בכור-שלום שטרית

בכור-שלום שטרית
	בכור-שלום שטרית, ינואר 1949
לידה	1895; טבריה, האימפריה העות'מאנית
פטירה	28 בינואר 1967 (בגיל 72 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	ספרדים ועדות מזרח, מפא"י, המערך
	14 במאי 1948 – 2 בינואר 1967; (18 שנים)
תחת ראשי הממשלה	דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול
	אליהו ששון ←
	14 במאי 1948 – 13 ביוני 1949; (שנה)
	14 במאי 1948 – 13 ביוני 1949; (שנה)
	14 בפברואר 1949 – 28 בינואר 1967; (18 שנים)
כנסות	1–6

בכור-שלום שטרית (או ב.ש. שטרית; 1895 – 28 בינואר 1967) היה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל. בתקופת המנדט הבריטי שימש מחנך, קצין משטרה, עורך דין ושופט מחוזי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נולד בטבריה למשפחה שעלתה במחצית המאה ה-19 ממרוקו. בצעירותו למד בחדר ולאחר מכן בבית הספר אליאנס ובישיבת טבריה. ייסד את התנועה הציונית "התחיה". היה חבר מפלגת הפועל הצעיר. שימש כמורה בבית הספר אליאנס שבו למד ואחר-כך חינך כמורה לעברית, במושבה מנחמיה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה מונה להיות המוכתר של המושבה כנרת. ב-1919, עם כניסת הצבא הבריטי לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת המנדט ולמפקד המשטרה בגליל התחתון. נמנה עם מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת הגליל והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים בירושלים. למד בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים והוסמך כעורך דין. לאחר מאורעות תרפ"ט מונה להיות תובע בבית-הדין לפשעי המאורעות שפתח שלטון המנדט^[1]. היה מדריך בבית הספר לשוטרים והיה קצין החקירות שמונה לחקור את רצח חיים ארלוזורוב. בשנת 1935 מונה לשופט שלום ובשנת 1939 היה הראשון בארץ להתמנות לשופט שלום ראשי^[2], תפקיד בו כיהן סוף שנת 1947, כאשר מונה לשופט מחוזי על ידי הנציב העליון האחרון קנינגהאם.

היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (היחיד שהיה יליד ארץ ישראל – צבר). בכנסת הראשונה עמד בראש סיעה של ארבעה חברי כנסת (ספרדים ועדות מזרח), שהייתה קשורה עם מפא"י. אחר כך הצטרף למפא"י. כיהן כחבר הכנסת בשש הכנסות הראשונות, עד מותו; היה שר המשטרה הראשון של ישראל מימי הממשלה הזמנית (מאי 1948) ועד לפרישתו ב-2 בינואר 1967, כן שימש כשר המיעוטים בעת תקופת קיומו של משרד המיעוטים בין השנים 1948–1949. שטרית, יחד עם מפלגת מפ"ם, בלמו את פעילותה של ועדת הטרנספר (אנ') בראשותו של יוסף ויץ שיזמה את הריסתם של מספר יישובים ערביים שננטשו במלחמת העצמאות, בהם מע'אר, פג'ה, ביאר עדס, בית דג'אן, מיסכה, אל-סומיריה וסבארין (כפר).

ב-31 ביולי 1958 התרחש מרד האסירים בכלא שטה, שבו נמלטו מהכלא 66 אסירים, ונהרגו שני סוהרים ו-11 אסירים. ועדת החקירה שהוקמה קבעה ששטרית אינו אחראי למחדל, לאחר שהתריע פעמים אחדות באוזני נציב בתי הסוהר על המצב הירוד מבחינה ביטחונית בבתי הסוהר. שטרית כיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים מהקמתה ועד פרישתו מהממשלה. שטרית היה השר אשר החזיק בתיק כלשהו במשך הזמן הרב ביותר (18 שנים וחצי). בין ה-5 ביולי ל-19 ביולי 1960 כיהן במקביל גם כשר הדואר לאחר שהתיק הופקד בידיו זמנית^[3].

בנובמבר 1966 הודיע שטרית על התפטרותו מהממשלה מטעמי בריאות^[4]. נפטר בתל אביב בינואר 1967^[5].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה אב לחמש בנות ושלושה בנים. בתו איז'אני נפטרה בגיל ילדות. בתו עליזה נישאה לאשר גורן, מזרחן, עובד משרד החוץ, סופר ומתרגם מערבית (בנו של נתן גורן). בתו תקווה נרצחה על ידי פורעים ערבים בינואר 1948^[6]. בנו יוסף שירת במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים. בתו כרמלה, לוחמת פלמ"ח, נפטרה ב-1962 (בת 36), יום לאחר לידת בתה כרמלה (נכדתו של שטרית) הקרויה על שמה. נכדה זו, כרמלה האפט, היא כיום (2022) סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב. בנו מיכאל היה עורך דין, ובתו תחיה היא אמה של סופרת הילדים עפרה גלברט-אבני. בנו אבנר שירת בתפקיד קונסול ישראל בשיקגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בכור-שלום שטרית בוויקישיתוף

בכור-שלום שטרית, באתר הכנסת
בכור-שלום שטרית, באתר כנסת פתוחה
דוד תדהר (עורך), "בכור-שלום שטרית", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 525
משה דוד גאון, "בכור-שלום שטרית", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 667–668, באתר HebrewBooks
שיטרית התפטר, מעריב, 2 בנובמבר 1966
הלוויית חבר הכנסת בכור שלום שטרית, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1967

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ה. כהן, תרפ"ט – שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים 2013, עמ' 178.
^ בן ישיבה, מורה, שוטר, קצין - ושופט ראשי, דבר, 20 בדצמבר 1939
^ תיק הדואר הופקד זמנית בידי שר המשטרה, הבוקר, 4 ביולי 1960.
^ שר המשטרה ב. שטרית התפטר מטעמי בריאות, דבר, 2 בנובמבר 1966
^ אנציקלופדייה תדהר ברשת, כרך 16, עמ' 5008
^ דף לזכר תקוה ברי-שטרית, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה

[1] ה. כהן, תרפ"ט – שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים 2013, עמ' 178.

[2] בן ישיבה, מורה, שוטר, קצין - ושופט ראשי, דבר, 20 בדצמבר 1939

[3] תיק הדואר הופקד זמנית בידי שר המשטרה, הבוקר, 4 ביולי 1960.

[4] שר המשטרה ב. שטרית התפטר מטעמי בריאות, דבר, 2 בנובמבר 1966

[5] אנציקלופדייה תדהר ברשת, כרך 16, עמ' 5008

[6] דף לזכר תקוה ברי-שטרית, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

שרי המשטרה ושרי ביטחון הפנים בממשלות ישראל
שרי המשטרה	בכור-שלום שטרית • אליהו ששון • שלמה הלל • חיים בר-לב • רוני מילוא • משה שחל
שרים לביטחון הפנים	משה שחל • אביגדור קהלני • שלמה בן עמי • עוזי לנדאו • צחי הנגבי • גדעון עזרא • אבי דיכטר • יצחק אהרונוביץ' • יריב לוין • גלעד ארדן • אמיר אוחנה • עמר בר-לב
שרים לביטחון לאומי	איתמר בן גביר