בכור-שלום שטרית

בכור-שלום שטרית

בכור-שלום שטרית, ינואר 1949
לידה	1895 טבריה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	28 בינואר 1967 (בגיל 72 בערך) ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
עיסוק	פוליטיקאי, שופט
מפלגה	ספרדים ועדות המזרח, מפא"י, המערך
שר המשטרה 14 במאי 1948–2 בינואר 1967 (18 שנים) אליהו ששון ←
שר המיעוטים 1948–1949 (כשנה)
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949–28 בינואר 1967 (18 שנים) אמנון לין ← כנסות ה־1–6
חבר מועצת המדינה הזמנית

בכור-שלום שטרית (או ב.ש. שטרית; 1895 – 28 בינואר 1967) היה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל. בתקופת המנדט הבריטי שימש מחנך, קצין משטרה, עורך דין ושופט מחוזי.

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נולד בטבריה למשפחה שעלתה במחצית המאה ה-19 ממרוקו. בצעירותו למד בחדר ולאחר מכן בבית הספר אליאנס ובישיבת טבריה. ייסד את התנועה הציונית "התחיה". היה חבר מפלגת הפועל הצעיר. שימש כמורה בבית הספר אליאנס שבו למד ואחר-כך חינך כמורה לעברית, במושבה מנחמיה.

שר המשטרה שטרית סוקר מסדר שוטרים בחברת המפכ"ל יחזקאל סהר, בראשית ימי המדינה

בתקופת מלחמת העולם הראשונה מונה להיות המוכתר של המושבה כנרת. ב-1919, עם כניסת הצבא הבריטי לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת המנדט ולמפקד המשטרה בגליל התחתון. נמנה עם מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת הגליל והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים בירושלים. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים והוסמך כעורך דין. לאחר מאורעות תרפ"ט מונה להיות תובע בבית-הדין לפשעי המאורעות שפתח שלטון המנדט. היה מדריך בבית הספר לשוטרים והיה קצין החקירות שמונה לחקור את רצח חיים ארלוזורוב. בשנת 1935 מונה לשופט שלום ובשנת 1939 היה הראשון בארץ להתמנות לשופט שלום ראשי, תפקיד בו כיהן סוף שנת 1947, כאשר מונה לשופט מחוזי על ידי הנציב העליון האחרון קנינגהאם.

היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (היחיד שהיה יליד ארץ ישראל – צבר). בכנסת הראשונה עמד בראש סיעה של ארבעה חברי כנסת (ספרדים ועדות המזרח), שהייתה קשורה עם מפא"י. אחר כך הצטרף למפא"י. כיהן כחבר הכנסת בשש הכנסות הראשונות, עד מותו; היה שר המשטרה הראשון של ישראל מימי הממשלה הזמנית (מאי 1948) ועד לפרישתו ב-2 בינואר 1967, כן שימש כשר המיעוטים בעת תקופת קיומו של משרד המיעוטים בין השנים 1948–1949. שטרית כיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים מהקמתה ועד פרישתו מהממשלה. לאורך שנות כהונתו בכנסת כיהן מספר פעמים כשר הדואר. שטרית היה השר אשר החזיק בתיק כלשהו במשך הזמן הרב ביותר (18 שנים וחצי).

בנובמבר 1966 הודיע שטרית על התפטרותו מהממשלה מטעמי בריאות.

משפחתו

היה אב לחמש בנות ושלושה בנים. בתו איז'אני נפטרה בגיל ילדות. בתו עליזה נישאה לאשר גורן, מזרחן, עובד משרד החוץ, סופר ומתרגם מערבית (בנו של נתן גורן). בתו תקווה נרצחה על ידי פורעים ערבים בינואר 1948. בנו יוסף שירת במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים. בתו כרמלה נפטרה ב-1962 (בת 36), יום לאחר לידת בתה כרמלה (נכדתו של שטרית) הקרויה על שמה. נכדה זו מכהנת כשופטת שלום בבית משפט השלום בתל אביב. אחיה הבוגרים של הנכדה כרמלה יריב ויובל עסקו בחשבונאות. בנו מיכאל היה עורך דין, ובתו תחיה היא אמה של סופרת הילדים עפרה גלברט-אבני. בנו אבנר שירת בתפקיד קונסול ישראל בשיקגו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בכור-שלום שטרית בוויקישיתוף

• בכור-שלום שטרית, באתר הכנסת
• בכור-שלום שטרית, באתר כנסת פתוחה
• דוד תדהר (עורך), "בכור-שלום שטרית", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 525
• משה דוד גאון, "בכור-שלום שטרית", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 667–668, באתר HebrewBooks
• שיטרית התפטר, מעריב, 2 בנובמבר 1966