ההתקוממות בלוב (2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שיפור, עריכה, ארגון והוספות רלוונטיות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ההתקוממות בלוב (2011)/מלחמת האזרחים בלוב (2011)
חלק מגל המחאות בארצות ערב (2011-2010)
Flag of Libya (2011 combined).svg
הדגל השמאלי הוא הדגל ששימש את תומכי מועמר קדאפי, והדגל הימני היה דגל לוב בשנים 1951-1969 ומשמש את המורדים ואת מועצת המעבר הלאומית.
תאריך:

15 בפברואר 2011 - 23 באוקטובר 2011

מקום:

Flag of Libya.svg  לוב

תוצאה:

ניצחון המורדים, הפלת המשטר והקמת מועצת המעבר הלאומית

הצדדים הלוחמים
Flag of Libya.svg מועצת המעבר הלאומית

שבטים אנטי-קדאפיים
מדינות נאט"ו ואחרות, שפעלו ליישום החלטה 1973 של מועצת הביטחון של האו"ם והשתתפו בתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב:
Flag of NATO.svg נאט"ו
Flag of the United Arab Emirates.svg איחוד האמירויות הערביות
Flag of Jordan.svg ירדן
Flag of Qatar.svg קטאר
Flag of Sweden.svg שבדיה
Flag of Tunisia.svg תוניסיה
Flag of Niger.svg ניז'ר

Flag of Libya (1977-2011).svg לוב של קדאפי

שבטים פרו-קדאפיים
שכירי חרב‏[1]

מפקדים

Flag of Libya.svg מחמוד ג'יבריל
Flag of Libya.svg מוסטפא עבד אל-ג'ליל
Flag of Libya.svg עבד אל-פתאח יונס
Flag of Libya.svg עבד אלחכים בלחאג'
Flag of NATO.svg אנדרס פוג ראסמוסן, מזכ"ל נאט"ו

Flag of Libya (1977-2011).svg מועמר קדאפי
Flag of Libya (1977-2011).svg סיף אל-אסלאם קדאפי
Flag of Libya (1977-2011).svg חאמיס אל-קדאפי
Flag of Libya (1977-2011).svg אל-מוטאסים בילא קדאפי
Flag of Libya (1977-2011).svg מוחמד אל-סעדי אל-קדאפי (נשבה)[2]
Flag of Libya (1977-2011).svg עבדאללה סאנוסי
Flag of Libya (1977-2011).svg אבו באכר יוניס ג'אבר
Flag of Libya (1977-2011).svg מסעוד עבדולחאפיד

כוחות

כ-17,000 לוחמים בהתנדבות;
כוחות בינלאומיים: מספר מטוסי ומסוקי תקיפה וספינות מלחמה

20,000-40,000 חיילים מצבא לוב שנאמנים לקדאפי

אבידות

2,625-3,325 כוחות אופוזיציה נהרגו, 1,618-3,144 נעדרים;
חייל בריטי הרוג בתאונת דרכים באיטליה ו-2 חיילים הרוגים מצבא תוניסיה 8 ספינות ומטוסים שנתפסו או הושמדו עי כוחות קדאפי
חייל מצבא ניז'ר הרוג

1508-1756 חיילים נהרגו, 792+ נלכדו על ידי כוחות האופוזיציה

מורדים על טנק לאחר שחרור העיר בנגאזי
מורדים בשחרור העיר בורייקה
הפגנת תמיכה במורדים בביידא, 22 ביולי
ספינה אמריקאית משגרת טיל טומהוק במסגרת התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב

ההתקוממות בלוב, הידועה גם כמלחמת האזרחים בלוב או המהפכה בלוב החלה כסדרת הפגנות ומחאות ב-15 בפברואר 2011 נגד שלטונו הדיקטטורי של מועמר קדאפי בלוב, שהחל ב-1969. ההפגנות והמחאות הפכו להתקוממות עממית, למרד של אזרחים וכוחות חמושים, ולמלחמת אזרחים שנמשכה מספר חודשים, במהלכה כבשו המורדים, בסיוע כוחות קואליציה בינלאומית של מדינות, את רוב שטחה של לוב, וב-21 באוגוסט גם את עיר הבירה טריפולי. ההתקוממות קשורה לגל המחאות בארצות ערב, והחלה זמן מה לאחר המהומות ושינויי השלטון שהתחוללו בתוניסיה ובמצרים. קדאפי הפעיל כוחות חמושים נגד המפגינים והמתקוממים, שקיבלו סיוע צבאי נרחב במסגרת מתקפת כוחות צבא ואוויר משולבים של ארצות הברית, נאט"ו, ומדינות נוספות. במהלך העימותים והקרבות שבין הצדדים, נהרגו ונפצעו אלפי בני אדם ואזרחים משני הצדדים הלוחמים, ונגרם נזק רב למבנים ולתשתיות במדינה עד לניצחון המורדים והריגתו של קדאפי ב-20 באוקטובר 2011.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שלוב עשירה בנפט, קיימה מדיניות רווחה ולא סבלה מרמת עוני כשל שכנתה מצרים,‏[3] התקוממו תושבי לוב נגד השחיתות, היקף האבטלה הגבוה יחסית (21%) וחלוקת הכוח הפוליטי, שהיה נתון בידי שבטים המקורבים לקדאפי, בעוד שבני שבטים אחרים (בעיקר במזרח המדינה), לא שותפו בשלטון, לא שימשו במשרות בכירות בשירות הציבורי או בצבא לוב ולא קיבלו חלק ממוקדי הכוח הכלכליים במדינה.

ב-17 בדצמבר 2010 החל גל מחאות גדול בארצות ערב, והמונים קראו להחליף את השלטונות. המחאות התפרסו ברחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון, ובשיאן הופלו ראשי המשטרים הדיקטטורים בתוניסיה ובמצרים, אך מבנה המשטר עצמו במדינות אלה, המבוסס על כוחו של הצבא, עדיין נותר כשהיה. ימים ספורים לאחר שנשיא מצרים חוסני מובארכ אולץ על ידי ראשי צבאו להתפטר, בעקבות ההפגנות ההמוניות, החל גל המחאות הגדול בלוב.

אף על פי ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנתה לוב בשליטתו מחוסן יחסי בזירה הבינלאומית. חוסן זה התבסס על שני יסודות: (1) היותה של לוב ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי. (2) שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקי למפדוזה, הסמוך לחופיה. עובדה זו הציבה איום מסוים על מדינות האיחוד האירופי בכלל ועל איטליה בפרט, שאם רק ירצה קדאפי, יש ביכולתו "להציף אותה בפליטים".

מהלך האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

19-15 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל המחאות החל ב-15 בפברואר, תחילה בעיר בנגאזי שבמזרח המדינה, ולאחר מכן בערים נוספות. עימותים נרחבים התפתחו בין המפגינים לבין כוחות הממשלה אשר הובילו לקריאה להפגנות כלליות במסגרת "יום זעם" בכל רחבי המדינה ב-17 בפברואר. הפגנות יום הזעם התרכזו בערים הגדולות במדינה, בהן הבירה טריפולי ואל-ביידא, דרנה, אג'דאביה ואז-זינטאן. קדאפי ניסה להמעיט בערכן של ההפגנות ואף הציג עצמו בציבור ברחובות טריפולי בנסיון להראות כי לא נשקפת לו כל סכנה, אך בפועל כבר בעת זו נהרגו יותר מ-84 הרוגים בהפגנות.

22-20 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפגנות בבוקר ה-20 בפברואר בבנגאזי החלו בנאומו של עו"ד פתחי טרביל, שמעצרו שבוע לפני כן הביא לפתיחת המהומות, בפני אלפי אנשים שהתאספו בכיכר שלמרגלות בניין בית המשפט. טרביל קרא להמשך ההתקוממות, גם לנוכח סכנת המוות העומדת בפני המפגינים. בסוף היום הודיע ארגון Human Rights Watch כי מניין ההרוגים הגיע ל-173 איש.

