הפרעת אכילה – הבדלי גרסאות

הפרעת אכילה
תחום	פסיכיאטריה
טיפול	סרטרלין; פארוקסטין; פלואוקסטין ;
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D001068
סיווגים
ICD-10	F50

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:40, 4 במרץ 2021

הפרעת אכילה היא שם קיבוצי למספר הפרעות נפשיות המתבטאות בהפרעות קבועות ונרחבות בדפוסי האכילה או הפרעות בהתנהגות הקשורה לאכילה, בצריכה או בספיגה של מזון. באנגלית מכונה קבוצת הפרעות זו Feeding and Eating Disorders of Infancy and early Childhood. ב-DSM 5 הן נקראות Feeding And Eating Disorders. ההפרעות גורמות לנזקים גופניים משמעותיים, בחלק מהמקרים נזקים קצרי טווח ובחלק ארוכי טווח הנזקים מסכנים את בריאות האדם ולעיתים יכולים להיות מסכני חיים. ההפרעות הללו נחשבות להפרעות של הילדות וההתבגרות בעיקר, ופחות של בוגרים ובוגרות.^[1]^[2]

הפרעות אכילה הן חלק מהתחלואה הנלווית להפרעת קשב. אך בעוד שהתסמינים של הפרעת קשב מקושרים להפרעות באכילה, לא נמצא קשר סיבתי בין הפרעת קשב להפרעות אכילה.^[3] ניכר שהקשר בין הפרעת קשב להפרעות אכילה מורכב מאוד וכולל לולאות משוב הקשורות ליכולת הכללית להתמודדות עם אתגרי החיים. בין היתר, ייתכן שתסמיני הליבה של הפרעת קשב תומכים בדפוסי אכילה פתולוגיים.^[3]

היסטוריה

פרה היסטוריה והעת העתיקה

ההיסטוריה של הפרעות האכילה שלובה באידיאלים של מראה שהשתנו מתקופה לתקופה ומתרבות אחת לאחרת. הרמז הראשון לאכילה חריגה באמנות המערבית היו פסלים או ציורים של השמנת יתר אצל דמויות של נשים או גברים, למשל ביצירה הפרהיסטורית ונוס מווילדרדורף, מהעיירה וילדרדורף באוסטריה. ביצירה זו מצוירת דמות שמנה ביותר של אשה. דימויים כאלה שנראים לפעמים כמו אידיאליזציה של הגוף השמן הופיעו עד התקופה הפלאוליתית. בחברות עניות בהן המזון היה פחות זמין המשיך אידיאל זה להתקיים גם להבא. באופן פרדוקסלי דווקא בתקופות של שפע נחשבה השמנה לנחלתם של עניים.^[4]

הרומאים והיוונים לפניהם ראו השמנה באור שלילי. היוונים היו הראשונים להשתמש בחומרים שונים על מנת לשמור על גזרה למרות אכילה. הרעבה עצמית או הקאות יזומות כאמצעי לשמור על גזרה רזה היה אמצעי מקובל ועתיק יותר מימיהם של היוונים והרומאים.

ימי הביניים ותקופת הרנסאנס

תפיסת התופעות התרבותיות שתוארו לעיל במונחים של בעיה נפשית, החלה בתקופת הרנסאנס כאשר רופא אנגלי בשם ריצ'רד מורטון תיאר לראשונה ב 1689 את הסימפטומים של אנורקסיה.^[1]

המאה ה-19 עד ימנו

עבודתו של מורטון הומשכה על ידי רופא אנגלי אחר בשם ויליאם גאל (Gull) שהיה זה שהגדיר את ההפרעה 181 שנים מאוחר יותר (1870). עם זאת האנורקסיה לא הפכה מיד להפרעה עצמאית בפני עצמה. היא הפכה לחלק ממחלה בשם "מחלת סימונד" המתאפיינת בתת-פעילות של בלוטת יותרת המוח. רק ב 30 השנים האחרונות הוגדרה האנורקסיה כהפרעה נפשית. תחילה היא זוהתה על ידי שני מרכיבים בלבד: ירידה במשקל מתחת לסף מסוים, ואל וסת. כיום 328 שנים אחרי ימיו של ריצ'רד מורטון יש ידע רב הרבה יותר על אנורקסיה, בולמיה והפרעות אכילה אחרות שיתוארו להלן.^[1] אנחנו גם יודעים הרבה יותר על כיצד השפעה חברתית של אידיאלים של יופי ומראה גוף רצוי משפיעים על השכיחות של הפרעות אכילה שונות בקרב תרבויות שונות.^[4]

סוגי ההפרעות

ערכים מורחבים – אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, הפרעת אכילת יתר

קיים ספקטרום רחב של הפרעות אכילה. המוכרות ביותר הן: אנורקסיה נרבוזה, שהסובלים ממנה אוכלים מעט מאוד מתוך פחד להשמין וסובלים מתת-משקל, בולימיה נרבוזה המאופיינת בהתקפי זלילה (בולמוסים) שאחריהם נעשים מאמצי התרוקנות, והפרעת אכילת יתר שמתאפיינת בעיקר באכילה כפייתית מרובה תוך זמן קצר. הפרעות אכילה אחרות כוללות את תסמונת פיקה שנפוצה בעיקר אצל ילדים (אך קיימת גם אצל מתבגרים ומבוגרים) ומתאפיינת בבליעה לא אקראית של דברים שאינם מזון ואינם בעלי ערך תזונתי,^[1]^[2]; העלאת גירה בילדות (אנ') המאופיינת בלעיסה ובליעה חוזרת ונשנית של אותה כמות מזון^[1]^[2]; תסמונת האכילה הלילית (אנ') שבה יש אפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה לילית מרובה לאחר ארוחת הערב^[5]^[6]; הפרעת טיהור (אנ') שמתאפיינת בהקאות חוזרות ויזומות ושימוש בתרופות המעוררות הקאה או בחומרים משלשלים או משתנים ובחוקנים על מנת לשלוט במשקל, אך בניגוד לבולימיה אין בה התקפי אכילה^[2]; והפרעת הימנעות או הגבלת מזון שהסובלים ממנה מפגינים בררנות קיצונית באוכל ו/או דפוסי אכילה חריגים ומטרידים^[2].

בנוסף קיימים מצבים שעדיין אינם מוכרים כהפרעת אכילה רשמית ואינם נזכרים ב DSM או - ICD, כגון אורתורקסיה נרבוזה (אנ') המאופיינת בעיסוק מרובה באיכות המזון הנאכל על ידי האדם. אנשים עם אורתורקסיה יבדקו לדוגמה אם יש במזון שהם אוכלים צבעי מאכל, מרכיבים מהונדסים, חומרים משמרים, עודף מלח או סוכר, חומרי הדברה, אנטיביוטיקה ומרכיבים נוספים שהוספו בתהליך היצור ועלולים לדעתם לפגוע בבריאותם.^[7] בסופו של דבר עשויים אנשים עם אורתורקסיה להציב לעצמם חוקי תזונה בלתי מתפשרים ובלתי הגיוניים (לא לאכול דברים שמכילים מרכיב מסוים כי הם שמעו שהוא מזיק ובכך לגרום לעצמם נזק מבחינה תזונתית ואף להביא את עצמם לתת תזונה או חוסרים תזונתיים משמעותיים)^[8]^[9] דוגמה נוספת היא דיאבולמיה (אנ') תופעה שקיימת אצל אנשים החיים עם סוכרת מסוג 1. במצב זה יש דפוס מכוון ומודע של הימנעות משימוש באינסולין, על מנת לרדת במשקל. פרקטיקה זו יכולה להיות קטלנית, משום שללא איזון בעזרת אינסולין יכול האדם להגיע לרמות סוכר מאוד גבוהות בדם, דבר שיכול להביא למצב חירום רפואי ואף למוות.^[10] ההפרעה נוטה להופיע מגיל בית הספר ואילך שכן בגילאים יותר נמוכים הילד פחות עצמאי בהזרקת אינסולין לעצמו^[11] ומהווה בעיה בעיקר בקרב נערות.^[12]

הפרעות אכילה ופוריות האישה

אמנוריאה (אל-וסת) מופיעה בכ-66% - 84% מהנשים עם אנורקסיה נרבוזה, ובכ-7% - 40% מהמטופלות עם בולימיה נרבוזה. כמו כן נמצא כי 77% מתת-הקבוצה של חולות בולימיה נרבוזה שהייתה להן היסטוריה של אנורקסיה נרבוזה דיווחו על אמנוריאה.^[13] המנבאים החזקים ביותר לאמנוריאה כוללים: BMI נמוך, צריכת קלוריות נמוכה, ורמה גבוהה של פעילות גופנית. אחד הגורמים לאמנוריאה בנערות ונשים עם הפרעות אכילה הוא תסמונת השחלות הפוליציסטיות. מטופלות רבות עם התסמונת סובלות מבולימיה והפרעות אכילה אחרות,^[14] ונמצא מתאם בין בולימיה לשחלות פוליציסטיות.^[15] שחלות פוליציסטיות ידועות כקשורות לסיבוכי פוריות שונים. ההפרעה בווסת נובעת בדרך כלל ממיעוט או העדר ביוץ, ועל רקע זה אי הפריון.^[16]

לכ-17% מהנשים עם בעיות פוריות שפנו לטיפול יש היסטוריה של הפרעות אכילה.^[17]^[18] אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה נמצא כי יש ירידה של 30% בפוריות (יכולת כניסה להריון)^[18]בהשוואה לאוכלוסייה ללא אנורקסיה נרבוזה. בנוסף בקבוצה זו קיים סיכוי מוגבר להפלה ביחס לקבוצה ללא הפרעת אכילה.^[19]

התמודדות

הפרעות אכילה הן קבוצת הפרעות מגוונת מאוד מבחינת גיל הופעת ההפרעה, משך ההפרעה ומהלכה, מבחינת הסיכונים הכרוכים בכל הפרעה ומבחינת התגובה לטיפול והפרוגנוזה. ישנן הפרעות כמו פיקה, שבהן יש סיכוי טוב להצליח בטיפול אם ההפרעה מטופלת בגיל הילדות, אך אם ההפרעה אינה מטופלת היא עלולה להפוך לכרונית וללוות את האדם למשך כל חייו.^[1] ישנן לעומת זאת הפרעות שאופיין כרוני וממושך מלכתחילה, כמו בולמיה ואנורקסיה. אופי הטיפול באנשים עם הפרעות אלה הוא רב מערכתי הכולל צוות טיפול נפשי וצוות רפואי, ולעיתים מחייב אשפוז ביחידה רפואית ייעודית. הפרעות אלה דורשות משאבי התמודדות גדולים ומתמשכים הן מהאדם עצמו והן ומהצוות המטפל. בחלק מההפרעות קיימת ברקע סכנת מוות מוחשית (אנורקסיה, בולמיה, דיאבולמיה).^[20]

הצוות המטפל צריך להתייחס לכל ההיבטים בשביל ללוות את המטופל לאורך הטיפול, הצוות יכול לכלול רופא משפחה/ ילדים האחראי לשינויים הפיזיים של המטופל, דיאטנית האחראית על התפריט התזונתי של המטופל, איש בריאות הנפש האחראי להשפעות הנפשיות והחברתיות של המטופל. (בשוראי יצקוביץ)

גיל ההתבגרות והפרעות אכילה

בבחינת הקשר בין הפרעות אכילה וגיל ההתבגרות, ראשית, השכיחות הגבוהה ביותר של ההפרעות קיימת בקרב נערות בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.^[21] כמו כן, בספרות המקצועית קיימות עדויות רבות, הקושרות בין הפרעות אלו וגיל ההתבגרות, בהתייחס למגוון גורמים וסיבות.^[22] אריק אריקסון כינה את מאבק המתבגרים בביסוס זהותם האישית "משבר זהות".^[23] בהתאם לכך, הראו הלוי והלוי^[24] כי בשל תופעת הדיכאון, האופיינית לתקופה זו, עלולות מתבגרות לחפש אחר ייחודיות ואטרקטיביות, באמצעות שליטה על משקל גופן; גורם נוסף, המקשה על ביסוס זהות המתבגרות, הוא האידיאל החברתי של דמות האישה, שבבסיסו קונפליקטואלי ומבלבל- המודל האסתטי המיוחל הוא מראה כחוש, כמראה נערה טרם התבגרותה. בניסיון להשיג מראה זה, יש השולטות על משקל גופן עד לכדי התפתחותה של הפרעת אכילה. מחקר, המדגים תופעה זו, מצא, כי קיים קשר בין משטר ההרעבה, שנוקטות חולות אנורקסיה, לבין נטייתן לחשיפת רגשות כעס כלפי תהליך ההתבגרות.^[20]^[2]^[1]

בהתמקד באידיאל החברתי, מודל מרכזי להסבר התופעה של הפרעות אכילה, והעלייה בשכיחותה, הוא המודל החברתי-תרבותי. לפי מודל זה, למסרים ולנורמות החברתיים ובהם, המעמד המהותי של משקל והופעה חיצונית, כמדד להצלחה ולהערכה עצמית, יש חשיבות בהתפתחות הפרעות אכילה.^[25] נשים ובפרט, מתבגרות, מפתחות מנהגי אכילה לא בריאים, בהתאם לנורמות אלו. הנורמות באות לידי ביטוי במסגרת המשפחתית, חברתית, לימודית ותעסוקתית.^[22] יתר על כן, הפחד ממבנה גוף שמן, עלול להתבטא ברגשות ובהתנהגויות קיצוניות עד כדי אכילה פתולוגיות. כיום מקובל להניח כי אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות חלק מהפרעות האכילה (בעיקר אלו המתפתחות בגילאי הנעורים) היא המדיה החברתית אשר מעבירה לכלל האוכלוסייה ולאוכלוסיית הנוער בפרט מסרים בנוגע למראה ולדימוי הגוף. מחקר אורך, שנערך בארצות הברית, מדגים את המודל הנ"ל בקרב אלף מתבגרות, בנות 12–15. ממצאי המחקר, מצביעים על כך, כי עיסוק במראה חיצוני ובמשקל גוף, בלוויית סוגים שונים של לחצים חברתיים (למשל לעמידה באידיאל של דמות האישה), קשורים בתסמינים של הפרעות אכילה.^[20]

טיפול

הטיפול בהפרעת אכילה משתנה בהתאם לסוג וחומרת ההפרעה, ובדרך כלל נעשה שימוש ביותר משיטה טיפולית אחת. פסיכותרפיה במסגרת מרפאתית היא הטיפול הנפוץ ביותר. מטופלים שקיבלו שירותים במסגרת אשפוז מלא או אשפוז יום לרוב מועברים לרוב למרפאות חוץ להמשך טיפול. מטרתו של הטיפול הפסיכולוגי הוא לאפשר הכלה של רגשות שליליים, ולטפח גישה ריאליסטית ומאוזנת יותר ביחס לדימוי עצמי, דימוי גוף וקשריהם המשפחתיים. מטרת הטיפול הפסיכולוגי עם מתבגרות היא החזרת המטופלת למסלול ההתבגרות התקין ולרוב כולל מרכיב של הדרכת הורים.^[26]

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי

מטרתו של טיפול התנהגותי-קוגנטיבי (CBT) היא להביא לשינוי התנהגויות ומחשבות מעוותות הגורמות למצוקת המטופל.^[27] בשל כך, שיטת טיפול זו שמה דגש על בחינה מחודשת של מחשבות שליליות בלתי מסתגלות במטרה להפחית תגובות רגשיות והתנהגותיות המשמרות את הפרעת האכילה.^[28]

טיפול זה, הוערך במספר רב של מחקרים והוכח כיעיל בהפרעות אכילה במגוון אוכלוסיות וגילאים. השפעת הטיפול היא מיידית ונשמרת לטווח ארוך. ^[29] הטיפול כולל, חוזה טיפולי המצריך הסכמה לניטור מסודר של האכילה לאורך כל הטיפול ולעמידה בתוכנית תזונתית מאוזנת וכן מוטיבציה גבוהה מצד המטופלות לביצוע מטלות הנדרשות מחוץ לשעות הטיפול. כמו כן, גישה זו רואה חשיבות מכרעת עוד בטרם הטיפול בהכרת המטופלת בערך של דפוס אכילה בריאים.^[30]

הטיפול שניתן למתמודדים עם בולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית אשר אינם סובלים ממחלות פסיכיאטרית נלוות, הוא מובנה, ממוקד וקצר מועד. מומלץ להגביל את משך הטיפול, שכן שינויים משמעותיים יכולים להתרחש גם בחודשים שלאחר סיומו. ^[31] מחקרים מבוקרים רבים הראו שטיפול זה בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית נחשב ליעיל לא פחות מטיפולים פסיכולוגיים, ובמקרים מסוימים אף יותר.^[32]^[33]

טיפול תרופתי בשילוב עם פסיכותרפיה

נמצא כי השילוב של טיפול פסיכותרפי בכלל וטיפול התנהגותי- קוגניטיבי בפרט לצד נטילת תרופות מסוג SSRI עדיף מכל אחד מטיפולים אלה בפני עצמו. בעקבות הטיפול המשולב נפסקות התנהגויות "מטהרות" כמו הקאה באחוזים גבוהים. ניתן לראות ירידה בהתנהגויות אלו בשבועות הראשונים שלאחר תחילת הטיפול המשולב, רמה נמוכה של כפייתיות ביחס לדימוי גוף ושל אפיונים אישיותיים כגון: פרפקציוניזם וקושי בוויסות של רגשות ודחפים.^[34]

טיפולי דיאלקטי-התנהגותי

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) פותח במקור עבור אנשים שאובחנו כמתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, אך מיושם גם בטיפול בהפרעות אכילה, בשל הדמיון בין הפרעת אישיות גבולית להפרעות אכילה המתבטא בקשיים בוויסות הרגשות והדחפים. מחקרים אמפיריים מצביעים על יעילותה של שיטת ה-DBT בטיפול בהפרעות אכילה.^[35]

גישה זו נשענת על הרעיון של שילוב המטופל בהליך הטיפולי באמצעות מתן משימות שוטפות. הגישה מתמקדת בארבעה נושאים במהלך הטיפול הנוגעים להקניית כישורים פסיכולוגיים: (1) היכולת לקשיבות עצמית (mindfulness); (2) ויסות רגשי והגברת הסובלנות למצוקה;(3) הפחתת תסכול, ו-(4) מפגש עם האחר – מרכיב זה עוסק בהגברת היעילות הבינאישית, מתוך ההכרה בכך כי לרוב, קשיי המטופל נוצרו במסגרת יחסים בינאישיים. כישורים אלו לרוב נלמדים במסגרת טיפול קבוצתי בגישת DBT, ולעיתים נהוג לשלב גם עם טיפול פרטני. כך מתאפשר למטופלים לחלוק ולשתף בתחושות ובחוויות אודות מטלות שהתבקשו ליישם בפגישה הקודמת.^[36]

טיפול משפחתי

הטיפול המשפחתי מניח כי המשפחה מהווה גורם חשוב בהתפתחות הפרעת אכילה. מחקרים מצביעים על קשר בין נטייה לעיסוק ברזון, במראה החיצוני ודיאטה במשפחה לבין התפתחות הפרעת אכילה בקרב בני המשפחה. בנוסף, תקשורת בינאישית לקויה לצד התערבות יתר או חסר של המשפחה בחיי הפרט, עשויות להוות גורמים המגבירים את הסיכוי להופעת הפרעת אכילה בקרב בני משפחה.^[37] בשל כך, במודל זה, נערכת התבוננות במשפחה כיחידה אינטגרטיבית וניסיון לברר את הרקע המשפחתי תוך זיהוי קונפליקטים, תפקידים, ומשאבים העומדים לרשות המשפחה.^[38]

מודל זה נמצא כיעיל בטיפול במתבגרות עם אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה. הטיפול נחלק לשלושה חלקים ונמשך כשנה. השלב הראשון, מתאפיין בגיוס ההורים לטובת הטיפול בנערה לצורך החזרת האמון בעצם ביכולות ההוריות של ההורים בעצמם. כמו כן, מתבצעת התערבות פסיכו-חינוכית שמטרתה הפחתת תחושת האשמה וחוסר האונים שלהם וכן מתן הסבר על אופי המחלה והדגשת תפקידם המשמעותי בתהליך ההחלמה. השלב השני מאופיין בחזרתה ההדרגתית של הנערה לאכילה מאוזנת, תוך המשך תמיכה ופיקוח מצד ההורים ומתן דגש לאחריותה האישית של הנערה לשינוי דפוסי אכילתה. השלב השלישי מתאפיין בכך שהנערה לוקחת אחראיות מלאה על אכילתה, ניתן לשלב פעילות גופנית והמיקוד עובר לנושאים כלליים ורחבים יותר של תפקוד בריא ומותאם לגילה בדגש על פיתוח מיומנויות בינאישיות ועידוד לדעה עצמית. כמו כן, ניתן דגש בטיפול על מניעת נסיגה ונושאים משפחתיים רלוונטיים שדורשים דיון ופתרון.^[39]

טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי

טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי נמצא כיעיל לטיפול בהפרעות אכילה.^[40] על-פי גישה זו, הגורם המשמעותי שמוביל להתפתחות של הפרעת האכילה הוא הפגיעה בהערכה העצמית של הנערות ותפיסתן השלילית על עצמן. הן ייפנו להפסקה אקטיבית של האכילה באנורקסיה או אכילה כפיצוי בבולימיה במטרה להשיג תחושה של שליטה ועצמאות. לכן, מטרת הטיפול היא שיפור הדימוי העצמי הירוד.^[41] גישה זו נמצאה מתאימה במיוחד לטיפול באנורקסיה ובבולימיה בשל הדגש הרב המושם במודל זה על הפוטנציאל של הקשר הטיפולי לתקן את ההערכה העצמית. שיפור הדימוי העצמי נעשה באמצעות היחסיים הטיפולים שמאופיינים בהקשבה אמפתית מצד המטפל. ^[42]

המודל הביו-פסיכוסוציאלי

המודל מדגיש את חשיבות של יחסי הגומלין בין המערכות השונות – הביולוגית, הפסיכולוגית, האינדיווידואלית, המשפחתית והחברתית – של האדם החולה ומשפחתו וכי התהליכים משולבים בו זמנית.^[43] הפרעות אכילה מצריכות התערבות אינטגרטיבית של צוות רב-מקצועי מול מטופלים בעלי תחלואה גופנית ופסיכיאטרית משמעותית המשלב פסיכיאטר; רופא פנימאי או רופא ילדים; תזונאית; כוח אדם ממקצועות הטיפול - פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפלים בהבעה וביצירה; כוח אדם סיעודי; מדריך לאימון גופני. לעיתים נדרש מעקב של קרדיולוג, גינקולוג ואנדוקרינולוג. לאור אופייה המורכב של המחלה, לדעת מומחים הטיפול הרצוי הוא מעבר ממסגרת למסגרת בהתאם לחומרת המצב הרפואי: אשפוז, אשפוז יום, טיפול יום, טיפול מרפאתי ושיקום.^[44]

