שארית הפליטה

שארית הפליטה הם היהודים ששרדו את השואה, המשטר והכיבוש של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. ברחבי אירופה וצפון אפריקה נמצאו מאות אלפי פליטים יהודים ניצולי השואה, שהצליחו לשרוד את החקיקה האנטישמית של הנאצים, מחנות ההשמדה והגטאות; חלקם הסתתרו במקומות מסתור ובבתי משפחות זרות או ניצלו על ידי חסידי אומות העולם. בעלות הברית שיכנו את חסרי הבית היהודים במחנות פליטים וניסו לדאוג לצרכיהם, אך שאלת גורלם לאחר חשיפת היקף השמדת העם היהודי בשואה הפכה לאחד הנושאים שעלו למרכז דעת הקהל בעולם, ושולבה בדיון על גורלה המדיני של ארץ ישראל שהתנהל באותו זמן. בסופו של דבר, בתהליך הדרגתי, פורקו מחנות הפליטים עד תחילת שנות ה-50, ו-250 אלף היהודים ששכנו בהם מצאו מקלט במדינות שונות. למעלה ממחצית הפליטים (136 אלף) עלו לישראל, 80 אלף נוספים היגרו לארצות-הברית, והאחרים היגרו לקנדה ולמדינות שונות במרכז ובמערב אירופה ובשאר העולם.

השהות באירופה ופדיון ילדים

בית הספר העברי במחנה העקורים וגשייד באוסטריה, 1948

חלק מהניצולים, בעיקר מהולנד, בלגיה, צרפת והונגריה חזרו לארצותיהם. אחרים, בעיקר ממזרח אירופה, לא רצו לחזור ואלה שחזרו - לא תמיד התקבלו בברכה (בחלק מהמקרים, כמו בפולין, התבצעו אף פוגרומים ביהודים). ארגון "הבריחה" עזר להם לעבור ממזרח אירופה למערבה ומשם - לארץ ישראל. תחילה העבירו פליטים למחנות העקורים ולאחר תחילת האיבה בין ברית המועצות והמערב החלו אנשי התנועה להבריח פליטים ממזרח אירופה לשטחים בשליטת המערב.

בעייתי במיוחד היה גורלם של הילדים. חלקם הוסתרו בבתי זרים והיה צורך לקחתם לפעמים תוך התנגדות המשפחה (מטעמים של קשר נפשי או דרישה כספית מהפודים) וחלקם שוטטו ברחובות לאחר שהצליחו לשרוד, להסתתר או שנזרקו מהמשפחה שהסתירה אותם. ועדים של הקהילות היהודיות ניסו לעזור בלינה ועזרה לפליטים ובחיפוש ילדים יהודים ופדיונם, אך משאביהם היו מצומצמים מאוד.

ניצולי השואה החלו לחפש את יקיריהם במקומות בהם רוכזו היהודים או את ילדיהם שנתנו למסתור ולרוב לא מצאום. במקרים רבים, במיוחד במזרח אירופה, הם נתקלו באנטישמיות שהקשתה על הליך החזרה לחיים והחזרה לארצותיהם. רבים בחרו להגר ממולדתם בשל כך. רבים היו הפליטים היהודים שנדדו ברחבי אירופה כדי למצוא מקום להתחיל בו חיים חדשים.

מספר ארגונים כגון הג'וינט ו"ועד ההצלה" של הסוכנות היהודית טיפלו באיתור יתומים או ילדים שנמסרו למשפחות נוצריות, במשלוח עזרה כספית וחומרית ליהודים ובהברחת פליטים יהודים לגבול בטוח.

מחנות העקורים

הפליטים היהודים שהתקבצו בארצות אירופה היו חסרי בית ולרוב גם כל רכושם נגזל בשואה. בעלות הברית הקימו למענם מחנות מיוחדים, בעיקר בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, שם הם חיו בצפיפות גדולה. 250,000 פליטים יהודים שכנו במחנות שניהל הג'וינט. בשטחי הכיבוש הסובייטי לא הוקמו מחנות נפרדים ליהודים, כי הסובייטים סירבו להכיר בכך שמצבם שונה ממצב שאר הפליטים.

