גי ביאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גי ביארצרפתית Guy Béart ,נולד עם שם המשפחה בהאר (בכר)-חסון, ‏ נ' 16 ביולי1930 קהיר), הוא זמר-יוצר ומלחין צרפתי, מחשובי האמנים של השנסון הצרפתי, יהודי יליד מצרים שהיגר לצרפת מלבנון. הוא מוזיקאי ומהנדס בניין בהכשרתו.

רקע משפחתי ושנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גי ביאר נולד בשנת 1930 בקהיר כבן לרואה חשבון יהודי שחילק את זמנו בין ארצות שונות, רובם מסביב לים התיכון, שבהן עבד בהקמת חברות. זמן קצר אחרי לידתו גם גי נגרר אחרי הוריו במסעות הבלתי פוסקים שהוכתבו על ידי עבודתו של אביו. כך שיחד עם אחותו, דוריס, בילה את ילדותו במצרים, יוון, בניס ואפילו במקסיקו . בימי מלחמת העולם השנייה העדיף האב להתיישב בביירות, שבה הנער התחנך בצורה יסודית בין הגילים 10-17. כמו בנדודיו הקודמים, גם בלבנון הייתה לו הזדמנות להתוודע לתרבויות רבות, כולל של הפליטים שהגיעו לשם מאזורים שונים במזרח התיכון ובאירופה. גי ביאר גדל בתרבות הצרפתית החילונית ובהגיעו לצרפת הזדהה בצורה מוחלטת עם שפתה, שיריה וערכיה. אדם די מסוגר ומסתורי, בדרך כלל העדיף לא לשתף אחרים בזכרונות הקשורים לזהות הדתית והאתנית של משפחתו. יחד עם זאת לא התכחש מעולם למוצאו.

לימודיו בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 משפחתו השתקעה בפריז. נער מחונן, גי ביאר הרגיש חצוי בין משיכתו למדעים מדויקים ובין האהבה לשירה ולמוזיקה, לאחר שעבר בהצלחה את מבחני הבגרות בלבנון, נרשם בהתחלה, במכללה היוקרתית "אנרי הרביעי", במסלול המגמות למתמטיקה גבוהה ולמתמטיקה ישומית ובו זמנית למד גם בבית הספר הלאומי למוזיקה (אקול נסיונאל דה מוזיק), בין היתר - נגינה בכינור ובמנדולינה. בהמשך למד הנדסת בניין ב"בית הספר הגבוה לגשרים וכבישים " ברחוב סן-פר (Saints Pères). לימים יאמר בהלצה שלמד ב"בית הספר לגשרים ושנסונים", תוך משחק מלים אופייני לו, בצרפתית (Haute École des Ponts et Chansons במקום Haute École des Ponts et Chaussées). התמחה בגבישים (עבודת התזה שלו דנה בנקע הגבישים ובביקוע הבטון. בתום לימודיו עבד כמורה ממלא מקום למתמטיקה, כימאי על אניה ואחרי מות אביו בשנת 1952, על מנת לפרנס את אמו ואת אחותו הקטנה, עבד כחמש שנים בתור מהנדס במשרדי החברה הקבלנית הידועה "סנראפט א בריס" (Sainrapt et Brice). בתוקף תפקידו ניהל, למשל, בנייה של גשר במקסוויל, על יד נאנסי לצורך הקלת הגישה אל מחצבות סולבה.

התחלת הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בשנות התיכון התנסה ביאר בכתיבת מחזות ושירים, ואף בציור. אך בשנות ה-1950 התחיל להופיע כזמר-יוצר בביסטרו "לה קולומב" (La Colombe "היונה") ברובע הלטיני לא רחוק מכנסיית נוטר דאם. האמרגן והמפיק ז'אק קנטי התלהב ממנו והביא אותו למועדון הקברט "לה טרואה בודה" (Les Trois Baudets). אחר כך הופיע ביאר בעוד מקומות אופנתיים שבגדה השמאלית כמו "לה פור די סאלי" (le Port du Salut) (נמל ההצלה) ו"לה בובינו" (Le Bobino). אמנים גדולים כמו ברסנס עמדו מיד על הכשרון הצעיר, שחיבר כלאחר יד מנגינות יפות ופשוטות, במקצבים שונים, וחרוזים שנונים ומתוחכמים. אף הדיווה פאטאשו נדהמה מהצעיר הביישן הלבוש בחליפה מהוגנת מדי וביקשה את רשותו לשיר את השנסון שכתב על מילותיו של אנדרה ארדלה (André Hardellet) ‏ Le Bal chez Temporel (הבאל ב"טמפורל"). השיר בביצועה של פאטאשו הפך לאחד מלהיטיה. בהמשך גם זמרות אחרות עטו עליו עם בקשות לשירים. זיזי ז'אנמר ביצעה את " Il y'a plus d'une" (יש יותר מאחת) , La Gambrille ‏, La brave filleLa corde au cou (חבל בצוואר) Je suis la femme(אני האשה). ז'ולייט גרקו זכתה ב"שנדרנגור" (Chandernagor), ‏ Qu'on est bien, ‏ Que j'aime , Les lunettes (המשקפיים).

