בית הקברות בהר הזיתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בית הקברות היהודי בהר הזיתים, מבט פנורמי ממערב
מבט מבית הקברות אל הר הבית
קברים ומצבות משוחזרים על הר הזיתים

בית הקברות בהר הזיתים הוא בית קברות יהודי המתפרש במדרונותיו של הר הזיתים, ממרגלותיו שבנחל קדרון ועד פסגתו הצופה על העיר העתיקה והר הבית. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הקדומים ביותר, והוא מכיל בימינו כ-70,000 קברים מתקופות שונות, ובהם קברים של אישים ידועים בהיסטוריה היהודית.

קבורה יהודית על הר הזיתים החלה עוד בתקופות הבית הראשון והשני, כאשר מערות קבורה פזורות ברחבי ההר, ומצבות נחל קדרון, הניצבות בשולי בית הקברות המודרני, הן הדוגמאות הבולטות ביותר. חשיבותו של בית הקברות עלתה עם השנים, וקבורים בו אף אנשים רבים שלא ישבו כלל בארץ ישראל, אלא עלו בזקנתם, או שארונם הובל לאחר מיתתם לקבורה בהר.

הרצון להיקבר דווקא בהר הזיתים נבע בין היתר מיתרונות מיסטיים שיוחסו לנקבר בו, על פי מקורות שונים. על פי המדרש, באחרית הימים תתרחש ראשית תחיית המתים על הר הזיתים, והיהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח. כמאמר חז"ל: "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב השדה – ואין עיר אלא ירושלים".‏[1]

היסטוריה של בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על בית הקברות בתחילת המאה ה-20, מתוך אוסף מטסון
מפת הקברים העיקריים בבית הקברות בהר הזיתים

הר הזיתים מאופיין בסלע גירי רך יחסית, המאפשר חציבת מערות קבורה וקברים בקלות יחסית. עובדה זו מחד, והמסורות הקשורות להר מאידך, הביאו לקבורה הרבה בהר במשך הדורות.כבר תושביה הקדומים של ירושלים, בתקופת הברונזה, קברו את מתהם בהר, ומערות קבורה מימי בית ראשון וימי בית שני, מפוזרות לאורך הרכס. מבני הקבורה הבולטים ביותר שהשתמרו מתקופות קדומות אלו, הן מצבות נחל קדרון, בשיפוליו של אזור בית העלמין המודרני.

מהמאה ה-1 ועד המאה ה-14, אין מידע על הקבורה היהודית בירושלים - ארכאולוגית, קברים בני התקופה לא נמצאו והיסטורית, כתבי התקופה אינם מתייחסים לנושא. בחלקים מתקופה זו הייתה הקהילה הירושלמית מצומצמת למדי, או אף נאסר עליה להתקיים כלל וכלל, אך גם בתקופות משגשגות יותר, נותר הנושא לוט בערפל. בתאוריהם של נוסעים לארץ הקודש בימי הביניים ואף לאחר מכן מתואר ההר ללא ציון קיומם של קברים, ומצוין כי קברים של יהודים נמצאים בשיפולי הר המוריה, במורדותיו המזרחיים של הר הבית. רבי עובדיה מברטנורה מתאר באיגרת במאה ה-15: "ועמק יהושפט הוא עמק קטן מאד בין הר הבית להר הזיתים ושם קברות היהודים עתה. הקברים הישנים תחת הר הבית, בשיפוע אצל העמק, והגיא ביניהם. וסמוך להם תחת הר הזיתים המערה של קבר זכריה".‏[2] בשנת 1523 כתב הנוסע היהודי משה באסולה: "למטה מזה יש קברי ישראל, בשיפולי הר הזיתים מלא וקצת בשיפולי הר ירושלים".‏[3]

חידוש הקבורה היהודית בהר הזיתים, ותחילתו של בית הקברות כפי שמוכר היום, החלו ככל הנראה בתקופת השלטון הממלוכי, שבמהלכה התרבה היישוב היהודי בירושלים ובית הקברות גדל והתפשט אל צדו השני של נחל קדרון, במורדות הר הזיתים. המצבה המתוארכת הקדומה ביותר מתקופה זו היא משנת 1636

הנוסע והגאוגרף הגרמני אולריך יאספר זטצן תיאר את הר הזיתים בשנת 1806. לדבריו, קברי היהודים תופסים שטח גדול, הנמצא למרגלות הר הזיתים ובעמק יהושפט, ויהודים עשירים מכל העולם נקברים במקום.‏[4] החוקר הבריטי רובינסון מספר בשנת 1838:‏[5]

"בית הקברות של היהודים בימינו משתרע על המדרון המערבי של הר הזיתים, לרגלי ההר ממש מעל קבר אבשלום וזכריה. כאן ממול בית המקדש העתיק באים נודדים רבים מעם נפלא זה לטמון את עצמותיהם ליד אלו של אבותיהם. ומצפים הם ליום הגדול שעליו ניבאו, כפי שהם מניחים, הנביאים, כאשר יעמוד ה' על הר הזיתים וההר ייבקע לשניים ומתי ישראל יקומו מתחתיו וכל הגויים יעמדו למשפט בעמק וישראל ייקח נקם... מדרון ההר מכוסה כאן בצפיפות בקברותיהם. כל אחד מכוסה אבן המונחת עליו באופן שטוח, בפשטות ושעליה, כרגיל, חקוקה כתובת עברית."