ארגונים יהודיים, בעיקר הג'וינט, החישו עזרה לשוכני המחנות והפעילו תוכניות הכשרה מקצועית כדי לעזור להם לשקם את עצמם ולרכוש תעסוקה. הניצולים התארגנו במסגרות ציבוריות ובעזרת חיילים אמריקאיים הוקם במינכן "הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים" שייצג כ-175,000 פליטים באזור הכיבוש האמריקאי. ועדים נוספים התארגנו בברגן בלזן ובאזורי הכיבוש באוסטריה ובאיטליה. כמו כן התארגנו במחנות בתי ספר, ישיבות, תיאטרונים ותנועות נוער והוצאו לאור עיתונים. גם הפעילות המפלגתית התעוררה מחדש.

מחנות המעצר בקפריסין

עצירים יהודים ממתינים לביקורה של גולדה מאיר במחנות בקפריסין, 11 בנובמבר 1947

שגרה במחנה מעצר בקפריסין, אפריל 1948

מרבית יושבי מחנות העקורים הביעו את רצונם לעלות לארץ ישראל, אך שלטון המנדט הבריטי הטיל הגבלות על היקף עליית היהודים לארץ והתאמץ לעצור אוניות מעפילים שניסו להביא פליטים יהודים ארצה חרף האיסור. הבריטים ניסו למנוע את ההעפלה בדרכים שונות: הם אסרו על פליטים יהודים להיכנס לאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, הפעילו לחץ פוליטי על מדינות שונות כדי שימנעו הפלגת ספינות מתחומן ונקטו באמצעים שונים כדי לעצור את אניות המעפילים שהגיעו לארץ ישראל.

מאוגוסט 1946 החליטה ממשלת בריטניה להעביר את המעפילים המגיעים לארץ ישראל אל האי קפריסין, שהיה גם הוא תחת שלטון בריטי, והושיבה אותם במחנות מעצר. על אף שרעיון זה הועלה כבר שנה לפני תחילת הגירוש, לא נעשו הכנות לקבלת המעפילים. הצבא הבריטי בנה 12 מחנות בארבעה אתרים - פידולס, קראולוס, קסילוטימבו וקהקליה. מחנות בהם הוקמו אוהלים כונו לרוב "מחנות קיץ", וכאלה שכללו צריפי פח כונו "מחנות חורף", אשר אליהם הופנו שליחים תושבי ארץ ישראל, שהגיעו בעיקר מהקיבוצים. עקב כך, השליחים ניהלו את המחנות בדומה לקיבוץ והקימו בתי ילדים וכפרי נוער. המתנדבים לימדו עברית, נגינה, מלאכה, לימודי יהדות וארץ ישראל, והכירו לעצירים את הווי הארץ. הם הפעילו בתי ספר, הקימו תנועות נוער, ואף יסדו סמינר למבוגרים.

באחד מהפרויקטים נפתחו סדנאות אמנות שניהלו האמנים זאב בן-צבי ונפתלי בזם. בן-צבי הפעיל בצריף עץ סדנה לפיסול ובה פעלו מעל 50 פסלים חובבים שיצרו דיוקנאות בגבס וחומר וכן ריקועי נחושת. הפיסול נועד, בעיני בן-צבי, לשמש ביטוי לחווית השואה והעקירה. בזם יצר עם תלמידיו אלבום של הדפסים ובהם השתקפות של חיי המחנה‏‏.

לקפריסין נשלחו גם אנשי ההגנה והפלמ"ח, שאימנו בחורים צעירים אימוני קרב ושימוש בנשק על מנת להכשירם להיות לוחמים בעת עלייתם ארצה (התארגנות סודית זו נקראה "שורות המגינים"). כמו כן נחפרו בחשאיות שמונה מנהרות מתחת לגדרות המחנות, דרכם הצליחו לברוח כמה עשרות עצירים. במשך שלוש שנות הפעילות של המחנות שהו בהם 52,000 מגורשים ועוד כ-2,000 ילדים נולדו במקום.

עם ההכרזה על הקמת המדינה במאי 1948 היו המעפילים משוכנעים כי תוך ימים ספורים תבואנה ספינות שתקחנה אותם למדינת ישראל, אולם פינוי המחנות התנהל בעצלתיים. הבריטים העדיפו לאפשר בשלב הראשון את יציאתם של החולים, המבוגרים יותר והילדים בעוד שלטונות מדינת ישראל והנהגת הסוכנות היהודית היו מעוניינים בתחילה ביציאתם של צעירים כשירים להלחם שעברו הכשרה צבאית מינימלית במחנות והיו לדעת ההנהגה מתאימים להצטרף לכוחות הלוחמים, והיו מעוניינים פחות בחולים, בנשים ובילדים שלא היה באותו שלב היכן לשכנם ובמה להאכילם, בעוד שלדעת ההנהגה הציונית במחנות הייתה דאגת השיכון והפרנסה מוטלת על השלטון הבריטי.