שיאים של הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אק קנטי החתים את גי ביאר על חוזה עם חברת "פיליפס" ויחד עם בוריס ויאן ,שנהיה מנהלו האמנותי, שכנעו אותו להקליט את האלבום הראשון. האלבום הביא לו ב-1958 את "הפרס הגדול של אקדמיית הדיסקים שארל קרו". אחריו באו אלבומים ולהיטים נוספים כמו L'Eau vive(שיר ערש שהיה חלק מפסקול הסרט באותו השם, לפי ספר של ז'אן ז'יונו והושר בזמנו בפי כל) ‏ (1958) Qu'on est bien ‏ (שנודעה בביצוע של ז'ולייט גרקו) (1958), Il n'y a plus d'après ‏ (1960) ,Les grands principes ‏ (1965), Le grand chambardement, ‏ La vérité ‏ (1967) Poste restante,Laura ,L'Espérance Folle , Le Chapeau ,Les Couleurs du Temps, L'Agent double ו À Amsterdam שנכנסו לקלאסיקה של השנסון הצרפתי. ב-1958 ביאר הופיע ב"אולימפיה" בחלק הראשון של המופע של קתרינה ולנטה והקסים את הקהל כשנעזר בו על מנת שייזכר במילות השירים‏[1]. שני אלבומים נוספים, ביניהם Vive la Rose ‏ (1966) כללו שירי עם מסורתיים צרפתיים. פופולרי בקרב הקהל, מוערך גם על ידי המבקרים, סבל לעתים מפחד במה עם מחסום פאתומי והתקף צחוקים, כפי שקרה לו למשל באחת מהופעותיו ב"אולימפיה", בלי לפגוע בקסם שהילך על הצופים.

Bienvenue -תוכנית אירוח בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה קושי מסוים להסתגל להתפתחויות של אופנות חדשות במוזיקה הצרפתית - בעיקר אחרי הרוק אנד רול, להבדיל מזמרים כמו סרז' גינסבורג,ז'ילבר בקו או שארל אזנבור . אחרי שחברות תקליטים סירבו להקליט מיצירותיו החדשות, החליט לעשות צעד חלוצי ובשנת 1963 הקים בעזרת קנטי בית תקליטים משלו, בשם Auto Production des Artistes du Micro ‏ APAM . אולם נכנס לסכסוך משפטי עם חברת פיליפס שסרבה לוותר על זכויות היוצרים. בסופו של דבר זכה במשפט אחרי כ-15 שנה, ב-1978. הטלוויזיה לעומת זאת פותחת לפניו סיכויי הצלחה חדשים ,הפעם כמגיש תוכנית אירוח מוצלחת - בשם Bienvenue chez Guy Béart ("ברוכים הבאים אצל גי ביאר") בין השנים 1963-1970. בין אורחיו נמנו אמנים כמו ריצ'רד ברטון, ברסנס, מישל סימון,דיוק אלינגטון,סיימון וגרפונקל,איב מונטאן, ארתור רובינשטיין ,לואי ארגון או פוליטיקאים כמו ז'אק דיקלו. קישר בתקופה זו יחסי ידידות עם הזוג לואי ארגון ואלזה טריולה ועם ז'ורז' פומפידו שהיה ידוע כשוחר שירה. בתוכניתו בטלוייזיה נהג ביאר גם לשיר משיריו, מה שהחזיק את יצירתו בתודעת הצופים. בסוף שנות השישים הקליט ביאר אלבום שירים בהשפעת המדע הבדיוני Guy Béart chante l'espace (גי ביאר שר את החלל) ועוד שירים ממופע שבו שילב גם את שירי העם מ"Vive la rose". המופע בשם "Chansons d'avant-hier et d'après-demain" (שנסונים משלשום ומאחרי הצהרים) זכה בשבחי הבקורת המקצועית."ביאר הוא הקסם עצמו. הקסם והכשרון" הכריז ידידו, לואי ארגון.

