פדופיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור מעשה ידי מרטן ואן מאלה משנת 1905.

פֶּדוֹפִילְיָה, בהגדרתה הרפואית-פסיכולוגית, היא פאראפיליה (הפרעה בעוררות מינית) אצל מבוגרים, המתאפיינת במשיכה מינית עיקרית או בלעדית לילדים (בדרך כלל גילאי 13 ומטה). פדופיליה מוגדרת כהפרעה נפשית על ידי הספרות האבחונית (DSM IV וה-ICD-10). אדם בעל משיכה כזאת נקרא פדופיל.‏[1]

החוק בישראל, בדומה למדינות אחרות, אינו עוסק במושג "פדופיליה", אלא מטיל עונש על קיום פעולה מינית עם קטין מתחת לגיל ההסכמה.

מאפייני הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה ביוונית: (παιδοφιλία‏ (paidophilia):‏ (παις (‏pais, "ילד") ו-φιλία‏ (philia, "אהבה, חברות"). המילה נטבעה על ידי משוררים יוונים כמילה נרדפת לפדרסטיה,(paiderastia\pederasty)‏[2] – מערכת יחסים מינית בין גברים לנערים. המילה נטבעה שנית ב-1886 על ידי הפסיכיאטר והסקסולוג ריכארד פון קראפט-אבינג (von Krafft-Ebing) מהארגון הפסיכולוגי בווינה בספרו "פסיכופתיה סקסואלית" (Psychopathia Sexualis),‏[3] שבו נתן את המאפיינים הבאים:

  • המשיכה המינית היא כלפי ילדים מתחת לגיל ההתבגרות או בתחילתו.
  • המשיכה המינית כלפי ילדים היא המשיכה העיקרית שחש האדם, כלומר הוא נמשך בעיקר ו/או רק לילדים.
  • המשיכה המינית נשארת יציבה לאורך זמן.

מכיוון שהגדרה זו טומנת בחובה הרבה מאוד מתבגרים וילדים מתחת לגיל ההתבגרות, שכן משיכה מינית לילדים ונוער שכיחה הרבה יותר בגיל הילדות והנערות, יש להבחין ולומר שההגדרה תחול בדרך כלל על אדם בגיל 16 ומעלה הנמשך לילד הקטן ממנו בחמש שנים לפחות. מבוגרים הנמשכים לילדים חולקו על ידי קראפט לשלוש קטגוריות:

  1. פדופילים
  2. סרוגייט (כלומר, הילד משמש כאובייקט אשר מחליף אובייקט מיני בוגר יותר שאיננו זמין)
  3. סאדיסטים

חוקרים אחרים פרשו את החלוקה בצורה מעט שונה:

  1. העדפתיים / מובנים / מקובעים – כלומר – טיפוסים פדופילים
  2. מנצלי הזדמנויות / רקע נסיבתי מסוים / רגרסיה / עריות
  3. סאדיסטים

המודל התלת-טיפוסי הזה, כמו גם השוני המהותי המנטלי והתנהגותי בין שלושת הטיפוסים השונים נחקר אמפירית (בין היתר על ידי: Kinsey; Howells 1981; Abel, Mittleman & Becker 1985; Knight et al. 1985; Brongersma 1990; McConaghy 1993; Ward et al. 1995; Hoffmann 1996; Seikowski 1999 . הפניות בהתאמה:‏[4][5][6][7][8][9][10][11]).

השימוש במונח "פדופיל" נפוץ כיום כדי לכלול בתוכו את כל סוגי עברייני המין כלפי ילדים, אף על פי שהדבר אינו עולה בקנה אחד ואף סותר לעתים את ההגדרה האבחונית הרפואית-פסיכולוגית. יש החולקים על השימוש הנרחב מדי בהגדרה.‏[12][13][14] מכל מקום, כמה חוקרים, כמו האוורד א' ברבארי‏[15] (Barbaree) אישרו את השימוש בפעולות כקריטריון יחיד לאבחון פדופיליה (כלומר – המעשה בפועל הוא שקובע האם האדם עונה להגדרה פדופיל או לא) כאמצעי של פישוט טקסונומי, ונזפו בהאגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) על הסטנדרטים ה"לא מספקים" שלה. ניצול מיני של ילדים, בין אם המנצל הוא פדופיל על פי ההגדרה הפסיכולוגית או לא, נחשב ללא חוקי ברוב אזורי השיפוט.

