קהילת יהודי ערב הסעודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יהדות ערב הסעודית)
היישוב היהודי בח'ייבר[1]
מפת השטח והאזור המכוסים על ידי ערב הסעודית של ימינו.

קהילות יהודיות בשטחה של ערב הסעודית המודרנית התקיימו מתחילה ימי המקרא, לכל המאוחר עוד מימי בית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך[דרוש מקור].

יש שהעריכו כי בשנת 2022 התגוררו בערב הסעודית כ-3,000 יהודים.[2]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של יהודים באזורי סעודיה המודרנית מתוארך, לפי כמה דיווחים, לתקופת בית ראשון. היהודים הראשונים הגיעו לערב הסעודית בימי נבונאיד מלך הממלכה הבבלית, ויורשו של נבוכדנאצר שהיה אחראי לחורבן בית ראשון, שכבש את ערים בצפון סעודיה המודרנית; אחד מפקידיו או חייליו שם הותיר אחריו כתובת בה הוא ציין שהוא עברי בשם "שמעון" שכונה גם "שושן" (ייתכן שהכוונה היא ל"פקיד/עובד המלך" או שמא תעתיק לעברית מבבלית חדשה כמו בתעודות אל-יהודו: "שושנו" - אדם ממוצא זר לממלכה שבה הוא מועסק).[3]

למן המאה ה-1 ישנן עדויות כתובות על מצבות קבורה הנושאות שמות יהודים. היהודים חיו בערב בשבטים בנאות מדבר לאורכם של נתיבי המסחר השונים. יהדות חצי האי ערב מוזכרת במשנה, בתלמוד ובמדרשים.[4]

במהלך המחצית השנייה של המאה הרביעית ישנה תופעה של כביכול דת חדשה בדרום חצי האי ערב שבניגוד לפגניות המקומית היא נסובה סביב אל אחד, לא ברור האם ליהודים יד בדבר אף על פי שידוע שמספר שבטים ערבים אימצו לחיקם את היהדות והתגיירו בשל רצונם להידמות ליהודים האתניים שחיו בגלות בערב והתפרנסו ממשק של ישיבת קבע (בניגוד לנוודות שהיא אורח החיים המקובל בערב) וחקלאות, ועסקו בלימודי הדת היהודית (בעוד שקריאה וכתיבה לא היו נפוצים כלל בקרב שבטי ערב). ההגירה לחצי האי ערב החלה במאה ה-2 לספירה. במאות ה-6 וה-7 על פי המסורת המוסלמית, הייתה בחיג'אז אוכלוסייה יהודית גדולה, בעיקר בעיר אל-מדינה וסביבתה. צמיחת האוכלוסייה נבעה בחלקו מהקשרים הטובים של היהדות עם מנהיגים כמו יוסף ד'ו נואס; שהיה מאוד תוקפני לגבי המרת נתיניו ליהדות. נואס רדף נוצרים בממלכתו כתגובה לרדיפה של הנוצרים את היהודים על ידי הנוצרים המקומיים בערב ואבו כרב אסעד.[5] בשנת 523, המלך ההימיארי דהו נוואס (דונאן), שהתגייר, טבח גם הוא בנוצרים בחצי האי ערב.[6]

לפי אל-מסעודי החלק הצפוני של החיג'אז היה חלק מממלכת יהודה,[7] ולפי בוטרוס אל-בוסתאני היהודים הקימו בחיג'אז מדינה ריבונית.[8] המזרחן הגרמני פרדיננד ווסטנפלד טען כי היהודים הקימו מדינה בצפון החיג'אז.[9]

שבטי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המציגה את אזור החיג'אז

היו שלושה שבטים יהודים עיקריים במדינה לפני עליית האסלאם בערב הסעודית: בני נדיר, בני קינוקאע ובני קוריט'ה. בני נדיר היו עוין לדתו החדשה של מוחמד. שבטים יהודים אחרים חיו בשלווה יחסית תחת השלטון המוסלמי בני נדיר, בני קינוקאע ובני קוריט'ה חיו בצפון ערב, בנווה המדבר שנקרא ית'ריב עד המאה ה-7. באותה תקופה צבאות מוסלמים בראשות מוחמד טבחו ביהודים, הגברים הוצאו להורג והנשים והילדים שועבדו,[10] מאחר שבגדו בברית שכרתו עם המוסלמים,[11] בעקבות הפלישה לבני קוריט'ה בראשות מוחמד.[12][13] עם זאת, שרידים של שבטי בני נדיר ובני קינוקאע המשיכו להתקיים. דוד הראובני, לפי עדותו (הנמצאת בסימן שאלה במחקר) היה כנראה בן שבט יהודי שחי בחייבר. הוא מספר כי שבטו הוא צאצאי שבט ראובן והם חיים בשלטון יהודי עצמאי. ייתכן שגם אלדד הדני בן המאה התשיעית חי בערב.