כביש ירושלים-יריחו הישן עובר בהר הזיתים, ומחלק את בית הקברות ממערב למזרח. הכביש נסלל על ידי השלטונות העותמאניים של ירושלים על תוואי של שביל עפר צר בסוף המאה ה-19. בעיתון "הצבי" מסופר כדלקמן:‏[6] "בימים אלו התחילו לעשות הדרך ליריחו והדרך עובר בין קברות היהודים. וידאגו הרבנים ראשי העדה פן יגרום הדבר לחילול הקברים. ויפנה האדון נסים בכר לכבוד מהנדס העיר [...] ויען כי גם כבוד הפחה אינו חפץ להביא לידי חילול קברי מתים וגם הוא לא יחפוץ בזה, וישתדל למצוא עצה להדבר. וביום השני הלך כבוד המהנדס [...] ויחליט לבנות שלש כיפות ממעל לקברים אשר הדרך נוגע בהם, ועפר הקברים לא יזיזו ממקומותיהם."

סכסוכים ועימותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על בית הקברות בערוץ נחל קדרון
קברים על הר הזיתים בתחילת המאה ה-20, מתוך אוסף מטסון

בית הקברות הלך והתרחב עם השנים, וסכסוכים עם הערבים ובין העדות השונות צצו עם השנים. במכתב שנשלח מירושלים בשנת 1782 מתלוננים רבני ירושלים על פגיעה בקברים בידי הערבים:‏[7]

"כי זה שנים רבות בנינו חלקת שדה לאחוזת קבר בהר הזיתים ונקברו שם למאות ולאלפים רבני וגאוני העולם ועל אלה חשכו עינינו... לחרוש במחרשה בכל מקום אשר יימצא קבר ישראל. ולכל בית ישראל יגדל המספד בכיה למשפחותיו. איככה נוכל וראינו ברעה הגדולה הזאת, והוצרכנו לבטל את גזירתם בסך עצום ורב לכל אילי הארץ."

הקבורה על הר הזיתים הביאה להכנסות נאות לחברה קדישא והקהילה הקטנה בירושלים, שהתפרנסו מדמי קבורת תושבי חוץ שבאו לירושלים על מנת להיקבר בה, בשל היתרונות המיסטיים שבה. הכספים הקשורים לקבורה וההכנסות הנובעות ממנה היו מוקד חיכוך בין העדה הספרדית, אשר שלטה בחיי הדת בעיר עד לאמצע המאה ה-19. עם יסודה מחדש של הקהילה האשכנזית בירושלים בתחילת המאה ה-19 והגידול במספר היהודים האשכנזים הלכו החיכוכים והחריפו. העדה הספרדית גבתה דמי קבורה גבוהים, בסך 30 פרנק, ומשלא עמדו החייבים בתשלום החוב היו פרנסי חברה קדישא הספרדית מעכבים את הקבורה. כך, למשל, עוכבה קבורתו של אברהם שלמה זלמן צורף. דבר זה יצר סכסוכים בין הקהילה הספרדית לקהילה האשכנזית, והוביל להקמת חברה קדישא אשכנזית ולרכישת שטח אדמה לקבורה ב1856.‏[8]

תושבי ירושלים המוסלמים, בעיקר אלו המתגוררים על ההר ובקרבתו, התפרנסו מגביית דמי חסות מהקהילה היהודית או ממעשי שוד לאור היום של האבלים. ירושלמי בן התקופה מספר‏[9] על "הוצאות תמידיות על העדה אל אנשי הכפר סילואן... בעד שמירת הבית חיים אשר על הר הזיתים הסמוך לכפר הזה [...] לערך י' אלפים טאליר".

הקונסול הבריטי בן התקופה רשם במכתב לממונים עליו במשרד החוץ הבריטי:‏[10]

"הכפר סילואן הוא קן שודדים. הגברים, שהם גדולי גוף, הפילו את חיתתם במשך זמן רב על ירושלים. כגנבים, הם מומחים בטיפוס על חומות העיר בלילות. ומאחר ובית הקברות היהודי סמוך לכפרם, הם מצליחים כל שנה, באיומים ולעתים באלימות, לסחוט סכומי כסף גדולים מהיהודים המשלמים להם מקרן הצדקה לעניים".

