ויקטור הוגו

ויקטור הוגו
Victor Hugo

הוגו בשנת 1876, בצילום של אטיין קארז'ה
לידה	26 בפברואר 1802 בזאנסון, צרפת
פטירה	22 במאי 1885 (בגיל 83) פריז, צרפת
שם לידה	Victor-Marie Hugo
מדינה
מקום קבורה	הפנתאון של פריז
אירועים משמעותיים	הלוויה (1 ביוני 1885)
מקום לימודים	סורבון, תיכון לואי הגדול, Lycée Michelet, Vanves
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן, מחזה, שירה, פמפלט
זרם ספרותי	French Romanticism
יצירות בולטות	עלובי החיים, האדם הצוחק, Les Orientales, Toilers of the mer, L'Art d'être grand-père, הגיבן מנוטרדאם, Les Contemplations, Ninety-three
תקופת הפעילות	1819–1883 (כ־64 שנים)
הושפע מ	ג'ון אוון
בן או בת זוג	אדל פושה (12 באוקטובר 1822–27 באוגוסט 1868) ז'ולייט דרואה (1833–1883) לאוני ד'אונה (1843–?)
צאצאים	אדל הוגו, פרנסואה-ויקטור הוגו, צ'ארלס הוגו, לאופולדין הוגו
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (1837) אביר בלגיון הכבוד (1825)
חתימה

פסל ראש של ויקטור הוגו מאת אוגוסט רודן בני קרלסברג גליפטוטק

ויקטור-מארי הוגו (בצרפתית: Victor-Marie Hugo;‏ 26 בפברואר 1802 – 22 במאי 1885) היה משורר, סופר, מחזאי, אינטלקטואל ופוליטיקאי צרפתי. הוא היה ממייסדי זרם הרומנטיקה ונחשב לאחד מגדולי הסופרים בשפה הצרפתית. ספריו המוכרים ביותר הם "הגיבן מנוטרדאם" ו"עלובי החיים". הוא התעניין גם באמנויות הפלסטיות והחזותיות. הוא השאיר רישומים בתחום האדריכלות, והיה ממובילי תנועת התחייה הגותית בצרפת.

ביוגרפיה

הוגו נולד ב-26 בפברואר 1802 בעיר בזאנסון (Besançon) בפראנש-קונטה. אביו היה קצין צבא מקצועי שכיהן כגנרל בצבא נפוליאון. הוא נהג לקחת את בנו לאימונים ולתרגילי מלחמה על מנת שהילד יחבב את חיי הצבא. המשפחה נדדה בעקבות האב, ולכן לא זכה הוגו ללימודים מסודרים. החוויות שצבר בנדודיו, אשר בהם היה עד לסבל, למצוקה ואי-צדק חברתי, באו לידי ביטוי בשיריו ובספריו.

הוריו נפרדו בילדותו. אביו חי עם רוזנת ספרדייה, ואימו נישאה לגנרל אחר בצבא נפוליאון. אחיו הבוגרים מתו בילדותם. כילד היה חולני מאוד וכמעט מת בלידתו. בגיל 11 החל לכתוב שירים, שעסקו לרוב בנושאים פוליטיים. עמדותיו הפוליטיות בילדותו הושפעו מעמדותיה המלוכניות של אימו. אביו המאמץ הוצא להורג באשמת קשירת קשר נגד משטר נפוליאון ומותו השפיע על חייו ויצירתו.

בהיותו תלמיד בית ספר תיכון הקדיש הוגו את חרוזיו הראשונים לשירת ורגיליוס, שהיה המשורר האהוב עליו ביותר ואשר ממנו שאב השראה. שירו "לורגיליוס" הוא שיר אהבה למשורר הרומאי, לידידתו ז'ולייט דרואה ולטבע.

מי שניחמה אותו בצערו הייתה אדל פושה, לימים אשתו ואם חמשת ילדיו. פושה ניהלה מאוחר יותר רומן עם משורר שהיה ידיד המשפחה. גם להוגו הייתה ידידה ומאהבת - ז'ולייט דרואה - שחקנית שפגש לראשונה ב-1833 איתה היה מתבודד בחיק הטבע. נוצר ביניהם קשר עמוק שנמשך 50 שנה.

בהיותו בן 28 פרצה התקוממות ביוון נגד הכיבוש הטורקי. צעירים צרפתיים רבים תמכו במהפכנים היוונים, ביניהם הוגו, אף על פי שבאותה תקופה דגל בשלטון מלוכני, ואף זכה לקצבה קבועה מהמלך לואי ה-18 על כתביו.