בשעות הערב קרא בנו של קדאפי סייף אל אסלאם קדאפי להפסקת ההפגנות ואיים להשתמש בצבא. סייף הצהיר כי "אנחנו בלוב לא נרפה ונילחם עד האיש האחרון, עד האישה האחרונה ועד הכדור האחרון". יחד עם זאת הבטיח לקדם רפורמות פוליטיות. ראש הממשלה בגדאדי מחמודי אמר כי "לוב רשאית לנקוט בכל הצעדים הדרושים" כדי לשמר את האחדות הקיימת במדינה.

ב-21 בפברואר השתלטו המפגינים על ערים בלוב, החשובה מביניהם העיר בנגאזי, ובטריפולי נערכו עימותים קטלניים, בהם נהרגו כ-60 אנשים. המפגינים שרפו בניינים ממשלתיים, כולל בניין הפרלמנט. ארגון Human Rights Watch דיווח על לפחות 233 הרוגים במדינה. באותו יום התפשטו שמועות על כך שקדאפי נמלט לונצואלה או לדרום המדינה. בתגובה שידרה הטלוויזיה הלובית קטע קצרצר בו נראה השליט בג'יפ ואוחז מטריה (כיוון שבאותו יום ירד גשם בטריפולי והוא ביקש להוכיח שהוא נמצא בעיר). שני טייסים בחיל האוויר של לוב, שקיבלו פקודה לירות על מפגינים מן האוויר, ערקו למלטה. כמו כן התגבר זרם הדיפלומטים הלובים שביקשו מקלט מדיני במדינות שירותם ואף שר הפנים, עבד אל-פתאח יונס, ערק.

ב-22 בפברואר, לראשונה מאז תחילת ההתקוממות נאם קדאפי לאומה. כנגד המפגינים טען קדאפי שמשום שאינו נושא בתואר שלטוני רשמי והוא "מנהיג המהפכה", הרי שהדרישה להתפטרותו היא אבסורדית וכי המפגינים אינם אלא מסוממים.

26-23 בפברואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בפברואר נפל אזור מזרח המדינה (קירנאיקה) לשליטת המורדים ובערים בנגזי, טוברוק ואגדבייה, בעוד במערב מתרחשים קרבות קשים בין שכירי החרב מן ההלגיון האיסלמי הפאן-אפריקאי ונאמניו של קדאפי לבין אזרחים נושאי נשק. שלטונו של קדאפי החזיק מעמד במעוזיו, עיר הבירה טריפולי ועיר הולדתו סירת. אלפי אזרחים זרים, עובדים בתעשיית הנפט, פועלים ויועצים, חולצו על ידי ממשלותיהם מן המדינה או נמלטו דרך מעברי הגבול למצרים והחלו למסור עדויות לגבי מעשי טבח שמבצעים שכירי חרב במפגינים אזרחיים, בעיקר בערים א-זאוויה, מיסראתה וזוורה.

האירועים בלוב הביאו להאמרת מחיר הנפט בעולם - מחיר חבית נפט חצה לראשונה זה 24 חודשים את רף 100 הדולרים לחבית. במקביל התגברו גינויי מנהיגי העולם סילביו ברלוסקוני, ניקולא סרקוזי, רג'פ טאיפ ארדואן וברק אובמה כנגד קדאפי, הקוראים לו להפסיק את הטבח במפגינים לאלתר. גם ארגון הטרור אל-קאעידה גינה את ממשל קדאפי, וקרא לאזרחים ליצור במדינה מהפכה איסלאמית.

קדאפי התבצר במתחם השלטון והארמון בטריפולי עם בנו סייף אל-אסלאם קדאפי, משם נשא ב-26 בפברואר נאום אל הקהל שהועבר באמצעות הטלוויזיה הממלכתית ואמר שבכוונתו להישאר בלוב, להילחם בה ולמות בה. בבנגזי הכריז מוסטפא עבד אל-ג'ליל, שר המשפטים שהתפטר מממשלת קדאפי, על הקמת ממשלה חליפית ("מועצת המעבר הלאומית"); בתוך כך מסרו ראשי השבטים בבנגאזי, שבניגוד לדברי סייף אל-אסלאם קדאפי בתעמולתו, אין בכוונתם לפצל את המדינה.

