בכור-שלום שטרית
 |
|
| בכור-שלום שטרית, ינואר 1949 | |
| תאריך לידה | 1895 |
|---|---|
| תאריך פטירה | 28 בינואר 1967 (בגיל 72 בערך) |
| ממשלות | הממשלה הזמנית, 1 - 13 |
| כנסות | מועצת המדינה הזמנית, 1 - 6 |
| סיעה | ספרדים ועדות המזרח, מפא"י, מערך |
| תפקידים בולטים | |
|
|
בכור-שלום שטרית (או ב.ש. שטרית; 1895 – 28 בינואר 1967) היה שר המשטרה הראשון של מדינת ישראל. מחנך ועורך דין במקצועו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בטבריה למשפחה שעלתה במחצית המאה ה-19 ממרוקו. בצעירותו למד בחדר ולאחר מכן בבית הספר אליאנס ובישיבת טבריה. ייסד את התנועה הציונית "התחיה". היה חבר מפלגת הפועל הצעיר. שימש כמורה בבית הספר אליאנס שבו למד ואחר-כך חינך כמורה לעברית, במושבה מנחמיה.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה מונה להיות המוכתר של המושבה כנרת. ב-1919, עם כניסת הצבא הבריטי לטבריה, ניהל את משטרת טבריה. מונה לקצין חקירות במשטרת המנדט ולמפקד המשטרה בגליל התחתון. נמנה עם מארגני משטרת הפרשים היהודים במשטרת הגליל והיה סגן מפקד בית הספר לשוטרים בירושלים. למד בבית הספר האנגלי למשפטים בירושלים והוסמך כעורך דין. לאחר מאורעות תרפ"ט מונה להיות תובע בבית-הדין לפשעי המאורעות שפתח שלטון המנדט[1]. היה מדריך בבית הספר לשוטרים והיה קצין החקירות שמונה לחקור את רצח חיים ארלוזורוב. בשנת 1935 מונה לשופט שלום ובשנת 1939 היה הראשון בארץ להתמנות לשופט שלום ראשי[2], תפקיד בו כיהן סוף שנת 1947, כאשר מונה לשופט מחוזי על ידי הנציב העליון האחרון קנינגהאם.
היה חבר מנהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (היחיד שהיה יליד ארץ ישראל - צבר). בכנסת הראשונה עמד בראש סיעה של ארבעה חברי כנסת (ספרדים ועדות המזרח), שהייתה קשורה עם מפא"י. אחר כך הצטרף למפא"י. כיהן כחבר כנסת בשש הכנסות הראשונות, עד חודש לפני למותו (התפטר בתחילת ינואר 1967). היה שר המשטרה הראשון של ישראל מימי הממשלה הזמנית (מאי 1948) ועד לפרישתו ב-2 בינואר 1967, וכן שימש כשר המיעוטים בעת תקופת קיומו של משרד המיעוטים בין השנים 1948 - 1949. שטרית כיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים מהקמתה ועד מותו. לאורך שנות כהונתו בכנסת כיהן מספר פעמים כשר הדואר. שטרית היה השר אשר החזיק בתיק כלשהו במשך הזמן הרב ביותר (18 שנים וחצי). נפטר ב-28 בינואר 1967. נטמן בהר המנוחות.
היה אב לחמש בנות ושלושה בנים. בתו איז'אני נפטרה בגיל ילדות. בתו עליזה נישאה לאשר גורן, מזרחן, עובד משרד החוץ, סופר ומתרגם מערבית (בנו של נתן גורן). בתו תקווה נרצחה על ידי פורעים ערבים בינואר 1948.[3] בנו יוסף שירת במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים. בתו כרמלה נפטרה ב-1962 (בת 36), יום לאחר לידת בתה כרמלה (נכדתו של שטרית) הקרויה על שמה. נכדה זו מכהנת כשופטת שלום בבית משפט השלום בתל אביב. אחיה הבוגרים של הנכדה כרמלה יריב ויובל עסקו בחשבונאות. בנו מיכאל היה עורך דין, ובתו תחיה היא אמה של סופרת הילדים עפרה גלברט-אבני. בנו אבנר שירת בתפקיד קונסול ישראל בשיקגו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכור-שלום שטרית, באתר הכנסת- דוד תדהר (עורך), "בכור-שלום שטרית", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 525
- שיטרית התפטר, מעריב, 2 בנובמבר 1966
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ה. כהן, תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, ירושלים 2013, עמ' 178.
- ^ בן ישיבה, מורה, שוטר, קצין - ושופט ראשי, דבר, 20 בדצמבר 1939
- ^ דף לזכר תקוה ברי-שטרית, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
| שרי המשטרה ושרי ביטחון הפנים בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| שרי המשטרה: | בכור-שלום שטרית • אליהו ששון • שלמה הלל • חיים בר-לב • רוני מילוא • משה שחל | |
| שרים לביטחון הפנים: | משה שחל • אביגדור קהלני • שלמה בן עמי • עוזי לנדאו • צחי הנגבי • גדעון עזרא • אבי דיכטר • יצחק אהרונוביץ' • יריב לוין • גלעד ארדן | |
| חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם) | ||
|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- ויקיפדיה: השלמה - אישים
- ויקיפדיה: השלמה - ישראל
- שרי המשטרה וביטחון הפנים בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- חברי הפועל הצעיר
- חברי כנסת מטעם ספרדים ועדות המזרח
- חברי כנסת מטעם מפא"י
- חברי כנסת מטעם המערך מפא"י-אחדות העבודה
- חברי מועצת המדינה הזמנית
- חותמי מגילת העצמאות
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- עורכי דין יהודים
- רצח ארלוזורוב
- אנשי משטרת המנדט
- שופטים בתקופת המנדט הבריטי
- שופטים יהודים
- חברי הכנסת הראשונה
- חברי הכנסת השנייה
- חברי הכנסת השלישית
- חברי הכנסת הרביעית
- חברי הכנסת החמישית
- חברי הכנסת השישית
- בוגרי האוניברסיטה העברית
- ישראלים שנפטרו ב-1967