מספר פסיכולוגים,‏[16][17] בהם ד"ר פרד ס' ברלין (מייסד המרפאה להפרעות מיניות בבית החולים ג'ונס הופקינס), טענו כי משיכה מינית לילדים היא אוריינטציה מינית בפני עצמה.‏[18][19] באחד ממאמריו טוען ברלין כי "סביר כי אף אחד לא יבחר מרצון להמשך מינית לילדים; אנשים בעלי משיכה שכזאת לא בחרו בכך כפי שאף אחד מאיתנו לא בחר להיות הטרוסקסואל או הומוסקסואל כשהיה ילד".‏[20] ברלין גם כן מגן על סיווג פדופיליה כמחלת נפש, עם זאת, בקבעו כי "בחברתנו, להיות בעל העדפה מינית פדופילית עלול לגרום לקשיים פסיכולוגיים וגם לליקויים".‏[21]

דן מרקוסן (Dan Markussen), דובר האיחוד הפדופילי הדני (Danish Pedophile Association) גרס כי "אוריינטציה מינית מוגדרת כמשיכה לכל החיים, ופדופיליה היא אכן כזאת".‏[22]

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם או הגורמים לפדופיליה אינם מובנים דיים. הפסיכולוג הגרמני מיכאל גריזמר (Michael Griesemer) פיתח תאוריה‏[23] שלפיה פדופילים החסירו את מעבר העניין המיני מבני זוג טרום-בוגרים לבוגרים מינית (sex-dimorphic maturation of the frontal brain), המתרחש בדרך כלל בתחילת ההתבגרות המינית. הסקסולוג האמריקאי הידוע ג'ון מוני (John Money) הבחין בין פדופיליה חיבתית לסדיסטית. הוא האמין שפדופיליה חיבתית נגרמה מאהבה הורית עודפת שהפכה לארוטית.‏[24]

יש סימנים המצביעים כי קיימת העברה משפחתית,‏[25] אולם לא ברור אם הגורם המעורב הוא גנטי או נרכש. אין הוכחות שגורמים אחרים כמו אי-תקינות בהורמוני המין הזכריים או הנוירוטרנסמיטר סרוטונין מהווים גורם בהתפתחות פאראפיליות כמו פדופיליה. היסטוריה של התעללות מינית בילדות היא גורם אפשרי נוסף בהתפתחות פדופיליה, אך גם כיוון זה לא הוכח.‏[26]

תדירות התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תדירות התופעה איננה ידועה במדויק; יש הגורסים כי כרבע מכל הגברים חשים משיכה מינית ברמה כזו או אחרת בהקשר של ילדים או ילדות.‏[27] מחקר אחד מצא שאנשי מקצוע לא דיווחו על כ-40% מכלל מקרי הניצול המיני של ילדים שבהם נתקלו.‏[28] לאורך ההיסטוריה, קשרים מיניים בין ילדים בגילאי טרום-בגרות ומבוגרים היו יחסית רווחים ומקובלים במקומות רבים, כולל בארצות הברית ובבריטניה, שם גיל ההסכמה על-פי החוק נע באופן טיפוסי מגיל שבע עד 12 שנים עד סוף המאה ה-19.‏[29][30]

למרות הדעה הרווחת כי מספר הנשים המתעללות הוא נמוך מאוד, ממחקר שנערך במכון "לוסי פיית'פול" שבבריטניה עלה כי כ-20% מהפדופילים בממלכה הם נשים; במאגר הנתונים שמאגד את עברייני המין בילדים בבריטניה יש 32 אלף שמות, אולם החוקרים טוענים שמספר הפדופילים האמיתי, ובהתאמה מספר הפדופיליות, גדול פי עשרה.‏[31] אחת הסיבות לקושי בחשיפתן של נשים פדופיליות הוא מיעוט התלונות של בנים קטינים על תקיפות מיניות של נשים יחסית לגישה הגבוהה שלהן לבנים אלו במסגרות החברתיות המקובלות (למשל מורות בבתי ספר), והנטייה החברתית להקל בהשלכותיהם השליליות של יחסי מין בין נשים לבין בנים קטינים.‏[32][33]

שכיחות בקרב עברייני מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבריין מין כלפי ילד/ה נתפס לרוב כפדופיל, אולם ייתכנו גם גורמים אחרים שהובילו לפשע‏[15] (כמו מתח, בעיות בנישואים, או אי-זמינות של אובייקט בוגר),‏[4] כפי שאונס בקרב אנשים בוגרים יכול להתקיים ללא גורם או דחף מיניים. פגיעה מינית בילדים כשלעצמה אינה יכולה להצביע בבירור על כך שהתוקף הוא פדופיל; אולם ללא קשר לכוונת העבריין, כל פעולה מינית עם ילדים, מכל סוג שהיא, עונה על ההגדרה של פדופיל על ידי ה-DSM, בתנאי והיא מתקיימת באופן תדיר למשך תקופה של חצי שנה ויותר.
מחקרים מראים כי רוב עברייני המין כלפי ילדים לא חושקים מינית בילדים כהעדפה מינית עיקרית.‏[34] בשני מחקרים שונים שנועדו לבחון העדפה מינית נמצא כי "30% מעברייני המין (כלפי ילדים) לא הראו העדפה מינית כלפי ילדים במידה שניתן להתייחס אליה".‏[35]

הסוציולוג פרופ' רודיגר לאוטמן (Lautmann) טוען בספרו על פדופיליה כי "בספר זה אני בוחן אך ורק את אלה מהטיפוס הראשון (הפדופילים האמתיים אשר יש להם עניין אמיתי בקשר חברתי עם ילדים, כולל ממד מיני), אשר מהווים בערך כחמישה אחוזים מכלל הגברים הפדו-סקסואליים הפעילים."‏[36]