במועצת הביטחון של האו"ם התקבלה פה אחד החלטה להטיל עיצומים על המדינה, בתמיכה חסרת תקדים של שגריר לוב לאו"ם. כמו כן הוקפאו נכסיו הכספיים של קדאפי ונאסרה יציאתו מן הארץ, אך לא ננקטו צעדים של ממש מעבר לכך.

עקב בריחתם של אלפי אזרחים מן המדינה, החלה להווצר בעיית פליטים. מחנות פליטים הוקמו בגבולות מצרים ותוניסיה, כמו כן נמלטו מאות פליטים לאי למפדוזה. ממשלת איטליה הכריזה על מצב חירום באי והקימה בו מחנות מעבר ותחנות מיון.

26 בפברואר - 5 במרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית שלחה שתי ספינות מלחמה מהצי החמישי שהתמקמו מול חופי לוב, כצעד של איום, עם זאת, עדיין לא התקבלה ההחלטה על ידי ממשלת ארצות הברית או נאט"ו בנוגע להתערבות צבאית פעילה בנעשה במדינה.

צבא לוב יצא במתקפת נגד, בעיקר על ערים ומתקנים הקשורים בהפקה ובייצוא נפט במזרח המדינה, שנמצאו בשליטת המורדים. המתקפה כללה, לפי דיווח עדי ראייה, הפצצות כבדות מן האויר, בכללן על ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. כוחות "מועצת המדינה" החדשה בבנגזי לא הצליחו לארגן מתקפת נגד והערים טריפולי וסירת נותרו מעוז יציב של שלטון קדאפי.

צבא לוב ושכירי חרב פשטו על עיר המחוז החשובה א-זאוויה, שהייתה בידי המורדים ובמקום התנהלו קרבות קשים בין הצבא והמורדים. כמו כן התנהלו קרבות שליטה על העיר מיסראתה.

קדאפי המשיך בהצהרות הטוענות כי המצב במדינה בשליטה מלאה, עמו אוהב אותו ויש רק קומץ בוגדים הנתמך על ידי כוחות אסלמיים קיצוניים מארגון הטרור "אל-קאעידה" ומעצמות זרות העוינות את לוב. בטריפולי נערכה הפגנת עשרות-אלפים בתמיכה בשלטון.

6 במרץ - 19 במרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במרץ תפסו המורדים חיילי SAS (קומנדו) מצבא בריטניה. החיילים שוחררו לאחר מכן. לפי דיווחי עדי ראייה וסוכניות הומניטריות, במהלך 5 הימים מה-6 ועד ה-10 ירו נאמני קדאפי באזרחים. הערים זאוויה וראס לאנוף סבלו מהרס כבד. התגובות בעולם היו שונות, ארצות הברית נמנעה מלהתערב ללא החלטת האו"ם ואילו ממשלת צרפת הכירה רשמית במועצה הלאומית של המורדים. עד ה-10 במרץ דווח על למעלה מ-6,000 הרוגים בקרבות רובם אזרחים מורדים. נציבות האו"ם לפליטים דווחה על למעלה ממיליון לובים שזקוקים לסיוע הומניטרי.

ב-14 במרץ דיווח יו"ר המועצה הזמנית, אל-ג'ליל, כי צבא לוב כבש חזרה מספר ערים במזרח המדינה. דוברי המורדים באו בטענות כלפי מדינות המערב על כך שהפקירו אותם ולא התערבו כאשר היה מומנטום להפיכה. תשומת הלב העולמית הוסטה מן האירועים בלוב עקב רעידת האדמה בסנדאי (2011), דבר שנתן לכוחות הצבא הלובי שקט תקשורתי עולמי לביצוע מעשי טבח והשלטה מחודשת אלימה של הסדר הישן.

