי. [67]

2000–2007

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלייקרס חזרו לבלוט בתחילת שנות ה-2000. בהדרכתו של ג'קסון, ועם אוניל ובראיינט מובילים, הלייקרס זכו בשלוש אליפויות רצופות בשנת 2000, [68] 2001, [69] ו-2002 . [70] הזכייה של הלייקרס בשנת 2000 הייתה נגד אינדיאנה פייסרס שאותם אימן אגדת הסלטיקס בירד. את הכינוי של פול פירס, "האמת", העניק לו שאקיל אוניל לאחר ניצחון 107–112 של הלייקרס על הסלטיקס ב-13 במרץ 2001, בו פירס קלע 42 נקודות ב-13 מ-19 מהשדה.[71] אוניל משך עיתונאי מבוסטון והחווה בידו לעבר הפנקס שלו. "תוריד את זה", אמר אוניל. "שמי שאקיל אוניל ופול פירס הוא האמת. צטט אותי על זה ואל תוציא כלום. ידעתי שהוא יכול לשחק, אבל לא ידעתי שהוא יכול לשחק ככה. פול פירס הוא האמת." [72] בשנת 2002, הסלטיקס, עם פירס ואנטואן ווקר, עשו ריצה מרשימה לגמר ושתי הקבוצות כמעט פגשו זו את זו. עם זאת, הסלטיקס הודחו בסופו של דבר בשישה משחקים מול ניו ג'רזי נטס בגמר המזרח באותה שנה.

הלייקרס חזרו לגמר ב-2004 אך הפסידו לדטרויט פיסטונס. [73] לאחר מכן, אוניל הועבר בטרייד למיאמי היט. [74] ללא אוניל, הלייקרס החמיצו את הפלייאוף בשנה שלאחר מכן ולא הצליחו לעלות לגמר בשלוש השנים הבאות. [75] [76] [77]

הסלטיקס התקדמו גם כן בפלייאוף לאחר שהיו קרובים לגמר ב-2002. ב-2004 הם החתימו את המאמן הראשי דוק ריברס. [78] ב-2007, הם ביצעו טריידים עבור האולסטארים קווין גארנט וריי אלן, [79] שהשלימו את כוכב הסלטיקס פול פירס ואת הכוכב העולה ראז'ון רונדו.

2008–2010

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צירופם של אלן וגארנט לצד פירס והפיכתם ל"שלושת הגדולים" החדשים, הסלטיקס חזרו לפסגת ה-NBA בעונת 2007/2008 על ידי השגת המאזן הטוב ביותר בליגה והגעה לגמר. הלייקרס גם חזרו לגמר בעזרת הרכש באמצע העונה של פאו גאסול,[80] ושתי הקבוצות נפגשו לבסוף שוב בגמר ה-NBA ב-2008. הסלטיקס ניצחו בשישה משחקים עם ניצחון מרשים במשחק 4 וניצחון ב-39 נקודות במשחק 6. [81] בעונה הבאה, הלייקרס והסלטיקס שיחקו משחק עונה סדירה בחג המולד.[82] הלייקרס ניצחו במשחק הזה, מה שהפך את פיל ג'קסון למאמן שניצח 1,000 משחקים בהכי מעט זמן. [83] הם המשיכו לזכות בגמר ה-NBA של 2009 באותה עונה, בזמן שהסלטיקס הודחו על ידי אלופת המזרח בסופו של דבר, אורלנדו מג'יק. [84] בשנת 2009, הלייקרס החתימו את רון ארטסט.[85][86]

הלייקרס סיימו את עונת 2009/2010 עם המאזן הטוב ביותר במערב, בעוד הסלטיקס נכנסו לפלייאוף בתור המדורגים במקום הרביעי. הבנייה לקראת משחק חוזר החלה כשהלייקרס עלו ליתרון 2–0 על פיניקס סאנס בגמר המערב, עם קריאות "אנחנו רוצים את בוסטון!" בסטייפלס סנטר.[87] כמו כן, קריאות של "Beat LA!" (נצחו את LA) פרצו ב-TD גארדן כשהסלטיקס הובילו 3–0 על המג'יק בגמר המזרח. [88] שתי הקבוצות הדפו את הקאמבקים המאוחרים של יריבותיהן וניצחו 4–2, וקבעו מפגש חוזר בגמר ה-NBA ב-2010. [89] [90]

