התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: התבנית מכילה טעויות ומידע שנכון לשבוע הראשון של התקיפה בלבד. ראו דף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
השמות השונים שנתנו מדינות לחלקן בתקיפה:

ארצות הברית איטליה נורבגיה דנמרק מבצע שחר האודיסיאה
צרפת מבצע ארמאטאן
הממלכה המאוחדת מבצע אלאמי
קנדה מבצע מובייל

חלק מההתקוממות בלוב (2011)
USS Barry (DDG-52) launching a Tomahawk missile in support of Operation Odyssey Dawn.jpgהמשחתת האמריקאית (USS Barry (DDG-52 משגרת טומהוק במסגרת התקיפה
עימות:

חלק מאכיפת אזורים אסורים לטיסה בלוב

תאריך:

19 במרץ 2011 -

מקום:

לוב

תוצאה:
עילה:

החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות

הצדדים הלוחמים
שלב ראשון - דיכוי הגנה אווירית:

נאט"ו  נאט"ו :
צרפת  צרפת
קנדה  קנדה
דנמרק  דנמרק
ארצות הברית  ארצות הברית
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
איטליה  איטליה
שלב שני - פיקוח וניטור אווירי:
בלגיה  בלגיה
מצרים  מצרים
יוון  יוון
הולנד  הולנד
נורבגיה  נורבגיה
קטאר  קטאר
ערב הסעודית  ערב הסעודית
ספרד  ספרד
איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות
כוחות קרקע:
לוב מועצת המעבר הלאומית

לוב (1977-2011) לוב
מפקדים
נאט"ו אנדרס פוג ראסמוסן
ארצות הברית ברק אובמה
ארצות הברית סמואל ג'. לוקליר
ארצות הברית קרטר האם
צרפת ניקולא סרקוזי
צרפת האדמירל אדואר גיו
הממלכה המאוחדת דייויד קמרון
הממלכה המאוחדת סר סטיוארט פיץ'
הממלכה המאוחדת סר פיל אוסבורן
קנדה סטיבן הרפר
איטליה סילביו ברלוסקוני
לוב מוסטפא עבד אל-ג'ליל
לוב מחמוד ג'יבריל
לוב (1977-2011) מועמר קדאפי
לוב (1977-2011) סיף אל-אסלאם קדאפי
לוב (1977-2011) ח'מיס קדאפי
כוחות
ארצות הברית ארה"ב: 2 ספינות נ"ט, 2 ספינות מלחמה אמפיביות, ספינת פיקוד ובקרה, 3 צוללות, 3 ספינות נוספות. 35 מטוסים. 2 מסוקים

צרפת צרפת: 35 מטוסים, 7 מסוקים, משחתת, פריגטה, נושאת מטוסים
הממלכה המאוחדת בריטניה: 2 פריגטות, צוללות, כ-6 מטוסי טורנדו GR4, כ-12 מטוסי יורופייטר טייפון, מטוסי בואינג E-3 Sentry ו-Sentinel
קנדה קנדה: 440 אנשי צוות; 6 מטוסי מקדונל דגלאס CF-18 Hornet, מסוק סיקורסקי CH-124 Sea King, שני מטוסי תובלה מדגם C-17 גלובמאסטר, 2 מטוסי CC-130J Super Hercules

אין נתונים
אבידות
מטוס אחד (התרסק עקב תקלה טכנית) 14 חיילים, 14 טנקים, 20 נגמ"שים, 40 כלי רכב, 2 משגרי רקטות, עשרות טנדרים, שיתוק חלקים ממערכות ההגנה האווירית

לפי דיווחים לא מאומתים הטלוויזיה הממלכתית בלוב (רשת פרו קדאפית): 64 הרוגים, 150 פצועים‏[1]. הצבא האמריקני הכחיש כל פגיעה באזרחים.‏[2]

התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב הוא מבצע בינלאומי שנועד לאבטח אזורים אסורים לטיסה בלוב, על פי החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם מיום 17 במרץ 2011, שהתירה למדינות החברות לנקוט "בכל אמצעי דרוש" כדי למנוע מכוחות הביטחון הנאמנים למועמר קדאפי, שליט המדינה, לפגוע באזרחים באמצעות תקיפות אוויריות על רקע ההתקוממות בלוב (2011), במהלכה ניהלו מורדים חמושים קרבות עזים מול צבאו של קדאפי ואף כבשו ערים חשובות ואזורים נרחבים.

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

החלטת המועצה התקבלה לאחר סדרה של כשלונות מצד המורדים שמחאו ומרדו בקדאפי בעקבות אפקט דומינו שנוצר מההפיכות בתוניסיה ובמצרים במסגרת גל המחאות בארצות ערב (2011-2010). המרידה הביאה להשתלטות מחדש של כוחות הנאמנים לקדאפי על האזורים שנכבשו בידי המורדים, וכן לאיום מפורש של קדאפי שלא להראות "שום רחמים" כלפי המורדים, וזאת בטרם כניסתו למעוז המרכזי והאחרון של המורדים בבנגאזי[3].

דחיפה משמעותית נוספת לקבלת החלטה במועצת הביטחון הייתה הקריאה של הליגה הערבית, ימים לפני ההצבעה, בתמיכה באזור אסור בטיסה. לאחר קבלת החלטת האו"ם לאבטחת אזור אסור לטיסה בלוב, הודיע שלטון קדאפי בטריפולי על הפסקת אש, אולם דיווחים מהשטח הראו כי אינו מיישם אותה ואף מגדיל לעשות בתקיפה של בנגאזי, למרות שהכריז שלא ייכנס לשם.

[עריכה] ההחלטה ואכיפתה

מטוס קרב מסוג מיראז' 2000 של חיל האוויר האמירי של קטאר מפקח על האזור האסור לטיסה בלוב

ההחלטה הוצעה על ידי לבנון והתקבלה בתמיכה של עשר מדינות חברות, והימנעות של חמש מדינות: ברזיל, סין, הודו, רוסיה שהתנגדו להתערבות צבאית במדינה ריבונית‏[4], וגרמניה שהצהירה כי אינה רוצה להשתתף במבצע צבאי בלוב, אך מכירה בצורך לפעול בנידון‏[5].

המועצה פירטה רשימה של פעולות שכוללות הקפאת נכסים ואמברגו על מכירת נשק, אך גם התירה שימוש בכח הזרוע, אם נחוץ.[6] בערב 18 במרץ, לאחר מתן אולטימטום קודם על ידי ברק אובמה בתוקף תפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, החלה התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב.

במהלך ליל ה-25 במרץ העבירה ארצות הברית את הפיקוד על אבטחת האזור האסור לטיסה לידי נאט"ו, כאשר הפיקוד לכוחות הקרקע נותר בידי כוחות הקואליציה.‏[7], שמו של מבצע נאט"ו הוא "מבצע מגן מאוחד" (Operation Unified Protector), הכולל אחריות על אמברגו נשק ואכיפת הסגר האווירי.

בנוסף לאכיפת אזור אסור לטיסה בלוב, הפגיזו מטוסי הקרב וספינות המלחמה של נאט"ו את בירת לוב ומעוז קדאפי ותומכיו, העיר טריפולי. ההפגזות נועדו לערער את היציבות של שליטת קדאפי בעיר ואף להורגו. במהלך ההפגזות נהרג אחד מבניו של קדאפי כשהופגז מתחם באב אל-עזיזיה, בו הוא שהה עם משפחתו.

ב-27 במאי הופעלו, בפעם הראשונה, הליקופטרים קרביים של צרפת ובריטניה בתקיפה בלוב.

שם הקוד שניתן להשתתפות ארצות הברית במבצע, כמו גם של איטליה, נורבגיה ודנמרק, הוא "שחר האודיסיאה" (אנגלית: Operation Odyssey Dawn). השתתפותה של בריטניה בפעילות זו קרויה "מבצע אלאמי" (Operation Ellamy), בקנדה - "מבצע מובייל" (Operation MOBILE), והצרפתית "מבצע ארמאטאן" (Opération Harmattan).

[עריכה] התנגדות להתערבות הצבאית

בזמן המלחמה נטען כנגד כוחות נאט"ו וארה"ב כי הן יוצאות להילחם נגד משטר קדאפי ממניעים כלכליים ואינטרסים משלהן (הקשורים באספקת נפט ובתוכנית הכלכלית של קדאפי ליצירת מטבע אפריקאי[8]) וכי מתבצעות תקיפות נגד אזרחים ומתקנים שאינם צבאיים[9] שגורמות להרס המדינה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה

[עריכה] הערות שוליים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא