חנוך אלבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרופ' חנוך אלבק

פרופסור חנוך אלבק (17 באוגוסט 1890 - 9 בינואר 1972) היה מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד וממייסדי השיטות המדעיות החדשות בחקר המשנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק נולד בי"ז באב תר"ן לר' שלום (בן יחזקאל) אלבק (אלבעק) ורחל בת אלכסנדר ברודט בעיר לוביץ' (בפולנית:Łowicz) שבפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית. אביו היה ידוע כ"חכם התלמודי", ההדיר כמה ספרי ראשונים כגון ראב"ן, ספר האשכול, ועוד. חנוך אלבק הוסמך לרבנות ב-1905, למד בבית המדרש לרבנים בווינה, וב-1921 סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת וינה. בין 1926 ל-1936 לימד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.

ב-1936 עלה לארץ ישראל, ומיד החל לשמש כפרופסור, ומאוחר יותר כראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הרצה משך כמעט 25 שנה. עם מוריו נמנים דוד צבי מילר ואביגדור אפטוביצר. עם תלמידיו נמנו אברהם גולדברג, מנחם אלון ואברהם יהושע השל. אלבק נשא לאישה את הנדל לבית דוב ויס. לשניים נולדו שלושה ילדים. בניו הם פרופסורים באוניברסיטת בר-אילן: מיכאל אלבק, פרופסור לכימיה אורגנית ושלום אלבק, פרופסור למשפט עברי (נשא לאשה את עו"ד פליאה אלבק לבית נבנצל). בתו לאה נישאה ליוסף אריה בכרך. בכרך נהרג במלחמת העצמאות במערכה על ירושלים, וחודש אחרי נפילתו ילדה לאה בכרך את בנם השני, שנקרא על שם אביו.

בשנת 1957 סירב לקבל את פרס ישראל, והסביר: "א) ריבוי הפרסים במדינה וחלוקתם לכל מיני אנשים ונשים מורידים את ערכם לפחות מכשיעור הראוי להתכבד. ב) המסים הכבדים המוטלים על הציבור אינם מצדיקים לדעתי את השימוש בהם לצרכים מפוקפקים כאלה, וחוששני ליהנות מכסף זה."‏[1]

חנוך אלבק נפטר בכ"ג בטבת תשל"ב בירושלים ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

בערים ירושלים ובאר שבע נקראו רחובות על שמו.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק, שהיה יהודי אורתודוקסי, חיבר ספרים רבים בעברית ובגרמנית על ספרות חז"ל, בהם: "מבוא למשנה", "מחקרים בברייתא ובתוספתא" ו"מבוא לתלמודים". כמו כן פרסם מאמרים רבים בכתב העת "תרביץ". אלבק עסק גם בההדרה. הוא ההדיר את מדרש "בראשית רבתי" לר' משה הדרשן (ירושלים 1940) ואת "ספר האשכול" לראב"ד השני, עבודה שאביו התחיל לפניו. אלבק אף תרגם, ערך והשלים את חיבורו של צונץ "הדרשות בישראל", וכן השלים את המהדורה המדעית לבראשית רבה של יהודה תיאודור. ב-1959 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1969 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על ספרו "מבוא לתלמודים"‏[2]. זכה בפרס ישראל, אך סירב לקבלו. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג-תש"ד.

פירושו למשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודעת המו"לים בפתח סדר נזיקין של מהדורת אלבק, על המחלוקת לגבי זהות מחבר הפירוש

לבקשת הוצאת דביר החל אלבק לכתוב פירוש למשנה במטרה להשלים את מפעלו של ביאליק להוצאה עממית של המשנה. העבודה על הכנת הפירוש ארכה שש שנים, וכל סדר יצא לאור עם השלמתו. סדר יציאת הכרכים היה: מועד (1952), נזיקין (1953), נשים (1954)‏[3], קדשים (1956)‏[4], זרעים וטהרות‏[5]. שאלת זהות מחברו של הפירוש על סדר נזיקין הגיעה לבית המשפט, כאשר ד"ר מרדכי מרגליות טען שהוא מחבר הפירוש ואלבק רק ערך אותו‏[6]. לאחר מספר חודשים הושגה פשרה על פיה תודפס בספר הודאה של אלבק למרגליות על עזרתו בכתיבת הפירוש‏[7].

הפירוש למשנה של אלבק קצר ועממי, בתוספת הערות ארוכות בסופי הכרכים. בפירוש זה אלבק מציע את הפירוש הפשוט והמתאים ביותר ללשון המשנה גם אם התלמוד נותן פירוש אחר כדי להתאים את המשנה להלכה שנהגה באותו זמן. בפירושו אלבק משתמש גם במקורות ארץ-ישראליים, כמו התוספתא, התלמוד הירושלמי ומדרשי הלכה, שנכתבו כמו המשנה בארץ ישראל[8]. ניקוד המשנה במהדורת אלבק נערך בידי חנוך ילון.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבק ביקר בחריפות את ספרי דורות הראשונים של יצחק אייזיק הלוי וכתב עליהם: ״כי בספרו יש מן החדש ומן הטוב, אלא מה שהוא חידש אינו טוב ומה שהוא טוב אינו חידוש"‏[9].

מספריו של אלבק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]