העדות הנוצריות שפעלו בירושלים היו אף הן בסכסוכים מתמידים עם העדה היהודית על הזכויות בהר, וזאת מאחר שעל פי האמונה הנוצרית בעמק יהושפט יתקיים משפט אחרית הימים. כנסיות ומוסדות דת נוצריים הוקמו במהלך המאה ה-19 על מורדות הר הזיתים. נוסעים ומיסיונרים בני התקופה מתארים סדרת מאבקים בין המסדרים הנוצריים השונים ליהודי העיר על רכישת שטחים על ההר, ועל ניהול טקסים דתיים. מתיאורים אלו עולה תמונה של קהילה יהודית לוחמת על זכויותיה במקומות קדושים לה, מול שליחי הכנסיות הנוצריות.

השלטון הטורקי דרש אף הוא תשלום עבור זכות הקבורה. בהערה בספרו כותב‏[11] נוסע נוסף בשם ייטס - בשנת 1843: "כשיהודי מגיע לירושלים בפעם הראשונה הוא מתייצב לפני המוסתלם זאת אומרת המושל, כדי לקנות רישיון לבחור חלקת קבר. שלושה דברים בעיקר מנחים אותו בעניין זה, החלקה צריכה להיות בעמק יהושפט קרובה במידת האפשר לקבר זכריה ובצל המקדש... מובן שעליו לשלם בהתאם לכך והמחיר הוא לפעמים ניכר" נוסע נוסף - אולין מציין‏[12] בכתביו משנת 1840 כי בעבר היו היהודים צריכים לשלם לשלטונות מס עבור הרשות לקבור ולהקבר בהר הזיתים. הוא מוסיף כי אין הוא יודע אם הדרישה עדיין בתוקף.

למרות הקשיים הסכסוכים והעימותים, הלך בית הקברות והתפשט, ועם הגידול במספר הקבורות התפצלה הקבורה בין חברות קדישא חדשות. עם תום המאה ה-19 סופר‏[13] על רכישת קרקעות בהר הזיתים עבור כולל חב"ד שנפרדו מחברה קדישא של עדת הפרושים וייסדו להם בתי קברות - כל כולל עבור עצמו.

גד פרומקין מתאר את סדרי הקבורה ואת הפיצול בחלקות הקבורה על ההר‏[14] "רושם קשה מאד שמור עימי מימי ילדותי מהעיסוק במתים בירושלים. חוץ מחברות הקדישא הגדולות של הפרושים והחסידים והספרדים, היו כמה עשרות חברות לפי העדות והכוללים השונים, ולכמה מהם גם חלקות אדמה מיוחדות על הר הזיתים. כל אחת ראתה כעין מונופולין על אלה המשתייכים לכולל או לעדה שלה, ולא נתנו לחברה אחרת לגעת במת, שנראה להם כאילו נכס הוא שהם בעליו." בהמשך מוסיף ומתאר פרומקין את סדרי הלוויה והקבורה הלא מכובדים של אותה תקופה.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העצמאות, הפכה התנועה להר הזיתים למסוכנת בשל מעבר הדרך בשכונות ערביות. עד סוף חודש פברואר 1948 התנהלה קבורה חפוזה באמצע הלילה פעמיים בשבוע בליווי בריטי, אולם לאחר מכן שוב לא התאפשרה התנועה להר הזיתים. בשושן פורים תש"ח, ט"ו אדר ב', נקברו אחרוני הנקברים היהודים בהר הזיתים, עד לאיחוד ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים (1967).

על-מנת לפתור את מצוקת הקבורה, הוקצו בירושלים בתי קברות שהוגדרו כזמניים, כלומר עד שניתן יהיה לחדש את הקבורה בהר הזיתים או בבית קברות ראוי. לחברה קדישא העיקרית של ירושלים, "קהילת ירושלים", הוקצו מספר שטחים שהוגדרו זמניים ברחבי העיר המערבית. הגדול שבהם הוא בית הקברות סנהדריה ובתי קברות אחרים היו במחצבה הנטושה של שייח' באדר ובחצר מבנה שערי צדק הישן. לשאר חברות הקדישא העדתיות שפעלו בירושלים לא היו שטחי קבורה והם שבתו מפעולה עד לחידוש הקבורה בהר המנוחות. במהלך המלחמה עבר הר הזיתים לידי ירדן, ובמשך עשרים שנה נמנע מיהודים מלקבור את מתיהם על ההר ומלפקוד את קבריהם.

שלטון ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת השלטון הירדני סבל בית הקברות היהודי מנזקים שיטתיים למצבות ולקברים. כבר בסוף שנת 1949 דיווחו צופים ישראלים שהיו מוצבים על הר ציון כי תושבים ערבים החלו בעקירת מצבות. בשנת 1954 הגישה ממשלת ישראל תלונה רשמית לעצרת האו"ם על הרס נוסף של קברים וחריש בשטח. בסוף שנות החמישים השתמש הצבא הירדני באבני מצבות לשם הקמת מחנות צבאיים. עשרות מצבות הועברו בשלמותן למחנה צבאי שהוקם בסמוך, ושם שימשו לריצוף משטחי אהלים ובתי שימוש.