כל אלו שהיו בגיל המתאים ובעלי בריאות סבירה, גויסו עם הגיעם לישראל וחלקם נפלו במהלך קרבות מלחמת העצמאות.

בפברואר 1949 הסתיים באופן רשמי פינוי המחנות שבקפריסין וזה היה גם התאריך בו עזבו אחרוני השליחים הארץ ישראלים, אם כי היו משפחות ובודדים שהתעכבו, בעיקר בשל סיבות בריאות או בגלל שהיו להם תינוקות רכים, עד נובמבר 1949.

ועדות חקירה וגורל הפליטים

נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הקים ועדה לבדיקת מצבם של העקורים. ארל הריסון, ראש המשלחת, עמד על מצבם הקשה של הפליטים הממתינים לפתרון מגורים. הזעזוע ממסקנות הוועדה, שגרר אחריו לחץ ציבורי ופוליטי בארצות הברית, גרם לאמריקאים ולבריטים להקים את ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית. בשל התנגדות ערבית בוטלו מסקנותיה, שקראו לעלייה של 100,000 יהודים לארץ ישראל. כדי למצוא מוצא מן הסבך, הוקמה ועדה מעורבת שנייה. הצעתה, שנתפרסמה בשם תוכנית מוריסון, דיברה בין היתר על הגירת 100,000 נפש רק לאזור יהודי קטן בארץ-ישראל, לאחר חלוקתה. הן המנהיגות הערבית והן ההסתדרות הציונית דחו את ההצעה. לבסוף החליטה בריטניה להביא את בעיית ארץ ישראל בפני האו"ם.

רק לאחר הקמת מדינת ישראל הורשו הפליטים במחנות השונים לעלות ארצה, כחלק מגל העלייה ההמונית. עוד לפני כן הועלו כ-20,000 פליטים מאנשי הגח"ל, שהיו נחוצים לעזור בקרבות מלחמת העצמאות. בינואר 1949, חצי שנה לאחר הקמת המדינה, הותר למעפילים שנכלאו בקפריסין להגיע לישראל. בשנים 1953 -1954 נסגרו סופית מחנות העקורים. בסך הכל, מתוך 250 אלף הפליטים ששהו בהם מאז סיום מלחמת העולם השנייה, עלו 136 אלף לישראל, 80 אלף היגרו לארצות הברית והאחרים עברו לקנדה, מדינות מערב ומרכז אירופה ומדינות נוספות בעולם. ניצולים שהתגוררו במדינות שעברו לשלטון קומוניסטי נשארו באותן מדינות למשך שנים עד שהורשו לעזוב מדינות אלו.

שלט בכניסה לשכונת "גאולים" ברמת השרון

ראו גם

• פליטים יהודים מגרמניה הנאצית
• הפליטים היהודים ממדינות ערב
• ניצולי השואה
• זיכרון השואה