לסדרה של 2010 היו הרבה רגעים בלתי נשכחים, כולל הופעות מרשימות של בראיינט שהוביל בנקודות בשישה מתוך שבעת המשחקים, שיא הגמר של ריי אלן - 8 שלשות במשחק 2, דרק פישר נושא את קבוצתו לניצחון ואז בוכה במשחק 3, הופעה דומיננטית של הלייקרס במשחק 6, ומשחק 7 צמוד שהפך למשחק ה-NBA בעל הרייטינג הגבוה ביותר מאז הפרישה השנייה של מייקל ג'ורדן במשחק 6 בגמר 1998.[91][92] הלייקרס ניצחו במשחק 7 מול הסלטיקס בפעם הראשונה, והביאו את המספר הכולל של אליפויות NBA לשש עשרה (כולל אליפות NBL אחת ב-1948), רק אחת פחות מה-17 של הסלטיקס.[91]

הסלטיקס החתימו את שאקיל אוניל לעונת 2010/2011 כדי להחליף את קנדריק פרקינס הפצוע, והוסיפה ליריבות בכך שהביאה אליה את הריב בין שאק וקובי.[93] במהלך משחק מול הלייקרס ב-11 בפברואר 2011, ריי אלן הפך למוביל ה-NBA בכל הזמנים במספר השלשות. [94] עם זאת, גם הלייקרס וגם הסלטיקס יודחו בסיבוב השני של הפלייאוף באותה שנה על ידי משתתפי גמר 2011, דאלאס מאבריקס ומיאמי היט, בהתאמה. בשנה שלאחר מכן, שניהם שוב יודחו על ידי משתתפי גמר ה-NBA ב-2012, אוקלהומה סיטי ת'אנדר ומיאמי היט, בהתאמה. בגלל פירוק שלושת הגדולים של בוסטון, ושינויים צפויים בסגל של הלייקרס, יש הסבורים שעונת 2011/2012 הייתה הפרק האחרון ביריבות הנוכחית בין הסלטיקס ללייקרס.[95] [96]

ב-20 בפברואר 2013, הלייקרס שיחקו את המשחק הראשון שלהם מאז מותו של הבעלים ג'רי באס שמת יומיים קודם לכן, ספדו לו בסטייפלס סנטר לפני שהתמודדו מול הסלטיקס. הלייקרס ניצחו 99–113 במשחק שבו סטיב נאש עבר את כוכב הלייקרס ג'ונסון למקום הרביעי ברשימת האסיסטים של כל הזמנים ב-NBA. [97]

שנות ה-2010

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם הסלטיקס וגם הלייקרס החמיצו את הפלייאוף בעונת 2013/2014, בפעם השנייה בהיסטוריה. לאחר שהניו יורק ניקס גם לא הצליחה להגיע לפלייאוף באותה עונה, זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ה-NBA שלא הסלטיקס, הלייקרס או הניקס העפילו לפלייאוף באותה עונה.

אבל בעוד הסלטיקס הצליחו לחזור לפלייאוף במהלך שלוש העונות הבאות ואף הגיעו לגמר המזרח ב-2017 וב-2018, הלייקרס מצאו את עצמם בתהליך בנייה ממושך. לפני 2014, הלייקרס החמיצו את הפלייאוף רק ארבע פעמים מאז המעבר ללוס אנג'לס, וחמש פעמים בהיסטוריה של המועדון. עם זאת, הלייקרס המשיכו להחמיץ את הפלייאוף בשש עונות רצופות, מה שהיווה שיא, שהודגשו על ידי ארבע עונות רצופות עם יותר מ-50 הפסדים ומאזן שפל של 17–65 במהלך עונת 2015/2016.

ב-30 בדצמבר 2015, בוסטון סלטיקס כיבדו את כוכב לוס אנג'לס לייקרס, קובי בראיינט, במשחקו האחרון ב-TD גארדן. הלייקרס ניצחו את הסלטיקס 104–112.

עם זאת, היריבות בין הסלטיקס ללייקרס נותרה די שווה בתקופה האחרונה, כששתי הקבוצות התחלקו בניצחונות בארבע מתוך שש הפעמים האחרונות בעונה הסדירה, ולא נפגשו בפלייאוף. הקרבות בין הסלטיקס והלייקרס נדחקו הצידה לטובת היריבות המתהווה בין קליבלנד קאבלירס לגולדן סטייט ווריורס, שנפגשו בארבעה גמרי NBA רצופים בין 2015 ל-2018.

