איגרת ירמיהו
איגרת ירמיהו, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ירמיהו ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.
איגרת ירמיהו כלולה בביבליה של הכנסייה הרומית והיוונית[1] ובכתבי יד של תרגום השבעים הוא נכלל יחד עם מגילת איכה וספר ברוך בספר ירמיהו[2]. בתרגום התנ"ך של לותר כלולה האיגרת כפרק שישי של ספר ברוך. חלק מהאיגרת, בנוסח יווני, נמצא במגילות מדבר יהודה[3].
שפת המקור וזהות המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדעות בין החוקרים חלוקות אם הספר נכתב במקורו בעברית או ביוונית. המצדדים בהיות מקורו עברי נסמכים על איכותו המכנית והגרועה של הנוסח שנשמר בידינו ביוונית. המצדדים במקורו ביוונית מסתמכים על ייחוס הכותב ליהודי אלכסנדריה במצרים[4] ועל הקטע היווני שנמצא במגילות מדבר יהודה.
אברהם כהנא מזהה את המחבר כיהודי וסבור כי האיגרת נכתבה במקורה עברית ויועדה ליהודים. זמן חיבורה של האיגרת הוא כנראה קדום יחסית. אברהם כהנא משער כי הספר חובר בין השנים 380 לפנה"ס - 330 לפנה"ס. הוא סבור כי האיגרת נכתבה בזמן שלטון מלכות פרס, וכבר ספר חשמונאים א' שחובר במאה השנייה לפנה"ס משתמש בה. עמדות אחרות מקדימות את כתיבת האיגרת למאה ה-5 לפנה"ס או מאחרות למאה ה-2 לפנה"ס[1]. יחזקאל לויט מייחס את כתיבת האיגרת למצרים, על סמך התיאור של עובדי עבודה זרה כ"נרות רבות ידליקו לפניהם", אותו הוא מזהה כיום ההדלקה לפני סאיס[4].
הספר מיוחס לירמיהו הנביא אולם ברור כי הזיהוי אינו נכון, ויש הטוענים כי הזיהוי השגוי נעשה מאות שנים לאחר חיבור הספר, על ידי אחד המתרגמים.
תוכן הספר ומשמעותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיגרת המיוחסת לירמיהו היא אזהרה אל בני ישראל היושבים בגלות בבל שלא יעבדו את אלילי הגויים, והוכחה על אפסותם של האלילים ואין-אונותם.
תמצית דבריו של המחבר הם: האלילים הם חסרי חיים, נטולי כוח, אינם יכולים לנוע ואף לא להציל את עצמם, וכל שכן להציל את העובדים אותם, או את העשוקים. האלילים נחותים אפילו מבעלי החיים המאוסים ביותר, שבכוחם להזיק, ולכן אין לעבוד אותם, ואין לקרוא להם בשם אלוהים. פולחן האלילים הוא בלתי מוסרי ומגונה.
הספר מסתיים בפסוק: "על כן אשרי איש צדיק אין אלילים לו כי לא תשיגהו כלימה".
האיגרת מהווה מעין הרחבה של פרק י' בספר ירמיהו[5]. החוקרים חלוקים איזה נוסח של ספר ירמיהו, נוסח המסורה או נוסח תרגום השבעים, עמד בפני מחבר האיגרת. היו שטענו ששני הנוסחים עמדו בפני המחבר[6].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליה שמואל הרטום, איגרת ירמיהו, ספרים החיצונים כרך א -חלק שני, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 10–23.
- איגרת ירמיה, בתוך: הספרים החיצונים, כרך "כתובים אחרונים", מתורגמים ומפורשים על ידי א. ש. הרטום, הוצאת יבנה תל אביב. עמ' 15–24.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איגרת ירמיהו, באתר ויקיטקסט- איגרת ירמיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יצחק זעקיל פרענקיל, תרגום מיוונית לעברית של איגרת ירמיהו, אתר דעת
- תרגומים לאנגלית של האיגרת ופרשנות באנגלית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יצחק רינג, מבוא לספרות התנ"ך, הוצאת יבנה, 1967, ערך: איגרת ירמיהו, עמוד 10
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', עמודים 367-368
- ^ תוכן המגילות, מגילות מדבר יהודה, רשות העתיקות
שפה וכתב, מגילות מדבר יהודה, רשות העתיקות - ^ 1 2 יחזקאל לויט, ירמיה, איגרת ירמיה, אוצר ישראל, כרך ה', עמ' 225, באתר היברובוקס
- ^ נועם מזרחי, ממימרת חכמה להמנון תהילה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כה (תשע"ז), עמ' 96–59, עמ' 89
- ^ נועם מזרחי, ממימרת חכמה להמנון תהילה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כה (תשע"ז), עמ' 90, הערת שוליים 83
| ספרי הברית הישנה | ||
|---|---|---|
| החומש | בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים | 
|
| ספרות ההיסטוריה | יהושע • שופטים • רות • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • דברי הימים (א' וב') • עזרא החיצוני2 • עזרא • נחמיה • טוביה1 • יהודית1 • אסתר • ספר מקבים: א'1, ב'1, ג'2, ד'2 | |
| ספרות החכמה | איוב • תהילים • ספר האודות (אנ')2 • משלי • קהלת • שיר השירים • חכמת שלמה1 • משלי בן סירא1 | |
| נביאים גדולים | ישעיה • ירמיה • איכה • ברוך1 • איגרת ירמיהו2 • יחזקאל • דניאל | |
| נביאים קטנים | הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • חגי • צפניה • זכריה • מלאכי | |
| 1 מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. 2 מצוי רק בקאנון האורתודוקסי. | ||
