ניקו די אנג'לו
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
| שם ספר | פרסי ג'קסון והאולימפיים, גיבורי האולימפוס, גורלו של אפולו, השמש והכוכב |
|---|---|
| יוצרים | ריק ריירדן |
| מידע | |
| כינויים |
ילד מוות, סאנשיין, גוש אפל שלי (וויל סולאס) לורד ומאסטר (המתים) |
| סטטוס | חי |
| גיל |
בן 14 (בסוף גיבורי האולימפוס) פיזית – 15 ביולוגית – 91 |
| תאריך לידה | 28 בינואר 1932 |
| מקום לידה | ונציה, איטליה |
| גזע | אל למחצה |
| מין | זכר |
| שיוך | מחנה החצויים,מחנה יופיטר |
| כוחות |
זימון מתים הבחנה בהילת המוות של אחרים ביצוע מסע צללים השפעה על חלומות זימון נהג צרפתי בשם ז'ול-אלבר |
| כלי נשק | חרב מברזל סטיגאי (מתכת שחושלה במימי נהר הסטיקס) |
| סגנון לחימה | לחימה בחרב |
| אזרחות |
איטליה  |
| דמויות קשורות | |
| משפחה |
האדס (אב) מריה די אנג׳לו (אם, מתה) ביאנקה די אנג׳לו (אחות, מתה) הייזל לבסק (חצי אחות - רומית) קרונוס (סבא) פרסי ג'קסון (בן דוד) טייסון (בן דוד) ג'ייסון גרייס (בן דוד), תאליה גרייס (בת דוד) וויל סולאס (בן זוג) |
| חברים |
פרסי ג'קסון אנבת' צ'ייס ג'ייסון גרייס ליאו ואלדז פייפר מקלין ריינה אווילה רמירס-אריאנו הייזל לבסק פרנק ז'אנג ויל סולאס (בן זוג) תאליה גרייס המאמן הדג' |
| אויבים |
קרונוס גאיה |
  | |
ניקו (ניקולו) די אנג'לו (באנגלית: Nico di Angelo) הוא דמות שיצר ריק ריירדן ומופיעה בסדרה "פרסי ג'קסון והאולימפיים", בסדרה "גיבורי האולימפוס" בסדרה “השמש והכוכב” ובסדרה "גורלו של אפולו". הופעתו הראשונה הייתה בספר "פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן", בו פרסי, אנבת', תאליה וגרובר מוצאים אותו ואת אחותו, ביאנקה די אנג'לו, בפנימיית וסטאובר הול.
ניקו די אנג'לו הוא דמות בדיונית בספרו של ריק ריירדן, פרסי ג'קסון והאולימפיים, גיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו. אביו הוא האדס, אל השאול, ואימו היא מריה די אנג'לו, בת תמותה.
ביוגרפיה בדיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקו די אנג׳לו נולד ב-28 בינואר 1932. ניקו וביאנקה הם ילדיהם של אל השאול – האדס ושל מריה די אנג'לו. האדס נאלץ לשמור על ילדיו ועל אשתו בסוד מפני זאוס ופוסידון, אחיו, ומכל עולם המיתולוגיה, מכיוון שהיו בסכנת חיים מפניהם, ולכן הוא בורח איתם לוונציה. בסופו של דבר זאוס מגלה עליהם ועל מקום מוצאם ומשמיד בעזרת הברק שלו את מבנה המלון בו השתכנה המשפחה. חלק מהמבנה נהרס ומריה אמו של ניקו נהרגה, אבל הקסם של האדס הגן על הילדים.
אחר מות האם, אביהם שלח אותם ל"קזינו לוטוס" כדי לשמור עליהם. בגלל הקסם של המקום, שגורם לימים להיראות כמו דקות, האחים די אנג'לו משוחררים משם על ידי שליחה של האדס(אחת הארניות) רק בימינו (בשנות האלפיים), משם נשלחים לפנימיית וסטאוובר הול.
בספר השלישי, פרסי ג'קסון, תאליה גרייס ואנבת' צ'ייס מחלצים את האחים די אנג'לו מהפנימייה ולוקחים אותם למחנה החצויים. בדרך למחנה הם פוגשים את ציידות ארטמיס וניקו כועס על אחותו, ביאנקה, מכיוון שהצטרפה לציידות והוא מרגיש שהיא נטשה אותו. כאשר הם מגיעים למחנה הוא מבקש מפרסי לשמור עליה במסע החיפושים שאליו הם יוצאים עם אנשים נוספים. פרסי לא מצליח לקיים את ההבטחה וביאנקה נהרגת בידי מכונה מקולקלת של הפייסטוס. לאחר שניקו מגלה שאחותו מתה הוא עוזב את מחנה החצויים לאחר שפתח בור ברצפה שגרם לכמה מתים שניסו להרוג את פרסי לחזור לטרטרוס.