סקר שנערך על גילוי עריות בין אבות לבנותיהן מצא כי רוב האבות שפגעו מינית בילדיהם עונים על ההגדרה לטיפוס השני, כלומר – מנצלי הזדמנויות (כאלה שאין להם אובייקט מיני אחר זמין) ולא פדופילים.‏[37]

כפי שצוין על ידי אבל, מיטלמן ובקר‏[38] ‏(Abel, Mittleman, and Becker. 1985) ועל ידי וורד ושותפיו (Ward et al. 1995) ישנה הבחנה גבוהה בין התכונות של הטיפוסים השונים (בהתמקדות על השניים הראשונים). מנצלי הזדמנויות נוהגים לפגוע בזמנים של לחץ אישי; יש להם סגנונות תקיפה רבים ושונים; יש להם קורבנות מעטים, בדרך כלל מהמשפחה; ויש להם משיכה עיקרית למבוגרים. פוגעים פדופילים, לעומת זאת, בדרך כלל מתחילים לפגוע בגיל צעיר יחסית; יש להם מספר קורבנות גדול שבעיקרם הם מחוץ למשפחה; בעלי דחף פנימי לפגוע מינית; ובעלי אמונות או ערכים ומחשבות שנותנים תוקף והיתר לפגיעה ולסגנון חיים של עבריין מין.

נעשו ניסיונות להשתמש בשיטות ליצירת פרופיל עברייני (criminal profiling) כדי לזהות פדופילים, אולם שיטות אלו ספגו ביקורת קשה כיוון שתוצאותיהם עמדו בסתירה לממצאים ועובדות מהשטח.‏[39]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פותחו מספר טיפולים אפשריים ושיטות לטיפול בפדופיליה. רבים מגדירים את הפדופיליה כבעלת התנגדות גבוהה ביותר לטיפול פסיכולוגי,‏[40] ופסלו את רוב הטיפולים הרפראטיביים בטענה שהם אינם יעילים. אחרים, כמו ד"ר פרד ברלין, טענו ש"ניתן לטפל בפדופיליה בהצלחה אם הקהילה הרפואית תעניק לנושא תשומת לב רבה יותר".‏[18] דיווחים על הצלחות בקרב טיפולים רפארטיביים מעטים מאוד.

טיפול רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות אנטי-אדרוגניות כמו דפו פרוברה (Depo Provera) עשויות לשמש כדי להפחית את כמות הטסטוסטרון (מה שנקרא "סירוס כימי"), לעתים בנוסף לטיפול לא רפואי כנזכר בפסקה הקודמת. קיימת תרופה אחרת בשם Gonadotropin-releasing hormone analogues, אשר השפעתה נמשכת זמן רב יותר והיא בעלת תופעות לוואי מעטות יותר, אשר עשויה לשמש גם כן להפחתת הליבידו, וניתן להשתמש גם בה.‏[41]

תוכניות אחרות מציעות לשלב מחשבות לא חוקיות עם כאב, בשיטה הנתונה במחלוקת כבדה בשם סלידה טיפולית (aversion therapy) שמזכירה את הטיפול בסרט "התפוז המכני", לפי שיטה זו הפדופיל יקבל מכת חשמל בכל פעם שיפנטז על מושאים לא חוקיים. מחקר שנערך על ידי המועצה לעניינים מדעיים (Council on Scientific Affairs) מצא כי תוצאות השיטה הזו מקבילים לתוצאות השיטה הרפארטיבית, כלומר – נמוכים ביותר.‏[42] שיטה זו נמצאת בשימוש נדיר מאוד בפדופילים שלא פגעו באיש.

עברייני מין מורשעים, ביניהם פדופילים רבים, טופלו בשיטה פסיכו-כירורגית הידועה בשם לובוטומיה (כריתת אונה). פסיכו-כירורגיה היא שיטה שנמצאת מאז ומעולם תחת ביקורת ומחלוקת כבדה, בעיקר השימוש שנעשה בעבר בהתערבות כירורגית על הומוסקסואלים, בהתחשב בכך שכיום הומוסקסואליות אינה נחשבת להפרעה נפשית על ידי הקהילה הפסיכולוגית (ראו לדוגמה: Rieber et al. 1976; Sigusch 1977; Rieber & Sigusch 1979; Schorsch & Schmidt 1979. הפניות בהתאמה: ‏[43][44][45][46]). כריתת אונה כמעט אינה בשימוש כיום, ואף אסורה במספר מדינות.

טיפול אחר בשם תלמוטומיה (Thalamotomy) הוא שיטה שונה ויותר נפוצה לטיפול בעברייני מין (ואף לעתים בילדים שנפגעו מינית), שהתחיל אחרי הבעיות הרבות שצצו בעקבות טיפולי כריתת אונה. טיפול זה נחשב לשיטה "יעילה יחסית", אולם כפי שציינו לוי וקורפמן‏[47] – "בהינתן האפשרות לטיפול תרופתי, טיפול כירוגי לא התבצע בדרך כלל עקב תופעות הלוואי החמורות שלו והאי-הפיכוּת של התהליך כולו". רייד (Reid, 2002) טוען כי טיפול נירו-כירורגי כלפי עברייני מין הוא "במהותו לא זמין" בארצות הברית, וכי המידע עליו דליל מאוד.‏[48]

קלאוס מ' באייר (Klaus M. Beier) מהמוסד לרפואה חברתית ומינית (Institute of Sexology and Sexual Medicine at Charité) מדווח על הצלחות במחקר מקדמי שהשתמש בשיטת טיפול מעולם הפסיכודרמה בשם "משחק תפקידים". לפי המחקרים, הפדופילים שלטו יותר בדחפים שלהם אחרי שהבינו את נקודת מבטו של הילד.‏[49][50]

פדופיליה ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן המודרני, עם עלייתה של רשת האינטרנט והפיכתה לאמצעי תקשורת מהיר, נגיש ורווח, הביא לשינויים רבים באופן בו פדופילים מתקשרים ופועלים האחד עם השני‏[51].