הפסיכותרפיה הבין-אישית

הפסיכותרפיה הבין-אישית מוכרת כמודל מוביל ומבוסס מחקרית לטיפול בהפרעות אכילה מסוג בולימיה והפרעת אכילה התקפית. הטיפול עבור הפרעת אכילה ממוקד בקשיים ביחסים הבינאישיים שחווה המטופלת אשר מהווים גורם משמעותי להתפתחות ושימור ההפרעה. המטופלים, בעיקר אלה עם בולימיה, פונים לטיפול לאחר התמודדות ממושכת עם המחלה אשר במהלכה השתמרה נטייה להסתיר סימפטום מהסביבה ולקיים קשרים חלקיים עם אחרים. במסגרת הטיפול, המטפל ישאף לסייע למטופל לפתח ערוצי תקשורת יעילים וחיוביים עם סובביו. בנוסף, טיפול זה מעניק חשיבות רבה למתן הסבר פסיכו-חינוכי למטופלים אודות הסימפטומים של ההפרעה, דבר אשר נועד לנסוך ביטחון בקרב המטופל.^[45]

ביקורת על הטיפול

מספר מגבלות נצפו ביישום טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית. תהליך המיון לקבלה לתוכנית טיפולית זו משאיר מאחור מטופלות רבות בשל אי התאמתן למודל הטיפולי. מבין אלו שנמצאו מתאימות, באחוז מסוים, לא יגיבו לטיפול כלל ונמצא שבין 20% ל-30% ינשרו לפני סיומו. שיעורים גבוהים אלה קשורים בעיקר לקושי של מתמודדים עם הפרעת אכילה להתמיד בטיפול דורשני זה, ולכן נטען שטיפול זמסוג זה בבולימיה נרבוזה ואכילה בולמוסית אינו יכול להצליח משום שאין התייחסות להיבטים רגשיים או לאופי הכפייתי הקשור לאכילה ולמשקל.^[30]

ישנן גישות המבקרות את ההתערבויות הטיפוליות הנפוצות בתחום הפרעות האכילה בטענה כי הן מתמקדות בשליטה בהפרעות האכילה ואילו הבעיות הפסיכולוגיות שעומדות בבסיס הפרעות האכילה מקבלות תשומת לב משנית^[46]^[47]. למשל, טיפול ב-CBT מתמקד בסימפטומים/התנהגויות, אינו מאפשר טיפול בשורש הבעיה ואת הביטוי הרגשי הנחוץ כל כך להחלמה.^[48]

בהתאם לביקורת זו, לדבריהן, טיפול המתמקד במשקל הגוף ובתזונה, ולא כזה המתמקד בריפוי מטראומות בין אישיות, עשוי לפגוע באיכות הטיפול המוצע לנשים שנפגעו מינית בעברן ואשר סובלות מהפרעת אכילה. הן טוענות כי חשוב שמטפלות יאפשרו ביטוי של החוויות הטראומתיות במסגרת הטיפול, ייראו בהפרעת האכילה כדרך התמודדות הנובעת מהיסטוריה של פגיעה מינית ויסייעו למטופלות באימוץ דרכי התמודדות חלופיות.^[47]^[49] הנשים שהיו מטופלות במסגרות של הפרעות אכילה ובעיקר במחלקות האשפוז, התקוממו נגד הגישה שמתמקדת בגוף אשר מביאה פעמים רבות לחוויית החפצה המשחזרת עבורן את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים שחוו בפגיעה המינית.

הפרעות אכילה בתרבויות שונות

קבוצת הפרעות האכילה היא אחת הקבוצות של הפרעות נפשיות בהן יש שונות גבוהה בהופעת ההפרעה בין תרבויות שונות. הדבר נובע מכך שבתרבויות שונות קיימת התייחסות שונה לאוכל ולאכילה וקיימים מנהגים מגוונים הקשורים לאוכל. כמו כן בתרבויות שונות ובתקופות שונות קיימים אידיאלים שונים של מראה חיצוני וממדים.^[1] להלן מספר דוגמאות להיבטים בין תרבותיים בהפרעות האכילה השונות:

תסמונת פיקה: ישנן תרבויות בהן אכילת חומרים שאינם מזון נחשבת לבעלת ערך רפואי, רוחני או תרבותי .^[2]
הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה: יש תרבויות מערביות (בארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה ואירופה ) שבהן יכולה להתקיים התנהגות הדומה להפרעה זו ממניעים דתיים ותרבותיים.^[2]
אנורקסיה נרבוזה: ההפרעה אמנם קיימת בתרבויות ומדינות רבות, אך היא שכיחה ביותר במדינות פוסט-תעשייתיות בעלות הכנסה גבוהה כגון ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד ובמדינות בהן קיים אידיאל גוף נשי רזה.^[2] עם זאת מרכיב מסוים של האנורקסיה, הפחד מהשמנה נוטה להיות שכיח יותר באסיה.^[2]
בולימיה נרבוזה: השכיחות שווה בערך במדינות תעשייתיות בכל העולם, לרבות יפן, ודרום אפריקה. עם זאת ההפרעה מופיעה גם בתרבויות שאינן מערביות, אם כי בשיעור נמוך יותר.
הפרעת אכילה כפייתית או בולמוסי האכילה: ההפרעה שכיחה במדינות תעשייתיות. עם זאת מחקרים שנערכו בארצות הברית והשוו בין אוכלוסיות שונות במדיה (לטינים, אסייתים, אפרו אמריקנים וכדומה) מצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות לבין עצמן ובין קבוצות המיעוטים למי שאינם משתייכים אליהם.

הפרעות אכילה ופמיניזם

רוב הפרעות האכילה, ואנורקסיה ובולימיה בפרט, שכיחות יותר באוכלוסייה הנשית. 90%- 95% מהחולות בהפרעת אכילה אלה הן נשים, כאשר רובן נשים צעירות.^[50] על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2015, יש בישראל 37,050-49,400 נערות ונשים בגילאי 15–24 הסובלות מהפרעות אכילה.^[51] לאור זאת, תאוריות פמיניסטיות שונות ניסו להצביע על גורמים המשפיעים ומעלים את הסיכון להתפתחות הפרעות אכילה.

היופי הנשי

מאפייני היופי הנשי השתנו בתקופות שונות בהיסטוריה. לפי התאוריה הפמיניסטית, מאפיינים אלו הוגדרו לרוב על ידי הגברים עבור הנשים.^[52] נשים רבות בתרבות המערבית סובלות מחרדת גוף (body anxiety) ומשנאת גוף אשר מכרסמות בביטחונן העצמי. הן מרגישות כך ביחס לגופן עקב העיסוק המופרז בתרבותנו בדימוי הגופני של האישה. דימויים וויזואליים לא ראליים מוצגים ברחובות, על צגי המחשב והטלוויזיה ומעודדים דימויים "מועדפים" של נשים שאין להם שום קשר עם המציאות (מושכות, מגרות, מפתות, דקיקות נטולות שיער גוף וכו'). נשים נוטות לפקח על גופן והדבר עלול להוביל לבושה בגוף ולהעמידן בסיכוי לפתח הפרעות אכילה.^[53] על פי "תאוריית ההחפצה" המסרים החברתיים והתקשורתיים הרווחים כיום, המדגישים את הרזון כאידיאל היופי,^[54] גורמים לחברה להתייחס לנשים כאל חפץ, וכפועל יוצא מכך, גורמים לנשים להתייחס לעצמן כאל חפץ.^[55] בהתייחסותן זו, הנשים תופסות את תחושת הערך העצמי שלהן כמבוססת לרוב על המראה החיצוני, ובהתאם לכך מבקרות את עצמן. לתהליכים אלו יש השלכות פסיכולוגיות שליליות, ובכללן אי שביעות רצון מהגוף והערכה עצמית ירודה.^[56] חוקרות פמיניסטיות מציגות את משמעותו המניפולטיבית של מיתוס "היופי הנשי". לטענתן, התכונה "יופי" קיימת בעולם באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי כמקובל לחשוב. לדבריהן, מיתוס היופי הנשי אינו משרת את הנשים אלא את הממסד הגברי, וכי הוא פונקציה של מגמות כלכליות, פוליטיות ושל מגמת דיכוי.^[57] האפיון הפסיכולוגי הראשוני באנורקסיה נרבוזה הוא הרדיפה אחר הרזון דרך הרעבה עצמית, והפחד הנורא מעליה במשקל, בעוד האפיונים הפיזיים כמו ירידה במשקל הם משניים. על בסיס הנחה זו תאוריות פמיניסטיות הוסיפו כי התפתחות הפרעות האכילה היא תוצאה של הליך חברתי-תרבותי של דיכוי נשים, ופחות פתולוגיה אינדיבידואלית.^[58] על פי התאוריה הפמיניסטית, 'אמיתות' חברתיות רבות שהוצגו כנייטרליות ואובייקטיביות, הוגדרו למעשה על פי תפיסה גברית- פטריארכלית.^[52] הספרות מציגה שלוש דרכים להתמודד עם קונפליקטים אלו: להשלים, לקבל ולסבול, או למרוד, כשחוקרות פמיניסטיות קוראות לנשים למרוד בציפיות החברה. הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה אינה פעולה קונפורמית פשוטה לצווים החברתיים, אלא להפך. ניתן לראות את היחס של הסובלות מאנורקסיה למזון בדחייה ובסירוב כאקט מחאתי כנגד ציפיות החברה, בדומה לשביתת הרעב של הסופרז'יסטיות. אף על פי שלא תמיד ברור להן על מה הן מוחות, המטרה שלהן היא ליצור אני מיוחד בניסיון לייסד שליטה, אוטונומיה ותחושת עצמי.^[59]

יחסי אם-בת בהתפתחות הפסיכולוגיה הנשית

תאורטיקניות פמיניסטיות מזהות את המשפחה כבבואה של הפסיכולוגיה הנשית.^[60] במסגרת התא המשפחתי ובעיקר במסגרת יחסי אם-בת, לומדת הנערה לזהות את תפקידה החברתי בד בבד עם פיתוח הזהות העצמית שלה. בתרבות המערבית האימהות הן האחראיות להתפתחות הפסיכולוגית והחברתית של הילדים מקטגוריה של מין לקטגוריה של מגדר. האישה האידיאלית נתפשת כדמות בעלת מראה והתנהגות נשיים: אישה נשואה, נאמנה לבעלה ומשפחתה ושמחה לשרת אותה. אישה 'נורמלית' נתפשת כזו המפנימה את חובותיה כבר מילדות המוקדמת ולכן נדרשת לגייס את כוחותיה על מנת למלא את תפקידה כבת, כאם וכרעיה.^[53] ציפיות אלו מייצרות אצל נשים רבות קונפליקטים פנימיים. מטלה חברתית זו משאירה חותם עמוק על מערכת יחסים אמביוולנטית בין האם לבת. האם המדוכאת על ידי גורמים פטריארכליים, מכוונת את בתה לקבל על עצמה את אותן מטלות המצופות לה בתקופת הנשיות הבוגרת. לשם הגשמת 'נשיות מוצלחת' על האישה לעמוד בשלוש מטלות בסיסיות: לקבל ולכבד את רצון האחר; לזהות ולמלא את צורכי האחר; ולחפש את הגדרת העצמיות שלה דרך ההתקשרות עם האחר. ההשלכות של דרישות אלה הן שנשים, מתוך שלילת עצמיותן מוצאות את עצמן מתקשות לפתח תחושה אותנטית של צרכיהן.^[61] תאוריות פמיניסטיות גורסות כי הערך העצמי של נשים קשור למידה ולטיב הקשרים הקרובים האינטימיים שלהן. כישלונה של אישה במציאת הדדיות והבנה במערכת יחסים נחוות כהטלת ספק בזהותה, מוליד אשמה, ספק עצמי והערכה עצמית נמוכה.^[62] אצל הסובלות מהפרעות אכילה הדרישה ההתפתחותית לעצמאות מביאה את הנערה המתקשה לעמוד בציפיות והרוצה להמשיך ולהתנהג כרצונה, לחוות את העצמאות דרך השליטה במזון ובגוף. הדיאטה והירידה במשקל גוררים, לפחות בהתחלה, לתגובות חיוביות מהזולת, ומקנים לה תחושת עוצמה לא מוכרת וכן משמשים לה כמקור לגאווה ולעליונות.^[63]

