גיא מרוז
גיא מרוז (נולד ב-2 בספטמבר 1961) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי.
מרוז ידוע בשל עמדותיו השמאליות הנחרצות ובשל פעילותו בנושאים חברתיים – כמו תמיכה במאבק הנכים, מחוסרי דיור, קשישים ומצבם של ניצולי השואה, חשיפת שחיתויות וקשרי הון-שלטון והתנגדות למדיניות ההפרטה בישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
בשנות ה-80 פעל מרוז כמוזיקאי ועבד עם אמנים ישראלים מובילים, ביניהם אריק לביא.
מרוז יצר והגיש יחד עם יוני להב את תוכנית הסאטירה "נייס גיא", אשר שודרה בערוץ 2 הניסיוני בין השנים 1992-1990. ב-1994 הנחה את התוכנית לנוער "אוטוטו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית. שימש כאחד המנחים של זאפ לראשון וב-1998 הוא שיחק את רב החובל גיא בתוכנית "ספינת האהבה של זאפ". במקביל, כתב במדורי סאטירה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט. בשנת 2000 חבר שוב ליוני להב בספיישל סאטירי בשם "המחשוף 2000" בערוץ 2. בעקבות זאת המשיכו השניים לתוכנית "המחשוף". התוכנית ירדה מהמסך לאחר עונה אחת.
הנחה את התוכניות "בולדוג" – בערוץ 8 בכבלים, החושפת שחיתויות והתוכניות "המשמר האזרחי" בערוץ 2 שלאחר מכן עברה לרדיו 99 ו"יהיה בסדר" בגלי צה"ל – שעזרו לציבור להילחם בביורוקרטיה, יחד עם אורלי וילנאי.
כיום הוא מגיש את תוכנית הבוקר יחד עם אורלי וילנאי בערוץ 10, וכותב טור שבועי ברשת המקומונים של מעריב "זמן מעריב".
הוא זוכה "פרס פרימור" של הרשות השנייה לשנת 2009[1] מפיק יחד עם המאמן האישי אלון גל את הפסטיבל השנתי לאמני ומופעי רחוב בזכרון יעקב. בסוף ינואר 2011 מרוז ורעייתו אורלי וילנאי החלו להגיש מדי יום תוכנית בוקר בשם "אורלי וגיא" בערוץ 10.
ביולי 2010 הודיע על כוונתו להצטרף לפוליטיקה אם תתמודד רשימת השמאל הלאומי בבחירות לכנסת[2].
[עריכה] חיים פרטיים
למרוז שלושה ילדים מאשתו הראשונה. בעבר היה בן זוגה של שלי יחימוביץ'. הוא מתגורר בתל אביב.
ב-31 בדצמבר 2008 התחתן עם אורלי וילנאי. ב-2007 הכין עמה סרט על מצבם הכלכלי[3].
בנו דניאל מגלם את יובל מכוכבי הסדרה "הנפילים". מרוז הוא בן דודתה של השחקנית והדוגמנית יובל שרף. רוברטו פטרנוסטרו, המנהל המוזיקלי החדש של התזמורת הקאמרית הישראלית הוא בן משפחתו מצד אמו היהודייה[4].
[עריכה] ביקורת
בשנת 2000 עוררו מספר קטעים מהתוכנית "המחשוף" בהגשתו מחלוקת בציבור, בעיקרם קטע בו השחקנית אביטל דיקר הופיעה לכאורה בעירום באחת התוכניות (על אף הסתרת איבריה האינטימיים באמצעים טכניים), וקטע בו מרוז ולהב קורעים דגלים של ישראל ושל הרשות הפלסטינית, הופכים את הדגלים לכדור, ומתמסרים בו.
בשנת 2003, כאשר שימש כעורך תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש מערכון בו נראה שמעון סרבניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן, "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מהמעשה נתבעו היוצרים על ידי סרבניק [1] ועל ידי קלוד לנצמן [2], ונאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אורלי וגיא בעמ -תוכנית התחקירים בערוץ 10 בכיכובם של גיא מרוז ואורלי וילנאי
- הבלוג של גיא מרוז באתר nrg
- גיא מרוז, באתר MOOMA
- אמילי גרינצווייג, היי גיא - ראיון עם גיא מרוז, וואלה!, 23.7.2010
- יונתן אסתרקין, אני מכור לסבל: ראיון עם גיא מרוז, nrg, 22.8.2010
- גיא מרוז, הסיגריה האחרונה של גיא מרוז, באתר nrg מעריב, 7 בדצמבר 2005
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ערן בר-און, הוכרזו הזוכים ב"פרס פרימור" של הרשות השנייה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2009
- ^ הודעה נמסרה לראשונה בחשבון הטוויטר של השמאל הלאומי.
- ^ אלון הדר, סופשבוע, זוג או מרד, באתר nrg מעריב, 26 באפריל 2008
- ^ עומר שומרוני, גלובס, 20 בינואר 2010