בית המלון אינטרקונטיננטל ("שבע הקשתות") נבנה על פסגת הר הזיתים, ודרך הגישה אליו נסללה על קברים, בעוד המצבות נגרסו לחצץ לשימוש כחומר גלם. כשהרחיבו הירדנים את הכביש ליריחו, הם הרסו שש שורות של קברים, והשליכו את העצמות עם האדמה לכיוון החלקה הספרדית התחתונה. גם לאחר מיון חלק מהעצמות נשארה במקום ערימה גדולה של אדמה.‏[15] בנוסף לכך, מצבות עתיקות שעמדו סביב קבר זכריה סולקו מאזור הקבר על מנת להרחיב את כביש הגישה לכפר סילוואן. בספרו 'מול החומה הסגורה', כותב מירון בנבנישתי כי אבני מצבות הועברו גם לחצר מצודת דוד, שם נותצו ושבריהן שימשו אבני סימון למגרש המסדרים.‏[16]

בית הקברות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד ב-1968 החלו ברגימת שיירות האבלים בדרכם לבית הקברות, דרך הכפר הערבי. בשנת 1992, עם קבורתו של ראש הממשלה מנחם בגין בהר הזיתים, הוחלט להקים חברת שמירה ייעודית לבית הקברות, ולהגביר את השמירה על המבקרים באתר. ב-2005 גברו מעשי ההתנכלות ליהודים, והוחלט להקים יחידת שמירה לליווי אישי או קבוצתי לבאים לבית הקברות. ב-2009 הותקפו מכוניות ונפצעו מבקרים רבים בדרך לבית הקברות. עמותת ירושלים לדורותיה פנתה לאישי ציבור ובעקבותיה נערך דיון בכנסת,‏[17] וב-2011 הותקף יו"ר ארגון אלמגור בדרך לקברי הוריו ניצולי השואה, ונפצע. בעקבות זאת הוחל בנסיון להגביר את מודעוּת הציבור למתקפה זו, ולגייס את טיפול השלטונות וארגונים וולונטריים נגדה.‏[18] החל משנת 2010 שירות השמירה והליווי האישי ניתן חינם במימון משרד השיכון.‏[19] גם כיום נותרו חלקות קבורה וקברים במצב של הזנחה ועזובה. חלקות הקברים סובלים מוונדליזם הכולל חילול מצבות[20] והשחתת קברים‏[21]. שורה של החלטות ממשלה על שיקום חלקים בהר, וכן כספים שהוקצבו לתחזוקה ושיפוץ, טרם הצליחו לשנות את המצב העגום.

"המשרד לענייני ירושלים והעם היהודי" בראשותו של נתן שרנסקי ערך סקר של ההר והגיש תוכנית לשיקום בית העלמין. בסקר מצוין כי

"רבים מהקברים באתר מוזנחים והרוסים; לאתר מושלכת פסולת ביתית ומוזרמים מי ביוב; פסולת בניין מושלכת לאורך שבילי הגישה לחלקות הקברים והשטחים שביניהן. בהיעדר אבטחה ראויה (ללא מערכת שמירה ובקרה, פרצות בגדרות ובחומות ושערים לא נסגרים), האתר הפך למקום מפגש וונדליזם לאומני; ברחבי בית הקברות מרוססים ציורי קיר וססמאות לאומניות; אין פחי אשפה מקובעים בשטח, בהיעדר שרותי תחזוקה וניקוי, מצטברת אשפה של מבקרים...".‏[22]

עמותת אלע"ד עוסקת במיפוי בית הקברות, והעלתה לרשת מערכת מיפוי שמאפשרת לאתר את מיקומם המדויק של מעל 20,000 נפטרים.‏[23]

הרש"פ דורשת את אזור בית הקברות בהר הזיתים ואינה מכירה בריבונות הישראלית עליו.‏[24]

תיאור בית הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הקברות בהר הזיתים קבורים בימינו עשרות אלפי יהודים (ההערכה המצומצמת ביותר נוקטת במספר 70,000), בהם ילידי הארץ ובני גלויות שונות. את אשר נקברו בדורות קדומים בהרבה קשה לשער. בין הקבורים ניתן למצוא רבנים, אדמו"רים, סופרים עבריים ובשפות אחרות, חוקרים ועסקנים, אישים מפורסמים בתולדות הארץ ובתולדות קהילות שונות בחו"ל.

מצבות רבות בבית הקברות הינן בנות מאות שנים, וקשה לפענח את שנחרט עליהם. חלק מהקברים הרוס ומוזנח, ולא ניתן לדעת מי נקבר בהם.

