ז'רמן אוניקובסקי
.jpg) | |
| ז'רמן אוניקובסקי, 1964 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1938 (בת 85) צרפת  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
זֶ'רמֵן אוּניקובסקי (נולדה ב-23 בדצמבר 1938) היא שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'רמן אוניקובסקי נולדה בפריז, בת להורים ילידי פולין, שהיגרו לשם זמן קצר לפני לידתה. לאחר פלישת גרמניה לצרפת ב-1940 נאלצו הוריה להסתתר יחד עם מספר משפחות בדירת המשרתים בקומה העליונה של הבניין. אביה גורש לאושוויץ וב-1942 אמה הצליחה למצוא עבורה משפחה מחוץ לעיר שהסתירה אותה עבור תשלום. את מלחמת העולם השנייה עברה תחילה בפריז, ולאחר מכן אצל משפחה בכפר סמוך. לאחר המלחמה אמה שרדה את השואה ולקחה אותה שוב אליה, אולם נפטרה בשנת 1950 (כשהייתה בת 11) ולכן לקחו אותה קרובי משפחתה אמידים במקסיקו. היא חייתה שם תקופה שבה היא למדה בבית ספר למשחק ושיחקה בתיאטרון חובבים. כיוון שקיבלה מצרפת פיצויים כיתומת מלחמה, היא שבה לפריז, עשתה קורס למשחק אצל טניה בלשובה ופגשה את השחקן הישראלי אלכס פלג, שהציע לה לנסות את מזלה בתיאטרון חיפה, שהוקם אז.
בשנת 1962 היא הגיעה לישראל לביקור ללא ידיעת עברית, עשתה מבחן במה אצל יוסף מילוא (מייסד התיאטרון) והתקבלה. התפקיד הראשון בו זכתה היה התפקיד הראשי ב"אנדורה". בהמשך השתתפה בהצגות "קרנפים", "הלילה לאיש" ואחרות.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1963 שיחקה במחזמר "ארלקינו" ב״תיאטרון העונות", עיבוד סצנריו של קומדיה דל ארטה מאת נסים אלוני, ובבימויו עם פזמונים מאת חיים חפר ומוזיקה שהלחין גארי ברתיני[1].
ב-1966 גילמה בסרט הישראלי "שני קוני למל", בכיכובו של מייק בורשטיין, את ליבל'ה, בת השדכן[2]. על משחקה בסרט שני קוני למל היא זכתה בפרס כינור דוד. באותה שנה שיחקה בסרט העלילה "פיצוץ בחצות". כעבור שנה, ב-1967, השתתפה אוניקובסקי בסרט "שלושה ימים וילד" (בתפקיד יעל) שביים אורי זוהר[3][4]. בהמשך השתתפה בסרט "הגלולה" על-פי תסריט של נסים אלוני. צילומי הסרט החלו ב-1967 אך נקלעו לקשיים, והוא יצא לאקרנים חמש שנים מאוחר יותר, ב-1972.
ב-1967 השתתפה אוניקובסקי במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שם הכירה את הרקדן דני בינסטד, שנכלל בהצגה כניצב. בינסטד, יליד חיפה, בנה של המורה לבלט מרים בת ארצי, מהמורות הראשונות לבלט בחיפה; בשנות ה-60 היה רקדן בלהקת בת-שבע וכן היה רקדן בלהקת המחול של יונתן כרמון ובלהקות נוספות[5]. בפברואר 1968 נישאו השנייים.
ב-1969 השתתפה בהצגת הבידור "פריז הקטנה" (ערב קומדיות של ז'ורז' פיידו), שביים שייקה אופיר[6].
באפריל 1970 נמנתה עם הרכב השחקנים והזמרים בהצגת הסטירה "מלכת אמבטיה" של המחזאי חנוך לוין, שהוצגה בתיאטרון הקאמרי וכללה בצוות השחקנים גם את תיקי דיין, ישראל גוריון, יוסי גרבר ונחום שליט[7]. אחר כך באותה שנה שיחקה במחזה "הביקור" מאת לייל קסלר ב"קאמרי"[8]. ב-1971 הופיעה ב"אופרה בגרוש" (בתיאטרון חיפה), שם שרה עם אריק לביא.
בתחילת שנות ה-70 הייתה בעלת חנות בגדים ברחוב אבן גבירול בתל אביב[9].
ב-1972 השתתפה במחזה טלוויזיה, "החצר של מומו הגדולה", על־פי ספרה של יהודית הנדל, בעיבודו ובבימויו של יהודה ג'אד נאמן[10]. באותה שנה השתתפה במחזה הסוחר מוונציה בתפקיד פורציה בקאמרי.