ב-1830 פרצה מהפכה נוספת בצרפת במחאה על צנזורה שהוטלה על ידי המלך על הספרות והעיתונות. המהפכנים כבשו את פריז והדיחו את המלך מהשלטון. באותה עת, שינה הוגו את דעותיו הפוליטיות והפך ממלוכני נלהב לתומך במהפכה.

בעקבות מהפכת 1848, הוכרזה בצרפת הרפובליקה השנייה ונפוליאון השלישי, אחיינו של נפוליאון בונפרטה, עלה לשלטון. הוגו נבחר לאספה הלאומית של צרפת והטיף לשלום בין העמים ולצדק חברתי. לנוכח הפיכתו של הנסיך הרפובליקני לדיקטטור, הפך הוגו לאחד ממתנגדיו התקיפים של נפוליאון השלישי וטען שהוא יחריב את הרפובליקה השנייה, כפי שדודו החריב את הראשונה. ב-1851 יצא לגלות בבריסל ואחר כך באיי התעלה, באי ג'רזי (1852–1855) ובאי גרנזי (1855–1870), שם כתב את קובץ שיריו "הרהורים" (1856), את קובץ שיריו "אגדת הדורות" (1859) ואת הרומן עלובי החיים (1862), שזכה להצלחה עצומה. ב-1870, אחרי מלחמת צרפת–פרוסיה שב הוגו לצרפת.

אנקדוטות רבות סופרו על העממיות של ויקטור הוגו. באחת מהן הוא סיפר כי בערב קר מאוד חזר ברגל לביתו והיה לו צורך עז להטיל את מימיו ועשה זאת על קיר הבית. עובר אורח שראה זאת נזף בו ואמר: אינך מתבייש? זהו ביתו של ויקטור הוגו. "עכשיו הבנתי באמת כמה מפורסם" סיפר ויקטור הוגו

ויקטור הוגו נפטר בפריז ב-22 במאי 1885 ונקבר בטקס לוויה מפואר בפנתאון של פריז, בו נטמנים גדולי בניה של צרפת.

יצירתו

בגיל 14 החליט הוגו להיות משורר, ובגיל עשרים זכה למלגה על ספר שיריו הראשון. הוא נהג לכתוב שירים יום יום, במשך שנים רבות, וחולל מהפכה בשירה הצרפתית. הוא עמד בראש קבוצת סופרים ומשוררים שהתחילו זרם חדש – הרומנטיזם. הוא עצמו מעיד על מהפכה זו: "במילון הישן שמתי מצנפת אדומה; בתחתית קסת הדיו עשיתי סערה". בין קובצי שיריו: "עלי הסתיו", "הקולות הפנימיים", "קרני האור והצללים", "אגדת הדורות", "הרהורים", ו-"האמנות בלהיות סבא". בקובץ "הרהורים" הוא מתאר, בין היתר, את חיי משפחתו ובמיוחד את אבלו על מות בתו לאופלדין, שטבעה עם בעלה בסן ליד ווילקייר שעל גדות הנהר בשנת 1843, חודשיים בלבד לאחר נישואיהם. בתו הקטנה אדל סיימה את חייה בבית חולים לחולי נפש בשל אהבה נכזבת.

הוגו היה בין המשוררים המפורסמים בתקופתו, וכונה על ידי בלזק, בהקדשה לספר "אשליות אבודות", "משורר גדול בתקופה בה שאר האנשים הם ילדים". בניגוד למשוררים שהעריכו אותו הכותבים הצרפתים המודרניים התייחסו לשירתו בהסתייגות. כששאלו את אנדרה ז'יד מיהו המשורר הצרפתי הגדול ביותר הוא ענה: "ויקטור הוגו, לדאבוננו".

הקרב על הרנני - 1830

ב-25 בפברואר 1830 הוצג בקומדי פראנסז בפריז מחזהו של הוגו "הרנני", שהיה אחד המחזות הראשונים בזרם הרומנטיזם. מחזה זה הסעיר את פריז ועורר וויכוחים סוערים שפרצו בתיאטרון בין הצופים מיד לאחר הצגתו (הקרב על הרנני). ויכוחים אלה היוו חלק ממסורת ארוכה של מאבקים לגבי טוב טעם אמנותי בתיאטרון הצרפתי, ונערך בין תומכי הקלסיציזם שצידדו בסגנון כתיבה תיאטרלי קפדני, לבין תומכי הסגנון החדש של הרומנטיזם. ניצחונם של הוגו ותומכיו בוויכוח זה מתואר על ידי אנשי התקופה ובהם תאופיל גוטייה.

ב-8 בנובמבר 1838 הוצג לראשונה בתיאטרון הרנסאנס בפריז מחזהו של הוגו "רואי בלה" - דרמה רומנטית המתחוללת בספרד בסוף המאה ה-17.