המעבר מילדות לנשיות

מחקרים מצביעים על גיל ההתבגרות כתקופה המהווה קרקע פורייה להתפתחות הפרעת אכילה. 20%-22% מהמתבגרות, בעיקר בנות 16–18, נמצאו בסיכון לפתח הפרעה זו.^[64] על פי התאוריה הפמיניסטית, אחד הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה הוא הפחד מגדילה ומהתבגרות וחשש מפני אי יכולת למלא ציפיות מגדריות בגיל זה. הפרעת אכילה מעכבת את התפתחות הגוף, את התפתחות סממני המין, ומעכבת התמודדות עם דרישות החיים כמו עמידה בלחץ לימודי, ובחינות בבית הספר, גיוס לצבא, יציאה לעצמאות כלכלית ועוד. כמו כן, התבגרות זו מביאה עמה חשש לאבד את אהבתם ודאגתם של ההורים. נשים צעירות חשות שאינן בשלות לתהליך השידוכים והנישואין.^[65] כמו כן, נערות רבות חשות לחץ חברתי מבני גילן להיות אקטיביות מבחינה מינית. נערות רבות "משתמשות" באופן לא מודע בהפרעת האכילה כדי לעכב תהליכים אלו כמה שניתן.^[62]

הציפיות המגדריות והשפעותיהן

במחקרים שנערכו בנוגע לקשר בין הפרעות אכילה לבין עמדות כלפי תפקידי מגדר, נמצאו קשרים חיוביים רבים בין לחץ הנובע מתפקידי מגדר לבין התפתחות הפרעות אכילה.^[66] נערות בגיל ההתבגרות חוות השפעות שונות ולעיתים אף סותרות מהחברה הכללית, מבני המשפחה וממעגל השווים. נמצא כי נשים עם הפרעות אכילה חוות לחץ כפול. הן לחץ המתקשר לתפקידי מגדר נשיים, כמו החשש מחוסר אטרקטיביות וחשש מהתנהגות אסרטיבית, והן לחץ המתקשר לתפקידי מגדר גבריים, כמו החשש מחוסר יכולת פיזית ומנחיתות אינטלקטואלית. רמות הלחץ שהן חוות היו גבוהות באופן משמעותי בהשוואה לנשים שאינן סובלות מהפרעת אכילה. נערות שנמצאות בסיכון גבוה לחלות בהפרעת אכילה חשות את הלחצים כמופנים כלפי גופן.^[53]

הקשר בין הפרעות אכילה ופגיעות מיניות

הספרות המקצועית מדווחת על קשר ברור בין התפתחות הפרעת האכילה ובין פגיעות מיניות.^[67] מחקר העוסק בקשר זה, מצא כי 48 אחוזים מבין 113 מטופלות, שאובחנו באנורקסיה נרבוזה והתאשפזו, עברו התעללות מינית בילדות,^[68] לעומת מחקר אחר שמצא כי 70% מהמטופלות הסובלות הפרעת אכילה, נפגעו מינית לאורך השנים.^[69] במקרים של חוויה מינית לא רצויה נערות ונשים חוות חוויה עמוקה של חוסר שליטה ומחזירות את תחושת השליטה על גופן על ידי אכילה או אי-אכילה.^[69] על פי תאורטיקניות פמיניסטיות ניצול מיני של ילדות הוא בבחינה קונקרטיזציה של יחס התרבות לגוף האישה. ילדה שמנוצלת מינית הופכת לחפץ מיני שנועד לשרת את צורכי המבוגר הפוגע המשתמש בגופה לסיפוקו המיני. ילדה שגופה נוצל מינית תתקשה לפתח דימוי גוף תקין. כתוצאה מכך, הגוף נתפס כמקור של פגיעות, של לכלוך וזוהמה ושל אשמה ובושה. חוויית הנפגעת היא שהגוף בגד, ושהגוף והנשיות הם מקור לסכנה.^[53] השקפה פמיניסטית תופסת את הפרעות האכילה כאסטרטגיות של התמודדות והישרדות לאחר הפגיעות המיניות. הן הדרך שבה "בוחרות" חלק מהנערות ומהנשים שעברו פגיעות מיניות בילדות, ברוב המקרים באופן לא מודע, לבטא את המצוקות שנותרות חסרות קול וחסרות מילים. הפגיעה המינית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בחשיפה למיניות שאינה מותאמת. למשל, הפורנוגרפיה הנגישה יותר ויותר בתקשורת עלולה לגרום לנערות רגישות במיוחד להימנעות קיצונית מהכניסה לדמות הנשית המוצגת בסוג זה של תקשורת.^[52]

ראו גם

לקריאה נוספת

גור, ענת, גוף זר : הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם, הקיבוץ המאוחד, 2015
מייקל קרסנואו, חיי כגבר אנורקטי, הוצאת אח, 2006
אליסון אייבורס וסופי נסביט, רעבים להבנה : ספר הדרכה המסייע לצעירים להבין ולהחלים מאנורקסיה נרבוזה, הוצאת אח, 2008
וי, קרן, אנורקסיה נרבוזה והדרך להחלמה : הרעב למשמעות, הוצאת אח 2005
מירה דנה, מרילין לורנס, נשים אוכלות את עצמן : על הפרעות אכילה - אנורקסיה, בולימיה ואכילה כפייתית, מודן 2017
המוסד לביטוח לאומי. תוכנית הבתים השיקומיים לנשים צעירות המחלימות מהפרעות אכילה, 2013
וייסבלאי, א' (2010). הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה.

ירושלים: הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

איתור סימנים, השמנת יתר ומידע נוסף, בספריית "מט"ח"
יעל לצר, הפרעות אכילה והדרכים להתמודד איתן, ינואר 2004, באתר בית החולים רמב"ם
רונית שלו, "אין כניסה לחומרים מבחוץ", באתר פסיכולוגיה עברית, 16 בפברואר 2011
עידו אפרתי, עולים במשקל ונשלחים הביתה: הסובלים מהפרעות אכילה נופלים בין הכיסאות, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2016
אוהד נחום, הפרעות אכילה בקרב ספורטאים, באתר פסיכולוגיית ספורט
מריה רבינוביץ' הטיפול בהפרעות אכילה בישראל, ירושלים, מרכז המידע של הכנסת, 2012
ורבין אנאלו, בין מילים מגדירות למילים מספרות. 2011, אתר פסיכולוגיה עברית
שירי שדה שרביט, האטיולוגיה של הפרעות אכילה(הקישור אינו פעיל), אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה
שרון שלהב פדרני 5 הפרעות אכילה שלא שמעתם עליהן. אתר סלונה, 2016
Kelly D. Brownell and B. Timothy Walsh, Eating Disorders and Obesity: Third Edition: A Comprehensive Handbook, Guilford press 2017
Yael Latzer, Daniel Stein, editors, Bio-psycho-social contributions to understanding eating disorders, Switzerland : Springer 2016

קישורים חיצוניים

העמותה הישראלית לטיפול, חקר ומניעת הפרעות אכילה
הפרעות אכילה בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
הפרעות אכילה אנורקסיה בולימיה ואכילה כפייתית באתר "כל זכות"
כל מה שצריך לדעת על הפרעות אכילה בתאר על הספה.
בית צידה לדרך, בית חם לאנשים עם הפרעות אכילה, ביישוב רמת ישי
פורום הפרעות אכילה, לייעוץ ושאלות באתר כמוני
הפרעת אכילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

אורתורקסיה

אוסנת הראל, אורתורקסיה: כשאכילת אוכל בריא הופכת לאובססיה, באתר ynet, 1 ביוני 2005
דן אבן, אובססיה לא בריאה לאוכל בריא, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2009