בין השנים 1901-1908 פורסמו בירושלים סדרת חוברות מאת רבי אשר לייב בריסק, שהעתיק את הכיתובים המופיעים על מצבות, ושמן "חלקת מחוקק - כל ציוני הקברים אשר בהר הזיתים". החוברות מכילות תיאור של 8,000 מצבות מהשנים 1740 - 1906 ונדפסו שוב (כספר אחד) בשנת 1969. על החוברת נרשם: "...וכבר ראוי להעתיק שרידי מצבות טרם יאכלם עש, ובלעם הזמן הבוגד השורר והשודד. ובכן קמתי אני עוד בשנת תר"ס (1900) יגעתי ומצאתי העתקתי כל המצבות אף היותר נושנות הנשחתות והנרקבות, גליתי אבודות הצלתי נטבעות וקבעתים בדפוס להשביע כל נפש רעבה".

חלקות בית העלמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת בית הקברות בהר הזיתים לפי חלוקה לחברות קדישא ולחלקות (לחצו להגדלה)

כיום, בית הקברות בהר הזיתים למעשה מורכב ממספר בתי עלמין סמוכים, המנוהלים בידי חברות קדישא שונות. עד שנת 1856 הייתה קיימת החברה קדישא הספרדית בלבד (כיום - "חברה קדישא אחידה לעדת הספרדים ובני עדות המזרח בירושלים"), ולפיכך ניתן למצוא בחלקה זו קברים עתיקים של יהודי ירושלים מבני כל העדות.

להלן מפורטות החלקות של חברות הקדישא הגדולות ביותר:

חלקות החברה קדישא הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלקה הקדומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלקות הקדומות ביותר השתרעו מאזור כפר סילואן (תעודות עתיקות מזכירות אף את מעיין הגיחון כגבול בית העלמין) בדרום ועד לפני יד אבשלום, ובמערב - ממתווה נחל קדרון בשיפולי ההר (מספר קברים קטן עדיין ניכר על מורדות הר המוריה, מעברו השני של הנחל), ועד גובה דרך יריחו, או ראס אל עמוד במעלה ההר, ממזרח.

שמות מרבית החלקות אינו ידוע, ומרבית הקברים שהיו בהם כבר אינם קיימים, או שמצבותיהם אינן קריאות.

על גדת נחל קדרון היה גל אבנים שציין את מקום קבורתו של רבי קלונימוס בעל הנס. גל האבנים נוצר על ידי תושבי ירושלים ששמו אבנים על הגלעד; מי שיצא מירושלים נהג לקחת אבן ולהישבע כי יחזירה למקומה בשובו. הגל, שאגדות וסיפורים רבים נקשרו בו, נעלם במחצית השנייה של המאה העשרים.

אישים נודעים הקבורים בחלקה זו:

  • רבי עובדיה מברטנורה: במרחק קצר ממעין הגיחון נמצא במערה קברו של רבי עובדיה מברטנורה, מפרש המשנה, הנקרא על שם עיירת מולדתו באיטליה, עלה לירושלים בשנת 1488 ונפטר בשנת ר"ס (1500).
  • הרמב"ן: באותה מערה נמצא - על פי מסורת אחת - קברו של הרב משה בן נחמן (הרמב"ן). על פי "ספר הקבלה" לרבי אברהם‏[25] "הרב הגדול רבי משה בר נחמן פירש התורה ועשה חידושין לתלמוד... ואחר כך הלך לירושלים ונפטר שם". לעומת זאת, מסורות אחרות מייחסות את קבורתו בחיפה, עכו, חברון או טבריה.
  • רבי יהודה החסיד: מעל קבר זכריה מצביעה המסורת על מערה כמקום קבורתו של רבי יהודה החסיד. רב אשכנזי שעלה לירושלים בשנת תס"א (1700) עם פמליה גדולה על מנת לקרב את הגאולה. הרב נפטר ימים מספר לאחר הגעתו לירושלים ונקבר במערה קטנה. על המערה אין ציון או כתובת. על שמו בית הכנסת החורבה ברובע היהודי שבעיר העתיקה.

חלקה אחת שכן ידועה היא חלקת זכריה הנביא, בסמוך לקבר זכריה. הראשון שנקבר שם הוא הרב אברהם יצחקי, מחבר הספר "זרע אברהם", שנקבר בתפ"ט (1729). בין שמות הנקברים שם ניתן למצוא את אברהם שלמה זלמן צורף, עסקן אשכנזי ופעיל בקהילה היהודית בירושלים שנפטר בשנת תרי"א (1841) ור' משה בידרמן - ראשון האדמו"רים בארץ ישראל. החלקה כולה נהרסה כאשר משלחת ארכיאולוגית בריטית-ירדנית חפרה את סביבות קבר זכריה.

חלקת החסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקה זו, הנקראת על שם כינויים של תלמידי ישיבת המקובלים בית אל משתרעת במעלה בית הקברות העתיק ועד לדרך יריחו.

בחלקה קבורים רבנים נודעים ובהם רבי שלום שרעבי (הרש"ש) עלה לארץ מתימן והיה מקובל - עוסק בתורת הנסתר וראש ישיבת בית אל שברובע היהודי. נפטר בשנת תקל"ז (1777).

בסמוך קבור רבי יעקב שאול אלישר הידוע בשם יש"א ברכה, שנפטר בשנת תרס"ו (1906), על שמו נקראת השכונה גבעת שאול.