לקריאה נוספת

• פרימו לוי, הזהו אדם, תל אביב : הוצאת עם עובד, תשמ"ח-1988.
• עליזה אורבך, ניצולים, ירושלים : הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2010.
• עירית קינן, לא נרגע הרעב, שארית הפלטה ושליחי ארץ-ישראל, גרמניה 1948-1945, תל אביב : הוצאת עם עובד, 1996.
• ישראל גוטמן ועדינה דרכסלר (עורכים), שארית הפליטה 1944‏-1948, ירושלים : הוצאת יד ושם, 1991.
• זאב מנקוביץ, בין זיכרון לתקווה ניצולי שואה בגרמניה הכבושה, ירושלים : הוצאת יד ושם, 2007.
• אסתר פרבשטיין, בסתר רעם - הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה, שער שישי "שארית הפליטה", ירושלים : הוצאת מוסד הרב קוק, 2002.
• דוד נמרוד סימרוט, היישוב ושארית הפליטה בארץ ישראל, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1996.
• יהויקים כוכבי, שורש לעקורים - תנועות הנוער במחנות העקורים בגרמניה 1945-1949, ירושלים : הספרייה הציונית, 1999.
• עדה שיין, מעקורים חסרי בית לשותפים במפעל הציוני, שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה ובאוסטריה וקרן קימת לישראל, ירושלים 1997.
• אלה פלורסהים, "אונדזער שטימע" (קולנו) ממחנה העקורים ברגן-בלזן ככלי לשיקום תרבותי, חוליות, 10, 2006, עמ' 239-260. ‬
• חנה הרצוג, אמיצות מכל ברבריות : קולן של נשים יהודיות יווניות ניצולות מחנה הריכוז ראוונסבריק,‫ ילקוט מורשת, פ"א, תשס"ו, עמ' 39-64. ‬
• פנינה מייזליש, ’המזרחי’, ’תורה ועבודה’ ותנועות הנוער שלהן בפולין ובליטא בתקופת השואה ואחריה (1939-1949), בתוך: מאה שנות ציונות דתית, ב, תשס"ג, עמ' 189-244.‬
• אלימלך שינטוך, "תחיית-המתים" : העיתון הראשון של שארית הפליטה ועורכו, חוליות, 10, 2006, עמ' 191-218.
• לילך רוזנברג-פרידמן, ‬זהויות בקונפליקט בין שואה לתקומה : שליחות היישוב בריכוזי שארית הפליטה באירופה, ישראל, 11, תשס"ז, עמ' 121-155.‬
• אריה קיזל, אפלה תקשורתית : יחס ה"טיימס" וה"ניו יורק טיימס" לשאלת הפליטים והעקורים היהודים בשנה האחרונה למלחמת העולם השנייה, קשר, 36, 2007, עמ' 103-114.‬
• ברוך פורמן, ספורט ופוליטיקה במחנות העקורים : הפעילות הספורטיבית של ארגון המכבי בשנים 1945-1949, ילקוט מורשת, פ"ד, תשס"ח, עמ' 111-132.‬
• מיכל שאול, "ליצור חיים יהודיים טהורים בארץ האבות" : על העולים החרדים מקרב שארית הפלטה, בשביל הזיכרון, 4, תש"ע, עמ' 20-29. ‬
• קיירה קרגו-שניידר, אנטישמיות או ניגוד אינטרסים? : תפיסות גרמניות ואמריקאיות של עקורים יהודים פעילים בשוק השחור במלשטראסה במינכן, יד ושם, ל"ח, 1, תש"ע, עמ' 157-135.

מחנות קפריסין:

• נחום בוגנר, אי הגירוש, מחנות המעפילים בקפריסין 1946-1948, תל אביב : הוצאת עם עובד, 1991.
• דוד שערי, גירוש קפריסין 1946-1949: ההעפלה, המחנות וחברת המעפילים, ירושלים : הוצאת הספרייה הציונית, 1981.
• מנחם ויינשטיין, ציונות דתית בשולי ארץ ישראל, תנועת תורה ועבודה במחנות המעצר בקפריסין, הוצאת בית העדות בניר גלים, 2001.

התמודדות נפשית:

• ה' קליין, "החיפוש אחר זהות ומשמעות בקרב ניצולי השואה", בתוך: העולם אחרי השואה, 1993.

קישורים חיצוניים

• ישראל גוטמן, שארית הפליטה – בעיות והבהרות, באתר "יד ושם"
• חנה יבלונקה, ניצולי השואה בישראל – סיכומים ראשונים, באתר "יד ושם"
• מיטל אולמן, מיכל בכר, שישים שנה לשחרור - הפוגרומים שאחרי, הוצאת המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ
• אבנר הולצמן, ‏"אנשים אחרים הם": דיוקנה של שארית הפלטה בסיפורת של דור תש"ח, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: יד ושם: קובץ מחקרים ל, תשס"ב
• יחיעם ויץ, ‏שאלת הפליטים היהודים במדיניות הציונית, קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 174-162
• חגית לבסקי, ‏שארית-הפליטה והקמת המדינה – הזדמנות אשר נוצלה, קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 181-175
• עירית קינן, שארית הפלטה – עולים או מהגרים?, עיונים בתקומת ישראל ‏1, 1991, עמ' 358-343
• דליה עופר, שארית הפלטה בהיסטוריוגרפיה הישראלית, עיונים בתקומת ישראל ‏ 17, תשס"ז, עמ' 511-465

מחנות העקורים:

• גיא מירון, שארית הפליטה במחנות העקורים בגרמניה, עלון למורי ההיסטוריה 7, 1997, באתר משרד החינוך.

מחנות קפריסין:

• נחום בוגנר, ‏גירוש קפריסין, 1948-1946, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• מחנות קפריסין, אתר "ההגנה".
• חגית ששר, למען אחי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, פורסם במקור ראשון