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ חנן מוניץ (עורך), 26. הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 638-648
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ American Psychiatric Association., Feeding and Eating Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 2013, עמ' 329-354. (בeng)
^ ¹ ² Kaisari, P., Dourish, C. T., & Higgs, S. (2017). Attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) and disordered eating behaviour: a systematic review and a framework for future research. Clinical psychology review, 53, 109-121.
^ ¹ ² Dana K. Cassell, David H. Gleaves, The Encyclopedia of Obesity and Eating Disorders, Third Edition, Infobase Publishing, 2009, עמ' XIII- XIX. (באנגלית)
^ Cristin D. Runfola, Kelly C. Allison, Kristina K. Hardy, James Lock, Prevalence and Clinical Significance of Night Eating Syndrome in University Students, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07-01, עמ' 41–48 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.012
^ Albert J. Stunkard, William J. Grace, Harold G. Wolff, The night-eating syndrome, The American Journal of Medicine 19, 1955-07-01, עמ' 78–86 doi: 10.1016/0002-9343(55)90276-X
^ Christian R. French (2015-11-12). "Orthorexia nervosa: Evaluating Potential At-risk Populations and Diagnostic Criteria in an Emerging Eating Disorder". {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
^ Márta Varga, Barna Konkolÿ Thege, Szilvia Dukay-Szabó, Ferenc Túry, When eating healthy is not healthy: orthorexia nervosa and its measurement with the ORTO-15 in Hungary, BMC Psychiatry 14, 2014-02-28, עמ' 59 doi: 10.1186/1471-244X-14-59
^ Thomas M. Dunn, Steven Bratman, On orthorexia nervosa: A review of the literature and proposed diagnostic criteria, Eating Behaviors 21, 2016-04-01, עמ' 11–17 doi: 10.1016/j.eatbeh.2015.12.006
^ Malissa Martin, Natasha Darbar, Monique Mokha, Diabulimia: A Body-Image Disorder in Patients with Type 1 Diabetes Mellitus, Athletic Therapy Today 13, 2008-07-01, עמ' 31–33 doi: 10.1123/att.13.4.31
^ Julie Hasken, Laura Kresl, Teresa Nydegger, Megan Temme, Diabulimia and the Role of School Health Personnel*, Journal of School Health 80, 2010-10-01, עמ' 465–469 doi: 10.1111/j.1746-1561.2010.00529.x
^ Yan L, 'Diabulimia' a growing problem among diabetic girls., Nephrology news & issues 21, 2007/10
^ Kimmel, M. C., Ferguson, E. H., Zerwas, S., Bulik, C. M., & Meltzer‐Brody, S., Obstetric and gynecologic problems associated with eating disorders., International Journal of Eating Disorders 49, 2015, עמ' 260-275
^ Azziz ,R, . Diagnosis of polycystic sindrom: the Rotterdam criteria are premature, The journal of clinical and endocrinology & metabolism 91, 2006, עמ' 781-785
^ Jahanfar.S, Eden J. A, Nguyent T.V, Bulimia nervosa and polycystic ovarv svndrome, Gynecological Endocrinology, 1995, עמ' 113-117
^ C.M. Boomsma M.J.C. Eijkemans E.G. Hughes G.H.A. Visser B.C.J.M. Fauser N.S. Macklon, A meta-analysis of pregnancy outcomes in women with polycystic ovary syndrome, Hum Reprod Update 6, 2006, עמ' 673-683
^ . Mitchell,A.M., Bulik, C.M, Eating Disorders and Women's Health: An Update, Journal of Midwifery & Women’s Health 51, 2006, עמ' 193-201
^ ¹ ² . Ward, V.B, Eating disorders in pregnancy, BMJ 336, 2008, עמ' 93-96
^ Meczekalski ,B, Podfigurna-Stopa, A, Katulsk, K, Long-term consequences of anorexia nervosa, Elsevier, 2013, עמ' 215-220
^ ¹ ² ³ Yael Latzer, Daniel Stein,, Bio-Psycho-Social Contributions to Understanding Eating Disorders | Yael Latzer | Springer, Springer, 2016. (באנגלית)
^ בכר י', הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה- טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי, מאגנס, 2001
^ ¹ ² בוניאל-נסים, מ' ועזי ב', "פרו-אנה": נערות עלומות באינטרנט, מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית 29, עמ' 171-190
^ אריק אריקסון (1968). ילדות וחברה.
^ הלוי, נ' והלוי, א, הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות המוקדם- מחקר חתך על אוכלוסיית מתבגרים צעירים בירושלים, הרפואה 168, עמ' 523-531.
^ אתי וייסבלאי, הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2010
^ העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה
^ מרום. צ., גלבוע- שכטמן, א., מור. נ. ומאיירס. י, טיפול קוגניטיבי - התנהגותי במבוגרים, תל אביב: הוצאת דיונון
^ Hoffman, S.G., Asnaani, A., Vonk, I.J., Sawyer, A.T., Fang, A., The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta- analyses., Cognitive Theory Research., 2012, עמ' 427-440.
^ Layard, R. & Clark, D.M, Thrive: The power of psyechological therapy, UK :Penguin Random House, 2014
^ ¹ ² Johan Vanderlinden, Many roads lead to Rome: Why does cognitive behavioural therapy remain unsuccessful for many eating disorder patients?, European Eating Disorders Review: The Journal of the Eating Disorders Association 16, 2008-09, עמ' 329–333 doi: 10.1002/erv.889
^ Fairburn CG, Marcus MD & Wilson GT, Cognitive – behavioral therapy for binge eating and bulimia nervosa: A comprehensive treatment manual In CG Fairburn & CG Wilson (Eds), Bing eating: Nature, a assessment, and treatment, New York, N.Y : Guilford Press, 1993a, עמ' 361 - 404
^ C. G. Fairburn, R. Jones, R. C. Peveler, R. A. Hope, Psychotherapy and bulimia nervosa. Longer-term effects of interpersonal psychotherapy, behavior therapy, and cognitive behavior therapy, Archives of General Psychiatry 50, 1993-06, עמ' 419–428 doi: 10.1001/archpsyc.1993.01820180009001
^ W. S. Agras, S. J. Crow, K. A. Halmi, J. E. Mitchell, Outcome predictors for the cognitive behavior treatment of bulimia nervosa: data from a multisite study, The American Journal of Psychiatry 157, 2000-08, עמ' 1302–1308 doi: 10.1176/appi.ajp.157.8.1302
^ J. E. Mitchell, C. B. Peterson, T. Myers, S. Wonderlich, Combining pharmacotherapy and psychotherapy in the treatment of patients with eating disorders, The Psychiatric Clinics of North America 24, 2001-06, עמ' 315–323 doi: 10.1016/s0193-953x(05)70227-6
^ Linda A. Dimeff, Marsha M. Linehan, Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers, Addiction Science & Clinical Practice 4, 2008-6, עמ' 39–47
^ לינהאן מ. מ., הפרעת אישיות גבולית - מדריך להקניית קישורים, הוצאת ספרים "האח", 2006
^ Fairburn CG, Cognitive behavior therapy and eating disorders, New York Guilford Press., 2008
^ Katharine L Loeb, Daniel le Grange, Family-Based Treatment for Adolescent Eating Disorders: Current Status, New Applications and Future Directions, International journal of child and adolescent health 2, 2009-01-01, עמ' 243–254
^ Yael Latzer, Daniel Stein, Introduction: Novel perspectives on the psychology and psychotherapy of eating disorders, Journal of Clinical Psychology 75, 2019, עמ' 1369–1379 doi: 10.1002/jclp.22786
^ E. Bachar, The contributions of self psychology to the treatment of anorexia and bulimia, American Journal of Psychotherapy 52, 1998, עמ' 147–165 doi: 10.1176/appi.psychotherapy.1998.52.2.147
^ Goodsitt A, Eating disorders: A self-psychological perspective., In: Garner DM, Garfinkel PE. Handbook of treatment for eating disorders. New York: Guilfor, 1997, עמ' 28 - 208
^ בכר א., הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה , טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי., האוניברסיטה העברית.: הוצאת ספרים: מאגנס, 2001
^ G. L. Engel, The clinical application of the biopsychosocial model, The American Journal of Psychiatry 137, 1980-05, עמ' 535–544 doi: 10.1176/ajp.137.5.535
^ מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה (עמ' 863), ‏2013
^ Yael Latzer, Daniel Stein, A review of the psychological and familial perspectives of childhood obesity, Journal of Eating Disorders 1, 2013-02-25, עמ' 7 doi: 10.1186/2050-2974-1-7
^ Wooley ,S.C., Sexual abuse and eating disorders: The concealed debate., . In:Fallon, P.,Katzman.M.A.,&Wooley S.C.(Eds) Feminist perspectives on eating disorders .New York:Guileford Press, 1994, עמ' 171-211
^ ¹ ² גור, ע., גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם., הקיבוץ המאוחד., 2015
^ H. Bruch, Perils of behavior modification in treatment of anorexia nervosa, JAMA 230, 1974-12-04, עמ' 1419–1422
^ וייס, מ., הפרעות אכילה - איך בוחרים טיפול מתאים?, באתר מאתר פסיכולוגיה עברית, ‏15/7/2018
^ פרופ' לצר יעל ופרופ' שטיין דניאל, הפרעות אכילה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים, הוצאת דיונון, 2011, עמ' 175-195
^ דו"ח מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה בישראל, מוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוצאה: ירושלים, קריית בן-גוריון, ‏2016
^ ¹ ² ³ חיים-ליטבסקי דורית ולסר מלי, הפרעות אכילה - פרספקטיבה פמיניסטית, כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, (2-3) 9, 2000, עמ' 61-72
^ ¹ ² ³ ⁴ ד"ר גור ענת ואילון דבי, גוף זר : הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם, הקיבוץ המאוחד, 2015
^ Tiggermann, M. & Kuring, J.k, The role of body objectification in disordered eating and depressed mood, British Journal Of Clinical Psychology vol. 43, 2004, עמ' 299-311(הקישור אינו פעיל)
^ Basow, Susan A, Foran, Kelly A & Bookwala Jamila, Body Objectification, Social Pressure, and Disordered Eating Behavior in College Women: The Role of Sorority Membership, Psychology of Women Quarterly, 4 Vol.31, 2007, עמ' 394-400
^ Ivanka Prichard & Marika Tiggemann, Objectification in Fitness Centers: Self-Objectification, Body Dissatisfaction, and Disordered Eating in Aerobic Instructors and Aerobic Participants, Sex Roles, 1-2 Vol.53, 2005, עמ' 19–28
^ Wolf Naomi, The beauty myth, New York: Ancor books, Dou- belday, 1991
^ Bruch Hilde, Eating disorders : obesity, anorexia nervosa and the person within, London : Routledge & K. Paul, 1974
^ Orbach Susie, Fat is a feminist issue : the anti-diet guide for women, London : Arrow Books, 1998
^ Mitchell Juliet, Woman's estate, Harmondsworth, Middlesex : Penguin Books, 1986
^ Eichenbaum Luise & Orbach Susie, Understanding women : a feminist psychoanalytic approach, S.l. : Basic Books, 1983
^ ¹ ² Fairburn Christopher G & Brownell Kelly D, Eating disorders and obesity, New York : Guilford Press, 2002
^ גורדון ריצ'רד א., אנורקסיה ובולימיה : אנטומיה של מגיפה חברתית, חיפה: אח, 1991
^ Phd. Latzer Yael & Tzischinsky Orna, WEIGHT CONCERN, DIETING AND EATING BEHAVIORS: A SURVEY OF ISRAELI HIGH SCHOOL GIRLS, International Journal of Adolescent Medicine and Health 15(4), 2003, עמ' 295-306
^ קרן בלומנטל יניר, כשהפרעת האכילה מגיעה מהפחד של הילד מהתבגרות,, באתר Yney, ‏20 ביוני 2017
^ Bekker, M. H. & Boselie, K. A, Gender and stress: is gender role stress? A reexamination of the relationship between feminine gender role stress and eating disorders, Stress and Health: Journal of the International Society for the Investigation of Stress 18(3), 2002, עמ' 141-149
^ Dolan, B. & Gitzinger, I, Way woman – Gender issues and eating disorders, Athon press, 1991
^ Carter, C.J., Beewell, C., Blackmore, E. & Woodside, D. B., The impact of childhood sexual abuse in anorexia nervosa, Child Abuse & Neglect 30(3), 2006, עמ' 257-269
^ ¹ ² Oppenheimer, R., Howells, K., Palmer, L. & Chaloner, D., Adverse sexual experience in childhood and clinical eating disorder: A preliminary description, Journal of Psychiatric Research 19, 1985, עמ' 157-161

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[הערה_מספר_20170830053102:2-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ חנן מוניץ (עורך), 26. הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 638-648

[הערה_מספר_20170830053102:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ American Psychiatric Association., Feeding and Eating Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 2013, עמ' 329-354. (בeng)

[Kaisari2017-3] ¹ ² Kaisari, P., Dourish, C. T., & Higgs, S. (2017). Attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) and disordered eating behaviour: a systematic review and a framework for future research. Clinical psychology review, 53, 109-121.