ב-17 במרץ החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להכריז על לוב כאזור אסור לטיסה ולאכוף זאת באמצעים צבאיים.‏[4] בעקבות ההחלטה הודיע שר החוץ הלובי, מוסא כוסא, על הפסקת אש ועצירת כל הפעולות הצבאיות במדינה.‏[5] כבר לאחר יומיים, ב-19 במרץ התקיפו כוחות הצבא הלובי את מעוזי המורדים אם כי ללא כוח אווירי, על מנת שלא יותקפו על ידי כוחות האו"ם. כוחות צרפתיים החלו כבר אותו יום לחדור לשמי לוב, לאכוף את הפסקת האש, ולמעשה החלה המתקפה של המערב על לוב.‏[6]

26 במרץ, כיבוש אג'דבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 במרץ, לראשונה מאז תחילת המתקפה הבינלאומית על לוב, הצליחו כוחות המורדים לכבוש מחדש את אג'דבייה, בעזרת חיפוי והתקפות אוויריות מצד הקואליציה הבינלאומית, שמורכבת בעיקר מהכוחות המזוינים של מדינות ברית נאט"ו. אג'דבייה היא עיר מרכזית בדרך הראשית שבין מחוז קירנאיקה, במזרח לוב, לבין עיר הבירה שבמערב. סגן שר החוץ בממשלת קדאפי הודיע, כי כוחות הצבא התומכים במשטר נסוגו מאג'דבייה כיוון שההתקפה האווירית של כוחות הקואליציה הבינלאומית, פגעה באזרחים לוביים. בהמשך היום, נכבשה גם העיר ברגה, ממערב לאג'דבייה, על ידי כוחות המורדים, באותה דרך של חיפוי ועזרה שקיבלו מהפצצות אוויריות שביצעו מטוסי הקואליציה.

ב-30 במרץ 2011 עזב שר החוץ הלובי, מוסא כוסא, את לוב וביקש מקלט מדיני בבריטניה.‏[7]

23 באפריל, כיבוש מיסראתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חודש שבו לא נרשמה התקדמות צבאית משמעותית מצד המורדים, הצליחו המתקוממים לכבוש את העיר מיסראתה, אשר הייתה נתונה במצור על ידי כוחות קדאפי במהלך כל התנהלות מלחמת האזרחים בלוב. המקורות שהודיעו על כיבוש העיר הנם הן מטעם מועצת המורדים והן מטעם גורמי שלטון קדאפי. מיסראתה היא העיר השלישית בגודלה במדינה (אחרי טריפולי ובנגאזי). בעיר מתקיימת פעילות תעשייתית רבה ונמצא בה אחד מהנמלים הימיים הגדולים במדינה, המשמש בעיקר לייצוא נפט.

מאי-יוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי פורסם, כי קדאפי מורה לתת כדורי ויאגרות לחייליו כדי שיאנסו את נשות המורדים. הדבר הגביר את הסיכויים להוציא צו לקדאפי על ביצוע פשעי מלחמה. ב-14 ביוני 2011, הצטרפה גם קנדה למדינות שהודיעו על הכרתן במועצת המעבר הלאומית, כגוף הרשמי שמייצג את אזרחי המדינה. שר החוץ הקנדי, ג'ון ביירד, הכריז על כך בעת דיון בבית הנבחרים בנוגע להרחבת מעורבות ארצו בפעילות הצבאית שמנהלות מדינות ברית נאט"ו בלוב, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם.‏[8]

באמצע החודש נשלחו כוחות פרו-קדאפיים למיסראתה כדי לנסות להחזיר את העיר לשליטתם. הניסיון נכשל והעיר נשארה בידי המורדים.

ב-27 ביוני הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי צו מעצר לקדאפי.