שבטים יהודים ערבים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעו של בנימין מטודלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מסלול מסעותיו של בנימין מטודלה

הנוסע היהודי בנימין מטודלה ביקר בקהילות היהודיות בצפון חצי ערב בשנים 1165 עד 1173 כשסייר בחלק מהאזורים הנמצאים בסעודיה של ימינו. אחת ממפות מסעותיו מראה שהוא עצר בקהילות היהודיות המתגוררות בתימא ובח'ייבר שני מקומות שידוע שיש בהם נוכחות יהודית היסטורית משמעותית,[16] קרב ח'ייבר נערך בין מוחמד וחסידיו נגד היהודים המבוססים שחיו במקום, במשך מאות שנים. בני הקהילה היהודית של ח'ייבר חיו במקום משנת 629. המסע של בנימין מטודלה התחיל בעלייה לרגל לארץ הקודש.[17] הוא קיווה להשתקע בארץ הקודש. ישנה מחלוקת בין החוקרים לגבי הסיבות לנסיעותיו. הוצע, כי ייתכן שהיה לו מניע מסחרי כמו גם מניע דתי. מצד שני, ייתכן שהוא התכוון לתעד את הקהילות היהודיות בדרך לארץ הקודש כדי לצור מדריך היכן ניתן למצוא הכנסת אורחים ליהודים הנוסעים לארץ הקודש.[18] הוא עשה את "הדרך הארוכה" ועצר תכופות, פגש אנשים, ביקר במקומות, תיאר עיסוקים ואף נתן אומדן מספרי דמוגרפי של היהודים בכל עיר ומדינה.

אחת העיירות הידועות שעליהן דיווח בנימין מטודלה כבעלת קהילה יהודית הייתה "אל קטיף"[19] הממוקמת באזור העיר המודרנית הופוף המהווה המרכז העירוני הגדול בנווה המדבר אל-אחסא שבמחוז א-שרקייה של ערב הסעודית.

קהילת נג'ראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב סלומון הלוי (הרב האחרון של בית הכנסת מדרס) ורעייתו רבקה כהן (יהודיה מנג'ראן), יהודי פרדסי מדרס.

בין השנים 1934 עד 1950 בעיר הגבול נג'ראן הייתה קהילה יהודית קטנה, רובה מחברי בני חורית (אנ').[20] העיר נג'ראן נכבשה על ידי כוחות ערב הסעודית ב-1934 לאחר שנכבשה על ידי תימנים ב-1933, בכך קלטה סעודיה בחזרה את הקהילה היהודית שלה, המתוארכת לתקופות הפרה-אסלאמיות.[21] עם התגברות הרדיפות, תכננו יהודי נג'ראן להתפנות מהעיר. המושל המקומי, האמיר טורקי בן מהדי, איפשר ל-600 יהודי נג'ראן[22] להתפנות או לא לעזוב. חיילים סעודים ליוו אותם לגבול תימן. יהודים אלו הגיעו לסעדה,[23] וכ-200 מהם המשיכו דרומה לעיר עדן בין ספטמבר לאוקטובר 1949. המלך הסעודי אבן סעוד דרש את חזרתם, אך אימאם תימן, אחמד בן יחיא (אנ') סירב, משום שהפליטים הללו היו יהודים תימנים. לאחר שהתיישבו במחנה חשיד (הנקרא גם מחנה גאולה) הם הועלו לישראל יחד עם קהילות יהודי תימן במסגרת מבצע על כנפי נשרים.[24]

כמה קבוצות מיהודי נג'ראן ברחו לעיר קוצ'י בהודו, מכיוון שהיו להם יחסים טובים מאוד עם שליטי קוצ'ין ושמרו על קשרי מסחר עם יהודי מדרס (פאראדסי).[25]

על פי מסורת יהודי תימן, יהודי נג'ראן שמרו על מוצאם היהודי מעשרת השבטים.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת המאה העשרים ואחת, כמעט ולא הייתה פעילות יהודית בסעודיה. כי בערב הסעודית קיים איסור לקיים שירותי דת לא אסלאמיים.[26] כאשר אנשי צבא אמריקאים הוצבו בערב הסעודית במהלך מלחמת המפרץ, ניתן אישור לקיים שירותי דת קטנים נוצריים, אך שירותים יהודיים הותרו רק בספינות המלחמה האמריקאיות.[26] בנתוני מפקד האוכלוסין של סעודיה אין זכר ליהודים כלשהם שמתגוררים בשטחי הממלכה.[27]

תיירים שבדרכוניהם חותמות של אשרות כניסה לישראל או שהם דתיים גלויים (ולא איסלאמיים) לא הורשו בדרך כלל להיכנס לממלכה. בשנות ה-70 של המאה העשרים, זרים שרצו לעבוד בממלכה נאלצו לחתום על תצהיר לפיו הם אינם יהודים[28] וטפסים ממשלתיים רשמיים המעניקים לזרים אישור להיכנס או לצאת מהמדינה אכן מבקשים לציין את ההשתייכות הדתית שלהם.