[הערה_מספר_20170830053102:6-4] ¹ ² Dana K. Cassell, David H. Gleaves, The Encyclopedia of Obesity and Eating Disorders, Third Edition, Infobase Publishing, 2009, עמ' XIII- XIX. (באנגלית)

[5] Cristin D. Runfola, Kelly C. Allison, Kristina K. Hardy, James Lock, Prevalence and Clinical Significance of Night Eating Syndrome in University Students, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07-01, עמ' 41–48 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.012

[6] Albert J. Stunkard, William J. Grace, Harold G. Wolff, The night-eating syndrome, The American Journal of Medicine 19, 1955-07-01, עמ' 78–86 doi: 10.1016/0002-9343(55)90276-X

[7] Christian R. French (2015-11-12). "Orthorexia nervosa: Evaluating Potential At-risk Populations and Diagnostic Criteria in an Emerging Eating Disorder". {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)

[הערה_מספר_20170830053102:3-8] Márta Varga, Barna Konkolÿ Thege, Szilvia Dukay-Szabó, Ferenc Túry, When eating healthy is not healthy: orthorexia nervosa and its measurement with the ORTO-15 in Hungary, BMC Psychiatry 14, 2014-02-28, עמ' 59 doi: 10.1186/1471-244X-14-59

[הערה3-9] Thomas M. Dunn, Steven Bratman, On orthorexia nervosa: A review of the literature and proposed diagnostic criteria, Eating Behaviors 21, 2016-04-01, עמ' 11–17 doi: 10.1016/j.eatbeh.2015.12.006

[10] Malissa Martin, Natasha Darbar, Monique Mokha, Diabulimia: A Body-Image Disorder in Patients with Type 1 Diabetes Mellitus, Athletic Therapy Today 13, 2008-07-01, עמ' 31–33 doi: 10.1123/att.13.4.31

[11] Julie Hasken, Laura Kresl, Teresa Nydegger, Megan Temme, Diabulimia and the Role of School Health Personnel*, Journal of School Health 80, 2010-10-01, עמ' 465–469 doi: 10.1111/j.1746-1561.2010.00529.x

[12] Yan L, 'Diabulimia' a growing problem among diabetic girls., Nephrology news & issues 21, 2007/10

[הערה_מספר_20171220062108:0-13] Kimmel, M. C., Ferguson, E. H., Zerwas, S., Bulik, C. M., & Meltzer‐Brody, S., Obstetric and gynecologic problems associated with eating disorders., International Journal of Eating Disorders 49, 2015, עמ' 260-275

[14] Azziz ,R, . Diagnosis of polycystic sindrom: the Rotterdam criteria are premature, The journal of clinical and endocrinology & metabolism 91, 2006, עמ' 781-785

[15] Jahanfar.S, Eden J. A, Nguyent T.V, Bulimia nervosa and polycystic ovarv svndrome, Gynecological Endocrinology, 1995, עמ' 113-117

[16] C.M. Boomsma M.J.C. Eijkemans E.G. Hughes G.H.A. Visser B.C.J.M. Fauser N.S. Macklon, A meta-analysis of pregnancy outcomes in women with polycystic ovary syndrome, Hum Reprod Update 6, 2006, עמ' 673-683

[17] . Mitchell,A.M., Bulik, C.M, Eating Disorders and Women's Health: An Update, Journal of Midwifery & Women’s Health 51, 2006, עמ' 193-201

[הערה_מספר_20171220062108:2-18] ¹ ² . Ward, V.B, Eating disorders in pregnancy, BMJ 336, 2008, עמ' 93-96

[הערה_מספר_20171220062108:1-19] Meczekalski ,B, Podfigurna-Stopa, A, Katulsk, K, Long-term consequences of anorexia nervosa, Elsevier, 2013, עמ' 215-220

[הערה_מספר_20170830053102:4-20] ¹ ² ³ Yael Latzer, Daniel Stein,, Bio-Psycho-Social Contributions to Understanding Eating Disorders | Yael Latzer | Springer, Springer, 2016. (באנגלית)

[21] בכר י', הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה- טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי, מאגנס, 2001

[הערה_מספר_20170830053102:5-22] ¹ ² בוניאל-נסים, מ' ועזי ב', "פרו-אנה": נערות עלומות באינטרנט, מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית 29, עמ' 171-190

[23] אריק אריקסון (1968). ילדות וחברה.

[24] הלוי, נ' והלוי, א, הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות המוקדם- מחקר חתך על אוכלוסיית מתבגרים צעירים בירושלים, הרפואה 168, עמ' 523-531.

[25] אתי וייסבלאי, הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2010

[26] העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה

[27] מרום. צ., גלבוע- שכטמן, א., מור. נ. ומאיירס. י, טיפול קוגניטיבי - התנהגותי במבוגרים, תל אביב: הוצאת דיונון

[28] Hoffman, S.G., Asnaani, A., Vonk, I.J., Sawyer, A.T., Fang, A., The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta- analyses., Cognitive Theory Research., 2012, עמ' 427-440.

[29] Layard, R. & Clark, D.M, Thrive: The power of psyechological therapy, UK :Penguin Random House, 2014

[:0-30] ¹ ² Johan Vanderlinden, Many roads lead to Rome: Why does cognitive behavioural therapy remain unsuccessful for many eating disorder patients?, European Eating Disorders Review: The Journal of the Eating Disorders Association 16, 2008-09, עמ' 329–333 doi: 10.1002/erv.889

[31] Fairburn CG, Marcus MD & Wilson GT, Cognitive – behavioral therapy for binge eating and bulimia nervosa: A comprehensive treatment manual In CG Fairburn & CG Wilson (Eds), Bing eating: Nature, a assessment, and treatment, New York, N.Y : Guilford Press, 1993a, עמ' 361 - 404

[32] C. G. Fairburn, R. Jones, R. C. Peveler, R. A. Hope, Psychotherapy and bulimia nervosa. Longer-term effects of interpersonal psychotherapy, behavior therapy, and cognitive behavior therapy, Archives of General Psychiatry 50, 1993-06, עמ' 419–428 doi: 10.1001/archpsyc.1993.01820180009001

[33] W. S. Agras, S. J. Crow, K. A. Halmi, J. E. Mitchell, Outcome predictors for the cognitive behavior treatment of bulimia nervosa: data from a multisite study, The American Journal of Psychiatry 157, 2000-08, עמ' 1302–1308 doi: 10.1176/appi.ajp.157.8.1302

[34] J. E. Mitchell, C. B. Peterson, T. Myers, S. Wonderlich, Combining pharmacotherapy and psychotherapy in the treatment of patients with eating disorders, The Psychiatric Clinics of North America 24, 2001-06, עמ' 315–323 doi: 10.1016/s0193-953x(05)70227-6

[35] Linda A. Dimeff, Marsha M. Linehan, Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers, Addiction Science & Clinical Practice 4, 2008-6, עמ' 39–47

[36] לינהאן מ. מ., הפרעת אישיות גבולית - מדריך להקניית קישורים, הוצאת ספרים "האח", 2006

[37] Fairburn CG, Cognitive behavior therapy and eating disorders, New York Guilford Press., 2008

[38] Katharine L Loeb, Daniel le Grange, Family-Based Treatment for Adolescent Eating Disorders: Current Status, New Applications and Future Directions, International journal of child and adolescent health 2, 2009-01-01, עמ' 243–254

[39] Yael Latzer, Daniel Stein, Introduction: Novel perspectives on the psychology and psychotherapy of eating disorders, Journal of Clinical Psychology 75, 2019, עמ' 1369–1379 doi: 10.1002/jclp.22786

[40] E. Bachar, The contributions of self psychology to the treatment of anorexia and bulimia, American Journal of Psychotherapy 52, 1998, עמ' 147–165 doi: 10.1176/appi.psychotherapy.1998.52.2.147

[41] Goodsitt A, Eating disorders: A self-psychological perspective., In: Garner DM, Garfinkel PE. Handbook of treatment for eating disorders. New York: Guilfor, 1997, עמ' 28 - 208

[42] בכר א., הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה , טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי., האוניברסיטה העברית.: הוצאת ספרים: מאגנס, 2001

[43] G. L. Engel, The clinical application of the biopsychosocial model, The American Journal of Psychiatry 137, 1980-05, עמ' 535–544 doi: 10.1176/ajp.137.5.535

[44] מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה (עמ' 863), ‏2013

[45] Yael Latzer, Daniel Stein, A review of the psychological and familial perspectives of childhood obesity, Journal of Eating Disorders 1, 2013-02-25, עמ' 7 doi: 10.1186/2050-2974-1-7

[46] Wooley ,S.C., Sexual abuse and eating disorders: The concealed debate., . In:Fallon, P.,Katzman.M.A.,&Wooley S.C.(Eds) Feminist perspectives on eating disorders .New York:Guileford Press, 1994, עמ' 171-211

[:1-47] ¹ ² גור, ע., גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם., הקיבוץ המאוחד., 2015

[48] H. Bruch, Perils of behavior modification in treatment of anorexia nervosa, JAMA 230, 1974-12-04, עמ' 1419–1422

[49] וייס, מ., הפרעות אכילה - איך בוחרים טיפול מתאים?, באתר מאתר פסיכולוגיה עברית, ‏15/7/2018

[50] פרופ' לצר יעל ופרופ' שטיין דניאל, הפרעות אכילה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים, הוצאת דיונון, 2011, עמ' 175-195

[51] דו"ח מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה בישראל, מוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוצאה: ירושלים, קריית בן-גוריון, ‏2016

[הערה_מספר_25302847:0-52] ¹ ² ³ חיים-ליטבסקי דורית ולסר מלי, הפרעות אכילה - פרספקטיבה פמיניסטית, כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, (2-3) 9, 2000, עמ' 61-72

[הערה_מספר_25302847:1-53] ¹ ² ³ ⁴ ד"ר גור ענת ואילון דבי, גוף זר : הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם, הקיבוץ המאוחד, 2015

[54] Tiggermann, M. & Kuring, J.k, The role of body objectification in disordered eating and depressed mood, British Journal Of Clinical Psychology vol. 43, 2004, עמ' 299-311(הקישור אינו פעיל)

[55] Basow, Susan A, Foran, Kelly A & Bookwala Jamila, Body Objectification, Social Pressure, and Disordered Eating Behavior in College Women: The Role of Sorority Membership, Psychology of Women Quarterly, 4 Vol.31, 2007, עמ' 394-400

[56] Ivanka Prichard & Marika Tiggemann, Objectification in Fitness Centers: Self-Objectification, Body Dissatisfaction, and Disordered Eating in Aerobic Instructors and Aerobic Participants, Sex Roles, 1-2 Vol.53, 2005, עמ' 19–28

[57] Wolf Naomi, The beauty myth, New York: Ancor books, Dou- belday, 1991

[58] Bruch Hilde, Eating disorders : obesity, anorexia nervosa and the person within, London : Routledge & K. Paul, 1974

[59] Orbach Susie, Fat is a feminist issue : the anti-diet guide for women, London : Arrow Books, 1998

[60] Mitchell Juliet, Woman's estate, Harmondsworth, Middlesex : Penguin Books, 1986

[61] Eichenbaum Luise & Orbach Susie, Understanding women : a feminist psychoanalytic approach, S.l. : Basic Books, 1983

[הערה_מספר_25302847:2-62] ¹ ² Fairburn Christopher G & Brownell Kelly D, Eating disorders and obesity, New York : Guilford Press, 2002

[63] גורדון ריצ'רד א., אנורקסיה ובולימיה : אנטומיה של מגיפה חברתית, חיפה: אח, 1991

[64] Phd. Latzer Yael & Tzischinsky Orna, WEIGHT CONCERN, DIETING AND EATING BEHAVIORS: A SURVEY OF ISRAELI HIGH SCHOOL GIRLS, International Journal of Adolescent Medicine and Health 15(4), 2003, עמ' 295-306

[65] קרן בלומנטל יניר, כשהפרעת האכילה מגיעה מהפחד של הילד מהתבגרות,, באתר Yney, ‏20 ביוני 2017

[66] Bekker, M. H. & Boselie, K. A, Gender and stress: is gender role stress? A reexamination of the relationship between feminine gender role stress and eating disorders, Stress and Health: Journal of the International Society for the Investigation of Stress 18(3), 2002, עמ' 141-149