ספרו הראשון של הוגו נכתב בשנת 1823 ושמו "הנס מאיסלנד" (Han d'Islande). הספר מתאר מרד בדיקטטורה רוויה אלימות והוצאות להורג המתרחש באיסלנד.

בשנת 1826 פרסם את הספר "בוג-ז’רגל". "בוג ז'רגל" חובר על ידיו כבר בגיל שש-עשרה, לאחר התערבות עם ידיד, ואף קדם ל"הנס מאיסלנד". הוא היה הסופר הלבן הראשון אשר ניסה להבין את מצבם של השחורים, וזה היה אחד מהרומנים הראשונים שגיבורם היה שחור.

קתדרלת נוטרדאם דה פארי (פריז) - גיבורת ספרו של הוגו "הגיבן מנוטרדאם"

בשנת 1831 פורסם הרומן הגדול הראשון שלו "הגיבן מנוטרדאם". כתיבת הרומן, שהוגו קרא לו "נוטרדאם של פאריז" נועדה להציג את מכמני קתדרלת נוטרדאם בפריז לציבור הרחב, אחרי החורבן שעשה בה ההמון בימי המהפכה הצרפתית, אשר ראה בה את סמל השלטון. הרומן זכה להצלחה בצרפת, שעוררה, בין השאר, את התנועה לשימור המבנים מן התקופה הגותית בכלל ולשימור קתדרלת נוטרדאם בפרט. הספר תורגם לשפות רבות וזכה להצלחה רבה בכל העולם, עובד למחזות ולסרטים והיווה השראה ליצירות במאה ה-20.

קוזט מתוך "עלובי החיים" - ציור של Émile Bayard

הוגו היה חבר במועדון החשישאים, כמו סופרים רומנטיים נוספים בני התקופה.

ויקטור הוגו על ערש דווי, צולם בשנת 1885 על ידי הצלם נדאר.

מסע הלוויה של הוגו, שנטמן בפנתאון של פריז

בתרבות הפופולרית

השפעתו של הוגו היא כלל-עולמית, וחורגת בהרבה מגבולות התרבות המערבית. מעבר לתפוצה האוניברסלית של יצירותיו הגדולות, בחלק מהקולוניות הצרפתיות לשעבר, כגון וייטנאם, נודעה גם חשיבות גדולה לדמותו שלו עצמו. קאו דאי, דת דרום וייטנאמית סינקרטיסטית עם מיליוני מאמינים בכל רחבי העולם, רואה בו את אחד מקדושיה העיקריים, לצדם של ז'אן ד'ארק, המהפכן הסיני סון יאט-סן והמשורר הווייטנאמי בן המאה ה-16 נגויין בין-קיים . לפי אמונתם של אנשי קאו-דאי, הוגו היה מאדריכלי הברית האלוהית בין הדת הסינית לנצרות - ברית שיצרה את דת הקאו-דאי, ותמונתו מוצבת כאובייקט סגידה במקדש הראשי של קאו-דאי בעיר טאי-נין.

