בכור-שלום שטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכור-שלום שטרית
בכור-שלום שטרית, ינואר 1949
בכור-שלום שטרית, ינואר 1949
לידה 1895
טבריה (ארץ ישראל), סנג'ק עכו, אלייט ביירות, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1967 (בגיל 72 בערך)
תל אביב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ספרדים ועדות המזרח, מפא"י, המערך
שר המשטרה
14 במאי 19482 בינואר 1967
(18 שנים)
תחת ראשי הממשלה דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול
שר המיעוטים
1948–1949
(כשנה)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194928 בינואר 1967
(18 שנים)
כנסות 16
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בכור-שלום שטרית (או ב.ש. שטרית; 189528 בינואר 1967) היה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל. בתקופת המנדט הבריטי שימש מחנך, קצין משטרה, עורך דין ושופט מחוזי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בטבריה למשפחה שעלתה במחצית המאה ה-19 ממרוקו. בצעירותו למד בחדר ולאחר מכן בבית הספר אליאנס ובישיבת טבריה. ייסד את התנועה הציונית "התחיה". היה חבר מפלגת הפועל הצעיר. שימש כמורה בבית הספר אליאנס שבו למד ואחר-כך חינך כמורה לעברית, במושבה מנחמיה.

שר המשטרה שטרית סוקר מסדר שוטרים בחברת המפכ"ל יחזקאל סהר, בראשית ימי המדינה

בתקופת מלחמת העולם הראשונה מונה להיות המוכתר של המושבה כנרת. ב-1919, עם כניסת הצבא הבריטי לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת המנדט ולמפקד המשטרה בגליל התחתון. נמנה עם מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת הגליל והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים בירושלים. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים והוסמך כעורך דין. לאחר מאורעות תרפ"ט מונה להיות תובע בבית-הדין לפשעי המאורעות שפתח שלטון המנדט[1]. היה מדריך בבית הספר לשוטרים והיה קצין החקירות שמונה לחקור את רצח חיים ארלוזורוב. בשנת 1935 מונה לשופט שלום ובשנת 1939 היה הראשון בארץ להתמנות לשופט שלום ראשי[2], תפקיד בו כיהן סוף שנת 1947, כאשר מונה לשופט מחוזי על ידי הנציב העליון האחרון קנינגהאם.

היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (היחיד שהיה יליד ארץ ישראלצבר). בכנסת הראשונה עמד בראש סיעה של ארבעה חברי כנסת (ספרדים ועדות המזרח), שהייתה קשורה עם מפא"י. אחר כך הצטרף למפא"י. כיהן כחבר הכנסת בשש הכנסות הראשונות, עד מותו; היה שר המשטרה הראשון של ישראל מימי הממשלה הזמנית (מאי 1948) ועד לפרישתו ב-2 בינואר 1967, כן שימש כשר המיעוטים בעת תקופת קיומו של משרד המיעוטים בין השנים 1948–1949. ב-31 ביולי 1958 התרחש מרד האסירים בכלא שטה, שבו נמלטו מהכלא 66 אסירים, ונהרגו שני סוהרים ו-11 אסירים. ועדת החקירה שהוקמה קבעה ששטרית אינו אחראי למחדל, לאחר שהתריע פעמים אחדות באוזני נציב בתי הסוהר על המצב הירוד מבחינה ביטחונית בבתי הסוהר. שטרית כיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים מהקמתה ועד פרישתו מהממשלה. לאורך שנות כהונתו בכנסת כיהן מספר פעמים כשר הדואר. שטרית היה השר אשר החזיק בתיק כלשהו במשך הזמן הרב ביותר (18 שנים וחצי).

בנובמבר 1966 הודיע שטרית על התפטרותו מהממשלה מטעמי בריאות[3]. נפטר בתל אביב בינואר 1967[4].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה אב לחמש בנות ושלושה בנים. בתו איז'אני נפטרה בגיל ילדות. בתו עליזה נישאה לאשר גורן, מזרחן, עובד משרד החוץ, סופר ומתרגם מערבית (בנו של נתן גורן). בתו תקווה נרצחה על ידי פורעים ערבים בינואר 1948[5]. בנו יוסף שירת במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים. בתו כרמלה, לוחמת פלמ"ח, נפטרה ב-1962 (בת 36), יום לאחר לידת בתה כרמלה (נכדתו של שטרית) הקרויה על שמה. נכדה זו מכהנת כשופטת שלום בבית משפט השלום בתל אביב. בנו מיכאל היה עורך דין, ובתו תחיה היא אמה של סופרת הילדים עפרה גלברט-אבני. בנו אבנר שירת בתפקיד קונסול ישראל בשיקגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בכור-שלום שטרית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ה. כהן, תרפ"ט – שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים 2013, עמ' 178.
  2. ^ בן ישיבה, מורה, שוטר, קצין - ושופט ראשי, דבר, 20 בדצמבר 1939
  3. ^ שר המשטרה ב. שטרית התפטר מטעמי בריאות, דבר, 2 בנובמבר 1966
  4. ^ אנציקלופדייה תדהר ברשת, כרך 16, עמ' 5008
  5. ^ דף לזכר תקוה ברי-שטרית, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה