סן מרטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סן מרטן
Collectivité de Saint-Martin
Flag of Saint-Martin (fictional).svg StMartinCoat.png
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: המנון צרפת
מיקום סן מרטן
יבשת אמריקה הצפונית
שפה רשמית צרפתית
עיר בירה מריגו
18°04′23″N 63°04′56″W / 18.0731°N 63.0822°W / 18.0731; -63.0822
העיר הגדולה ביותר מריגו
משטר קולקטיב מעבר לים של צרפת
ראש המדינה
פרנסואה הולנד
הקמה
חלוקת האי בין צרפת והולנד

23 במרץ 1648
שטח[1]
- דירוג עולמי
54 קמ"ר 
229 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
31,530 נפש 
215 בעולם
583.89 נפש לקמ"ר
20 בעולם
מטבע אירו ‏ (EUR)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .mf (מוקצה, לא בשימוש)
.fr, gp. (בשימוש)
קידומת בינלאומית 1-590+
סן מרטן הצרפתית (בצפון) וסנט מארטן ההולנדית (בדרום)
תצלום לווין של סן מרטן
דגלים בנמל מריגו

סן מרטןצרפתית: Saint-Martin) הוא קולקטיב מעבר לים (collectivité d'outre-mer, COM) של צרפת באי הטרופי סן מרטן בצפון מזרח הים הקריבי, 240 ק"מ מזרחית לפוארטו ריקו. (האי, ששטחו 87 קמ"ר, מחולק בין צרפת והולנד: חלקו הצפוני שייך לצרפת, חלקו הדרומי של האי — סנט מארטן, בממלכת ארצות השפלה.)

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר העיקרית בסן מרטן היא מריגו (Marigot). שטחו של סן מרטן 54 קמ"ר ומתגוררים בו 30,615 תושבים על פי הערכה ליולי 2011, גידול משמעותי מ-8,072 התושבים שנספרו באי בשנת 1982.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר קולומבוס גילה את האי סן מרטן במהלך מסעו השני לעולם החדש, ב-1 בנובמבר 1493, שהוא יומו של הקדוש הנוצרי מרטין מטור, ולכן קרא קולומבוס לאי על שמו. בעת גילוי האי התגוררו באי אינדיאנים תושבי הקריביים.

במאה ה-17 נאבקו המעצמות של אותה עת - צרפת, אנגליה, הולנד, דנמרק וספרד על השליטה באיים הקריביים. ההולנדים החלו לייבא מלח לאירופה מהאיים בשנות ה-20 של המאה ה-17, אולם על אף נוכחות ההולנדים באי, כבשו אותו הספרדים בשנת 1633 ושנה לאחר מכן בנו את מוצב פוינטה בלנשה. הספרדים החלו את העבדות באיים - עבדים רבים הובאו מאפריקה על מנת לעבוד במטעי הסוכר של הספרדים, ומאוחר יותר של הצרפתים. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 הופסק סחר העבדים, והבריטים, ששלטו באזור, הביאו סינים ותושבי האיים באוקיינוס השקט לעבוד במקום העבדים במטעים. יבוא אנשים זה הביא לרבגוניות האתנית הרבה של תושבי האיים הקריביים בכלל וסן מרטן בפרט.

מצב פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 במרץ 1648 הסכימו צרפת והולנד לחלק ביניהן את האי. עד שנת 2003 היה סן מרטן חלק מגוואדלופ. ב-2003 הצביעו תושבי האי שהאי יהפוך לאזור עצמאי מאזורי צרפת ובנפרד מגוואדלופ. ב-2007 העניק הפרלמנט הצרפתי לאי מעמד של קולקטיב מעבר לים.

סן מרטן הוא חלק מהאיחוד האירופי. המטבע הרשמי הוא האירו אף שנעשה שימוש גם בדולר האמריקאי.

סן מרטן מנוהל על ידי ראש עיר ומועצה עירונית נבחרת על ידי תושבי האי שהם תושבי האיחוד האירופי. תושבי האי שאינם תושבי האיחוד האירופי, שהם רוב תושבי סן מרטן, אינם רשאים להצביע.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן מרטן ידוע בחופי הנודיסטים שבו ובחנויות הרבות. התיירות מהווה מרכיב עיקרי בהכנסות האי. רוב התיירים באי מגיעים בטיסות לנמל התעופה הנסיכה יוליאנה הנמצא בסנט מארטן, אם כי קיים שדה תעופה גם בסן מרטן.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה המרכזי של האי הוא "נמל התעופה הנסיכה יוליאנה" הידוע במסלול הנחיתה הקצר שלו (2,130 מטרים בלבד), ומסיבה זו נאלצים מטוסים מסוג בואינג 747, המביאים את מרבית התיירים אל האי, לטוס בגובה נמוך ביותר - כ-10 - 20 מטרים מעל גובה הים וחופי האי בטרם הנחיתה.

אונייות נוסעים רבות מביאות תיירים לאי. בשל מספר התיירים הרב, שמרביתם שוכרים מכוניות בעת שהותם באי, מרבית הזמן כבישי האי פקוקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע על האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות אינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014