יולי, כיבוש ברגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המורדים דיווחו כי כבשו שטחים נוספים מידי כוחות השלטון, הן במזרח לוב והן במערבה, והתקרבו עד למרחק של כמה עשרות קילומטרים מעיר הבירה טריפולי. במזרח המדינה, הצליחו המורדים לכבוש מחדש את עיר הנפט ברגה. 40 בני אדם נהרגו במהלך הקרבות. חלק משדות המוקשים סביב העיר טוהרו אך לא אלה שמקיפים את מסופי הנפט. משלחת של ארצות הברית נפגשה, לראשונה מתחילת ההתקוממות עם נציגי קדאפי (לפי הצהרת ארצות הברית - באופן חד פעמי) והודיעו להם, כי פרישת קדאפי הכרחית כדי להגיע להפסקת אש. צרפת הודיעה גם היא כי פרישת קדאפי מהפוליטיקה הכרחית להשגת הפסקת אש בקרבות.‏[9]

ב-28 ביולי התפרסמה הידיעה שעבד אל-פתאח יונס, מפקד כוחות המורדים שכיהן בעבר כמפקד צבא לוב ושר בממשלת קדאפי נורה למוות על ידי אחד משומרי ראשו. הסיבה להתנקשות, על פי ההערכות, היא ניסיון מצדו לנהל משא ומתן עם גורמים מטעם קדאפי.

אוגוסט, כיבוש א-זאוויה וטריפולי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע אוגוסט הצליחו המורדים לכבוש את העיר א-זאוויה, עיר בעלת גבול משותף עם טריפולי. ב-21 באוגוסט, לאחר כ-6 חודשים מאז תחילת ההתקוממות, המורדים הגיעו לעיר הבירה ומעוז תומכי קדאפי טריפולי נלחמו על השליטה בעיר, לאחר שסגרו עליה כשהשתלטו על הערים המקיפות אותה. כמו כן, המונים יצאו להפגין בעיר נגד השליט מועמר קדאפי.‏[10] ב-22 באוגוסט המורדים השתלטו על העיר טריפולי ובכך בעצם סיימו את משטר קדאפי בפועל. המורדים השתלטו גם על מתחם מגוריו המבוצר של קדאפי (באב אל-עזיזיה), אך לא היה זכר לשליט המודח. המורדים חשדו כי קדאפי שהה בסירת, עיר הולדתו, או בסבהא, אחדים ממעט מעוזיו האחרונים. ב-28 באוגוסט דווח בכלי התקשורת העולמיים כי עיישה קדאפי, בתו של מועמר קדאפי, ברחה לאלג'יריה השכנה ושם ילדה בת.‏[11]

ספטמבר - הקרבות על סירת, בני וואליד וסבחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות המורדים או למעשה, השלטון החדש בלוב המשיכו לנסות לכבוש את המעוזים הנותרים של נאמני השליט המודח מועמר קדאפי אך ללא הצלחה. הם הפגיזו באופן קשה את סירת, עיר הולדתו של קדאפי, בין היתר בטילים, ועשן סמיך אופף אותה. ב-24 בספטמבר נכנסו כוחות המורדים לעיר סירת, ממעוזי קדאפי האחרונים ועיר הולדתו של קדאפי.‏[12] כוח המורדים מנה כ-900 כלי רכב חמושים והצליח לכבוש את שדה התעופה אך ההתנגדות מצד לוחמי קדאפי נמשכת וחזקה. כך גם בשני היישובים האחרים שטרם נכבשו - העיירה בני וואליד מדרום לטריפולי, והעיר המדברית סבחה שבדרום המדינה, שנכבשה לבסוף על ידי המורדים ב-22 בספטמבר.‏[13] לפי הערכות המורדים, קדאפי עצמו הסתתר באחד משלושת המוקדים הללו.‏[14]

ב-22 בספטמבר הודיעה ממשלת תוניסיה כי ראש ממשלת לוב לשעבר בגדאדי מחמודי, נעצר,‏[15] נשפט, ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר.‏[16]

אוקטובר - כיבוש סירת והלינץ' בקדאפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוקטובר 2011 כבשו המורדים את המעוז האחרון של נאמני קדאפי בעיר הולדתו סירת, לאחר שכבשו גם את העיירה באני וואליד ב-17 באוקטובר. קדאפי נלכד על ידי קבוצת מורדים שביצעו בו לינץ' ורצחו אותו. הלינץ' במהלכו נרצח קדאפי צולם וקטעים ממנו הוצגו באמצעי תקשורת רבים בעולם. גופתו הוצגה לראווה במקרר של אטליז בעיר מיסרטה במשך ארבעה ימים, ומאות תושבים המתינו בתורים ארוכים כדי לצפות בה. ב-25 באוקטובר נקבר קדאפי במקום סודי במדבר הלובי. ב-23 באוקטובר נערך טקס חגיגי בעיר בנגאזי שסימל את סוף המלחמה ושחרור לוב משלטונו של קדאפי.