מכיוון שהתקשורת באינטרנט הינה אנונימית יחסית, ולא מצריכה הזדהות כלל, פדופילים רבים מצאו ברשת האינטרנט פלטפורמה בה הם יוכלו לזהות עצמם כפדופילים ללא סיכון בחייהם האישיים.

הדבר הביא לכמה סוגי התפתחויות:

שינוי שיטות ההפצה של פורנוגרפיית קטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום דבר תועבה שבו מופיעה דמות קטין הינו לא חוקי בישראל‏[52], ובמרבית המדינות המערביות. עד לעליית הרשת, יצרני פורנוגרפיית קטינים היו מסכנים עצמם במיוחד בתהליך ההפצה והמכירה של התכנים אותם יצרו. אך מאז הפיכתה של הרשת נגישה לציבור הכללי, תעשייה זו משגשגת במיוחד דרך הרשת‏[53]. על מנת להפיץ חומרי תועבה המכילים תמונות או סרטים של קטינים, אין יותר הכרח להפגש באופן פיזי עם הקונים. יתרה על כך, מכיוון שהרשת נגישה לקהל רחב מאד, יכולת ההפצה של כל מפיץ פורנוגרפיית קטינים הרבה יותר גבוהה, והוא יכול לפנות ישירות אל קהל היעד ברחבי העולם, ועם אמצעים שונים שהרשת מספקת, באופן שקשה מאוד לעקוב אחריו.

בנוסף לזאת, התקשורת ברשת בטוחה, מהירה, מיידית וזולה, ולעתים עדיף ומשתלם בהרבה ליצרן התועבה להפיץ את התכנים שיצר באמצעות האינטרנט בזול, בביטחון‏[54], וללא המתנה.

קיום מקומות דיון ותמיכה רגשית בטוחים עבור פדופילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדופילים רבים ברחבי הרשת משתמשים בכלים שהרשת מציעה כמו צ'אטים ופורומים על מנת לדון ולהפגש, לחלוק חוויות ומחשבות ללא צורך להזדהות בשם או בפנים, חלקם על פני רשתות מוצפנות דוגמת Tor ו-Freenet. מאז סוף שנות ה-90 קמו ונפלו אתרים רבים העוסקים בנושא הפדופיליה, בין אם בפרסום קישורים או מאמרים רלוונטיים לפדופילים המבקרים בהם, או על ידי ביסוס קהילה בה הפדופילים יוכלו לדון.

היתרון בקהילות אלו עבור הפדופילים הוא שהן מספקות להם תמיכה ואהדה (אך לא בהכרח לגיטימציה למימוש נטיותיהם), באופן חוקי וללא הפחד בחשיפה או עימות עם גורמי החוק (ראוי לזכור כי על מטפל חלה חובת דיווח לרשויות על פציינט אשר הוא מאמין כי קיים סיכוי סביר שיפשע‏[55]). קהילות אלו מהוות מקום חברתי עבור המשתמשים בהן, וחלקן מעניקות להם כלים להתמודדות, עזרה ותמיכה רגשית שאותם לא יכלו לקבל אחרת.

ברשת קיימים אתרים חוקיים רבים העוסקים בפדופיליה ברבדים שונים, רובם בשפה האנגלית, חלקם בשפות אחרות. בשנת 2007 הוקם אפילו אתר עברי המגדיר את עצמו כ"אתר לאוהבי ילדים ישראליים"‏[56]. האתר גרר במהרה התייחסויות מצד התקשורת‏[57][58], אך נותר עומד על כנו.

אקטיביזם פדופילי-אנונימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל המצב החוקי העדין בו הפדופילים נמצאים ותפיסת הציבור אותם, יש להם קושי לבטא עצמם או לקרוא לשינוי באופן פומבי. רשת האינטרנט משמשת עבורם במה בה הם יכולים לקרוא לעולם, ולומר לו את אשר על לבם ללא חשש או פחד מחשיפה, הם כעת יכולים לקבוע סמלים משותפים אשר באמצעותם הם יכולים לזהות האחד את השני ‏[59][60]. את הבמה הזו מנצלים ארגונים כמו NAMBLA (North American Man/Boy Love Association)‏[61], והם זוכים לחשיפה הרבה יותר נוחה, זולה, מהירה ובטוחה מאשר אי פעם. בין השינויים שארגוני אקטיביזם של פדופילים קוראים להם: הורדת גיל ההסכמה[62], הורדת הפדופיליה מה- DSM והתייחסות אליה כ"נטייה מינית". עד כה ארגונים אלו לא נחלו הצלחה כלל, אך רשת האינטרנט משיגה לדעות אלו חשיפה גדולה מאשר בעבר, ויחס בהתאם‏[63].

