לדלג לתוכן

משרד ירושלים ומסורת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משרד ירושלים ומסורת ישראל
מידע כללי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
תאריך הקמה לראשונה: 1990
הוקם מחדש: 2015
ממשלה ממשלת ישראל
שר מאיר פרוש
מנכ"ל שמעון אלבום
שמות קודמים המשרד לענייני ירושלים, המשרד לענייני ירושלים רבתי, משרד ירושלים ומורשת
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משרד ירושלים ומסורת ישראל הוא משרד ממשלתי בישראל.

המשרד לענייני ירושלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד לענייני ירושלים הוקם על פי החלטת הממשלה ה-24 מיום 18 בנובמבר 1990, שאושרה על ידי הכנסת כעבור תשעה ימים. לאורך תקופת פעילותו בממשלה ה-24 עמד בראשו ראש הממשלה יצחק שמיר והופקד על קידום ענייניו סגן השר לענייני ירושלים, חבר הכנסת אברהם ורדיגר. ראש הממשלה יצחק רבין עמד בראש המשרד מיולי 1992 ועד לביטולו.

המשרד הוקם במטרה לפעול למימוש חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל ולקדם בעיר עדיפויות מיוחדות לפיתוח בנושאי משק וכלכלה.[1] סמכויותיו כללו תיאום וקידום פעולות לפיתוח העיר, על פי סעיף 4 לחוק, והוא היווה מטה לוועדת השרים לענייני ירושלים.[2] בחודש יולי 1991 סקר סגן השר את פעילות המשרד בפני הכנסת והציג את תוכניותיו העתידיות. בחוברת שהוצגה בפני חברי הכנסת שורטטו יעדים לעשור הבא ובהם: קליטת רבע מיליון תושבים, פיתוח תשתיות מגורים ותעסוקה, מינוף התעשייה והקמת גני תעשייה, וכן קידום התיירות בעיר.[3] בחודש מאי 1992 קיים המשרד טקס ציבורי שבו הוקראה אמנת ירושלים הכוללת הצהרת אמונים לעיר כבירת ישראל הנצחית.[4] טקס זה היה חלק ממסכת טקסים שקיים המשרד לציון 25 שנים לשחרור העיר ואיחודה מחדש, ובין תוכניות המשרד נכללו כנס הזדהות של יהדות העולם עם העיר ורתימת קהילות יהודיות ברחבי העולם לקיום טקסים בנושא ירושלים.

סמליל "משרד ירושלים ומורשת" מוטבע על שלט של המועצה לשימור אתרים מחוץ לבית אליהו פראג'י ברחוב אוסישקין, ירושלים

בממשלה הוקמה גם ועדת שרים לענייני ירושלים, בראשות ראש הממשלה שמיר, ובתקופת פעילותו של המשרד התקבלו בה החלטות להגדלת מספר העולים המכוונים להתיישב בעיר, וכן אושרה הפקעת כאלף דונם בדרום מזרח העיר לשם הקמת שכונות מגורים. כן אושרה בוועדת השרים הענקת מעמד אזור פיתוח א' לאזור התעשייה עטרות והוקם צוות משותף למספר משרדים ממשלתיים ולכוחות הביטחון בנושא העברת מחנות צה"ל ומשטרת ישראל מפנים העיר לאזור התעשייה.[3] על שולחן הכנסת הונחו שתי הצעות חוק ממשלתיות מטעם המשרד בנוגע לאזור התעשייה עטרות.[5]

המשרד עבד בשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, וקיים קשרים הדוקים עם הסתדרות העובדים הכללית, התאחדות התעשיינים, התאחדות המלונות, איגוד לשכות המסחר ולשכת התיאום העירונית של הארגונים הכלכליים.[3] המשרד השתתף בתוכניות לקליטת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים וגיבש תוכנית לקליטת רופאים עולים, בשיתוף בית החולים הדסה ובתמיכת משרד האוצר.[5] המשרד קיים קשרים עם תעשיינים מיפן במטרה לקדם פיתוח תעשיית ידע בעיר, כפתרון למחסור באנשי מדע ביפן. כמו כן קודמו במשרד תוכניות להקמת מרכז למחקר רפואי בעיר, בו ייקלטו מדענים עולים ועל פי תוכנית רב-שנתית יהוו בסיס לקידום תשתית מחקרית בירושלים. נוסף לכך החל המשרד בבחינת תוכניות לשיקום שכונות ותיקות בעיר וקיים שיתוף פעולה עם מנהלת מבני הדת בעירייה להרחבת פריסתם של בתי הכנסת והמקוואות בעיר.[3]

חודשים ספורים לאחר הקמת הממשלה ה-25 הוחלט על ביטול המשרד והעברת הטיפול בענייני ירושלים למשרדי הממשלה השונים. ביטול המשרד הובא לאישור הכנסת ביום 30 בדצמבר 1992, "הן מטעמים ענייניים הקשורים בנושאי ירושלים, והן מטעמי חיסכון".[6]

משרד לירושלים והתפוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2013, עם הקמתה של הממשלה ה-33 הועברו סמכויותיו של המשרד למשרד ההסברה והתפוצות, ששמו שונה למשרד לירושלים והתפוצות.[7]

משרד ירושלים ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הממשלה ה-34 המשרד הוקם מחדש בשם משרד ירושלים ומורשת.