למרות הצלחת הסלטיקס והמאבקים של הלייקרס בתקופה זו, שתי הקבוצות נהיו פחות ופחות דומיננטיות. העונות הכושלות של הלייקרס זיכו אותם בכמה בחירות גבוהות בסיבוב הראשון ( דיאנג'לו ראסל, ברנדון אינגרם ולונזו בול נבחרו במקום השני), בעוד הסלטיקס נהנו מהטרייד הרע של ברוקלין נטס ב-2013 על פול פירס וקווין גארנט עם שלוש הבחירות המובילות שלהם - ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום. בנוסף, הסלטיקס המשיכו להחתים את השחקנים החופשיים אל הורפורד וגורדון הייוורד בנוסף לרכישת קיירי אירווינג מהקאבס. הלייקרס בתגובה החתימו את לברון ג'יימס בעונת 2018. שתי הקבוצות המשיכו להתכונן מחדש בעונת 2019: הלייקרס רכשו את אנתוני דייוויס מניו אורלינס פליקנס בעוד הסלטיקס הביאו את קמבה ווקר אחרי שאירווינג עזב כדי להצטרף לנטס.

2020

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפלייאוף 2020, הסלטיקס הגיעו לגמר המזרח נגד מיאמי, כשהם הפסידו ב-6 משחקים כשמיאמי מנעה מפגש בין הלייקרס לסלטיקס, והלייקרס ניצחו את ההיט בגמר ה-NBA של 2020. בכך השוו הלייקרס את השיא של הסלטיקס, 17 זכיות באליפות. הרכז של הלייקרס, ראז'ון רונדו, הפך לשחקן השני בתולדות ה-NBA, אחרי קלייד לאבלט, שזוכה בתארים עם הסלטיקס והלייקרס, שכן הוא גם היה חלק מהסלטיקס שזכו באליפות ב-2008.

סיכום תוצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיניאפוליס/לוס אנג'לס לייקרס בוסטון סלטיקס
סך הכל ניצחונות 164 208
במיניאפוליס/לוס אנג'לס 97 76
בבוסטון 62 107
אתר נייטרלי 5 25
ניצחונות בעונה הסדירה 133 165
במיניאפוליס/לוס אנג'לס 77 60
בבוסטון 51 80
אתר נייטרלי 5 25
ניצחונות בפלייאוף 31 43
במיניאפוליס/לוס אנג'לס 20 16
בבוסטון 11 27

