שלמה בן עמי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 6887504 של 85.250.106.186 (שיחה)
מאין תקציר עריכה
שורה 57: שורה 57:
[[קטגוריה:שגרירי ישראל]]
[[קטגוריה:שגרירי ישראל]]
[[קטגוריה:שגרירים בספרד]]
[[קטגוריה:שגרירים בספרד]]
[[קטגוריה:דירקטורים ישראלים]]


[[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל]]
[[קטגוריה:שרי ממשלת ישראל]]

גרסה מ־18:39, 9 במאי 2009

תבנית:ח"כ שלמה בן-עמי (נולד ב-17 ביולי 1943), הוא פוליטיקאי והיסטוריון ישראלי, כיהן כחבר כנסת בכנסות ה-14 וה-15 מטעם מפלגת העבודה, ושימש כשר ביטחון פנים, ושר החוץ בממשלת אהוד ברק.

ביוגרפיה

נולד במרוקו, בשם שלמה בן עבו לאביו יעקב בן עבו שהיה סוחר בטנג'יר. עלה לישראל בשנת 1955, ושירת בצה"ל בין השנים 1962 -1965 כחייל סדיר בגדוד 13 בחטיבת גולני. את השכלתו כדוקטור להיסטוריה רכש באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אוקספורד. בין היתר חקר את תולדות ספרד והאינקוויזיציה.

שימש כשגריר ישראל בספרד בין השנים 1987 עד 1991.

בשנת 1996 נבחר לכנסת ה-14, ברשימת מפלגת העבודה, וכיהן כיושב-ראש ועדת המשנה לשרות החוץ, וכחבר בועדת החוץ והביטחון ובועדת החינוך, התרבות והספורט. בשנת 1999 נבחר בן עמי בשנית לכנסת ה-15, תחת הרשימה המאוחדת של ישראל אחת (עבודה, מימד וגשר), ומונה לתפקיד שר ביטחון-הפנים בממשלת ברק. החל מה-2 בנובמבר 2000, כיהן במקביל לתפקידו במשרד ביטחון הפנים, גם כשר החוץ.

ביולי 2000 השתתף בוועידת קמפ דייוויד, משא-ומתן מרתוני בין ראש הממשלה, אהוד ברק, ליושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בחסות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. במהלך המשא ומתן הסכים ברק לכינון מדינה פלסטינית על שטח של יותר מ-90% משטחי עזה והגדה, ואף לבצע ויתורים בירושלים. המשא ומתן לא עלה יפה, ובן-עמי האשים את ערפאת בכישלון השיחות ובפריצת אינתיפאדת אל-אקצה חודשיים לאחר מכן.

בעקבות כשלון ועידת קמפ-דייוויד תמך בן-עמי בגיבוש הקהילה הבינלאומית לכפיית הסדר בין ישראל והפלסטינים.

עם פריצת אינתיפאדת אל-אקצה, בזמן כהונתו כשר ביטחון הפנים, התרחשו אירועי אוקטובר 2000, שבמהלכם נהרגו 13 אזרחים ערבים-ישראלים בעקבות עימותים עם משטרת ישראל. הוא חווה ביקורת ציבורית קשה על תפקודו כשר ביטחון הפנים במהלך אירועים אלה, במיוחד מן המגזר הערבי במדינת ישראל. בן עמי היה בין הגורמים שהחליטו על הקמת ועדת אור לבדיקת ההרג. הוועדה קבעה במסקנותיה כי הוא השקיע מאמץ ממשי לשיפור היחסים עם ערביי ישראל, אך מתחה ביקורת על תפקודו בעת האירועים ובאי הכנת המשטרה לקראתם. הוועדה המליצה למנוע ממנו לשמש שנית בתפקיד השר לביטחון-פנים.

לאחר בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה, עסק במשך שנתיים במחקר אקדמי בלונדון.

לאחר מכן נסע לספרד והקים את מכון טולדו לשלום שהוא מכהן כנשיאו, במסגרת המכון הוא מארגן כנסים בינלאומיים ועורך מחקרים. הוא גם חבר במועצת המנהלים של "המכון לניהול סכסוכים", שהוא גוף בינלאומי חוץ פרלמנטרי שמייעד עצמו לפתור סכסוכים בינלאומיים.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-113 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

מספריו

  • ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה 1977-1936, עם עובד, 1977.
  • איטליה - מליברליזם לפאשיזם, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1985.
  • כלים שלובים: חברה, ביטחון ומדיניות בישראל, המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס, 1997.
  • מקום לכולם - אלי בר-נביא משוחח עם שלמה בן-עמי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998. ‬
  • חזית ללא עורף -מסע אל גבולות תהליך השלום, ידיעות אחרונות, 2004.
  • Scars of War, Wounds of Peace: The Israeli-Arab Tragedy, Oxford University Press, USA, February 2006.

קישורים חיצוניים