בחלקה קבור רבי יום טוב צהלון נפטר בשנת 1597 שחיבורו "לקח טוב" נכתב בשנת 1577 בצפת והוא הספר הראשון שנדפס בארץ ישראל.

חלקת בוראק (הנביאים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקה זו קבורים רבנים מפורסמים - הרב ידידיה רפאל אבולעפיה המכונה "היר"א" שהיה ראש ישיבת המקובלים בית אל, הרב רפאל מאיר פאניז'יל המכונה המרפ"א. הרב יהודה אלקלעי ובסמוך אליו הרב דוד בן שמעון הידוע בכינוי "צוף דבש" שהיה הרב של קהיליית המערביים ומיסד שכונת מחנה ישראל.

בין האישים הידועים הקבורים בחלקה זו: אברהם גרשון מקיטוב, בן ציון אברהם קואינקה, שלום הדאיה, יעקב יהושע.

חלקות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חלקת הצור
  • חלקת ראס אל-עמוד (שמה כשם שכונת ראס אל-עמוד הסמוכה)
  • חלקת החאלבים (מקור שמה של חלקה זו אינו ידוע, ובניגוד לשמה, אין בה ריכוז יוצא דופן של יוצאי ארם צובא).

חברה קדישא הראשית והכללית (פרושים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוש הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור זה, במעלה המדרון המערבי של ההר, מעל חלקת בוראק וחלקת המערביים. הוא החלקה הראשונה אותה קנו כולל הפרושים, בשנת 1856. בין הקבורים בחלקה זו: יוסף חיים זוננפלד, הרב שמואל סלנט שהיה רבה של ירושלים, שנפטר בשנת תרס"ט (1909); עקיבה יוסף שלזינגר, דוד ילין ואביו רבי יהושע ילין ממייסדי נחלת שבעה ומחבר הספר "זכרונות לבן ירושלים"; הרב יואל משה סלומון שנפטר בשנת תרע"ג (1913), מפורצי חומות ירושלים וממייסדי פתח תקווה; יעקב ישראל דה האן, הרב יהושע לייב דיסקין הידוע בכינוי "הגאון מבריסק" ומיסד בית היתומים דיסקין; הרב ישעיה ברדקי מראשי העדה האשכנזית בירושלים; רבי יהוסף שווארץ שנפטר בשנת תרכ"ה (1868), מחבר הספרים "דברי יוסף" ו"תבואות הארץ". רבי יעקב ספיר שנפטר בשנת תרמ"ה (1885) - תלמיד חכם, חוקר כתבי יד, שד"ר ונוסע שתיאר את מסעותיו בספר "אבן ספיר".

הגוש האמצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתרע על המדרון הדרום-מזרחי, בין הגוש הישן והגוש החדש, מחולק לחלקות 2-5 (חלקה 1 היא למעשה הגוש הישן). קברים ידועים: ירוחם פישל פרלא, שולמית רופין, יעקב גולדמן

הגוש החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה חלקות שונות לא מחוברות, במדרונות הדרומיים והמזרחיים של ההר. בין הנקברים: אברהם משה לונץ, יצחק שלמה זילברמן, מקס בודנהיימר, שמואל וינגרטן, מרדכי גיפטר

גוש קברות הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלקה נמצאת בדרום המדרון המזרחית. עם תחילת מאורעות תרפ"ט נכרה במקום קבר אחים שבו נטמנו הנהרגים הראשונים בירושלים. לאחר מכן, נקברו במקום חללים נוספים ממאורעות תרפ"ט (מירשולים, מוצא וחברון) וכן ממאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, והחלקה קיבלה את שמה.

בחלקה נבנה לאחר מלחמת ששת הימים קבר אחים ובו עצמות שנמצאו מתחת לכביש הירדני. הקבר מכוסה במצבה הבנויה משברי מצבות עתיקות.

לצד קבר האחים קבור אליעזר בן-יהודה ולצדו בנו איתמר בן אב"י. בחלקה קבורים גם ליאו מוצקין מראשי ההסתדרות הציונית, בוריס שץ מייסד בית הספר בצלאל, וחוקר ירושלים פנחס גרייבסקי.

עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, שהתאבדו בתא הנידונים למוות שעות אחדות קודם להוצאתם המתוכננת להורג, נטמנו בחלקה זו. מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלת ישראל ביקש כי בבוא היום ייקבר ליד פיינשטיין וברזני במקום בחלקת גדולי האומה, ובקשתו נתמלאה.