ב-1994 שבו בני הזוג לישראל, בזכות הבמאית נולה צ'ילטון שהציעה לה תפקיד בהצגה "טיפולים אחרונים" של א.ב. יהושע בבימויה בצוותא בתל אביב. מאז 1996 היא מתגוררת בישוב קציר שבנחל עירון. באותה עת העלתה גם את הצגת היחיד "העולם על פי לולה" שכתבה וביימה. ב-1996 שיחקה בתיאטרון חיפה בהצגת "ציפור הנעורים המתוקה".
ב-2002 השתתפה בסרט הטלוויזיה "לבנה יקירתי", שביימה דינה צבי ריקליס על-פי תסריט של איה שבא, שהופק ושודר על ידי זכיינית ערוץ 2 "טלעד"[11].
ב-2005 שיחקה בתיאטרון חיפה במחזה "יעקב השקרן" בבימוי אילן תורן[12].
ב-2007 שיחקה בסרט "אסקימוסים בגליל" וב-2009 השתתפה גילמה את נהורה קוחנסקי בסדרת הטלוויזיה "פולישוק".
ב-2009 שיחקה בתיאטרון בית ליסין בהצגה "הדוד וניה"[13].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1973 נסעה אוניקובסקי עם בעלה להולנד. היא השתלמה שם בקולנוע ולמדה באוניברסיטת ליידן ובאמסטרדם לימודי ספרות אנגלית. במקביל ביימה סרטים קצרים. ב-1983 עבר הזוג לחיות בבלגיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ז'רמן אוניקובסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ז'רמן אוניקובסקי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ז'רמן אוניקובסקי, דף שער בספרייה הלאומית
- נילי פרידלנדר, " אני שחקנית חופשית", מעריב, 16 במרץ 1972
- אלי אלון, סיפורה של השחקנית ז'רמן אוניקובסקי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 בפברואר 2016
- יעקב בר-און, "יום אחד החיים התהפכו": השחקנית ז'רמן אוניקובסקי מספרת על ילדותה בצל השואה, באתר מעריב אונליין, 4 במאי 2016
פרסומת להצגה ארלקינו של תיאטרון העונות, 1963, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- תיאטרון העונות מציג: אל תיגעו בנוימן, 1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בועז עברון, "ארלקינו" – ב״תיאטרון העונות", הארץ, 27 בספטמבר 1963
- ^ נתן גרוס, בקולנוע / מה ערכה של הטלית?, על המשמר, 5 באוגוסט 1966
- ^ נתן גרוס, איפה מוצאים ילד פלא?, על המשמר, 28 בספטמבר 1966
בסרט ישראלי חדש, עודד קוטלר עם מיטה השחקניות - קזמובה חדש מולד, "העולם הזה", גיליון 1528 מ-14 בדצמבר 1966, עמוד 16 - ^
אורי קליין, לרגל שחזורו של הסרט המיתולוגי "שלושה ימים וילד" נזכר הצלם דוד גורפינקל ברגעים הדרמטיים על הסט, באתר הארץ, 14 בינואר 2016
- ^ רחל המרחלת - מי הוא דני?, "העולם הזה", גיליון 1589 מ-14 בפברואר 1968, עמוד 22
- ^ סטפאן גלברט, שקיעתן של,הבמות הקטנות' - שי אופיר מביים "פאריס הקטנה", על המשמר, 21 בנובמבר 1968
תדריך - בידור, "העולם הזה", גיליון 1637 מ-15 בינואר 1969, עמוד 16 - ^ מיכאל הנדלזלץ, שעתנו היפה כבר כמעט מאחורינו, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2006
- ^ מיכל סנונית, חדשות תרבות ואמנות, על המשמר, 16 ביולי 1970
- ^ בוטיק כרחוב איבן־גבירול בתל־אביב השייך לשחקנית ז'רמן אוניקובסקי. נפרץ, דבר, 23 בדצמבר 1971
- ^ גד אם-טל, זר בחצר גדולה, על המשמר, 21 ביוני 1972
- ^ רוגל אלפר, שמאלץ בשם הפמיניזם, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2002
- ^ מיכאל הנדלזלץ, הצגה עילגת, באתר הארץ, 7 במרץ 2005
ציפי שוחט, יעקב השקרן, באתר הארץ, 25 בינואר 2005 - ^ מיכל בעדני בן-שישו, הדוד וניה: ההצגה שייכת לשחקנים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2009
מיכאל הנדלזלץ, הדוד וניה: חצי תה, חצי קפה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2009
