גיא מרוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גיא מרוז, 2005
אורלי וילנאי וגיא מרוז באולפן "אורלי וגיא", 2013

גיא מרוז (נולד ב-2 בספטמבר 1961 בקיבוץ תל יצחק[1]) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי.

ידוע בעמדותיו השמאליות הנחרצות ובפעילותו בנושאים חברתיים – כמו תמיכה במאבק הנכים, מחוסרי דיור, קשישים ומצבם של ניצולי השואה[2], חשיפת שחיתויות וקשרי הון-שלטון והתנגדות למדיניות ההפרטה בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוז הוא בנה של דליה מרוז, שבמשך 17 שנה שימשה דוברת התזמורת הפילהרמונית[3][4].

בשנות ה-80 פעל כמוזיקאי ועבד עם אמנים ישראלים מובילים, בהם אריק לביא.

מרוז יצר והגיש יחד עם יוני להב את תוכנית הסאטירה "נייס גיא", אשר שודרה בערוץ 2 הניסיוני בין השנים 1992-1993. ב-1994 הנחה את התוכנית לנוער "אוטוטו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית. שימש כאחד המנחים של "זאפ לראשון" וב-1998 שיחק את רב החובל גיא בתוכנית "ספינת האהבה של זאפ". במקביל כתב במדורי סאטירה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט.

בשנת 2000 חבר שוב ליוני להב בספיישל סאטירי בשם "המחשוף 2000" בערוץ 2. בעקבות זאת המשיכו השניים לתוכנית השבועית "המחשוף". מספר קטעים מהתוכנית עוררו מחלוקת בציבור. בעיקרם, קטע בו השחקנית אביטל דיקר הופיעה לכאורה בעירום באחת התוכניות (על אף הסתרת איבריה האינטימיים באמצעים טכניים), וקטע בו מרוז ולהב קורעים דגלים של ישראל ושל הרשות הפלסטינית, הופכים את הדגלים לכדור, ומתמסרים בו. התוכנית ירדה מהמסך לאחר עונה אחת.

בשנת 2003, כאשר שימש כעורך תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש מערכון בו נראה שמעון סרבניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן, "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מהמעשה נתבעו היוצרים על ידי סרבניק‏[5] ועל ידי קלוד לנצמן[6], ונאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים.

הנחה את "בולדוג" בערוץ 8 בכבלים, תוכניות אשר חשפה שחיתויות. לאחר מכן הגיש בערוץ 2 את "המשמר האזרחי", תוכנית שמתכונתה עברה לרדיו 99 ועזרה לציבור להילחם בביורוקרטיה. בהמשך, יחד עם אורלי וילנאי, הגיש בגלי צה"ל את התוכנית "יהיה בסדר", אשר גם היא עסקה בענייני ביורוקרטיה.

בערב יום השואה תשס"ח הוקרן בערוץ 2 סרטם של וילנאי ומרוז "מוסר השילומים - המלחמה נמשכת", שבו האשימו את ועדת התביעות ואישים מטעמה בכך שהם מעכבים תשלומים המיועדים לניצולי השואה ומעדיפים את תקצובם של מוסדות שאינם קשורים לניצולים. ועדת התביעות טענה כי מדובר ב"עלילה אכזרית ומעוותת" ותבעה את בני הזוג. בהסכם פשרה הוחלט כי הם יפרסמו התנצלות ויעבירו לוועדה פיצוי בסך של 150 אלף ש"ח, שיועבר לארגון "עמך"‏[7].

ביולי 2010 הודיע על כוונתו להצטרף לפוליטיקה אם תתמודד רשימת "השמאל הלאומי" בבחירות לכנסת[8].

בינואר 2011 החלו מרוז ורעייתו אורלי וילנאי להגיש מדי יום תוכנית בוקר בשם "אורלי וגיא" בערוץ 10.

בספטמבר 2013 הפך לצמחוני מטעמי מצפון, וכתב על כך טור במעריב.

מרוז הוא זוכה "פרס פרימור" של הרשות השנייה לשנת 2009‏[9]. הוא מפיק יחד עם המאמן האישי אלון גל את הפסטיבל השנתי לאמני ומופעי רחוב בזכרון יעקב.

נוסף על עבודתו בטלוויזיה, מרוז כתב טור שבועי ברשת המקומונים של מעריב, "זמן מעריב".

בעשור השני של המאה ה-21 לומד מרוז לתואר במדעי המדינה-פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בר-אילן.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרוז שלושה ילדים מאשתו הראשונה. בעבר היה בן זוגה של שלי יחימוביץ'. ב-31 בדצמבר 2008 התחתן עם אורלי וילנאי. הזוג מתגורר בתל אביב. בשנים 2011-2012 ניסו בני הזוג להביא ילד משותף לעולם, ולשם כך עברו טיפולי הפריה חוץ-גופית. בני הזוג תיעדו את טיפולי ההפריה, שטרם הצליחו, בסרטם "זוג או ילד" שהוקרן בערוץ 10[10].

בנו דניאל מגלם את יובל מכוכבי הסדרה "הנפילים".

מרוז הוא בן דודתה של השחקנית והדוגמנית יובל שרף. רוברטו פטרנוסטרו, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית הוא בן משפחתו מצד אמו‏[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיא מרוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מראיין גבי גזית, רדיו ללא הפסקה - גיא מרוז: "אעשה כל מה שאני יכול מבחינת החוק כדי להרוס את קיבוץ תל יצחק!", 3 באוקטובר 2012
  2. ^ ‫אלון הדר, סופשבוע, זוג או מרד, באתר nrg מעריב, 26 באפריל 2008‬
  3. ^ נעם בן-זאבדליה מרוז, דוברת התזמורת הפילהרמונית, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2012
  4. ^ גיא מרוז, התזמורת המשיכה לנגן, באתר nrg מעריב, 4 באוקטובר 2012
  5. ^ בועז גריילסמר, ניצול שואה תובע את "פיני הגדול", באתר nrg מעריב, 9 באוגוסט 2004
  6. ^ רועי הולר, קלוד לנצמן דורש חצי מיליון שקל מ"פיני הגדול", באתר ynet‏, 3 באפריל 2005
  7. ^ אורן פרסיקו, המלחמה מסתיימת בהתנצלות, "העין השביעית", 19 במרץ 2012
  8. ^ ההודעה נמסרה לראשונה בחשבון הטוויטר של "השמאל הלאומי".
  9. ^ ‫ערן בר-און, הוכרזו הזוכים ב"פרס פרימור" של הרשות השנייה, באתר ynet‏, 16 בנובמבר 2009‬
  10. ^ זוג או ילד: הסרט המלא, באתר נענע 10, 11 בספטמבר 2012
  11. ^ עומר שומרוני, גלובס, 20 בינואר 2010