סעודה שלישית

סעודה שלישית
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ז, עמוד ב'–דף קי"ח, עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ל', הלכות ט'–י'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רצ"א
ספרי מניין המצוות	ספר יראים, צב

קידוש לסעודה שלישית מתוך הסידור

סעודה שלישית (המכונה גם שעת "רעוא דרעוין") היא הסעודה האחרונה מבין שלוש הסעודות שההלכה היהודית מחייבת לסעוד במהלך השבת. זמנה של הסעודה מקביל לזמן תפילת מנחה, כלומר חצי שעה אחרי חצות היום (זמן מנחה גדולה) עד שקיעת החמה.

יש שאוכלים סעודה זו במאכלים קלים, בעיקר בחודשי החורף שסעודה זו קרובה לסעודת הבוקר. המנהג לזמר זמירות בסעודה וכן לומר דברי תורה.

מקור הדין

בתורה נאמר: ”וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה” (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ה).

משילוש המילה היום בפסוק אחד העוסק באכילת המן, למדו חז"ל כי בשבת מצווים לאכול שלוש סעודות. חז"ל נחלקו האם הדין הוא, שיש לאכול שלוש סעודות במהלך היום בנוסף לסעודת ליל שבת. או מכיוון שבימים עברו מקובל היה לאכול רק שתי ארוחות ביום: פת שחרית וארוחת ערב, הרי שביום השבת יש להוסיף ארוחה אחת נוספת. להלכה נפסק, כי יש לאכול סעודת אחת בליל שבת, סעודה אחת ביום השבת וסעודה שלישית בשבת אחר הצהריים. לדעת הרמב"ם, ישנה חשיבות לסעודות השבת, בגלל מצוות "עונג שבת", שיש לענג את השבת ולכבדה באמצעות מאכל ומשקה.

נשים חייבות בסעודה זו כגברים, כמו בכל דיני השבת.

אופן ודיני הסעודה

על פי עיקר הדין, יש ליטול ידיים בסעודה שלישית ולאכול לחם משנה כמו בשאר הסעודות ולכן חל חיוב על האדם לתכנן את הסעודה השנייה (בפרט בתקופת החורף, בה יום השבת הוא קצר) באופן שיהיה מסוגל לאכול את הסעודה השלישית לתיאבון. ובדיעבד, אם האדם שבע ביותר, ניתן לקיימה גם בכל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, ויש אומרים שאפילו בבשר ודגים, ויש אומרים שאפילו בפירות. פועל יוצא מדין זה הוא שבניגוד לסעודות השבת הקודמות, שחייב לאכול בהן לחם ולכן הוספת "רצה" בברכת המזון אחרין מעכבת, ואם המברך שכח להוסיפה עליו לברך שנית, בסעודה השלישית, שלדעות אחדות אין חיוב לאכול בה לחם, אם אדם שכח להוסיף "רצה" אינו חוזר.

על פי פסיקת ההלכה לא חלה חובת קידוש בסעודה שלישית כיוון שבמקביל ללילה שבו אומרים קידוש פעם אחת, גם ביום חלה חובה לקדש פעם אחת וכבר התקיימה החובה בסעודת הבוקר. אמנם, טוב לברך על היין בסעודה שלישית (בתוך הסעודה, משום שברכת המוציא קודמת) כדי לכבד את סעודות השבת ויש שכתבו נוסח מסודר לקידוש סעודה שלישית.

מן הדין האחראים על הצדקה בכל עיר מצווים לתת לעניים אוכל או כסף המספיקים לשלוש סעודות בשבת, כשלארוחה השלישית עליהם לספק לעני לפחות כדי אכילת פת לחם בשיעור כביצה ודג קטן.

בערב פסח שחל בשבת, יש בעיה לקיים מצוות סעודה שלישית, מכיוון שאסור לאכול מצה בערב הפסח, ואסור לאכול חמץ לאחר שעה רביעית. על כן, יש נוהגים לקיים סעודה שלישית כבר בבוקר שבת זו^{[דרוש מקור]}, יש שמסתפקים בסעודה ללא לחם ואוכלים אותה בשעה הרגילה ויש שמשתמשים במצה עשירה.