בשל איסור על כניסת יהודים למדינה, לקראת ביקור אפשרי של שר החוץ של הולנד מקס ואן דר סטול בערב הסעודית בשנת 1975, אמר השגריר הסעודי בהאג כי "שום עיתונאי יהודי לא יורשה להיכנס לערב הסעודית... מאז ומתמיד הקו הרשמי הוא שאין מרשים כניסה ליהודים מפני שהם תומכים בישראל כמדינה". בעקבות זאת, ביטל ואן דר סטול את ביקורו. באותו חודש דיווח עיתונאי מלונדון כי בעת ביקורו בסעודיה, "התעקש" מורה הדרך המקומי שלו לתת לו עותק של "הפרוטוקולים של זקני ציון", והתברר לו כי חיבור זה ניתן "לכל העיתונאים המבקרים בארץ".[29]

במהלך מלחמת המפרץ, היו דיווחים, שכמה מרשויות הצבא של ארצות הברית, עודדו אנשי צבא יהודים להימנע מלציין את דתם על תגי הזיהוי שלהם.[30][31] אנשי שירות ונשים אמריקאים יהודים הורשו להיכנס לממלכה, אך את שירותי הדת הם היו צריכים לקיים בצינעה ובהסתר בבסיסם. על דיסקיות הזיהוי של אנשי ונשות הצבא היהודים נרשם "פרוטסטנטי B".[32] עובדה זו כלולה בסיפור שנכלל באנתולוגיה האמריקאית אודות סיפורים צבאיים שסופרו. העובדה צוינה גם במקומות רבים באינטרנט, כולל במגזין הדסה (אנ'). קיימים וויכוחים רבים לגבי אמיתותו של הסיפור, וכמה אנשי צבא אמריקאים טענו שהסיפור "שקרי לחלוטין".[31] [33]

בסוף דצמבר 2014, דיווח העיתון "אל-וטן" (אנ') הסעודי שאתר האינטרנט של משרד העבודה הסעודי התיר לעובדים זרים ממגוון דתות שונות, כולל יהודים, לחיות ולעבוד בממלכה. גורם במשרד אמר כי לישראלים אסור להיכנס לערב הסעודית, אך על יהודים בני לאומים אחרים לא יחול איסור הכניסה.[34] בפועל נוצרים ויהודים רשאים לקיים שירותי דת אך רק בבתיהם והם אינם רשאים להזמין מוסלמים אליהם. עם זאת, החל ממאי 2022, כלי תקשורת ישראלים דיווחו כי עשרות ישראלים ביקרו בערב הסעודית עם דרכונים ישראלים באמצעות אשרות מיוחדות.[35][36] מספר יהודים החיים בממלכה, דיווחו באפריל 2022, שחיים בסעודיה כ-3,000 יהודים, רובם בעלי דרכונים ואזרחות של ארצות הברית, קנדה, צרפת ודרום אפריקה.[37]

מאז 2019, הרב יעקב ישראל הרצוג יליד ארצות הברית, יזם עסק חקלאי ישראלי בסעודיה, הוא מרבה לבקר בממלכה[38] כדי ליצור קשרים עם מנהיגיה הדתיים המוסלמים,[39] כדי לאפשר ביקור תיירים יהודים, כשמטרת העל לארגן קהילה יהודית בסעודיה.[40]

לאחר הסכמי אברהם, ערב הסעודית אסרה בחוק את ביזוי היהודים והנוצרים במסגדים, והסירה קטעים אנטישמיים מספרי הלימוד בבתי הספר.[41]