פעילות אנטי-פדופילית ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגד, ישנם מאמצים רבים מצד ארגונים פרטיים ורשויות אכיפת חוק בכל רחבי העולם לאיתור וחשיפת הפדופילים הפועלים ברשת, לעתים בשיתוף פעולה ומבצעי הסגרה בין סוכנויות בינלאומיות‏[64].

אחד הארגונים אשר שם לו זאת למטרה הינו ‏[65] Perverted Justice, אשר מפעיל מתנדבים הפועלים ברשת ואוספים מידע אודות הפדופילים הפעילים בקהילות ובצ'אטים. למשך תקופה מסוימת הפעילו אתר בו אספו מידע אודות הפדופילים אותם הם ניסו לאתר באמצעות הרשת‏[66], אך הם בעיקר ידועים על השתתפותם כתחקירנים בתוכנית הטלוויזיה של רשת NBC האמריקאית: "לתפוס טורף"‏[67] שזכתה גם לגרסה ישראלית בשם "ילדות בסכנה"‏[68] אשר שודרה בערוץ 10 בהנחיית דב גיל-הר. מטרתה של התוכנית הייתה לחשוף ולעצור פדופילים מסוכנים לפני שיפגעו בילדים. זה נעשה על ידי התחזות של תחקירני התוכנית לילדים ברשת האינטרנט, והזמנה של פדופילים למפגש איתם למטרות מיניות. התוכנית זכתה לתהודה תקשורתית רחבה ולביקורת רבה‏[69][70] עד לעת ירידתה מהאוויר.

למשטרת ישראל יחידה של אנשי מחשוב‏[71], שבין היתר עוסקת באיתור מפיצי פורנוגרפיית קטינים בישראל, או אנשים היוצרים קשר עם נערים ונערות ברשת על מנת לפתותם למפגש וקיום יחסי מין, והבאתם למעצר. משטרת ישראל פועלת גם באמצעות יחידת ההונאה במבצעי "עוקץ" יזומים והתחזות של שוטרות לילדות לצורך תפיסת ומעצר חשודים בעבירות הקשורות בפדופיליה‏[72].

מושגים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפבופיליה (Ephebophilia), הידועה גם כ"הבפיליה" (Hebephilia) – מצב שבו המשיכה העיקרית או הבלעדית היא לנערים/נערות (בגילאי 13–18). מושגים אלו משמשים להבדיל מפדופיליה (שהיא כאמור משיכה לילדים מתחת לגיל ההתבגרות), אולם במחוזות שיפוט בהם גיל ההסכמה הוא גבוה יחסית, כגון ארצות הברית ובריטניה, נפוץ יותר השימוש במונח "פדופיליה" כדי לתאר כל מקרה של משיכה מינית לפרט בגיל בו הוא קטין מבחינה חוקית (כלומר מתחת לגיל ההסכמה באותה מדינה). אפבופיליה איננה נחשבת בעיני רוב אנשי האקדמיה לפאראפיליה.

פדרסטיה (Pederasty) – לאורך ההיסטוריה קיבל הביטוי משמעויות שונות בצורה מובהקת; לעתים משמש הביטוי לציון יחסים הומוסקסואליים בכללי, לעתים ליחסי-מין אנאליים ולעתים ליחסי-מין בין גבר לילדים (זכרים). העולם האקדמי משתמש במונח זה לתיאור יחסי מין הומוסקסואליים מובני גיל כפי שהיו נהוגים ביוון העתיקה בין גבר בוגר ונערים, או יחסי מין הומוסקסואליים מובני גיל בתרבויות אחרות.

נפיאופיליה (Nepiophilia), הידועה גם בשם ינפאנטופיליה (Infantophilia) – משיכה לתינוקות (0–3). חוקרים מסוימים טוענים כי יש להפריד בצורה ברורה יותר בין פדופיליה ונאפיאופיליה, בעיקר במשיכה בין בני אותו המין (Bernard 1975, 1982; Lautmann 1994), כיוון שזה נדיר שפדופילים יימשכו לתינוקות. לדעת מספר חוקרים, פדופיליה בקרב גברים נוטה להתערבב יותר עם אפבופיליה (משיכה לנערים), בעוד בקרב הנשים נוטה הפדופיליה להתערבב יותר עם נפיאופיליה.‏[73][74][75][76]

סינדרום לוליטה (Lolita syndrome) – מונח המציין משיכה לבנות בגיל טרום-התבגרות.

