חיים הירשנזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת הרב הירשנזון מתוך "אלבום ארצי ישראלי" שיצא על ידי פנחס גרייבסקי בסביבות 1928

הרב חיים הירשנזון (י"א באלול תרי"ז, 31 באוגוסט 1857 - 15 בספטמבר 1935, שמו מופיע גם: חיים הירשענזאהן בן הרב יעקב מרדכי) היה רב והוגה דעות, מראשוני ההוגים של הציונות הדתית.

הירשנזון נולד בצפת להורים מראשוני חיבת ציון, שעלו לארץ ישראל מפינסק בשנת 1848. לימד בבית הספר היהודי "למל", והיה ממקימי "בית הספרים מדרש אברבנאל" בירושלים - ספרייה שהייתה גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית. היה חבר באגודה שפה ברורה ובוועד הלשון העברית (שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית).

בעקבות חרם מצד יהודים חרדים, עבר בשנת 1903 (תרס"ג) לאיסטנבול שם ניהל בית ספר בשפה העברית בשם 'תפארת צבי' על שם הברון הירש. בבית ספר זה הכין תוכניות לימוד בשפה העברית במקצועות שונים. באותה שנה נשלח הירשנזון כציר מאיסנטבול לקונגרס הציוני בבזל. בסוף שנת תרס"ג עבר להתגורר בארצות הברית ושירת כרב בעיר הובוקן שבניו ג'רזי.

השקפת עולמו והגותו ההלכתית והתורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירשנזון היה בין הרבנים הבודדים בתקופתו שהתייחסו בגישה חיובית, מנקודת מבט הלכתית, לתמורות שפקדו את היהודים באותה תקופה. בין הנושאים אתם התמודד תוך כדי מחויבות עמוקה להלכה, היו תהליכי החילון, התחייה הלאומית היהודית, תמורות חברתיות וכלכליות, ותמורות בתחום מדעי היהדות, במיוחד ביקורת המקרא. גישתו לסוגיות מודרניות כגון דמוקרטיה, מעמד האישה, אינדיבידואליזם ורציונליות הייתה חיובית. יצירתו התורנית הגדולה היא ששת ספרי השו"ת "שאלות ותשובות מלכי בקודש". בספרים הוא עוסק בשאלות פרקטיות הנוגעות לסוגיות של דת ומדינה.

הירשנזון היה ממייסדי תנועת המזרחי, והשפיע על האידאולוגיה של התנועה. הוא סבר כי ישנה זהות מוחלטת בין הדת היהודית ובין הלאום היהודי. לאחר שעזב לארצות הברית חל שינוי בהשקפת עולמו. הוא הגיע למסקנה כי החילונים אינם מתי מעט בעם היהודי, והזהות המוחלטת שיצר בין הדת היהודית והעם היהודי מוציאה חלקים גדולים מהעם היהודי. הרב אברהם יצחק הכהן קוק פתר דילמה זו על ידי פיתוחה של תאולוגיה שהפכה את החילונים לשומרי אמוני ישראל בעל כורחם. הראי"ה, בין השאר על בסיס תורת הסוד, ציפה שהתנועה הלאומית תוביל לתנועת שיבה לדת היהודית. הירשנזון, לעומתו, ביקש להתייחס אל המציאות הקונקרטית, ולא מתוך נקודת מבט על היסטורית ועל-טבעית. הוא סבר ש"האמת היא כי דת ישראל הוא דת לאומית, אך אין לאומיות ישראל רק לאומיות דתית". אמירתו זו מקפלת בתוכה את התמורה המחשבתית אותה עבר, מזהות מוחלטת של הדת היהודית והלאום היהודי, להכרה במציאות בה הדת היהודית היא רק אחד מהמאפיינים של הלאומיות היהודית. הלאומיות איננה תלויה בדת היהודית ויכולה להבדל ממנה.

תפיסת הלאומיות היהודית של הירשנזון לא הייתה סוגיה פילוסופית-תאולוגית גרידא, כי אם בסיס לפסיקה הלכתית. כך, למשל, פסק כי אין דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי. בעוד רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, פסק כי דינו של יין מחלל שבת כיינו של נוכרי, כל זאת בהסתמך על המסורת התלמודית המדברת על מומר לשבת כמומר לתורה כולה; הרי שהירשנזון סבר כי מדובר ברטוריקה חז"לית שנועדה להבליט את חשיבותה של השבת. לדידו של הירשזנון, מחלל שבת עדיין נותר בקהל ישראל ואין לנו רשות להוציאו מכלל זה.

הירשנזון כתב למעלה מ-40 ספרים, וזכה להערכה רבה בקרב חכמי ההלכה בתקופתו, כגון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב קוק והרב צבי פסח פרנק. כמו כן כתב ערכים רבים לאנציקלופדיה אוצר ישראל. בשנים האחרונות גבר העיסוק במשנתו מצד חוקרי מחשבת ישראל באקדמיה, שרואים במשנתו זרם אלטרנטיבי להגות הציונות הדתית מבית מדרשו של הרב קוק‏[1]. בין השאר חקרו את משנתו אליעזר שביד ודוד זוהר.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו המקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר שלגלא מספיק לקנות דירה לחגים בירושלים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2007
  2. ^ ביקורת: יוסי טרנר, ‏ציונות, דת ומודרניות, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 164-160.