[67] Dolan, B. & Gitzinger, I, Way woman – Gender issues and eating disorders, Athon press, 1991

[68] Carter, C.J., Beewell, C., Blackmore, E. & Woodside, D. B., The impact of childhood sexual abuse in anorexia nervosa, Child Abuse & Neglect 30(3), 2006, עמ' 257-269

[הערה_מספר_25302847:3-69] ¹ ² Oppenheimer, R., Howells, K., Palmer, L. & Chaloner, D., Adverse sexual experience in childhood and clinical eating disorder: A preliminary description, Journal of Psychiatric Research 19, 1985, עמ' 157-161

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

@@ שורה 39: / שורה 39: @@
 בהתמקד באידיאל החברתי, מודל מרכזי להסבר התופעה של הפרעות אכילה, והעלייה בשכיחותה, הוא המודל החברתי-תרבותי. לפי מודל זה, למסרים ולנורמות החברתיים ובהם, המעמד המהותי של משקל והופעה חיצונית, כמדד להצלחה ולהערכה עצמית, יש חשיבות בהתפתחות הפרעות אכילה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אתי וייסבלאי|שם=הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה|כתב עת=|סדרה=|מו"ל=הכנסת, מרכז המחקר והמידע|שנת הוצאה=2010|קישור=https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/a1546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_a1546b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_8967.pdf}}}} נשים ובפרט, מתבגרות, מפתחות מנהגי אכילה לא בריאים, בהתאם לנורמות אלו. הנורמות באות לידי ביטוי במסגרת המשפחתית, חברתית, לימודית ותעסוקתית.{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053102:5}} יתר על כן, הפחד ממבנה גוף שמן, עלול להתבטא ברגשות ובהתנהגויות קיצוניות עד כדי אכילה פתולוגיות. כיום מקובל להניח כי אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות חלק מהפרעות האכילה (בעיקר אלו המתפתחות בגילאי הנעורים) היא המדיה החברתית אשר מעבירה לכלל האוכלוסייה ולאוכלוסיית הנוער בפרט מסרים בנוגע למראה ולדימוי הגוף.
 מחקר אורך, שנערך בארצות הברית, מדגים את המודל הנ"ל בקרב אלף מתבגרות, בנות 12–15. ממצאי המחקר, מצביעים על כך, כי עיסוק במראה חיצוני ובמשקל גוף, בלוויית סוגים שונים של לחצים חברתיים (למשל לעמידה באידיאל של דמות האישה), קשורים בתסמינים של הפרעות אכילה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170830053102:4}}
+== טיפול ==
+הטיפול ב[[הפרעת אכילה]] משתנה בהתאם לסוג וחומרת ההפרעה, ובדרך כלל נעשה שימוש ביותר משיטה טיפולית אחת. [[פסיכותרפיה]] במסגרת מרפאתית היא הטיפול הנפוץ ביותר. מטופלים שקיבלו שירותים במסגרת אשפוז מלא או אשפוז יום לרוב מועברים לרוב למרפאות חוץ להמשך טיפול. מטרתו של ה[[טיפול פסיכולוגי|טיפול הפסיכולוגי]] הוא לאפשר הכלה של רגשות שליליים, ולטפח גישה ריאליסטית ומאוזנת יותר ביחס ל[[דימוי עצמי]], [[דימוי גוף]] וקשריהם המשפחתיים. מטרת הטיפול הפסיכולוגי עם מתבגרות היא החזרת המטופלת למסלול ההתבגרות התקין ולרוב כולל מרכיב של הדרכת הורים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.iaed.org.il/|כותרת=העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה}}</ref>
+=== טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ===
+מטרתו של [[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי|טיפול התנהגותי-קוגנטיבי]] (CBT) היא להביא לשינוי התנהגויות ומחשבות מעוותות הגורמות למצוקת המטופל.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מרום. צ., גלבוע- שכטמן, א., מור. נ. ומאיירס. י|שם=טיפול קוגניטיבי - התנהגותי במבוגרים|כתב עת=תל אביב: הוצאת דיונון}}</ref> בשל כך, שיטת טיפול זו שמה דגש על בחינה מחודשת של מחשבות שליליות בלתי מסתגלות במטרה להפחית תגובות רגשיות והתנהגותיות המשמרות את [[הפרעת אכילה|הפרעת האכילה.]]<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Hoffman, S.G., Asnaani, A., Vonk, I.J., Sawyer, A.T., Fang, A.|שם=The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta- analyses.|כתב עת=Cognitive Theory Research.|עמ=427-440.|שנת הוצאה=2012}}</ref>
+טיפול זה, הוערך במספר רב של מחקרים והוכח כיעיל בהפרעות אכילה במגוון אוכלוסיות וגילאים. השפעת הטיפול היא מיידית ונשמרת לטווח ארוך. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Layard, R. & Clark, D.M|שם=Thrive: The power of psyechological therapy|כתב עת=UK :Penguin Random House|שנת הוצאה=2014}}</ref> הטיפול כולל, חוזה טיפולי המצריך הסכמה לניטור מסודר של האכילה לאורך כל הטיפול ולעמידה בתוכנית תזונתית מאוזנת וכן מוטיבציה גבוהה מצד המטופלות לביצוע מטלות הנדרשות מחוץ לשעות הטיפול. כמו כן, גישה זו רואה חשיבות מכרעת עוד בטרם הטיפול בהכרת המטופלת בערך של דפוס אכילה בריאים.<ref name=":0">{{צ-מאמר|שם=Many roads lead to Rome: Why does cognitive behavioural therapy remain unsuccessful for many eating disorder patients?|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/18666311/|כתב עת=European Eating Disorders Review: The Journal of the Eating Disorders Association|שנת הוצאה=2008-09|עמ=329–333|כרך=16|doi=10.1002/erv.889|מחבר=Johan Vanderlinden}}</ref>
+הטיפול שניתן למתמודדים עם [[בולימיה נרבוזה]] ו[[הפרעת אכילת יתר|בהפרעת אכילה בולמוסית]] אשר אינם סובלים ממחלות פסיכיאטרית נלוות, הוא מובנה, ממוקד וקצר מועד. מומלץ להגביל את משך הטיפול, שכן שינויים משמעותיים יכולים להתרחש גם בחודשים שלאחר סיומו. <ref>{{צ-מאמר|מחבר=Fairburn CG, Marcus MD & Wilson GT|שם=Cognitive – behavioral therapy for binge eating and bulimia nervosa: A comprehensive treatment manual In CG Fairburn & CG Wilson (Eds), Bing eating: Nature, a assessment, and treatment|כתב עת=New York, N.Y : Guilford Press|שנת הוצאה=1993a|עמ=361 - 404}}</ref> מחקרים מבוקרים רבים הראו שטיפול זה בבולימיה נרבוזה ו[[הפרעת אכילת יתר|בהפרעת אכילה בולמוסית]] נחשב ליעיל לא פחות מטיפולים פסיכולוגיים, ובמקרים מסוימים אף יותר.<ref>{{צ-מאמר|שם=Psychotherapy and bulimia nervosa. Longer-term effects of interpersonal psychotherapy, behavior therapy, and cognitive behavior therapy|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/8498876/|כתב עת=Archives of General Psychiatry|שנת הוצאה=1993-06|עמ=419–428|כרך=50|doi=10.1001/archpsyc.1993.01820180009001|מחבר=C. G. Fairburn, R. Jones, R. C. Peveler, R. A. Hope}}</ref><ref>{{צ-מאמר|שם=Outcome predictors for the cognitive behavior treatment of bulimia nervosa: data from a multisite study|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10910795/|כתב עת=The American Journal of Psychiatry|שנת הוצאה=2000-08|עמ=1302–1308|כרך=157|doi=10.1176/appi.ajp.157.8.1302|מחבר=W. S. Agras, S. J. Crow, K. A. Halmi, J. E. Mitchell}}</ref>
+=== טיפול תרופתי בשילוב עם פסיכותרפיה ===
+נמצא כי השילוב של [[פסיכותרפיה|טיפול פסיכותרפי]] בכלל ו[[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי|טיפול התנהגותי- קוגניטיבי]] בפרט לצד נטילת תרופות מסוג [[SSRI]] עדיף מכל אחד מטיפולים אלה בפני עצמו. בעקבות הטיפול המשולב נפסקות התנהגויות "מטהרות" כמו הקאה באחוזים גבוהים. ניתן לראות ירידה בהתנהגויות אלו בשבועות הראשונים שלאחר תחילת הטיפול המשולב, רמה נמוכה של כפייתיות ביחס ל[[דימוי גוף]] ושל אפיונים אישיותיים כגון: [[פרפקציוניזם]] וקושי ב[[ויסות רגשי|וויסות]] של רגשות ודחפים.<ref>{{צ-מאמר|שם=Combining pharmacotherapy and psychotherapy in the treatment of patients with eating disorders|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11416931/|כתב עת=The Psychiatric Clinics of North America|שנת הוצאה=2001-06|עמ=315–323|כרך=24|doi=10.1016/s0193-953x(05)70227-6|מחבר=J. E. Mitchell, C. B. Peterson, T. Myers, S. Wonderlich}}</ref>
+=== טיפולי דיאלקטי-התנהגותי ===
+[[טיפול דיאלקטי התנהגותי|טיפול דיאלקטי-התנהגותי]] (DBT)  פותח במקור עבור אנשים שאובחנו כמתמודדים עם [[הפרעת אישיות גבולית]], אך מיושם גם בטיפול בהפרעות אכילה, בשל הדמיון בין הפרעת אישיות גבולית להפרעות אכילה המתבטא בקשיים ב[[ויסות רגשי|וויסות הרגשות]] והדחפים. מחקרים אמפיריים מצביעים על יעילותה של שיטת ה-DBT בטיפול בהפרעות אכילה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2797106/|כתב עת=Addiction Science & Clinical Practice|שנת הוצאה=2008-6|עמ=39–47|כרך=4|מחבר=Linda A. Dimeff, Marsha M. Linehan}}</ref>
+גישה זו נשענת על הרעיון של שילוב המטופל בהליך הטיפולי באמצעות מתן משימות שוטפות. הגישה מתמקדת בארבעה נושאים במהלך הטיפול הנוגעים להקניית כישורים פסיכולוגיים: (1) היכולת ל[[קשיבות]] עצמית '''('''mindfulness'''); ('''2) ויסות רגשי והגברת הסובלנות למצוקה;(3) הפחתת תסכול, ו-(4) מפגש עם האחר – מרכיב זה עוסק בהגברת היעילות הבינאישית, מתוך ההכרה בכך כי לרוב, קשיי המטופל נוצרו במסגרת יחסים בינאישיים. כישורים אלו לרוב נלמדים במסגרת [[טיפול קבוצתי]] בגישת DBT, ולעיתים נהוג לשלב גם עם טיפול פרטני. כך מתאפשר למטופלים לחלוק ולשתף בתחושות ובחוויות אודות מטלות שהתבקשו ליישם בפגישה הקודמת.<ref>{{צ-ספר|מחבר=לינהאן מ. מ.|שם=הפרעת אישיות גבולית - מדריך להקניית קישורים|מו"ל=הוצאת ספרים "האח"|שנת הוצאה=2006}}</ref>
+=== טיפול משפחתי ===