זמן הסעודה

מהמשנה משתמע שזמנה של סעודה שלישית הוא במנחה:

מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת,
הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם,
הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה.
כֵּיצַד?
נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת,
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת.
בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת.
בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אַחַת.

— מסכת שבת, פרק ט"ז, משנה ב'

אולם בתקופת הגאונים יש עדויות למנהג לאכול את הסעודה השלישית בבוקר, בצמוד לסעודה השנייה. בהלכות גדולות כתוב (נוסח כתב יד מילאנו):

"והיכא דמקרבין תכא ושארו המוציא ואכלין מידי ומפסיקין ומברכין והדר שארו המוציא ואכלין צורכיהיו ומברכין שפיר דאמי ואף על גב דלא סליקו תכא מפסיקין ומברכין" (= והיכן שמביאים את השולחן ומתחילים המוציא ואוכלים קצת ומפסיקים ומברכים ואחר כך מתחילים המוציא ואוכלים את שאר הסעודה ומברכים, כיאות הם עושים, למרות שלא הסירו את השולחן מפסיקים ומברכים").

יהודה בן ברזילי הברצלוני מציין את קיום המנהג לאכול את הסעודה השלישית יחד עם סעודת הבוקר וכותב שאין לנהוג כך. בספר אור זרוע מובאת תשובה של "שלמה בן יצחק" התומכת במנהג לאכול סעודה שלישית בצמוד לסעודה שנייה ומציינת שכך גם כתבו נתן מרומי ואחיו אברהם ודניאל, שחיו באיטליה. מנהג זה מוזכר גם בשיבולי הלקט.

על פי הנוהג היום, זמנה של סעודה שלישית הוא מזמן מנחה גדולה, כלומר אחרי שש וחצי שעות זמניות. ברוב הקהילות מקובל לאכול סעודה שלישית אחרי תפילת מנחה קטנה, ובקהילות רבות, בעיקר חסידיות, מתקיימת סעודה משותפת בבית הכנסת. מקובל להאריך בסעודה שלישית אל תוך הלילה מעבר לצאת השבת. ואמנם אפילו שהסעודה נמשכה אל תוך הלילה, מזכירים בברכת המזון את השבת ("רצה והחליצנו"), מכיוון שעדיין לא נאמרה ההבדלה.

רעוא דרעוין

על פי הקבלה הסעודה השלישית היא כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "זעיר אנפין" - המהווה כינוי לספירת תפארת. זמנה של סעודה שלישית לעת דמדומי ערב ("בין השמשות") מכונה "רַעֲוָא דְּרַעֲוִין" ("רצון הרצונות") שמשמעותו עת רצון מיוחדת שבה יכולות התפילות להתקבל ברצון, כמבואר בפיוט "בני היכלא". סעודה זו נקראת סעודתו של יעקב ובזכותה ניצולים ממלחמת גוג ומגוג.

תורת החסידות פיתחה רעיון זה למושג חשוב ומרכזי. חסידים רבים נוהגים לשיר שירי נשמה ודבקות בשעת ה'רעוא דרעוין' ורבים מהם אף נוהגים לשבת אז בחושך על מנת לאפשר לאלו שרוצים להרהר בתשובה לתת פורקן לרגשותיהם ואף לבכות מבלי להתבייש מאחרים. כמו מושגים רבים אחרים בתורת הקבלה, גם מושג זה נכתב ונאמר בשפה הארמית שבה נכתב ספר היסוד של הקבלה "ספר הזוהר". פירוש נוסף למושג הוא שהקב"ה הוא "רצון הרצונות", כלומר שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות והרצון הראשון שממנו נוצרים כל הרצונות.

קישורים חיצוניים

• הלכות סעודה שלישית בסימן עז, סעיף ט"ז בקיצור שולחן ערוך
• זמירות לסעודה שלישית
• מאמרים בנושא סעודה שלישית, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.