יפתח הגלעדי

יפתח הגלעדי
למנין:	השופט השמיני
תקופת שיפוט:	6 שנים
הישגים עיקריים:	נלחם בבני עמון
שבט:	שבט מנשה
כרונולוגיית שופטים
→ יאיר הגלעדי	אבצן ←

יפתח הגלעדי הוא דמות מקראית - השופט השמיני של שבטי ישראל בתקופת השופטים, אחרי יאיר הגלעדי. יפתח - ככל הנראה משבט מנשה - שפט את ישראל שש שנים. אחריו שפט אבצן מבית לחם.

יפתח הוא דמות שנויה במחלוקת בעיני חז"ל: לדעתם פעל בקיצוניות רבה וללא מחשבה, ובכך המיט אסון על עצמו, על בתו שלו ועל רבבות אחרים מבני אפרים שנרצחו.

הפרק המתאר את קורות יפתח הגלעדי הוא ההפטרה של פרשת חוקת. לפי המתואר בספר שופטים, פרקים יא-יב, היה יפתח בן אישה זונה ולכן גורש מנחלת אביו. הוא אסף סביבו "אנשים ריקים" (יא,ג) וישב בארץ טוב. כאשר נלחמו עמון בישראל, ראו זקני ישראל שאין מנוס מלהזעיק לעזרה את יפתח, וקראו לו שיובילם במלחמה. בתחילה נטר להם טינה, אך לבסוף הסכים, בתנאי שיהיה להם לראש. בתום משא ומתן קצר עם בני עמון, בו גולל יפתח את האירועים ההיסטוריים המוכיחים כי הארץ שייכת לעם ישראל, יצא יפתח למלחמה והביס את בני עמון תבוסה מוחצת, כמאמר הכתוב, "מכה גדולה מאוד" (שופטים יא 43).

הנדר והקרבת הבת

בת יפתח מקבלת את פני אביה. ציור מאת גוסטב דורה, 1865.
_{"ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות" (שופטים יא 43)}

לפני ניצחונו על העמונים, נדר יפתח נדר לה' ובו התחייב כי אם ינצח, יעלה כקורבן לה' את הדבר הראשון שייצא לקבל את פני המנצחים:

כאשר חזר עטור ניצחון מהמלחמה, יצאה בתו ראשונה לקראתו בשירים ובמחולות, כאות שמחה על ניצחונו של אביה. יפתח, שהבין את גודל אסונו, קרע את בגדיו לאות אבל והודיע לבתו כי לא יוכל לחזור בו מנדרו. לאחר שנתן לה חודשיים לבכות על בתוליה כבקשתה, העלה אותה לעולה כקורבן אדם.
וכמתואר בפסוקים:

	ויאמר: אם-נתון תיתן את-בני עמון, בידי. והיה היוצא, אשר ייצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו עולה... ותאמר אליו, אבי פצית את-פיך אל- ה', עשה לי, כאשר יצא מפיך: ...ויהי מקץ שניים חודשים, ותשב אל-אביה, ויעש לה, את-נדרו אשר נדר.
– שופטים י"א ל-מ

אף שלפי פשוטו של מקרא, וכך גם לפי המשתמע ממדרשי חז"ל, אכן הוקרבה בת יפתח כקורבן, חלק מהפרשנים לא קיבלו את העניין שהוקרבה, ולכן סברו שהיא לא הוקרבה פיזית, אלא הלכה לחיות כל חייה בנזירות בהרים או בגלות.

סיפור זה מראה כי באותה תקופה הנדר לאל היה חזק מקדושת החיים, אצל חלק מהמון העם.

טבח בני אפרים

אחרי המלחמה התמרמרו בפניו בני שבט אפרים על שלא שיתף אותם במלחמה, ואיימו כי ישרפו את ביתו כנקמה.

	וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם, וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה; וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי-עַמּוֹן, וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ--בֵּיתְךָ, נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ
– שופטים,י"ב

יפתח הוכיח אותם קשות על כך שלא די שלא הגישו לו עזרה כאשר היה זקוק לה, אלא שעתה הם אף מנסים למרוד בו. הוא החל להרוג בהם, והם נסו אל עבר הירדן המערבי כשהם מנסים להיטמע בקרב שאר השבטים שחוצים את נהר הירדן לתומם.

כדי לזהות את בני אפרים השתמשו אנשי גלעד, בני שבט מנשה, בתחבולה פשוטה: עקב אופן היגוי שונה התקשו בני אפרים לבטא כראוי את האות שי"ן, וביטאו אותה כשי"ן שמאלית. אנשי יפתח תפסו את מעברות הירדן, והורו לכל העוברים שם לומר את המילה שיבולת. בני אפרים, שלא היו מסוגלים לבטא את המילה כהלכה וביטאו אותה כ"סיבולת", זוהו ונטבחו, ארבעים ושניים אלף איש ביום אחד.

המאבק בין שבט אפרים למנשה לא התחיל בתקופת יפתח וכבר בימי גדעון אנו מוצאים סיפור דומה כאשר בני אפרים באים בתלונות כנגדו על שלא שתפם במלחמה.

ביקורת חז"ל על יפתח

חז"ל מותחים ביקורת על יפתח, הן על סיפור המעשה עם בתו, והן על הטבח בבני אפרים. הם מציינים את העובדה כי נקבר בערי גלעד, ומסבירים שאבריו היו נושרים ממנו בחייו ונקברים במקום נפילתם, כעונש על כך שהקריב את בתו ולא התיר את נדרו. לפי חז"ל, היה רשאי יפתח להתיר את נדרו משום שלא התכוון להקריב אדם כאשר נדר את נדרו.

גם בנוגע לפינחס בן אלעזר, שהיה הסמכות הרוחנית באותה תקופה, קיימת ביקורת מצד חז"ל, והם מציינים כי היה עליו לבוא מיוזמתו אל יפתח ולהתיר את נדרו. כעונש על כך, ניטלה מפינחס רוח הקודש והכהונה הגדולה ונמסרה לשושלת איתמר בן אהרן, עד מרד אבשלום בו הוחזרה הכהונה הגדולה לשושלת אלעזר בן אהרן, אבי פנחס.

גם בנוגע למלחמה עם בני אפרים מציינים חז"ל כי היה ניתן לנהוג אחרת, ומביאים לדוגמה מקרה דומה שאירע לגדעון בן יואש, בו התלוננו בני אפרים על החלטתו לא לשתפם במלחמה, אך הוא פתר את העניין בדרכי נועם (פרק ח).

הביטוי "יפתח בדורו כשמואל בדורו" מבטא אצל חז"ל את העובדה שכל דור מקבל את המנהיג הראוי לו, משמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרן (עיינו בתהילים צט ו) ועד יפתח, שהיה מנהיג בלית ברירה. חז"ל מסתייגים מהקרבת קרבן אדם, ומתייחסים לפרשת בת יפתח כאל דוגמה לחוסר שיקול דעת, ולקיצוניות שאינה מותאמת למציאות, קיצוניות שהשלכותיה הרות הגורל גבו מחיר יקר בחיי חפים מפשע ולשווא.

לקריאה נוספת

• אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
• שופטים פרקים יא-יב
• מסכת תענית דף ד עמוד א
• "על האדמה הרעה הזאת" – מתוך קובץ הסיפורים "ארצות התן" מאת עמוס עוז
• "יפתח הגלעדי ובתו" – מאת ליאון פויכטוונגר
• "הררי עז" - שיעורים בספר שופטים - הרב אלחנן בן נון

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יפתח

• עדי שרון, "בת יפתח כמשל" - מדור יהדות, מעריב nrg
• יהודה אייזנברג, "יפתח" - אתר דעת
• שלומי אביעד זידר, שתי בנותיו של יפתח - אתר ישיבת הר עציון אלון שבות.
• יפתח הגלעדי, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• יהודה אליצור, מאמר על יפתח הגלעדי כמרכיב חשוב במסר העולה מספר שופטים. - באתר דעת.