אישים שפעלו בשני המועדונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים ששיחקו גם בסלטיקס וגם בלייקרס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ג'ו מולאני - סלטיקס (שחקן); לייקרס (מאמן)
  • קיי. סי. ג'ונס - סלטיקס (שחקן, עוזר מאמן, מאמן ראשי); לייקרס (עוזר מאמן)
  • ג'ון קוסטר - סלטיקס (עוזר מאמן); לייקרס (עוזר מאמן)
  • פול פרסי - סלטיקס (עוזר מאמן); לייקרס (עוזר מאמן)
  • ביל שרמן - סלטיקס (שחקן); לייקרס (מאמן ראשי, ג'נרל מנג'ר, נשיא)
  • פרנק ווגל - סלטיקס (עוזר מאמן); לייקרס (מאמן ראשי)
  • דייב ווהל - לייקרס (עוזר מאמן); סלטיקס (עוזר מאמן)
  • לסטר קונר - לייקרס (שחקן); סלטיקס (עוזר מאמן)
  • טוני בראון - לייקרס (שחקן); סלטיקס (עוזר מאמן)
  • טיירון לו - לייקרס (שחקן); סלטיקס (עוזר מאמן)
  • אימה יודוקה - לייקרס (שחקן); סלטיקס (מאמן ראשי)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היריבות בין בוסטון סלטיקס ללוס אנג'לס לייקרס בוויקישיתוף
  1. ^ "NBA's Best Rivalries". ספורטס אילוסטרייטד. נבדק ב-3 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "NBA : Series records : Los Angeles Lakers - select an opponent (sorted by all-time win %)". mcubed.net. נבדק ב-7 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Mikan, Lakers Begin Championship Run". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Lakers: First Champs of Newly Formed NBA". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-14 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "1949–50 NBA Season Summary". basketball-reference.com. נבדק ב-31 באוקטובר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Barreiro, Don. "George Mikan: The First Icon". From the Official NBA Encyclopedia, Third Edition. NBA.com. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2012. נבדק ב-20 בנובמבר 2010. {{cite encyclopedia}}: (עזרה)
  7. ^ "Lakers Reclaim the NBA Crown". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-14 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Lakers Unstoppable in Big Apple". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-14 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Minneapolis Makes One Last Title Run". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-14 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Celtics Officially Launch Their Dynasty". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Pettit Drops 50 on Celtics in Game 6". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Celtics Sweep Past Minneapolis". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "History of the Lakers # 10". Lakers.com. נבדק ב-4 באוגוסט 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Prolific Sixers Bring Ring to Philly". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Celtics, Lakers Work OT to Start Rivalry". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Cousy Retires as Six-Time Champion". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Celtics Win Seventh Straight Finals". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Red Lights Cigar to Close Coaching Career". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Boston is Alive and Well". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 "West's Heroics Can't Deprive Russell of 11th Title". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Wilt Chamberlain Bio". NBA.com. נבדק ב-25 באוקטובר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Heller, Dick (10 ביוני 2008). "Cookin' with Cook". The Washington Times. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Cherry, Robert (2004). Wilt: Larger than Life. Chicago: Triumph Books. ISBN 1-57243-672-7.
  24. ^ "Gutsy Reed Rallies Knicks in Game 7". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Lakers' Legendary Season Leads to Elusive Title". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-19 בנובמבר 2010. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Knicks Win One for the 'Aged'". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Lazenby, Roland (2005). The Show: The Inside Story of the Spectacular Los Angeles Lakers In The Words of Those Who Lived It. McGraw-Hill. ISBN 0-07-143034-2.
  28. ^ "Celtics Win First Title of Post-Russell Era". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Triple-OT Classic Highlights Boston's 13th Title". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Katz, Andy. "From coast to coast, a magical pair". ESPN. נבדק ב-6 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 3 Schwartz, Larry. "Magic made Showtime a show". ESPN. נבדק ב-13 בספטמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Classic NBA Quotes: Magic and Larry". NBA Encyclopedia: Playoff Edition. אורכב מ-המקור ב-20 במאי 2012. נבדק ב-13 בספטמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Rookie Makes the Lakers Believe in Magic". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Celtics Return to Glory". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Viser, Matt (1 ביוני 2008). "Region revs up for an East-West rivalry reborn". Boston Globe. p. A1. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2012. The intensity of the rivalry was encapsulated in the 1982 Eastern Conference Finals. The winners were to face the Lakers, and after it became clear the Celtics were going to lose to the Philadelphia 76ers, the Garden crowd erupted into chants of, 'Beat L.A.!' {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Lakers' Arduous Season Ends in Victory". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Moses Helps Dr. J, Sixers Reach Promised Land". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ James Worthy, nba.com/history.
  39. ^ 1 2 "Celtics Win First Bird-Magic Finals Showdown". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 1 2 "NBA Finals: All-Time Champions". NBA.com. נבדק ב-13 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Kareem, Lakers Conquer the Celtic Mystique". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Frontcourt Vaults Celtics to Front of the Pack". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Magic Maneuvers Lakers Past Celtics". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2011. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Lakers Capture the Elusive Repeat". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "Waiting Game Ends for Impatient Pistons". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Bork (1995). Basketball Sternstunden. pp. 49–55.
  47. ^ Halberstam, David (29 ביוני 1987). "The Stuff Dreams Are Made Of". Sports Illustrated. Time Inc. נבדק ב-12 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ "'Magic' Time". CBS News. 27 בספטמבר 2002. נבדק ב-8 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ "Larry Bird inducting Johnson". CBC Sports. 15 באוגוסט 2002. נבדק ב-8 במאי 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Jackie MacMullan (2010). Magic & Bird: A Courtship of Rivals. HBO.