פדופיליה באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב עוסק באדם בן 30 ובמושא כמיהתו, בתו החורגת בת השתים עשרה, ובמערכת היחסים הפדופילית שנוצרת ביניהם. הנובלה "מוות בוונציה" מאת תומאס מאן עוסקת בהתאהבות אדם בנער צעיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בר-שדה, נ. (2008), במה שונה קורבן התעללות מינית מבובת מין. תהליכים אמפתיים בטיפול בפוגעים מינית. שיחות, כרך כ"ג, נוב', (1)
  • Abel GG: Behavioral treatment of child molesters, in Perspectives on Behavioral Medicine. Edited by Stunkard AJ, Baum A. New York, Lawrence Erlbaum, 1989, pp 223-242
  • Abel GG, Blanchard EB: The role of fantasy in the treatment of sexual deviation. Arch Gen Psychiatry 30:467-475, 1974
  • Abel GG, Osborn CA: Clinical syndromes of adult psychiatry: the paraphilias, in The Oxford Textbook of Psychiatry. New York, Oxford University Press, in press.
  • Abel GG, Rouleau J-L: Male sex offenders, in Handbook of Outpatient Treatment of Adults. Edited by Thase ME, Edelstein BA, Hersen M. New York, Plenum, 1990, pp 271-290
  • Fagan P. J. et al (2002). "Pedophilia" (requires registration). Journal of the American Medical Association. 288, 2458-2465.
  • Levine, Judith. (2002). Harmful to Minors: The Perils of Protecting Children From Sex. Minneapolis: University of Minnesota Press. Discusses the perception and reality of pedophilia. ISBN 0-8166-4006-8.
  • Pryor, Douglass, Unspeakable Acts: Why Men Sexually Abuse Children, New York Univ. Press, 1996.
  • Rind et al. (1998). "A meta-analytic examination of assumed properties of child sexual abuse using college samples." Psychological Bulletin. 124 (1), 22-53.
  • Scruton, Roger, Sexual Desire: A Moral Philosophy of the Erotic, Free, 1986.
  • Wilson, Paul R. (1981). Paul Wilson: The Man They Called a Monster. Melbourne: Cassell Australia. ISBN 0-7269-9282-8. (Book about a court reporter who had sexual relationships with 2500 adolescent males; includes interviews with the later adults who reflect on these relationships.)
  • Freund, Kurt; McKnight, C. K.; Langevin, R.; and Cibiri, S. (1972). "The female child as a surrogate object." Archives of Sexual Behavior.
  • Keuhnle, K., Assessing Allegations of Child Sexual Abuse, Professional Resources Press, Sarastota, FL, 1996.
  • Hall, G. C. N. et al. (1995) "Sexual Arousal and Arousability to Pedophilic Stimuli in a Community Sample of Normal Men" Behavior Therapy.
  • Marina Knopf (1994). "Sexual Contacts Between Women and Children," Paidika, Vol.3, No.3
  • Smiljanich, K. & Briere, J. (1996). "Self-reported sexual interest in children: Sex differences and psychosocial correlates in a university sample," Violence & Victims, vol. 11, no. 1, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פדופיליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Personality Correlates of Pedophilia: Are They Reliable Indicators?. : Department of Psychology, University of California, Los Angeles.
  2. ^ 1.Liddell, H.G., and Scott, Robert (1959). Intermediate Greek-English Lexicon. ISBN 0-19-910206-6.
  3. ^ 1.Krafft-Ebing, Richard von (1886). Psychopathia Sexualis. English translation: ISBN 1-55970-425-X.
  4. ^ 4.0 4.1 1.Howells, K. (1981). "Adult sexual interest in children: Considerations relevant to theories of aetiology," Adult sexual interest in children, 55-94.
  5. ^ 1.Abel, G. G., Mittleman, M. S., & Becker, J. V. (1985). "Sex offenders: Results of assessment and recommendations for treatment." In M. H. Ben-Aron, S. J. Hucker, & C. D. Webster (Eds.), Clinical criminology: The assessment and treatment of criminal behavior (pp. 207-220). Toronto, Canada: M & M Graphics.
  6. ^ 1.Knight, R.; Rosenberg, R.; Schneider, B. (1985). "Classification of sex offenders: Perspectives, methods, and validation" In A. W. Burgess (Ed.) Rape and sexual assault: A research handbook (pp. 222-293). New York: Garland.
  7. ^ 1.Edward Brongersma (1990): "Boy-Lovers and Their Influence on Boys: Distorted Research and Anecdotal Observations" In Journal of Homosexuality 20 - 1/2
  8. ^ 1.McConaghy, Nathaniel (1993). "Sexual Behaviour: Problems and Management", 312, New York: Plenum
  9. ^ 1.Ward, T., Hudson, S. M., Marshall, W. L., & Siegert, R. J. (1995). "Attachment style and intimacy deficits in sexual offenders: A theoretical framework." In Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 7, 317-334.