בית קברות יהודי בסעודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שבין תחילת המאה התשע עשרה לאמצע המאה העשרים יהודים הגיעו למזרח ערב הסעודית בחיפוש אחר מקורות פרנסה במסחר ובשעה שברחו מעיראק. גם הרשויות העות'מאניות הביאו מספר יהודים ממוצא עיראקי שינהלו להם מבחינה מנהלתית וכלכלית את חבל אל-אחסא, שבמזרח ערב הסעודית שהיווה את מקור הנפט העיקרי של המדינה. היהודים החזיקו במשרות החשובות ביותר מטעם הרשויות העות'מאניות, הם היו שופטים, עמילי מכס והחזיקו בתפקיד האוצר הכללי של האזור. רבים מהרישומים בספרי האוצרות מאותה תקופה מולאו על ידי היהודים בכתב רש"י[דרושה הבהרה] בשפה העברית. בערב הסעודית שמרו היהודים על קשרים הדוקים עם השליטים המקומיים והעות'מאניים, עד כדי כך שבאחד המקרים תלונות על יחסיו הקרובים של מושל האזור עם יהודי בשם דאוד בין שינטוב, (הצורה הערבית ל"שם-טוב"), הובילו להדחתו של המושל מתפקידו.[42]

בית הקברות של הקהילה היהודית נמצא נכון ל-2013 בלב העיר הופוף. הוא ממוקם מאחורי בנק ריאד המרכזי והמסעדה המקומית בשם "ביירות". בספרו של אל-מותאירי אף כלולה תמונה משנת 2009 של אזור מוקף חומה ובין כותלי החומה מצוי בית הקברות. תושבי המקום מספרים כי בין החומות היה מצוי מרכז הממשל העותמאני, ובצמוד אליו בית הקברות היהודי. מאז השתחררה ערב הסעודית מהשלטון הטורקי פורקו רוב החומות והאזור הפך למרכז המסחרי של הופוף. אדמת בית הקברות נותרה נטושה ברובה, המקום נקרא בפי המקומיים "מאקבאראת אל-יהוד", בית הקברות של היהודים, זו כנראה הסיבה שאיש לא דרש בעלות על המקום מעולם.[42]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Stillman, Norman. Jews of Arab Lands, Jewish Publications Society, 1979.
  • New Standard Jewish Encyclopedia, 1992, Encyclopedia Publishing, "Aden", "Arabia", "Hadramaut"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צילום היישוב היהודי בח'ייבר
  2. ^ Taliah Oz, Hundreds of pounds of matzah distributed to Jews across Saudi Arabia in 2022, ‏21 באפריל 2022
  3. ^ כתובת בבלית עתיקה הנושאת שם יהודי התגלתה בחצי האי ערב - קדמת דנא, באתר web.archive.org, ‏2020-01-14
  4. ^ גלות הגרה: עדויות קדומות להתיישבות יהודית בחצי האי ערב - קדמת דנא, באתר web.archive.org, ‏2020-01-14
  5. ^ Ha-Redeye, O.: "Rescuing the Oppressed Doesn't Just Spoil War" (אורכב 18.09.2012 בארכיון Wayback Machine), The Journal of Scriptural Reasoning, (2009) 8(1).
  6. ^ Najrān, www.jewishvirtuallibrary.org
  7. ^ Ibn Khaldun, "Kitāb al-ʻIbar wa-Dīwān al-Mubtadaʼ wa-l-Khabar", Dar Al-Fikr publication. Beirut. 1988. volume 2 page 342
  8. ^ al-Bustani, Butrus. "Daerat Al-Maaref". Dar Al-Marifa Publication. Beirut. volume 11 page 672
  9. ^ Wolfensohn, Israel. "Tarikh Al-Yahood Fi Belad Al-Arab". Al-Nafezah Publication. Cairo. 2006. page 68
  10. ^ סיפורה המזעזע של יהדות ערב הסעודית, באתר אש התורה - אתר עם חכמת חיים, ‏7 ביולי 2013
  11. ^ Ansary, Tamim (2009). Destiny Disrupted: A History of the World Through Islamic Eyes. ISBN 9781586486068.
  12. ^ Kister, "The Massacre of the Banu Quraiza", p. 95f.
  13. ^ Rodinson, Muhammad: Prophet of Islam, p. 213.
  14. ^ "Medina Charter - Wikisource, the free online library". En.wikisource.org. נבדק ב-2015-06-10.
  15. ^ "| بلاغ" (בפרסית). Balagh.net. אורכב מ-המקור ב-2012-05-24. נבדק ב-2015-06-10.
  16. ^ ח'ייבר, ח'ייבר: האם נוכל לבקר ב"עיר היהודית" בסעודיה?, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2022
  17. ^ Shatzmiller, Joseph (1998). "Jews, Pilgrimage, and the Christian Cult of Saints: Benjamin of Tudela and His Contemporaries." After Rome's Fall: Narrators and Sources of Early Medieval History. Toronto: University of Toronto Press. p. 338.
  18. ^ Shatzmiller, Joseph (1998). "Jews, Pilgrimage, and the Christian Cult of Saints: Benjamin of Tudela and His Contemporaries." After Rome's Fall: Narrators and Sources of Early Medieval History. Toronto: University of Toronto Press. p. 347.