גוש קברות הנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוי מעל החלק הצפוני של הגוש הישן, וקרוי על מערת קברי הנביאים הסמוכה. בחלקה זו ניתן למצוא את: אברהם יצחק הכהן קוק - הרב הראשי לארץ ישראל, ומשני צדיו - אביו, ובנו הרב צבי יהודה קוק; הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא; שלמה גורן, זלדה, דב ימיני, יחזקאל סרנא, ראובן ברקת, יצחק הוטנר, בנימין מנשה לוין, חנה יהודית לנדאו והרב שלמה אלישיב (עליאשאוו) בעל הלשם שבו ואחלמה. בפינה הצפונית-מזרחית של החלקה כרוי קבר האחים של חללי הרובע היהודי במלחמת העצמאות, ולצדו רחבת מסדרים, בו נערך טקס רשמי בנוכחות יו"ר הכנסת ביום הזיכרון.

גוש קברות תש"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקה זו מכונה על שם השנה בה נחנכה, אם כי מרבית הקברים שבה מאוחרים למלחמת ששת המימים. בין הקבורים בה: שלום נח ברזובסקי, אביגדור מילר, משה צבי סגל וקלמן כהנא.

גוש גניזת סת"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש זה, הנמצא בקצה הדרומי של בית הקברות, קרוי על שם הגניזה שנמצאת בו. קברים מפורסמים: אהרן ראטה, אברהם יצחק קאהן מאיר יהודה גץ, יחזקאל סטימצקי, דניאל פריש, מנחם עמנואל הרטום בפינת הגוש מצויה חלקה צבאית קטנה המכילה ברובה חללים ממלחמת יום כיפור

חברה קדישא החסידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה קדישא זו מנהלת חלקות שונות שנבנו במקור בידי כוללים שונים, בעיקר חסידיים), המשתרעים ברובם על המדרון הדרומי:

כולל חבת ירושלים (גליציה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

4 חלקות במדרון הדרומי של ההר. בין הנקברים: שלמה גולדמן, פנחס דוד הורוביץ, משה אריה פריינד.

חברה קדישא קהילת ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה קדישא זו נועדה במוצהר להיות בלתי-עדתית, ולטפל בקבורתם של יהודים מכל העדות, ובמיוחד של בני היישוב החדש. החלקה משתרעת על צדה הדרומי של פסגת ההר, כשצדה המערבי צופה על פני העיר העתיקה. בעקבות הקשיים שנבעו עם פרוץ המרד הערבי הגדול, החלקה הקבורה בחלקה רק בשנת 1939. בין האישים המפורסמים הקבורים בחלקה: הנרייטה סאלד, ש"י עגנון, יעקב בן דב, רוברט מקסוול, פנינה פלאי, זלמן ארן, פנחס רוטנברג, פנחס קהתי, זבולון המר, חנוך אלבק, שמואל קופמן, חיים מרגליות קלוריסקי, יוסף ויץ, יחיעם ויץ, שמואל קליין, יוסף יואל ריבלין, ישראל אלדד, יוסף מילוא, ראובן שרי, אפרים אלימלך אורבך, אהרן סולובייצ'יק

חברות קדישא נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדת המערביים: חלקה אחת במרכז המדרון המערבי. בין הנקברים: מצליח מאזוז.
  • יוצאי גאורגיה: חלקה אחת במדרון המערבי, מעל דרך יריחו
  • הבבלים: חלקה אחת במדרון המזרחי. בין הנקברים: יהודה פתיה, סלמן חוגי עבודי, יעקב מוצפי.
  • יוצאי פרס: חלקה אחת במדרון המזרחי.
  • יוצאי אפגניסטן: חלקה אחת במדרון המזרחי.
  • יוצאי משהד: חלקה אחת במדרון המזרחי.
  • יוצאי המדאן: חלקה אחת במדרון המזרחי.
  • עולי תימן: שתי חלקות במדרון המזרחי. בין הנקברים: אברהם אלנדאף, שלום יצחק הלוי.

סגולות הקבורה בהר הזיתים על פי המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המדרש, הנקברים על הר הזיתים אינם סובלים מתולעים האוכלות את הבשר הנרקב, ופטורים מ"חיבוט הקבר" – מכות נמרצות שסופג הנפטר ממלאכים לאחר שגופו הונח בקבר.‏‏‏[26] עוד על פי המדרש, הנקברים בהר הזיתים פטורים מ"גלגול מחילות" – גלגול הגוף בבטן האדמה מארצות הגולה אל ירושלים בואכה הר הבית בעת תחיית המתים. שנאמר: "הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילים מחילים מלמטה והם מחלדין בהם, עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים והקדוש ברוך הוא עומד עליו, והוא נבקע להם והם עולים מתוכו".‏[27]

שקיות עם עפר מהר הזיתים נשלחו אל קהילות יהודיות בגולה, והעפר פוזר על קבריהם או על תכריכיהם של הנפטרים. יהודי שנפטר בהונגריה ציווה על בני משפחתו: "וגם מונח בתוך הפאפיר אצל התכריכים וכתוב עליו 'אדמה מארץ הקודש' מה שהביא לי הרב מוהר"ר עובדיה, והבטיח לי שהוא מהר הזיתים מירושלים. ואותו ארץ יפזר עלי בקברי, בקדקודי ובכל גופי, ועד רגלי ועד בכלל."‏[28]

