וולטרין דה קלייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולטיירין דה קלייר

וולטרין דה קלייראנגלית: Voltairine de Cleyre;‏ 17 בנובמבר 1866 - 20 ביוני 1912) הייתה אחת הנשים המובילות בתנועה האנרכיסטית בארצות הברית בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ואחת הנשים הראשונות בתנועה האנרכיסטית אשר זכו לשם בינלאומי. דה קלייר הייתה, לפי תיאורה של אמה גולדמן, "האנרכיסטית המחוננת והמבריקה ביותר שאמריקה ראתה". בימינו דה קלייר איננה מוכרת כל כך - אולי בשל מותה המוקדם.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולטרין דה קלייר נולדה בעיירה לסלי שבמדינת מישיגן, ארצות הברית. בנעוריה נשלחה למנזר קתולי מכיוון שאביה לא השתכר מספיק על מנת לכלכל את כל המשפחה. חוויה זו דחפה את דה קלייר דווקא לכיוון האתאיזם, ולא לכיוון הנצרות. המנזר היה בסרניה, באונטריו שבקנדה, ועל הזמן שבילתה שם סיפרה כי "זה היה כגיא צלמוות, וישנן צלקות לבנות על נשמתי, היכן שבורוּ‏ת ואמונות טפלות שרפו אותי באש הגיהנום באותם ימים מחניקים". דה קלייר ניסתה לברוח מהמנזר בשחייה לעיר פורט-הורון שבמישיגן, שם צעדה 17 מיילים עד שנתקלה בחברי המשפחה אשר יצרו קשר עם אביה ושלחו אותה חזרה. דה קלייר ברחה שוב ומעולם לא חזרה למנזר.

קשרי משפחה עם התנועה לביטול העבדות ועם מחתרת המסילות, כמו גם העוני המחפיר בו גדלה והעובדה שנקראה על שם הפילוסוף המפורסם וולטר, תרמו לרטוריקה הרדיקלית אשר פיתחה דה קלייר בגיל צעיר. לאחר לימודיה במנזר, התחילה דה קלייר את מעורבותה האינטלקטואלית בתנועת המחשבה החופשית כמרצה וככותבת למגזין התנועה.

בתקופתה בתנועת המחשבה החופשית, באמצע וסוף שנות השמונים של המאה ה-19, הושפעה דה קלייר בעיקר מתומאס פיין, מרי וולסטונקראפט וקלרנס דארו. השפעה נוספת על חייה הייתה להנרי דייוויד תורו, ביל הגדול הייווד ובשלב מאוחר יותר יוג'ין דבס. לאחר תליית המפגינים במהומות היימרקט, לעומת זאת, הפכה דה קלייר לאנרכיסטית. "עד אז האמנתי בצדק החיוני של החוק האמריקאי בדבר משפט על ידי המושבעים", כתבה במאמר אוטוביוגרפי, "לאחר מכן כבר לא יכולתי".

דה קלייר הושפעה מאוד גם ממי שלתקופה ארוכה היה בן זוגה, דייר לם, אשר התאבד בשנת 1893. ב-12 ביוני 1890, דה קלייר ילדה בן, הארי, אך הוא נלקח ממנה כאשר סירבה לחיות עם אביו - ג'יימס ב. אליוט.

דה קלייר נודעה כדוברת וכותבת מעולה - לדעתו של כותב הביוגרפיות פול אבריץ, הייתה "כשרון ספרותי גדול יותר מכל אנרכיסט אמריקאי" - וכדוברת נמרצת של האידאל האנרכיסטי, אשר "קנאותה הדתית", כפי שניסחה זאת גולדמן, "הטביעה חותם בכל מעשיה" (דבריה של גולדמן מתייחסים לתשוקתה של דה קלייר אל אנרכיזם, ולא לאמונה דתית כהלכה).

לאורך חייה סבלה דה קלייר ממחלות ודיכאון, ואף ערכה שני ניסיונות התאבדות. ב-19 בדצמבר 1902, ניצלה מניסיון התנקשות. המתנקש, הרמן הלשר, היה תלמיד לשעבר אשר יצא מדעתו עקב קדחת, ואשר לו סלחה מיד. "יהיה זה עלבון לציויליזציה אם יישלח לכלא על מעשה שהוא תוצאה של מוח חולה", כתבה. ניסיון ההתנקשות הותיר את דה קלייר עם כאב כרוני באוזן וזיהום בגרון אשר לעתים הפריעו ליכולתה לדבר או להתרכז.

וולטרין דה קלייר נפטרה ב-20 ביוני 1912, בבית החולים סנט מרי בשיקגו, אילינוי, מדלקת קרום המוח.

אמונה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרכיזם ללא תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנרכיזם ללא תארים

תפיסתה הפוליטית של וולטרין דה קלייר השתנתה במהלך חייה, ובסופו של דבר מיצבה עצמה דה קלייר כתומכת מובהקת באנרכיזם ללא תארים - לפי ההיסטוריון ג'ורג' ריצ'רד אסנווין: דוקטרינה "ללא תוויות מחייבות כמו אנרכו-קומוניזם, אנרכיזם קולקטיביסטי, אנרכיזם-הדדי או אנרכיזם איניוידואליסטי. מדובר פשוט בגישה אשר מבקשת דו-קיום בין אסכולות אנרכיסטיות שונות".

במשך כמה שנים דה קלייר שייכה עצמה בעיקר לזרם האנרכו-אינדיווידואליזם האמריקאי. את שיוכה זה ניתן לראות בבירור באופן בו הבדילה עצמה מאמה גולדמן: "גולדמן קומוניסטית; אני אינדיווידואליסטית. היא מבקשת לבטל את הזכות לרכוש, אני מבקשת להבטיח אותה. אני נלחמת בפריבילגיות ובסמכות, שבאמצעותן הזכות לרכוש, הזכות האמיתית המתאימה לאינדיווידואל, נרמסת. היא מאמינה ששיתוף פעולה לחלוטין יבטל תחרות. אני גורסת כי תחרות תמיד תתקיים בדרך זו או אחרת, וכי בהחלט צריך שתתקיים.

למרות חילוקי הדעות האישיים ביניהן בשלב מוקדם יותר, גולדמן ודה קלייר רכשו כבוד רב אחת לשנייה. במאמרה משנת 1894, להגנתה של אמה גולדמן והזכות להלאמה, דה קלייר הביעה תמיכה בזכות ההלאמה, תוך שמירה על נייטרליות בדבר הצורך בה: "אינני חושבת שחתיכת בשר אדם קטנטנה שווה את כל זכויות הרכוש של העיר ניו יורק... מעניינכם להחליט האם תרעבו ותקפאו למראיהם של מזון וביגוד, מחוץ לכותלי בית הסוהר, או תבצעו מעשה מכוון נגד מוסד הרכוש ותתפסו את מקומכם לצד טימרמן וגולדמן".

בסופו של דבר דה קלייר דווקא דחתה את עקרון האינדיווידואליזם: "סוציאליזם וקומוניזם שניהם מצריכים מידת מאמץ משותף וניהול, אשר יובילו ליותר הגבלות מאשר צריכות להיות באנרכיזם אידאלי; אינדיווידאליזם והדדיות, הנשענים על רכוש, מצריכים פיתוח שיטור פנימי אשר איננו מתאים כלל לרעיון החופש שלי." במקום זאת, הפכה דה קלייר לאחת הדוברות הנחרצות של האנרכיזם ללא תארים. בהיווצרותה של אנרכיסטית כתבה: "כבר אינני מכנה עצמי דבר מלבד פשוט 'אנרכיסטית'".

בניגוד גלוי לתפיסתה המוקדמת כאינדיווידאליסטית, בשנת 1912 דה קלייר טענה כי כשלונה של הקומונה הפריזאית נבע מכך ש"כיבדה רכוש (פרטי)". במאמרה הקומונה עולה היא מצהירה כי "בקיצור דברים, על אף שהיו סיבות נוספות לנפילתה של הקומונה, הראשית הייתה שבשעת הצורך חברי הקומונה לא היו קומוניסטים. הם ניסו לפרוץ שלשלאות פוליטיות מבלי לפרוץ שלשלאות כלכליות...".

קיימים חילוקי דעות בעניין השאלה האם וולטרין אימצה לחיקה את הקומוניזם כאשר דחתה את האינדיווידאליזם. רודולף רוקר ואמה גולדמן קבעו שכן, אך אחרים, ביניהם הביוגרף פול אבריך, טענו אחרת.

פעולה ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורה של דה קלייר משנת 1912, בדבר תמיכה בפעולה ישירה, מוערך ומצוטט רבות בעולם כיום. במאמר זה, דה קלייר מזכירה דוגמאות כמסיבת התה של בוסטון ומציינת כי "מאז ומעולם נעשה שימוש בפעולה ישירה, וגיבו את השיטה בדיוק אותם אנשים שהיו מגנים אותה".

פמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרצאה שנתנה בשנת 1895, שכותרתה עבדוּ‏ת מין, דה קלייר גינתה אידאלים של יופי חיצוני וקראה לנשים להתנגד להתעסקות במראה החיצוני והעיסוק בגידול הילדים אשר יוצרים תפקידי מגדר לא טבעיים. כותרת הנאום מתייחסת לא לסחר בנשים למטרות זנות, אף שגם נושא זה מוזכר שם, כי אם לחוקי נישואים המאפשרים לגברים לאנוס את נשותיהם ללא השלכות. חוקים כאלה הופכים "כל אשה נשואה למה שהיא - שפחה כבולה, הנושאת את שם אדונה, ניזונה משכר אדונה, ממלאה את פקודות אדונה ומשרתת את תשוקות אדונה".

אנטי-מיליטריזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה קלייר התנגדה נחרצות לצבא, וטענה כי עצם קיומו הופכת מלחמות ליותר סבירות להתקיים. במאמרה משנת 1909, אנרכיזם ומסורות אמריקאיות, טענה דה קלייר כי על מנת להשיג שלום "על כל החותרים לשלום להפסיק תמיכתם בצבא, ולדרוש כי כל המעוניין לעסוק בלוחמה יעשה זאת על חשבון עצמו ובמחיר סיכון עצמו בלבד; שאין לשלם משכורת או פנסיה לאלה המבקשים להפוך רצח-אדם למקצוע".

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף נאומים של דה קלייר, The First Mayday: The Haymarket Speeches, 1895-1910, יצא לאור בשנת 1980 על ידי Libertarian Book Club ובשנת 2004 AK PRESS הוציאה את The Voltairine de Cleyre Reader. בשנת 2005 ראו אור 2 אוספים נוספים של נאומים ומאמרים מאת דה קלייר - אחד על ידי SUNY Press, ששמו Exeuisite Rebel: The Esseys of Voltairine de Cleyre - Anarcihst, Feminist, Genius, והשני על ידי הוצאת אוניברסיטת מישיגן, ושמו Voltairine de Cleyre and the Revolution of the Mind.