בספר הרביעי ניקו נחשב למנודה מהמחנה, כיוון שלבני האדס אין שם ביתן, הוא מתחיל לנדוד. ניקו מתחיל לשנוא את פרסי כיוון שלא קיים את הבטחתו לשמור עליה, אך בסוף הספר הוא מצליח לדבר עם הרוח של ביאנקה ולבסוף סולח לפרסי. בספר החמישי, ניקו אומר לפרסי שהדרך היחידה לניצחון נגד המלחמה בקרונוס היא להיכנס לנהר הסטיקס שיהפוך את כל גופו לחסין מכל פגע חוץ מאזור קטן שיהיה פגיע ביותר (כמו בסיפור על אכילס). לאחר מכן הוא משכנע את אבא שלו להילחם במלחמה נגד קרונוס ולבסוף הם מנצחים במלחמה.
בבן נפטון מתברר שניקו נדד בעקבות עברו, ואביו הוביל אותו למחנה יופיטר (ניקו הוא החצוי הראשון מזה מאות שנים שביקר בשני המחנות), שם הכיר את המחנה הרומי וכאשר שערי המוות נפתחו מחדש הביא לשם את הייזל לבסק בתו של פלוטו(הגרסה הרומית של האדס), שבניגוד לביאנקה, היא אחותו הקטנה. האדס סיפר לו על המחנה הזה, אך הזהיר אותו שלא לגלות למחנה החצויים עליו – ולהפך. הוא אמר שנוכחותו שם חשובה, אף על פי שהוא הבין זאת רק בסוף ״בן נפטון״. כאשר גם פרסי מגיע למחנה יופיטר ניקו מוצא אותו ומגלה שפרסי איבד את הזיכרון, אך הוא לא מספר לו על עברו.
בסוף הספר השני ניקו יוצא למסע בטרטרוס בחיפוש אחר שערי המוות – אותם צריך לסגור אם לא רוצים שהמפלצות יעלו מטרטרוס שוב ושוב. במסעו הוא מגלה את מקומם – במרכז טרטרוס עצמו, אבל כשהוא מגיע לשם ניקו נחטף על ידי תאומים ענקים, ונכלא בכד ארד מתחת לקולוסיאום ברומא. באות אתנה, שבעת החצויים הולכים להציל אותו ומצליחים. לאחר הקרב, אחרי שניקו הסביר להם על השערים, פרסי ואנבת' נופלים לטרטרוס כדי לסגור את השערים מטרטרוס. ניקו נשאר עם החבורה כי הוא זה שיכול לסגור את שערי המוות והיחיד שיוכל להוביל אותם לבית האדס, שם נמצאים שערי המוות מצידם על פני האדמה.
בספר בית האדס, מתגלה שניקו הוא הומוסקסואל והיה מאוהב בפרסי. בספר דם האולימפוס, שבו נקודת המבט של ניקו מוצגת, הקוראים מגלים את מחשבותיו.
בסוף הספר דם האולימפוס, החמישי והאחרון בסדרת גיבורי האולימפוס, ניקו מגלה לפרסי שהמון זמן הוא היה מאוהב בו, אבל רגשותיו עברו ועכשיו הוא לא הטיפוס שלו, למרות הבלבול של פרסי והשעשוע של אנבת' הם לוחצים ידיים כמו חברים ותיקים, בנוסף בספר הזה נרמז שלניקו יש רגשות כלפי ויל סולאס – בן אפולו האחראי על המרפאה של מחנה החצויים – ולהפך.
בספר האורקל הנסתר – הספר הראשון בסדרה "גורלו של אפולו", מתברר כי ניקו וויל סולאס הם זוג.
בספר המגדל של נירון – הספר החמישי והאחרון בסדרת גורלו של אפולו, ניקו וויל סולאס מופיעים לרוב כזוג צעיר, ומצטרפים לאפולו ומג במסעם בסוף הספר ניקו אומר ששמע קול מטרטרוס קורא לעזרה שהוא מאמין ששייך לבוב (יאפטוס) הטיטאן שעזר לפרסי ולאנבת' לצאת מטרטרוס בבית האדס.