נובמבר - לכידת סיף אל-אסלאם קדאפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בנובמבר הודיע שר המשפטים הלובי בממשלת המעבר הזמנית שסיף אל-אסלאם קדאפי, בנו המוכר ביותר של מועמר קדאפי שנחשב לממשיכו והיה פעיל עיקרי במלחמה נגד המורדים בלוב, נמצא ונלכד על ידי המורדים. בית הדין הבינלאומי בהאג, שהוציא נגד סיף קדאפי צו מעצר בגין פשעים נגד האנושות במהלך ההתקוממות, ביקש מהמורדים להסגירו אליו כדי שיהיה ניתן להעמידו לדין על פשעיו.

הכרה רשמית של האו"ם בשלטון החדש בלוב והסרת הסנקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף אוגוסט, הודיעו האיחוד האירופי וארצות הברית על הסרת הסנקציות שהטילו על לוב בתחילת ההתקוממות ועל חידוש רכישת הנפט מהמדינה.‏[17] ב-17 בספטמבר החליטה העצרת הכללית של האו"ם, כי נציגות לוב בארגון תעבור לידי מועצת המעבר הלאומית. ההחלטה התקבלה ברוב של 114 מדינות לעומת 17 מתנגדות ו-15 נמנעות.‏[18]

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנגה זנגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הקליפ "זנגה זנגה"

זנגה זנגהערבית: زنقة زنقة, תעתיק מדויק: זנקה זנקה, אולם האות קו"ף נהגית כ-ג' בדיאלקט בדואי-לובי) הוא סרטון ויראלי שפורסם ב-YouTube‏‏[19] וזכה לתשומת לב בתקשורת הישראלית והעולמית.‏[20] הסרטון פורסם ב-22 בפברואר 2011, במהלך ההתקוממות בלוב, ומהווה פרודיה על שליט לוב מועמר קדאפי. הסרטון מבוסס על קטע מנאומו של קדאפי, שבו הוא נשבע לרדוף את המפגינים נגדו "סנטימטר [אחרי] סנטימטר, בית [אחרי] בית, סמטה [אחר] סמטה".‏[21] משמעות המילה זנגה היא סמטה.[22]

הסרטון, שנוצר על ידי העיתונאי, מוזיקאי ואמן הניו מדיה הישראלי נוי אלוש, מכיל עיבוד של השיר Hey Baby של הראפר פיטבול, המשלב קטעים מנאומו של קדאפי, שגם מופיע בסרטון לצד רקדנית. לאחר שקיבל בקשות ממוסלמים רבים, פרסם אלוש גרסה נוספת של הסרטון, שבה לא מופיעה הרקדנית.‏[23] לטענת אלוש, השיר הפך לפופולרי בקרב האופוזיציה הלובית ואף הביא את קדאפי להורות לאנשיו "להכין שיר תגובה",[24] אך נעשה בו שימוש גם על ידי תומכי קדאפי.[25] ליצירה המקורית יש, נכון לחודש אפריל 2011, כ-3.7 מיליון צפיות, וביחד עם הגרסה ללא הרקדנית כ-5 מיליון צפיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היורים ואינם נראים. על שכירי החרב של קדאפי, באתר ynet‏, 26 בפברואר 2011
  2. ^ רועי נחמיאס, לוב על סף מהפכה: משמר קדאפי נכנע למורדים, באתר ynet‏, 22 באוגוסט 2011
  3. ^ פרופ' יהודית רונן, לא כמו מצרים, באתר ישראל היום, 21 בפברואר 2011
  4. ^ יצחק בן-חורין והסוכנויות, מועצת הביטחון נתנה אור ירוק לתקיפה בלוב, באתר ynet‏, 17 במרץ 2011
  5. ^ סוכניות הידיעות, ממשלת לוב הכריזה על הפסקת אש במדינה, באתר nrg מעריב, 18 במרץ 2010
  6. ^ המתקפה הבינלאומית נגד לוב: ארה"ב ירתה טילי שיוט, צרפת תקפה טנקים, באתר הארץ, 19 במרץ 2011
  7. ^ שר החוץ הלובי מוסא קוסא ערק וברח לבריטניה, באתר ynet‏, 31 במרץ 2011
  8. ^ קנדה: "מכירים במועצת המורדים בלוב כנציגת העם הלובי", באתר וואלה!, 14 ביוני 2011
  9. ^ לוב: המורדים מתקדמים, ארה"ב לוחצת על קדאפי, באתר וואלה!, 19 ביולי 2011
  10. ^ רויטרס, לוב: המונים מפגינים ברחובות טריפולי נגד קדאפי, באתר וואלה!, 21 באוגוסט 2011
  11. ^ עיישה קדאפי, בתו של שליט לוב, ילדה בת באלג'יריה, באתר וואלה!, 30 באוגוסט 2011
  12. ^ רויטרס, לוב: המורדים נכנסו לסירת, ממעוזי קדאפי האחרונים, באתר וואלה!, 24 בספטמבר 2011
  13. ^ רויטרס, לוב: כוחות המורדים השלימו את כיבוש העיר סבחה, באתר וואלה!, 22 בספטמבר 2011
  14. ^ מעוזי קדאפי לא נכנעים: "משתמשים במגן אנושי", באתר וואלה!, 18 בספטמבר 2011
  15. ^ רויטרס, טוניסיה מאשרת: "עצרנו את ראש ממשלת לוב לשעבר", באתר וואלה!, 22 בספטמבר 2011
  16. ^ רויטרס, טוניסיה גזרה 6 חודשי מאסר על ראש ממשלת לוב לשעבר, באתר וואלה!, 22 בספטמבר 2011
  17. ^ רויטרס, האיחוד האירופי: נסיר הסנקציות הכלכליות שהוטלו על לוב, באתר וואלה!, 31 באוגוסט 2011
  18. ^ AP, נציגות לוב בעצרת האו"ם הועברה לידי מועצת המעבר של המורדים, באתר ynet‏, 16 בספטמבר 2011
  19. ^ זנגה זנגה בביצוע נוי אלוש, וידאו קליפ השיר באתר YouTube סרטונים
  20. ^ אסף נבו, ‏נוי אלוש: אני לא סוכן מוסד, באתר ‏mako‏‏, ‏1 במרץ 2011‏
  21. ^ הזיוף הישראלי של נאום קדאפי צובר תאוצה - כתבה בניו יורק טיימס
  22. ^ נועה פרג, ‏איך סרטון אחד מעז, באתר גלובס, 5 במרץ 2011
  23. ^ זנגה זנגה (גירסה ללא רקדנית) בביצוע נוי אלוש, וידאו קליפ השיר באתר YouTube סרטונים
  24. ^ רוני לוין, היוצר של "זנגה זנגה" ו"שרה שרה שיר שמח": מיליון צפיות ביוטיוב זה אלף דולר, דה מרקר, ראיון עם נוי אלוש, 3 באפריל 2011
  25. ^ תומכי קדאפי יצרו מגן אנושי ורקדו "זנגה זנגה", באתר ynet‏, 20 במרץ 2011


האביב הערבי
Flag of Algeria.svg אלג'יריה - Flag of Bahrain.svg בחריין - Flag of Jordan.svg ירדן - Flag of Libya.svg לוב - Flag of Egypt.svg מצרים - Flag of Morocco.svg מרוקו - Flag of Syria.svg סוריה - Flag of Tunisia.svg תוניסיה - Flag of Yemen.svg תימן
מפגין מצרי