  10. ^ 1.Hoffmann, R. (1996). "Die Lebenswelt des Pädophilen: Rahmen, Rituale und Dramaturgie der pädophilen Begegnung" (Paedophile conduct: Context, rituals, and choreography of paedophile contacts). Opladen: Westdeutscher Verlag (German)
  11. ^ 1.Seikowski, K. (1999). "Pädophilie: Definition, Abgrenzung und Entwicklungsbedingungen" ("Paedophilia: Definition, distinguishing features, and aetiology") In Sexualmedizin 21, pp. 327-332 (German)
  12. ^ 1.Edwards, M. (1997) "Treatment for Paedophiles; Treatment for Sex Offenders." Paedophile Policy and Prevention, Australian Institute of Criminology Research and Public Policy Series (12), 74-75.
  13. ^ 1.Underwager, Ralph and Wakefield, Hollida (1995). "Special Problems with Sexual Abuse Cases: Assessment of the Accused Adult." In J. Ziskin (Ed.) Coping With Psychiatric and Psychological Testimony (Fifth Edition). Los Angeles: Law and Psychology Press. pp. 1315-1370. ISBN 1-879689-07-3
  14. ^ 1.Feierman, J. (1990). "Introduction" and "A Biosocial Overview," Pedophilia: Biosocial Dimensions, 1-68.
  15. ^ 15.0 15.1 1.Barbaree, H. E., and Seto, M. C. (1997). Pedophilia: Assessment and Treatment. Sexual Deviance: Theory, Assessment, and Treatment. 175-193.
  16. ^ 1.Musk, H., and Swetz, A. (1997). "Pedophilia in the correctional system," Corrections Today, 59(5), 24–28. "Pedophilia is a sexual orientation characterized by sexual attraction to children."
  17. ^ 1.Jones, G. (1990). "The Study of Intergenerational Intimacy in North America: Beyond Politics and Pedophilia," Journal of Homosexuality, 20(1-2), 288. "Intergenerational attraction on the part of some adults could constitute a lifestyle 'orientation', rather than a pathological maladjustment."
  18. ^ 18.0 18.1 1.Edwards, Douglas J. (2004). Mental Health's Cold Shoulder Treatment of Pedophilia in Behavioral Health Management, May-June.
  19. ^ 1.Berlin, Fred (2000). "Treatments to Change Sexual Orientation," American Journal of Psychiatry, Vol 157.
  20. ^ 1.Fred S. Berlin, M.D., Ph.D. (December 2002). Comment.pdf "Peer Commentaries on Green (2002) and Schmidt (2002) - Pedophilia: When Is a Difference a Disorder?". Archives of Sexual Behavior 31 (6).
  21. ^ 1.Fred S. Berlin, M.D., Ph.D. (December 2002). "Peer Commentaries on Green (2002) and Schmidt (2002) - Pedophilia: When Is a Difference a Disorder?". Archives of Sexual Behavior 31 (6).
  22. ^ a b Flanagan, Russ (2004). ""I'm tired of being forced into the shadows by society," The Express-Times, 22 February.
  23. ^ ITP - Integrated theory on the causation of pedophilia erotica
  24. ^ Interview: John Money. PAIDIKA: The Journal of Paedophilia, Spring 1991, vol. 2, no. 3, p. 5
  25. ^ Is there familial transmission of pedophilia? [J Nerv Ment Dis. 1984] - PubMed Result
  26. ^ Psychology Today's Diagnosis Dictionary: Pedophilia
  27. ^ 1.Freund, K. and Costell, R. (1970). "The structure of erotic preference in the nondeviant male." Behaviour Research & Therapy 8 (1), 15-20. Quinsey, V. L. et al. (1975). "Penile circumference, skin conductance, and ranking responses of child molesters and 'normals' to sexual and nonsexual visual stimuli." Behavior Therapy. 6, 213-219.
  28. ^ 1.Keuhnle, K., Assessing Allegations of Child Sexual Abuse, Professional Resources Press, Sarastota, FL, 1996.
  29. ^ 1.Is Pedophilia a Mental Disorder?
  30. ^ 1.LISTSERV 15.0 - VA-HIST Archives
  31. ^ ynet, מחקר בבריטניה: כ-20% מהפדופילים - נשים, באתר ynet‏, 4 באוקטובר 2009
  32. ^ Lisa J. Cohen & Igor Galynker, 2009, Psychopathology and Personality Traits of Pedophiles, Psychiatric Times
  33. ^ האם כל הגברים פדופילים, סרט תיעודי על פדופיליה, באתר HOT; דקה 32:44
  34. ^ 1.Lanning, Kenneth (2001). Child Molesters: A Behavioral Analysis (Third Edition). National Center for Missing & Exploited Children.
  35. ^ 1.Wogan, Michael (2002). [1]Wogan, Michael (2002)
  36. ^ 1.Rüdiger Lautmann [2] Rüdiger Lautmann
  37. ^ 1.Quinsey, V. L. (1977). "The assessment and treatment of child molesters: A review." Canadian Psychological Review. 18, 204-220.
  38. ^ Abel, G. G., Mittleman, M. S., & Becker, J. V. (1985). "Sex offenders: Results of assessment and recommendations for treatment." In M. H. Ben-Aron, S. J. Hucker, & C. D. Webster (Eds.), Clinical criminology: The assessment and treatment of criminal behavior (pp. 207-220). Toronto, Canada: M & M Graphics.