בספר "השמש והכוכב" ניקו וויל סולאס, בן זוגו, יוצאים למסע חיפושים כדי לחלץ את בוב הטיטאן, אשר ניקס חטפה וכלאה. במהלך מסע החיפושים מתגלה הרבה על המסע הקודם של ניקו לטרטרוס, ועל יחסיו עם ויל סולאס.
מראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרים ניקו מתואר תחילה כבעל עור בגוון זית חיוור, אך עם הזמן לאורך הספרים, גוון עורו מחוויר עוד יותר לגוון לבן וחיוור באופן מפחיד. יש לו עיניים חומות כהות, שיער בצבע שחור ופוני ש "מכסה את עיניו," ככתוב לפעמים בספרים המתקדמים בסדרות, ועיניו החומות הכהות מתוארות לפעמים גם כ "עיני זכוכיות שבורות", עקב כל מה שעבר. לרוב אוחז בחרב להב ברזל הסטיגאי שלו. מבחינת האופי, בגורלו של אפולו החמישי, אפולו מתאר את ניקו כ"חזק נפשית יותר מטאפורית מברזל סטיגאי", שכידוע, רק ילדי האדס מסוגלים פיזית להשתמש בה, שכן היא מתאימה רק לכוחם.
ניקו הוא גם נער רזה מאוד וקטן לגילו, עקב היותו חצויי רחוב הרבה זמן וכלוא בכדי הארד בלי מזון ומים, הוא קטן במראה לבני גילו. אחותו ביאנקה דמתה לו מאוד במראה. וכאמור הוא גם בעל שיער שחור מבולגן ועיניים כהות בצבע חום,"שבורות".
בנוסף, מצוין כי אף על פי שהוא רזה, הוא חזק ושרירי באופן מפתיע ולא צפוי. ניקו לובש מעיל טייסים, חולצות טריקו שחורות וג'ינס שחורים (בדרך כלל), ולרוב עונד טבעת גולגולת כסופה שקיבל במתנה מאחותו ביאנקה, הוא מסתובב עם חרבו השחורה, העשויה מברזל סטיגאי, שהוא ברזל שהושרה במימי נהר הסטיקס, ומשום כך יש לו משיכה חזקה לנשמות והוא מתאים לבני האדס ופלוטו.
כוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקו מסוגל לשלוט ולזמן מתים ואל-מתים – שלדים, זומבים וכו' וכו' – ולבצע "מסע צללים", שהוא מעבר בין מקום למקום באמצעות צל שנמצא בקרבת מקום. בנוסף, ניקו מסוגל להרגיש כאשר מישהו עומד למות וכאשר מישהו מת במקום מסוים, (שלא כמו הייזל, אחותו למחצה מצד אביו, ניקו לא יכול לשלוט באבני חן ומתכות יקרות, לחפור מנהרות מתחת האדמה ולגלות מעברים ומנהרות סודיות מתחת לאדמה). בנוסף, הוא יכול להחזיר מתים מהשאול, לשחרר נשמות אבודות אל השאול ואף לכלוא נשמות בחרב הברזל הסטיגאית שלו כדי לחזק אותה. בדם האולימפוס מתגלה כוח חדש של ניקו – הוא מסוגל להפוך אנשים לרוחות רפאים כאשר הם אמורים להיות מתים, ולהעניש אותם כראוי להם (כוח דומה מתגלה בקרב על המבוך, כאשר ניקו מעביר את דיידלוס לשאול).
בגורלו של אפולו החמישי, מתגלה שניקו יכול גם להפוך אדם או חיה לשלד החיה או האדם, ולפזר את העצמות כשהוא לא צריך אותם יותר. מתברר שם גם שהוא יכול להשמיד קצת חלק מהחדר בכוחות האדמה שלו, כל עוד הוא עשוי מאדמה.
ניקו משתמש בחרב העשויה ברזל סטיגאי (ברזל שהושרה במי הנהר סטיקס) – החומר המאפיין את ילדי השאול, ומסוגל לשחרר נשמות אבודות אל השאול, להחזיר לשם מתים בורחים, ואף לחזק בעזרת כוח הנשמות את כוחו.
חרבו של ניקו היא חרב שחורה ומבריקה בצורת פלקטה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| יצירות מאת ריק ריירדן | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ספרים |
| ||||||||||||||||
| עיבודים למדיות נוספות |
| ||||||||||||||||
| אחר |
| ||||||||||||||||
| האלים היווניים והרומים • האלים המצריים • האלים הנורדיים | |||||||||||||||||