מבט פנורמי על ירושלים מבית הקברות שעל הר הזיתים
Magnify-clip.png
מבט פנורמי על ירושלים מבית הקברות שעל הר הזיתים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הר הזיתים במקורות ובמסורת ישראל, משרד הדתות, תשכ"ב
  • אלי שילר (עורך), הר הזיתים, 1978.
  • רמי יזרעאל, מדריך כרטא להר הזיתים, ירושלים, הוצאת כרטא, תשנ"ט-1999.
  • שרה ברנע, "תולדות מיפוי בית הקברות היהודי בהר הזיתים", בתוך: אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 5, מגלי"ם, ירושלים, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°46′25.82″N 35°14′35.05″E / 31.7738389°N 35.2430694°E / 31.7738389; 35.2430694

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏בבלי, מסכת כתובות קיא / תהילים ע"ב ט"ז.‏
  2. ^ ‏אברהם יערי, אגרות מארץ ישראל, ירושלים: תש"ג, עמ' 97‏.
  3. ^ יצחק בן צבי, מסעות ארץ ישראל לרבי משה באסולה, ירושלים: החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה בסיוע "מוסד ביאליק" ליד הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תרצ"ח, עמ' 53‏.
  4. ^ ‏ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: יד בן צבי, תשל"ז, כרך ב' עמ' 42.
  5. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תשכ"ו, עמ' 487‏.
  6. ^ ‏הצבי, שנה חמישית, ראש חודש חשוון 1889, גיליון ב'.‏
  7. ^ ‏א"מ לונץ, קובץ ירושלים, תרס"ב, עמ' 44.
  8. ^ יהושע קניאל, 'מאבקים כלכליים בין עדות בירושלים במאה ה-י"ט', בתוך: מ' פרידמן ואחרים (עורכים), פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים, ירושלים: יד בן צבי, תשל"ו, עמ' 116–119‏.
  9. ^ מ' ריישר, שערי ירושלים, ורשה: תרל"ט-1867 (הדפסה מחודשת: פוס ספרא, 1967), עמ' 66. מופיע גם בתוך: וילנאי, ירושלים, עמ' 324‏.
  10. ^ ‏A.M Hymson, The British consulate in Jerusalem, vol. 1, 1938, p. 162.‏
  11. ^ מ' איש שלום. מסעי נוצרים לארץ ישראל, עם עובד, תל אביב, תשכ"ה, עמ' 557.
  12. ^ יהושע בן אריה, עיר בראי התקופה - ירושלים בעת החדשה, הוצאת יד בן צבי, כרך ב', עמ' 46.‏
  13. ^ אהרון יחזקאל שריון, זכרונות יצחק שריון ירושלים תש"ג
  14. ^ ג' פרומקין, דרך שופט בירושלים, תל אביב, דביר, תשט"ו, עמ' 95.‏
  15. ^ מנוחה טוקר, ‏הירדנים הרסו, ר' לוי משקם, מהשבועון "משפחה" באתר שטורעם
  16. ^ מירון בנבנישתי, מול החומה הסגור - ירושלים החצויה והמאוחדת. ויינפלד וניקולסון 1973‏
  17. ^ עליה משמעותית באלימות בדרך להר הזיתים תשובת השר לביטחון פנים אבי דיכטר לשאיתא של אלי ישי. פורעים ערבים הורסים מצבות (כולל תמונות). שתי מכוניות הותקפו ונהפכו בידי פורעים בדרך להר הזיתים. (אתר חדשות יש"ע) חסידי גור הותקפו בהר הזיתים (2011). דיון בכנסת בעניין הר הזיתים בעקבות פניית חיים מילר.
  18. ^ התקפה מאורגנת בידי הרש"פ באתר 'מחלקה ראשונה'
  19. ^ שמירה חינם על מבקרי הר הזיתים באתר העיתון מעריב (nrg)
  20. ^ שוב חילול קברים ב'הר הזיתים', באתר ערוץ 7, 25 בפברואר 2010
  21. ^ עשרות מצבות הושחתו בערב יום ירושלים - כתבה מאתר נענע
  22. ^ החרצנים של הזיתים 'הר הזיתים' בפורום חדרי חרדים
  23. ^ אתר 'הר הזיתים'
  24. ^ על ההיסטוריה של הר הזיתים באתר אוניברסיטת תל אביב
  25. ^ ‏א. נויבאר, סדר החכמים וקורות הימים, תרמ"ח, עמ' 103.
  26. ^ זאב וילנאי, ירושלים – העיר העתיקה וסביבתה, ירושלים: הוצאת אחיעבר, 1970 (להלן: וילנאי, ירושלים), עמ' 320.
  27. ^ פסיקתא רבתי ל"א, עמוד קמ"ז.
  28. ^ אריה ליב פרומקין (ערך: אליעזר ריבלין), תולדות חכמי ירושלים, ג', עמ' 25‏.