משרד ירושלים ומסורת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2023, לאחר הקמת הממשלה ה-37 שמו של "משרד ירושלים ומורשת" שונה ל"משרד המורשת" וכלל תחומי האחריות הקשורים בירושלים עברו ל"משרד ירושלים ומסורת ישראל".

שרים לענייני ירושלים לדורותיהם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ביטול המשרד, ב-31 בדצמבר 1992, פוזרו סמכויותיו בין משרדי הממשלה השונים. ועדת השרים לענייני ירושלים נותרה לפעול ומופקדת מאז בידי אחד מחברי הממשלה, ראשות הוועדה הופקדה בידי שרים שונים לצד סמכויותיהם בראש משרד ממשלתי אחר.


שרי ירושלים בממשלות ישראל
מס' דיוקן שם

(תקופת חיים)

סיעה תקופת כהונה ממשלה
המשרד לענייני ירושלים
1 ראש הממשלה

יצחק שמיר

(1915-2012)

הליכוד 26 בנובמבר 1990 13 ביולי 1992 העשרים וארבע
2 ראש הממשלה

יצחק רבין

(1922-1995)

העבודה 13 ביולי 1992 31 בדצמבר 1992 העשרים וחמש
המשרד פורק ב-1992, נושא ירושלים הופקד במשרד ראש הממשלה ונמסר מעת לעת לשרים שהחזיקו בתיקים אחרים עד שהוקם מחדש ב-2015
- אליהו סויסה

(1956-)

ש"ס 7 במרץ 2001 23 במאי 2002 העשרים ותשע
3 ביוני 2002 28 בפברואר 2003
- נתן שרנסקי

(1948-)

ישראל בעליה

לא ח"כ

3 במרץ 2003 4 במאי 2005 השלושים
הליכוד

לא ח"כ

- צחי הנגבי

(1957-)

הליכוד 4 במאי 2005 4 במאי 2006
קדימה
- יעקב אדרי

(1950-)

4 במאי 2006 22 ביולי 2007 השלושים ואחת
- רפי איתן

(1926-2019)

גיל 22 ביולי 2007 31 במרץ 2009
- ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949-)

הליכוד 31 במרץ 2009 29 באפריל 2013 השלושים ושתיים
הליכוד - ישראל ביתנו
הליכוד
השלושים ושלוש
- נפתלי בנט

(1972-)

הבית היהודי 29 באפריל 2013 19 במאי 2015
השלושים וארבע
- ראש הממשלה

בנימין נתניהו

(1949-)

הליכוד 19 במאי 2015 1 ביוני 2015
משרד ירושלים ומורשת
3 זאב אלקין

(1971-)

הליכוד 1 ביוני 2015 17 במאי 2020 השלושים וארבע
4 רפי פרץ

(1956-)

הבית היהודי 17 במאי 2020 13 ביוני 2021 השלושים וחמש
(3) זאב אלקין

(1971-)

תקווה חדשה 13 ביוני 2021 29 בדצמבר 2022 השלושים ושש
5 עמיחי אליהו

(1979-)

עוצמה יהודית 29 בדצמבר 2022 22 בינואר 2023 השלושים ושבע
משרד ירושלים ומסורת ישראל
6 מאיר פרוש

(1955-)

יהדות התורה

אגודת ישראל

22 בינואר 2023 מכהן השלושים ושבע

סגני שרים לענייני ירושלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה סיעה תואר תחילת כהונה סיום כהונה ממשלה
אברהם ורדיגר[8]

(1921-2013)

אגודת ישראל 27 בנובמבר 1990 13 ביולי 1992 העשרים וארבע
יהדות התורה
אגודת ישראל

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דברי הכנסת, 23 ביולי 1991.
  2. ^ דברי הכנסת, 4 בדצמבר 1990.
  3. ^ 1 2 3 4 דברי הכנסת (עמ' 4848 - 4850), ‏9 ביולי 1991
  4. ^ דברי הכנסת, 9 במרץ 1992, ומידע על האמנה המוצגת בטרקלין שאגאל בכנסת.
  5. ^ 1 2 דברי הכנסת (עמ' 5265 - 5266), ‏23 ביולי 1991
  6. ^ דברי הכנסת, 31 בדצמבר 1992.
  7. ^ המשרד לירושלים והתפוצות (שינוי שם של משרד; חלוקת התפקידים בין השרים; העברת שטחי פעולה ממשרד למשרד), באתר של משרד ראש הממשלה
  8. ^ אחראי בפועל על ענייני המשרד.