שנות השבעים והשמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבמשך שני עשורים נאבק ביאר עם בעיות בריאותיות קשורות לגידול סרטני שנותח פעמיים, לא קפא לרגע על שמריו. בשנות השבעים ובשמונים הקליט שמונה אלבומים חדשים שנסבו על נושאים שונים כל כך כמו אדריכלות, פילוסופיה,דת, אהבה, ושוב מדע בדיוני(Futur-Fiction Fantastique)‏ (1977) התנסה גם בסגנון כאילו-מיסטי באלבום משנת 1978 - Les Nouvelles Chansons. בשנת 1976 זוג השחקנים ז'אן-לואי בארו ומדלן רנו הקליטו 31 משירי ביאר בטקסטים מדוקלמים וזכו לשבחים רבים. בשנות ה-1980 הקליט שלושה אלבומים D'apocalypses en Messies , Le Beau miroir ו Porte-Bonheur. אחרי תקופה של העלמות מזירת חיי הבידור, ב-1986 חזר עם האלבום Demain je recommence (מחר אתחיל מחדש). שנה לאחר מכן כתב ספר על התמודדותו עם הסרטן - "L'Espérance folle" (התקווה המשוגעת).

משנות התשעים ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שנפל קרבן לתרמית של חברת דיסקים לה מכר את זכויות היוצרים, יצא ביאר לכבוש שוב את במות אולמות הקונצרטים והבידור. אחרי קשיים רבים בלארגן מופעים, זכה בהצלחה מחודשת ביולי 1991 על במת פסטיבל המוזיקה בפו, ב-1993 בפסיטבל סוב ואחר כך במרץ 1994 על יד הבית, בגארש. באותה שנה זכה בפרס הגדול של האקדמיה הצרפתית על מפעל חייו.

מלא אנרגיה וחיוניות, הזמר חזר לתודעת הציבור על ידי מופעים ב"אולימפיה" (1994) ובבובינו (למשך חמשה שבועות רצופים) (ינואר-פברואר 1996). החל משנת 2008 הקליט שירים חדשים באולפן במרתף ביתו. בעקבות האלבום Il est temps (הגיע הזמן) מ-1995 הוקלטו הופעותיו החיות באולימפיה ובספטמבר 2010 , בגיל הגבורות הוציא לאור אלבום עם שירים חדשים תחת הכותרת Le meilleur des choses (הטוב שבדברים).

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם חרד בדרך כלל לפרטיותו, האמן חי בעשרות השנים האחרונות בבית מרווח ב"סגנון באוהאוס" ביישוב גארש, קרוב לפריז, שאותו קנה ב-1967. לא התחתן, אך ניהל מדי פעם חיי זוגיות שלדבריו לא נמשכו מעל חמש שנים. לביאר נולדו שתי בנות: אווה Ève , מעצבת תכשיטים, ועמנואל ביאר (Émanuelle Béart), כוכבת קולנוע. אמה של עמנואל הייתה ז'נבייב גאליאה (Geneviève Galléa), דוגמנית ושחקנית, לה הקדיש ביאר כמה משיריו הידועים: Les Grands Principes ,Filles d'aujourd'ui . את השיר Poste restante הוקדש לאהובה אחרת בשם מישלין. אחד מתחביביו הגדולים הוא הבישול. גי ביאר כיהן בוועד הכבוד של אגודת ידידי האוניברסיטה העברית בצרפת.

יצרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גי ביאר חיבר והלחין כ300 שירים.

שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • À Amsterdam (1976)
  • À côté (1971)
  • À la claire fontaine (1968)
  • Ah ! quelle journée (1974)
  • Allô... tu m'entends (1965)
  • Alphabet (1963)
  • Anachroniques
  • Amour passant
  • Années-lumière
  • Assez (1978)
  • Au bout du chemin
  • Aux marches du palais (1966)
  • Bagatelle-Puteaux
  • Bal chez Temporel (1958)
  • Battez-les (1960)
  • Belle harmonie (1976)
  • Bête à rêver (1971)
  • Blanche biche (1968)
  • Bonne année bonne chance (עם דומיניק דימיי Dominique Dimey)
  • Brave marin (1966)
  • C'est après que ça se passe (1973)
  • Ça n'va guère (1968)
  • Ça pourra s'arranger
  • Ça qu'est bien
  • Caroline (1982)
  • Carthagène
  • Ce n'est pas parce que (1969)
  • Cercueil à roulettes (1965)
  • Ceux qui s'aiment
  • Chahut-bahut (1969)
  • Chandernagor (1958)
  • Chanson pour ma vieille (1958)
  • Cinéma (1963)
  • Combien je t'aime (1981)
  • Comme les autres font (1968)
  • Contrebandier du ciel
  • Couleurs (1968)
  • Da roghi
  • Dans les journaux (1963)
  • Dans regrettable (1958)
  • De la lune qui se souvient ? (1965)
  • Demain je recommence (1986)
  • Disparaît (1995)
  • Dominique (1986)
  • Douce (1963)
  • Émile s'en fout (1986)
  • En baignoire (1960)
  • En marchant (1969)
  • En marge (1971)
  • En revenant de la revue (1982)
  • Encore un été
  • Entre chien et loup (1969)
  • Entre-temps ramait d'Aboville
  • Escalier B (1969)
  • Et moi je m'enfoui-foui (1966)
  • Et puisqu'en tout cas on est malheureux (1965)
  • Étoiles, garde-à-vous (1968)
  • Feuille vole (1965)
  • Fille d'aujourd'hui (1963)
  • Flani-flânons (1971)
  • Fleur d'épines (1968)
  • Frantz (עם מארי לאפורה)
  • Gentils vieillards (1973)
  • Grenades grenades (1960)
  • Grenouille de l'étang (1960)
  • Havane
  • Hôtel Dieu (1968)
  • Idéologie (1978)
  • Il est temps (1995)
  • Il fait beau à Paris
  • Il fait toujours beau quelque part
  • Il faut avoir été
  • Il n'y a plus d'après (1960)
  • Il ne faut pas beaucoup (1995)
  • Il y a plus d'un an (1958)
  • Il y a si longtemps que je rôde (1965)
  • J'ai mis (1969)
  • J'ai retrouvé le pont du nord (1969)
  • J'erre, j'erre (1976)
  • Je connais une blonde (1982)
  • Je me suis engagé (1968)
  • Je ne sais jamais dire non
  • Je vais au Burkina Faso
  • Julie (1976)
  • L'agent double (1958)
  • L'alouette (1978)
  • L'amour de moy (1966)
  • L'âne (1958)
  • L'autoroute en bois (1973)
  • L'avenir c'était plus beau hier
  • L'eau vive (1958)
  • L'espérance folle
  • L'histoire sans histoire (1973)
  • L'ile aux jaloux (1995)
  • L'insouciance des jours (1965)
  • L'obélisque (1958)
  • L'oxygène (1958)
  • La Baya (1982)
  • La belle au jardin (1968)
  • La bohème (1968)
  • La bombe à neu-neu (1978)
  • La brave fille
  • La bureaucrate (1978)
  • La chabraque
  • La chaloupe à l'eau (1966)
  • La dame au p'tit chien (1965)
  • La danse du temps (1978)
  • La fenêtre (1969)
  • La fille aux yeux mauves (1971)
  • La gambille
  • La grève du rêve (1981)
  • La guerre va chanter (1986)
  • La lune est verte (1969)
  • La maison tranquille (1971)
  • La Mattchiche (1982)
  • La même éthique (1976)
  • La télé (1965)
  • La tour de Babel
  • La valse brune (1982)
  • La vénus mathématique (1969)
  • La vérité (1968)
  • La vie conjugale (avec J. Canavèse)
  • La vie va (1976)
  • Laine la blanche (1995)
  • Laisse parler le silence
  • Laura (1958)
  • Le beau miroir (1981)
  • Le bienfait perdu (1986)
  • Le bon Zeus (1986)
  • Le chapeau (1958)
  • Le cœur en miettes (1973)
  • Le conscrit du Languedoc (1966)
  • Le fils du renard (1968)
  • Le grand chambardement (1968)
  • Le groupe (1971)
  • Le jardin d'Elvire
  • Le mariage
  • Le matin, je m'éveille en chantant
  • Le meilleur des choses
  • Le messie (1976)
  • Le miracle vient de partout (1976)
  • Le monsieur et le jeune homme (1963)
  • Le mur de ma vie privée (1995)
  • Le petit voeuf (1973)
  • Le pont de Nantes (1966)
  • Le prince fainéant
  • Le quidam (1958)
  • Le rendez-vous
  • Le roi a fait battre tambour (1966)
  • Le sesque (1973)
  • Le sort des matelots (1966)
  • Le terrien (1958)
  • Le train pour avant-hier (1969)
  • Le trou dans le seau (עם דומיניק גראנז' Dominique Grange)
  • Le voyageur de rayons (1968)
  • Les amours tranquilles
  • Les bras d'Antoine
  • Les collines d'acier (1968)
  • Les couleurs du temps (1973)
  • Les éléphants (1958)
  • Les enfants de bourgeois (1976)
  • Les enfants sages (1960)
  • Les enfants sur la lune (1968)
  • Les fleurs de mon jardin (1971)
  • Les grands principes (1965)
  • Les mots (1986)
  • Les parapluies (1981)
  • Les pas réunis (1960)
  • Les pouvoirs (1981)
  • Les prénoms jolis (1995)
  • Les proverbes d'aujourd'hui (1973)
  • Les souliers (1965)
  • Les temps étranges (1963)
  • Les temps sont doux (1973)
  • Les tristes noces (1966)
  • Liban libre libre Liban
  • Lo papel (1973)
  • Lune ma banlieue (1971)
  • Ma mère je le veux (1968)
  • Magazines (1963)
  • Mandrin (1968)
  • Moitié toi moitié moi (1958)
  • Mon amour mon amour (1981)
  • Mon Paris (1982)
  • Mou doux flou (1981)
  • Mourir en vacances
  • Ne tirez pas le diable
  • O Jéhovah (1986)
  • On ne manque de rien (1971)
  • Où sont maintenant ? (1986)
  • Où vais-je ? (1978)
  • Paix à la guerre
  • Paris au mois d'août
  • Parlez-moi d'moi עם ז'אן מורו)
  • Parodie (1973)
  • Pierrot la tendresse (1974)
  • Pique sur tes ficelles
  • Pleure Paule pleure (1981)
  • Plus jamais
  • Porte-bonheur (1982)
  • Poste restante (1958)
  • Printemps sans amour (1960)
  • Qu'il est dur d'aimer (1995)
  • Qu'on est bien (1958)
  • Quand au temple' (1966)
  • Quand les lilas refleuriront (1982)
  • Quand on aime, on a toujours raison (1969)
  • Quand un homme
  • Que diable (1978)
  • Que j'aime
  • Qui est con ? (1995)
  • Qui suis-je ? (1965)
  • Retrouver l'aventure (1995)
  • Rotatives (1968)
  • Sac à malices (1960)
  • Saute au paf
  • Seigneurs du vent (1995)
  • Seine, va
  • Sérénade à madame (1958)
  • Ses meilleurs amis (1986)
  • Si je t'ai jetée
  • Si la France (1981)
  • Stances à Cassandre
  • Suez (1974)
  • Tant de sueur humaine
  • Télé Attila
  • Téléphonez-moi quand même
  • Tiens tiens (1971)
  • Totole
  • Tourbillonnaire (1976)
  • Tout comme avant (1968)
  • Tout finit à St-Tropez
  • Trouilletulaire (1981)
  • Un enfant écrit
  • Une autre que toi (1978)
  • V'la l'joli vent (1968)
  • Vieille misère (1978)
  • Viens poupoule (1982)
  • Vive la rose (1966)
  • Vous (1958)
  • Y a pas papa (1995)

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית ידועות הגרסה "שלגיה" של נעמי שמר ל שיר Les souliers של גי ביאר, בביצועה של שלישיית התאומים, וכן "אורה" של אריק איינשטיין (מתוך "שר בשבילך").

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ P.Saka 1999 ע'138