ספריו שתורגמו לעברית

• הגבור בכבלים, עברית מאת ז. אריאל, תל אביב, 1972. (תרגום נוסף של "עלובי החיים") (הספר בקטלוג ULI)
• המכשפה מפריס, תרגם יעקב שטיינברג, אמנות, תל אביב, 1954. (Notre-Dame de Paris) (הספר בקטלוג ULI)
• מלחמת אחים, מתורגם על ידי י"ב ליונר, הוצאת תושיה, ורשה, 1913. (הספר בקטלוג ULI)
• עובדי הים, עם ארבעה רישומים מאת המחבר, מצרפתית - מנשה לוין, ספרית פועלים, תל אביב, 1986. (הספר בקטלוג ULI)
• עלובי החיים, עברית - אביטל ענבר, כתר ספרים, ירושלים, 1988. (הספר בקטלוג ULI)
• עלובי החיים, תרגום נוסף, עברית - זאב הרטבי, תל אביב, 1962.
• עלובי החיים, תרגום נוסף, תרגם יעקב שטינברג, אמנות, תל אביב, 1954.
• קוזט, תרגם מצרפתית : יצחק לבנון, ציורים: רבקה רינד. (הספר בקטלוג ULI)
• פנטין, סיפור, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1972. (הספר בקטלוג ULI)
• הגיבן מנוטר דאם, תרגם מצרפתית - יצחק לבנון, תל אביב, 1964. (הספר בקטלוג ULI)
• הגיבן מנוטר דם, תרגום נוסף, עברית - דן סואן, תל אביב, 1975. (הספר בקטלוג ULI)
• הגנובה, תרגום מצרפתית, ירושלים, ש"י שיריזלי, אלף תתל"ו לגלותנו, תרס"ה, 1905. (הספר בקטלוג ULI)
• היום האחרון בחיי הנידון למיתה, ספור, תרגום זפר"ן, ורשה, תושיה, 1898. (הספר בקטלוג ULI)
• בוג-ז’ארגאל, מצרפתית - אביטל ענבר, מעריב, תל אביב, 1987
• בוג ז'רגל, מצרפתית - מיכה פרנקל, זמורה-ביתן, תל אביב, 1987
• האדם הצוחק, רומן, תרגמו א’ ו’. לוין, ערך א’ יואל, תל אביב, 1929. (הספר בקטלוג ULI)
• תרגום: מ. בן אליעזר, שנת התשעים ושלוש, ירושלים: תרגמן, תר"פ. (הספר בקטלוג ULI)
• שנת התשעים ושלוש; תרגום נוסף: ח' אברבאיה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ב 1961. (Quatrevingt-treize) (הספר בקטלוג ULI)
• תותח הקורבטה, עברית - יואב הלוי, משרד הביטחון, תל אביב, 1984.
• שירים נבחרים , השירים מתורגמים מן המקור ומוגשים על ידי ד"ר שלמה לוי, 1987. (הספר בקטלוג ULI)
• יומו האחרון של נידון למוות, קלוד גה, (תרגם: ניר רצ'קובסקי, הקדמה: דניס שרביט, "מאבקו של ויקטור הוגו בעונש המוות"), ירושלים, הוצאת כרמל, 2008. (הספר בקטלוג ULI)
• להיות גולה, תרגם מצרפתית והוסיף הערות: שי סנדיק, נהר ספרים, 2010. (הספר בקטלוג ULI)
• זיכרון מליל הארבעה, שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
• לילו של השטן, שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
• שירו של מֶליה, שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "בריטוֹן", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, תל אביב 2005.
• כתובת מצבה, שיר מאת ויקטור הוגו, מצרפתית: דורי מנור, בתוך "מיעוט", שירים ותרגומי שירה מאת דורי מנור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2001.
• מסה על הגרוטסקי, מניפסט התיאטרון הרומנטי, תרגם ערן הורוביץ, רסלינג, 2023

ראו גם

• בית ויקטור הוגו
• ״יומנו של נידון למוות״
• “הודאתו של נידון למוות״ מחבר: דניאל ארטובסקי

לקריאה נוספת

• גרהם רוב, ויקטור הוגו - ביוגרפיה, הוצאת דביר, 2004. (הספר בקטלוג ULI)
• בין מקור לתרגום: על תרגום השיר "בעז נרדם" לוויקטור הוגו, מאת ז'ולייט חסין, נדפס בבקורת ופרשנות, 28, 1992.
• "הרומנטיציזם מת, יחי הרומנטיציזם!" על הרומן "שנת התשעים ושלוש", מאת מיכל פרם כהן, במגזין "אנוכי", 2019.

קישורים חיצוניים

• כתבי ויקטור הוגו בפרויקט בן-יהודה
• מידע על ויקטור הוגו בקטלוג הספרייה הלאומית
• נועה מנהיים, עלובי החיים שלאחר המוות, באתר הארץ, 6 בפברואר 2013
• יעל (פרוינד) אברהם, מוסף 'שבת', מקור ראשון, אזרח האנושות כולה, ט"ז באייר תשע"א, 20 במאי 2011
• לנה שילוני, כשהחירות תשוב, אשוב, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
• לנה שילוני, רצח בחסות החוק, באתר הארץ, 24 באפריל 2008
• נסים קלדרון, האם יש סיבה לרצח, באתר הארץ, 16 במרץ 2008
• אריאנה מלמד, האיש שרצה הכל, באתר ynet, 2 באפריל 2004
• ויקטור הוגו, מכתב לעם אשכנז, עברי אנכי, 23 בספטמבר 1870
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ויקטור הוגו, באתר התוכנית, 22 במאי 2011
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום השנה לפרסום הפרק האחרון בספר עלובי החיים, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• ויקטור הוגו, שיר: המצפון - La conscience, תרגום דורית פרידמן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אפריל 2021
• ויקטור הוגו, שיר: בועז הנרדם, תרגום דורית פרידמן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021
• ויקטור הוגו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ויקטור הוגו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ויקטור הוגו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויקטור הוגו (1802-1885), דף שער בספרייה הלאומית

• ויקטור הוגו, ברשת החברתית Goodreads