  39. ^ 1.Campbell, Terence W., The Reliability and Validity of Gardner's Indicators of Pedophilia. Issues in Child Abuse Accusations (5), online at http://www.ipt-forensics.com/journal/volume5/j5_3_4.htm
  40. ^ 1.Crawford, David (1981). "Treatment approaches with pedophiles." Adult sexual interest in children. 181-217.
  41. ^ 1.Cohen, L.J. & Galynker, I. I. (2002). Clinical features of pedophilia and implications for treatment. Journal of Psychiatric Practice, 8, 276-289.
  42. ^ 1.Council on Scientific Affairs of the American Medical Association (1987). "Aversion therapy," Journal of the American Medical Association, 258(18), 2562-2565.
  43. ^ Rieber, I. et al. (1976). "Stellungnahme zu stereotaktischen Hirnoperationen an Menschen mit abweichendem Sexualverhalten" (Statement on stereotactical brain surgery performed on people exhibiting deviant sexual behaviour), Monatsschrift Kriminologie ("Criminological monthly"), no. 59, pp. 216-222.
  44. ^ 1.Sigusch, V. (1977). "Medizinische Experimente am Menschen: Das Beispiel Psychochirurgie; Beiwerk des Jahrbuchs für kritische Medizin, Bd. 2" (Medical experiments in human: Example neurosurgery; supplement of the Annual of Critical Medicine, vol. 2).
  45. ^ Rieber, I. & Sigusch, V. (1979). "Psychosurgery on sex offenders and sexual 'deviants' in West Germany", Archives of Sexual Behaviour, no. 8, pp 523-527
  46. ^ Schorsch, E & Schmidt, G. (1979). "Hypatholomie bei sexuellen Abweichungen - Eine Kritik aus sexualwissenschaftlicher Sicht" (Hypothalamotomy in cases of sexual deviance: A criticism from a sexuological perspective)
  47. ^ Levey and Curfman
  48. ^ 1.Reid (2002). "Sexual Predator Evaluations and Commitments", Journal of Psychiatric Practice Vol. 8, No. 5
  49. ^ 1.EUX.TV - Berlin hospital says therapy helped 20 paedophiles
  50. ^ 1.German Pedophilia Project Touts Results, Pleads for Funds | Germany | Deutsche Welle |31.05.2007
  51. ^ פדופיליה ברשת, א. לוטן, וועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת.
  52. ^ חוק העונשין, התשל"ז – 1977, ס"ח 214.
  53. ^ Child Pornography, Child Exploitation and Obscenity, Department of Justice.
  54. ^ An insight into child porn - The technology of today ,wikileaks
  55. ^ פסיכולוגיה ומשפט, יורם צ. צדיק, רפואה ומשפט, גיליון 27, נוב' 2002
  56. ^ ILBL - אתר אוהבי הילדים הישראלי
  57. ^ עוד בנושא, למה אתר פדופיליה בעברית ממשיך לפעול?, באתר ynet‏, 30 בספטמבר 2007
  58. ^ דנה ויילר, פדופילים אנונימיים, 25 במרץ 2008, nrg
  59. ^ Pedophile symbols, FBI wikileaks
  60. ^ על סמלים פדופיליים בתוכנית של אופרה וינפרי
  61. ^ NAMBLA - North American Man/Boy Love Association
  62. ^ Age of consent reform,wikipedia
  63. ^ Dr. Frits Bernard,. "The Dutch Paedophile Emancipation Movement". Paidika: the Journal of Paedophilia 1 (2, (Autumn 1987), p. 35-4). "Heterosexuality, homosexuality, bisexuality and paedophilia should be considered equally valuable forms of human behavior.".
  64. ^ nrg מעריב, נחשפה רשת פדופילים בינל': "הגדולה בעולם", באתר nrg‏, 16 במרץ 2011
  65. ^ perverted justice
  66. ^ [3]
  67. ^ To Catch a Predator ,wikipedia
  68. ^ נעצרו 11 חשודים בהטרדת קטינים ברשת האינטרנט, 30 ביולי 2008, nana10
  69. ^ רותי אברהם, פרשת ילדות בסכנה: עונש קל בגלל ערוץ 10, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 4 בינואר 2009
  70. ^ ערב גבינות יין ופדופילים הבלוג של אורי ברקוביץ'
  71. ^ חקירת עבירות מחשב, משטרת ישראל
  72. ^ 30 פדופילים נעצרו במבצע משטרתי, ביניהם עובדי מדינה, גלובס, 31 ביולי 2012
  73. ^ 1.Howells, Kevin (1981). "Considerations Relevant to Theories of Etiology", Cook, M.; Howells, K. Adult Sexual Interest in Children, 78
  74. ^ 1.Bernard, Frits (1982): "Pädophilie und Altersgrenzen" (Paedophilia and different ages of childhood), Bernard, Frits. Kinderschänder? - Pädophilie, von der Liebe mit Kindern ("Child molesters? Paedophilia, on childlove"), 81-109, Berlin: Foerster Verlag. (German)
  75. ^ 1.McConaghy, Nathaniel (1993). "Sexual Behaviour: Problems and Management", 312, New York: Plenum.
  76. ^ 1.Lautmann, Rüdiger (1994): "Unterschiede zwischen Knaben- und Mädchenliebe" (Differences of boy-love and girl-love), Lautmann, Rüdiger. Die Lust am Kind - Portrait des Pädophilen ("Erotic affection for minors: Portrait of paedophilia"), 36-40, Hamburg: Ingrid Klein Verlag. (German)