יהודית הנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יהודית הֶנדֶל (25 באוקטובר 1921, ורשה23 במאי 2014, תל אביב) הייתה סופרת ישראלית. כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודית הנדל, בת למשפחה חסידית מצאצאי האדמו"ר רבי יחזקאל מקאזמיר, נולדה בשנת 1921 בוורשה בירת פולין, בתם הבכורה של נחמה ועקיבא הנדל. סבה, רבי יחזקאל הנדל, עלה לארץ ישראל בעליית החסידים ב-1925 והיה ממייסדי כפר חסידים, ושניים מבניו היו מראשוני נהגי האוטובוס בעמק זבולון. אביה של הנדל היה בונדיסט, אך לאחר שנהרג אחד מאחיו בתאונת דרכים, עלתה המשפחה לארץ ישראל בשנת 1930 והתיישבה ביישוב נשר שליד חיפה. עקיבא הנדל היה לנהג אוטובוס, ושימש כמרַכֵּז (יו"ר) ההתאחדות וקואופרטיב הנהגים "הקשר", ובהמשך חבר הנהלת קואופרטיב "אגד"[1] וחבר הנהלת מרכז הקואופרציה ומזכיר מרכזהּ בצפון.

הנדל למדה בנשר בבית הספר לילדי עובדים (לימים בית הספר בית יהושע) ובחיפה, וסיימה את בית הספר הריאלי בעיר. למדה בסמינר לוינסקי בתל אביב. הייתה פעילה בסניף הנוער העובד בחיפה, וב-1939 יצאה עם גרעין מהתנועה לייסד את קיבוץ גשר. ב-1940 נפטרה אמה ממחלת הטיפוס, ובעקבות זאת עזבה את הקיבוץ ושבה לבית אביה ושתי אחיותיה הצעירות בחיפה.[2]

סיפורה הראשון, "בכְבוֹת אורות", נדפס בכתב העת "מבפנים" באפריל 1942, ואחרי כן התפרסמו יצירותיה בבמות שונות. נקודת הראות שלה, לשונה וגיבורי סיפוריה היו שונים לגמרי מיצירותיהן של בני דור הפלמ"ח האחרים.

הנדל שירתה בצה"ל זמן קצר והשתתפה במלחמת העצמאות. ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "אנשים אחרים הם", 1950, עוסק בחייהם של חיילים צעירים במלחמה, בחבלי קליטתם של ניצולי השואה ובחייהם של אנשי שוליים חסרי בית. בשנת 1948 נישאה לצייר צבי מאירוביץ, ממייסדי אופקים חדשים, שהיה מבוגר ממנה ב-11 שנים, וחייתה עִמו בחיפה עד פטירתו בשנת 1974. בני הזוג היו הורים לשניים: דורית מאירוביץ (1950–2007), מבקרת ספרות,[3] ושוקי מאירוביץ (1963–),[4] סוציולוג.

בשנת 1954 זכתה הנדל בפרס אשר ברש על ספרה "רחוב המדרגות". קולה הספרותי של הנדל, קול נשי בולט, היה מן הקולות הנשיים הראשונים בספרות העברית שלאחר מלחמת העצמאות. הספר זכה לעניין רב ולהצלחה, ואף הומחז על ידה ב-1957 והוצג בתיאטרון הבימה. לאחר פרסום הרומן הזה לא פרסמה הנדל שום יצירה במשך קרוב לחמש-עשרה שנים. בשנת 1969 ראה אור ספרה "החצר של מומו הגדולה", שהומחז לטלוויזיה ובוים בידי יהודה ג'אד נאמן (1972).

באפריל 1971 לקה בעלה בשבץ, פלג גופו הימני שותק, והוא החל לצייר ביד שמאל. הנדל טיפלה בו בכל שנות מחלתו וזאת כדי שיוכל לצייר. כאשר נפטר היה בידה רומן כמעט גמור, ובעקבות מותו החליטה לא לפרסמו. על חייה עם צבי מאירוביץ, ועל חייו ועבודתו, כתבה את ספרה המאוחר "הכוח האחר" (1984). לאחר פטירת בעלה עברה הנדל להתגורר בתל אביב.

יהודית הנדל פרסמה כעשרה ספרים שזכו להצלחה רבה. בנוסף, ביוני 1987 התפרסם ספרה "ליד כפרים שקטים", המתעד את מסעה לפולין. הוא מיוסד על סדרת שיחות רדיו ברשת ב' של קול ישראל, "פולין - סתיו 86", ששודרו בחורף 1987. שיחות הרדיו והספר עוררו התעניינות מרובה בציבור הישראלי.