  51. ^ "NBA legends Magic Johnson and Larry Bird created an epic intro video prior to Game 5 | MLB.com".
  52. ^ "Bulls Finally Get That Championship Feeling". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Michael Jordan, nba.com/history.
  54. ^ "Top 10 Coaches in NBA History". NBA.com. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2010. נבדק ב-29 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Auerbach vs Jackson
  56. ^ "15 years since Magic's HIV announcement". NBC Sports. 7 בנובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2012. נבדק ב-14 באוגוסט 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Traces of Cocaine Found in System June 20, 1986
  58. ^ "The Len Bias Tragedy". Washingtonpost.com. 4 באוגוסט 1998. נבדק ב-8 בפברואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ The Legend of Len Bias June 19, 2006
  60. ^ Bill Simmons: Still haunted by Len Bias June 20, 2001
  61. ^ Remembering Reggie..., nba.com/celtics, accessed November 22, 2010.
  62. ^ SI Staff (2001). "Say It Ain't So (Transactions that broke our hearts)". Sports Illustrated. נבדק ב-7 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  63. ^ "NBA – Lakers Sign O'Neal Raise Ticket Prices". The Seattle Times. Associated Press. 18 ביולי 1996. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "Shaq signs multi-million contract with LA Lakers". Manila Standard. 20 ביולי 1996. נבדק ב-29 בדצמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ "Once a Lakers Fan, Always a Celtic". ESPN. נבדק ב-13 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ "1998 NBA Draft". basketball-reference.com.
  67. ^ "1999–00 Los Angeles Lakers Statistics". basketball-reference.com. נבדק ב-23 ביוני 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "Shaq Makes Mark in New Millennium". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Take Two for Tinseltown". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ "A Sweeping Statement". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-3 בדצמבר 2010. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "Boston Celtics at Los Angeles Lakers Bos Score, March 13, 2001". Sports Reference LLC. נבדק ב-2 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ Daily Dime: Pierce elevates his game for the Lakers, ESPN.com, June 2, 2008.
  73. ^ "Motown back at #1". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2012. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ "Lakers Acquire Odom, Butler, Grant and a Future First Rounder for Shaq". nba.com. 14 ביולי 2004. נבדק ב-24 באוגוסט 2010. The Los Angeles Lakers have acquired forward Lamar Odom, forward Caron Butler, forward Brian Grant and a future first round draft pick from the Miami Heat in exchange for center Shaquille O’Neal, it was announced today {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "2004-05 Los Angeles Lakers". basketball-reference.com. נבדק ב-2 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "2005–06 Los Angeles Lakers". basketball-reference.com. נבדק ב-2 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "2006–07 Los Angeles Lakers". basketball-reference.com. נבדק ב-2 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Doc Rivers goes back to the bench, hired to coach Boston Celtics, findarticles.com May 17, 2004, accessed May 20, 2004.
  79. ^ Celtics Acquire 10-Time All-Star Kevin Garnett, nba.com/celtics, accessed July 31, 2007.
  80. ^ "What were the Grizzlies Thinking?". נבדק ב-17 במאי 2005. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "Return to Glory: Celtics Win NBA Title". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-1 בינואר 2011. נבדק ב-3 ביוני 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  82. ^ "Gasol sparks Lakers' late run to end Celtics' win streak". ESPN. Associated Press. 25 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  83. ^ Nadel, John (26 בדצמבר 2008). "Lakers Claim Finals Rematch; Celtics' 19-Game Win Streak Snapped". Washington Post. p. E1. Thursday's victory was the 1,000th for Lakers Coach Phil Jackson, enabling him to become the sixth NBA coach to reach that milestone. The 63-year-old Jackson has a career record of 1,000-423 in 17-plus seasons as coach of the Chicago Bulls and Lakers. He became the fastest to win 1,000 games, surpassing Pat Riley, who did it in 1,434 games. {{cite news}}: (עזרה)
  84. ^ "L.A. Finishes Off Magic, Claims 15th Championship". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2013. נבדק ב-17 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  85. ^ Stein, Marc (2 ביולי 2009). "Artest says he's leaving Rockets for LA". נבדק ב-2 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  86. ^ "NBA free agents: Ron Artest gets his wish, finally becomes a Los Angeles Laker". ESPN. 8 ביולי 2009. נבדק ב-29 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ "Lakers, Celtics aiming at Finals rematch". 20 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ "Celtics overpower Magic to cruise to 3-0 advantage in East finals". ESPN. 22 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ "2010 NBA Playoffs - Conference Finals - Suns vs. Lakers". ESPN.
  90. ^ "2010 NBA Playoffs - Conference Finals - Celtics vs. Magic". ESPN.
  91. ^ 1 2 "Revenge! Lakers outlast Celtics in Game 7 for NBA title". NBA.com. Turner Sports Interactive, Inc. אורכב מ-המקור ב-7 באוקטובר 2018. נבדק ב-17 ביוני 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "NBA Finals Game 7 Averages 28.2 Million Viewers, Highest Since 1998". ABC. TV By the Numbers. 18 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2012. נבדק ב-28 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  93. ^ Boston Celtics (4 באוגוסט 2010). "Celtics Sign Shaquille O'Neal". NBA.com/Celtics. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ^ Forsberg, Chris (11 בפברואר 2011). "Ray Allen hits record-breaking 3-pointer". ESPN. נבדק ב-12 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ Wojnarowski, Adrian (10 בפברואר 2012). "Latest chapter of Lakers-Celtics rivalry nears end". Yahoo! Sports. נבדק ב-10 ביוני 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  96. ^ Medina, Mark (12 במרץ 2012). "Lakers-Celtics rivalry in its last breath". Los Angeles Times. נבדק ב-10 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ Aritt, Dan (21 בפברואר 2013). "Notebook: Lakers 113, Celtics 99". NBA.com. נבדק ב-1 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=היריבות_בין_בוסטון_סלטיקס_ללוס_אנג%27לס_לייקרס&oldid=39454011"