+ה[[טיפול משפחתי|טיפול המשפחתי]] מניח כי המשפחה מהווה גורם חשוב בהתפתחות הפרעת אכילה. מחקרים מצביעים על קשר בין נטייה לעיסוק ברזון, במראה החיצוני ודיאטה במשפחה לבין התפתחות הפרעת אכילה בקרב בני המשפחה. בנוסף, [[תקשורת בין-אישית|תקשורת בינאישית]] לקויה לצד התערבות יתר או חסר של המשפחה בחיי הפרט, עשויות להוות גורמים המגבירים את הסיכוי להופעת הפרעת אכילה בקרב בני משפחה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Fairburn CG|שם=Cognitive behavior therapy and eating disorders|כתב עת=New York Guilford Press.|שנת הוצאה=2008}}</ref> בשל כך, במודל זה, נערכת התבוננות במשפחה כיחידה אינטגרטיבית וניסיון לברר את הרקע המשפחתי תוך זיהוי קונפליקטים, תפקידים, ומשאבים העומדים לרשות המשפחה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Family-Based Treatment for Adolescent Eating Disorders: Current Status, New Applications and Future Directions|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2828763/|כתב עת=International journal of child and adolescent health|שנת הוצאה=2009-01-01|עמ=243–254|כרך=2|מחבר=Katharine L Loeb, Daniel le Grange}}</ref>
+מודל זה נמצא כיעיל בטיפול במתבגרות עם אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה. הטיפול נחלק לשלושה חלקים ונמשך כשנה. השלב הראשון, מתאפיין בגיוס ההורים לטובת הטיפול בנערה לצורך החזרת האמון בעצם ביכולות ההוריות של ההורים בעצמם. כמו כן, מתבצעת התערבות פסיכו-חינוכית שמטרתה הפחתת תחושת האשמה וחוסר האונים שלהם וכן מתן הסבר על אופי המחלה והדגשת תפקידם המשמעותי בתהליך ההחלמה. השלב השני מאופיין בחזרתה ההדרגתית של הנערה לאכילה מאוזנת, תוך המשך תמיכה ופיקוח מצד ההורים ומתן דגש לאחריותה האישית של הנערה לשינוי דפוסי אכילתה. השלב השלישי מתאפיין בכך שהנערה לוקחת אחראיות מלאה על אכילתה, ניתן לשלב פעילות גופנית והמיקוד עובר לנושאים כלליים ורחבים יותר של תפקוד בריא ומותאם לגילה בדגש על פיתוח מיומנויות בינאישיות ועידוד לדעה עצמית. כמו כן, ניתן דגש בטיפול על מניעת נסיגה ונושאים משפחתיים רלוונטיים שדורשים דיון ופתרון.<ref>{{צ-מאמר|שם=Introduction: Novel perspectives on the psychology and psychotherapy of eating disorders|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1002/jclp.22786|כתב עת=Journal of Clinical Psychology|שנת הוצאה=2019|עמ=1369–1379|כרך=75|doi=10.1002/jclp.22786|מחבר=Yael Latzer, Daniel Stein}}</ref>
+=== טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי ===
+טיפול בגישת [[פסיכולוגיית העצמי]] נמצא כיעיל לטיפול בהפרעות אכילה.<ref>{{צ-מאמר|שם=The contributions of self psychology to the treatment of anorexia and bulimia|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/9656052/|כתב עת=American Journal of Psychotherapy|שנת הוצאה=1998|עמ=147–165|כרך=52|doi=10.1176/appi.psychotherapy.1998.52.2.147|מחבר=E. Bachar}}</ref> על-פי גישה זו, הגורם המשמעותי שמוביל להתפתחות של הפרעת האכילה הוא הפגיעה ב[[הערכה עצמית|הערכה העצמית]] של הנערות ותפיסתן השלילית על עצמן. הן ייפנו להפסקה אקטיבית של האכילה באנורקסיה או אכילה כפיצוי בבולימיה במטרה להשיג תחושה של שליטה ועצמאות. לכן, מטרת הטיפול היא שיפור ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] הירוד.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Goodsitt A|שם=Eating disorders: A self-psychological perspective.|כתב עת=In: Garner DM, Garfinkel PE. Handbook of treatment for eating disorders. New York: Guilfor|עמ=28 - 208|שנת הוצאה=1997}}</ref> גישה זו נמצאה מתאימה במיוחד לטיפול באנורקסיה ובבולימיה בשל הדגש הרב המושם במודל זה על הפוטנציאל של הקשר הטיפולי לתקן את ההערכה העצמית. שיפור הדימוי העצמי נעשה באמצעות היחסיים הטיפולים שמאופיינים ב[[הקשבה פעילה|הקשבה]] [[אמפתיה|אמפתית]] מצד המטפל. <ref>{{צ-ספר|מחבר=בכר א.|שם=הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה , טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי.|מקום הוצאה=האוניברסיטה העברית.|מו"ל=הוצאת ספרים: מאגנס|שנת הוצאה=2001}}</ref>
+=== המודל הביו-פסיכוסוציאלי ===
+המודל מדגיש את חשיבות של יחסי הגומלין בין המערכות השונות – הביולוגית, הפסיכולוגית, האינדיווידואלית, המשפחתית והחברתית – של האדם החולה ומשפחתו וכי התהליכים משולבים בו זמנית.<ref>{{צ-מאמר|שם=The clinical application of the biopsychosocial model|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/7369396/|כתב עת=The American Journal of Psychiatry|שנת הוצאה=1980-05|עמ=535–544|כרך=137|doi=10.1176/ajp.137.5.535|מחבר=G. L. Engel}}</ref> הפרעות אכילה מצריכות התערבות אינטגרטיבית של צוות רב-מקצועי מול מטופלים בעלי תחלואה גופנית ופסיכיאטרית משמעותית המשלב פסיכיאטר; רופא פנימאי או רופא ילדים; [[תזונאי|תזונאית]]; כוח אדם ממקצועות הטיפול - [[פסיכולוג]], [[עובד סוציאלי]], מטפלים בהבעה וביצירה; כוח אדם סיעודי; מדריך לאימון גופני. לעיתים נדרש מעקב של [[קרדיולוגיה|קרדיולוג]], [[גינקולוגיה|גינקולוג]] ו[[אנדוקרינולוגיה|אנדוקרינולוג]]. לאור אופייה המורכב של המחלה, לדעת מומחים הטיפול הרצוי הוא מעבר ממסגרת למסגרת בהתאם לחומרת המצב הרפואי: [[אשפוז]], אשפוז יום, טיפול יום, טיפול מרפאתי ושיקום.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_114/e8c7cfdd-aa0d-4d30-bdbf-fcab4fa392b4/121-achila-3.pdf|הכותב=מבקר המדינה|כותרת=הטיפול בהפרעות אכילה|אתר=|עמודים=863|תאריך=2013}}</ref>
+=== הפסיכותרפיה הבין-אישית ===
+[[פסיכותרפיה בין-אישית|הפסיכותרפיה הבין-אישית]] מוכרת כמודל מוביל ומבוסס מחקרית לטיפול בהפרעות אכילה מסוג בולימיה ו[[הפרעת אכילת יתר|הפרעת אכילה התקפית]]. הטיפול עבור הפרעת אכילה ממוקד בקשיים ביחסים הבינאישיים שחווה המטופלת אשר מהווים גורם משמעותי להתפתחות ושימור ההפרעה. המטופלים, בעיקר אלה עם בולימיה, פונים לטיפול לאחר התמודדות ממושכת עם המחלה אשר במהלכה השתמרה נטייה להסתיר סימפטום מהסביבה ולקיים קשרים חלקיים עם אחרים. במסגרת הטיפול, המטפל ישאף לסייע למטופל לפתח ערוצי תקשורת יעילים וחיוביים עם סובביו. בנוסף, טיפול זה מעניק חשיבות רבה למתן הסבר פסיכו-חינוכי למטופלים אודות הסימפטומים של ההפרעה, דבר אשר נועד לנסוך ביטחון בקרב המטופל.<ref>{{צ-מאמר|שם=A review of the psychological and familial perspectives of childhood obesity|קישור=https://doi.org/10.1186/2050-2974-1-7|כתב עת=Journal of Eating Disorders|שנת הוצאה=2013-02-25|עמ=7|כרך=1|doi=10.1186/2050-2974-1-7|מחבר=Yael Latzer, Daniel Stein}}</ref>
+=== ביקורת על הטיפול ===
+מספר מגבלות נצפו ביישום טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית. תהליך המיון לקבלה לתוכנית טיפולית זו משאיר מאחור מטופלות רבות בשל אי התאמתן למודל הטיפולי. מבין אלו שנמצאו מתאימות, באחוז מסוים, לא יגיבו לטיפול כלל ונמצא שבין 20% ל-30% ינשרו לפני סיומו. שיעורים גבוהים אלה קשורים בעיקר לקושי של מתמודדים עם [[הפרעת אכילה]] להתמיד בטיפול דורשני זה, ולכן נטען שטיפול זמסוג זה בבולימיה נרבוזה ואכילה בולמוסית אינו יכול להצליח משום שאין התייחסות להיבטים רגשיים או לאופי הכפייתי הקשור לאכילה ולמשקל.<ref name=":0" />
+ישנן גישות המבקרות את ההתערבויות הטיפוליות הנפוצות בתחום הפרעות האכילה בטענה כי הן מתמקדות בשליטה בהפרעות האכילה ואילו הבעיות הפסיכולוגיות שעומדות בבסיס הפרעות האכילה מקבלות תשומת לב משנית<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Wooley ,S.C.|שם=Sexual abuse and eating disorders: The concealed debate.|כתב עת=. In:Fallon, P.,Katzman.M.A.,&Wooley S.C.(Eds) Feminist perspectives on eating disorders .New York:Guileford Press|שנת הוצאה=1994|עמ=171-211}}</ref><ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=גור, ע.|שם=גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם.|מו"ל=הקיבוץ המאוחד.|שנת הוצאה=2015}}</ref>. למשל, טיפול ב-CBT מתמקד בסימפטומים/התנהגויות, אינו מאפשר טיפול בשורש הבעיה ואת הביטוי הרגשי הנחוץ כל כך להחלמה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Perils of behavior modification in treatment of anorexia nervosa|קישור=https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/4479645/|כתב עת=JAMA|שנת הוצאה=1974-12-04|עמ=1419–1422|כרך=230|מחבר=H. Bruch}}</ref>
+בהתאם לביקורת זו, לדבריהן, טיפול המתמקד במשקל הגוף ובתזונה, ולא כזה המתמקד בריפוי מטראומות בין אישיות, עשוי לפגוע באיכות הטיפול המוצע לנשים שנפגעו מינית בעברן ואשר סובלות מהפרעת אכילה. הן טוענות כי חשוב שמטפלות יאפשרו ביטוי של החוויות הטראומתיות במסגרת הטיפול, ייראו בהפרעת האכילה כדרך התמודדות הנובעת מהיסטוריה של פגיעה מינית ויסייעו למטופלות באימוץ דרכי התמודדות חלופיות.<ref name=":1" /><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3270|הכותב=וייס, מ.|כותרת=הפרעות אכילה - איך בוחרים טיפול מתאים?|אתר=מאתר פסיכולוגיה עברית|תאריך=15/7/2018}}</ref> הנשים שהיו מטופלות במסגרות של הפרעות אכילה ובעיקר במחלקות האשפוז, התקוממו נגד הגישה שמתמקדת בגוף אשר מביאה פעמים רבות לחוויית [[החפצה]] המשחזרת עבורן את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים שחוו בפגיעה המינית.
 ==הפרעות אכילה בתרבויות שונות ==

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: הפרעת אכילה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפרעת אכילה