הנדל נפטרה בביתה שבתל אביב ב-23 במאי 2014, בת 92 במותה. הותירה בן ונכדים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנשים אחרים הם: סיפורים, מרחביה: ספרית פועלים ('משלט לכל'), 1950.
  • רחוב המדרגות: רומאן, תל אביב: עם עובד, תשט"ו 1955.[5] (בהמשך נדפס במסגרת "ספריה לעם")
  • נוסח חדש הופיע במסגרת הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה) (תשנ"ט 1998), ובמסגרת סדרת "עם הספר" של הוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת מנחם פרי (2011).
    • "רחוב המדרגות: מחזה בשתי מערכות ואפילוג"; מאת יהודית הנדל, תל אביב: מרכז ישראלי לדרמה, [1957?].[6]
  • החצר של מומו הגדולה, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"ט 1969.[7]
  • הכוח האחר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשמ"ה 1984. (זיכרונות על בן-זוגה המנוח צבי מאירוביץ)
  • ליד כפרים שקטים: 12 ימים בפולין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשמ"ז 1987.[8] (ראה אור בתרגום לאיטלקית מאת אלנה לוונט: I villaggi del silenzio, נאפולי: Guida,‏ 2000)
  • כסף קטן: מחזור סיפורים, ירושלים: הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, תשמ"ח 1988. (ראה אור בתרגום לאנגלית מאת ברברה הרשב, מרשה פומרנץ ודליה בילו: Small Change, הנובר, ניו המפשייר: Brandeis University Press by University Press of New England,‏ 2003)
  • הר הטועים, תל אביב: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשנ"ב 1991. (רומן)
  • שמלות המשי של גברת קליין, רעננה: אבן חושן, תשנ"ו 1995. (סיפור קצר; מהדורה ביבליופילית מצומצמת של 150 עותקים)
  • ארוחת בוקר תמימה: מחזור סיפורים, בני ברק: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשנ"ו 1996.
  • טירופו של רופא הנפש, בני ברק: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשס"ג 2002.
  • המקום הריק: מחזור סיפורים; עורך: מנחם פרי, בני ברק: הספריה החדשה (הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה), תשס"ז 2007.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודית הנדל (ליקטה), למגן: פרקי שירה, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – מחלקת ההסברה של הועד הפועל, תש"ח.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן מירון, הכוח החלש: עיונים בסיפורת של יהודית הנדל, תל אביב: הקיבוץ המאוחד – ספרי סימן קריאה, 2002.
  • פנינה שירב, כתיבה לא תמה: עמדת שיח וייצוגי נשיות ביצירותיהן של יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קואופרטיב "הקשר" התמזג לתוך קואופרטיב "חבר" (1941); כתוצאה מאיחודו של זה עם קואופרטיב "משמר המפרץ" נוצר קואופרטיב "שחר" (1947) של התחבורה בצפון הארץ, וזה אוחד בתורו ב-1951 עם הקואופרטיבים של מרכז הארץ ודרומה ליצירת "אגד".
  2. ^ בהמשך נישא אביה בשנית והיה אב לבן. ראו: סיפור על פרבר-העוני, דבר, 2 ביולי 1954; חיפה | נחמה הנדל, דבר, 10 באוקטובר 1940; מת עקיבא הנדל, דבר, 26 בנובמבר 1980; עקיבא הנדל, מעריב, מודעת אבל, 24 בנובמבר 1980 (מודעה); עקיב הנדל, מעריב, ליום השלושים, 21 בדצמבר 1980 (מודעה); חיפה | דוד הנדל, דבר, 28 בנובמבר 1928; חיפה | הלויה של דוד הנדל ז"ל, דואר היום, 29 בנובמבר 1928; דני גולדשמידט, מנהגים בודדים עד קואופרטיב "הקשר", באתר אגד; דני גולדשמידט, התפתחות התחבורה הציבורית בדרום עמק זבולון, באתר א.ג.א. ארגון גמלאי אגד. על אחותה חנה ובעלה ראו דף לזכר שמואל הורביץ, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה; שמואל הורביץ באתר הר אדר.
  3. ^ דורית מאירוביץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"; מיה סלעואצ"ג נישק את כפות רגליה ובכה, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011.
  4. ^ 4.0 4.1 יפה ברלוביץ, יהודית הנדל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  5. ^ ביקורת: עמנואל בן-גריוןרחוב המדרגות, דבר, 6 במאי 1955; מ. אונגרפלדרחוב המדרגות, הצופה, 6 במאי 1955; אברהם בלאטרחוב המדרגות, הצופה, 28 באוקטובר 1955, המשך; ש"י פנואלי"רחוב המדרגות", משמר, 5 באוגוסט 1955.
  6. ^ מתוך הביקורות על ההצגה: "רחוב המדרגות" ב"הבימה": מתוך הבקרת, דבר, 10 בנובמבר 1958.
  7. ^ ליאורה קרן, בעלת "מומו" – על ספרה: מתוך שיחה עם הסופרת יהודית הנדל, מעריב, 25 ביולי 1969. ביקורת: אברהם הגורני-גרין, בחיפה של מטה, דבר, 4 ביולי 1969; אפרת פאיאנס, המעגל הסגור של גיבורי יהודית הנדל, מעריב, 11 ביולי 1969. ביקורת על העיבוד הטלוויזיוני של יהודה ג'אד נאמן: רחל צוקרמן-טרס, עיבודים גרועים לרומן טוב, דבר, 7 ביולי 1972.
  8. ^ ביקורת: חנה הרציגבמקום שאמורה היתה לדבר בו השתיקה, מעריב, 21 באוגוסט 1987. שיחה עם תחילת שידורן של שיחות הרדיו: חיים נגידציפורי לילה | פולין: אפר בלי פאר, מעריב, 6 בפברואר 1987.
  9. ^ פרס-ברש ליהודית הנדל, דבר, 18 ביוני 1954. מנימוקי השופטים ומדבריה של הנדל במעמד הענקת הפרס: פרס אשר ברש ליהודית הנדל, דבר, 25 ביוני 1954; פרס ברש ליהודית הנדל, משמר, 25 ביוני 1954.
  10. ^ הוענקו פרסי היצירה מטעם ראש הממשלה, דבר, 24 במאי 1976.
  11. ^ חולקו פרסי אקו"ם, מעריב, 25 באוקטובר 1978.


הקודם:
מאיר ויזלטיר, חנוך לוין
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם יעקב אורלנד

1996
הבא:
יהושע קנז