  19. ^ Josephine Bacon (2004). Martin Gilbert (ed.). "From Abraham to the Destruction of the Second Temple": The Illustrated Atlas of Jewish Civilization. London: Quantum Books. pp. 30–31.
  20. ^ באוהלי ישמעאל-תולדות היהודים בארצות האסלאם, מרטין גילברט, כנס הפקות הוצאה לאור 2013
  21. ^ Gilbert, Martin, "In Ishmael's House", 2000, (p. 5)
  22. ^ Ahroni, Reuben "Jewish emigration from the Yemen, 1951-98", 2001 (p. 27)
  23. ^ Shulewitz, Malka Hillel "The Forgotten Millions", 2000 (p.86)
  24. ^ Gilbert, Martin, "In Ishmael's House", 2000, (p. 271)
  25. ^ "The last family of Pardesi Jews in Madras « Madras Musings | We Care for Madras that is Chennai". 9 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 The Complete Idiot's Guide to Understanding Saudi Arabia. Alpha Books. 21 בדצמבר 2007. ISBN 9781592571130. נבדק ב-2010-10-09. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ CIA, Saudi Arabia, The World Factbook, Central Intelligence Agency, 2023-07-11
  28. ^ "Saudi Arabia in the 1970s - part 1 - ARAMCO, Riyadh - visitor's impressions". במאי 2005. נבדק ב-12 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ ג'ואן פיטרס, מאז ומקדם, עמ' 122–123
  30. ^ www.ajcarchives, pages 178–179. Retrieved May 30, 2011.
  31. ^ 1 2 msgboard.snopes.com. Retrieved June 26, 2011.
  32. ^ Kornbluth, Doron. "The Dog Tag Dilemma - Stories - Chanukah - Hanukkah". Chabad.org. נבדק ב-12 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ www.jewish-holiday.com (אורכב 29.09.2011 בארכיון Wayback Machine). Retrieved June 26, 2011.
  34. ^ "Saudi Arabia says open to Jewish workers".
  35. ^ דני זקן, ‏עשרות אנשי עסקים טסו לאחרונה לסעודיה עם דרכון ישראלי, באתר גלובס, 26 במאי 2022
  36. ^ Ben-David, Ricky; staff, T. O. I. "Dozens of Israeli business and tech figures visit Saudi Arabia — report". www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-05-29.
  37. ^ Lavie, Dan (2022-04-21). "Hundreds of pounds of matzah distributed to Jews across Saudi Arabia in 2022". Israel Hayom. נבדק ב-2022-05-27. According to Herzog's assessment, some 3,000 Jews employed by international firms and with roots in places like the US, Canada, France, and South Africa currently reside in the kingdom
  38. ^ Klein, Zvika (2022-07-23). "Meet Jacob Herzog, Saudi Arabia's chief rabbi". Jerusalem Post. נבדק ב-2022-07-23. His name is Rabbi Jacob Herzog, and he is a 46-year-old Israeli rabbi who made aliyah from the US as a child. In the past year, he has been splitting his time between Saudi Arabia and Israel, becoming the chief rabbi of the huge Saudi Kingdom in the Arabian Peninsula
  39. ^ הרב הראשי הראשון של סעודיה – ובית חב"ד הראשון בממלכה: "יהודים זוכים פה לכבוד והערכה", באתר ynet, 9 באוגוסט 2022
  40. ^ Klein, David Ian (5 באפריל 2021). "Meet the rabbi bringing Judaism to Saudi Arabia". Jewish Daily Forward. נבדק ב-5 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "No deal with Israel, but Saudi Arabia pushes outreach to Jews". The Times of Israel.
  42. ^ 1 2 ערב היהודית? בית קברות יהודי נתגלה בערב הסעודית - עלי שלכת, באתר עלי שלכת, ‏28 בפברואר 2013


יהדות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בירוביג'אן • בוכרה • בחריין • גאורגיה • יהודי ההרים • הודו • בני מנשה • הונג קונג • הפיליפינים • וייטנאם • טאיוואן • טג'יקיסטן • טורקיה • יפן • ירדן • ישראל • כווית • כורדיסטן • לבנון • מונגוליה • מיאנמר • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • מלזיה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • חצי האי ערב • פקיסטן • קוצ'ין • קוריאה הדרומית • קזחסטן • קירגיזסטן • רוסיה • תאילנד • תימן (וצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קהילת_יהודי_ערב_הסעודית&oldid=38218209"